מותר לבכות.
לפרק הקודם
"שמשי", בני לוי ואיציק אוחיון מתפרצים לחדר, "אתה כבר כאן?" הם מנחיתים תיקים על שתי המיטות הסמוכות. "איך היה בשבת?"
'ככה', הוא מסמן משהו שאפשר לאבחן אותו בין פושר לקפוא.
"למה?" איציק נעצר.
"יוני לא היה", בני מבין מיד. מתיישב לידו.
שמשי מהנהן לאות אישור.
"אתה מתגעגע אליו?" איציק נוטש את החפצים שלו, מתיישב מהצד השני.
הנהון נוסף, זעיר.
"למה הוא לא הגיע?"
הוא מושך כתפיים, עצוב. הפעם, יוני אפילו לא טרח לעדכן שלא יבוא.
"רוצה לדבר איתו?" בני לא יכול לראות אותו נבול כל כך.
שמשי מעדיף לשתוק.
"אולי תשיר לנו?" איציק מנסה מכיוון אחר. מיוני לא תצמח הישועה.
ניצוץ קטן נדלק בעיני הקרח שלו, מרצד.
איציק מתעודד. "איזה שיר שאתה רוצה. אנחנו, פשוט נקשיב".
והוא שר, כי לשיר הוא יודע. הוא שר, כי זו הדרך היחידה שלו לנקז את כל הכאב החוצה.
לא משנה כמה אני אנסה לרצות את יוני, לומר לו שהוא טועה. שהוא לא קורבן, ולא אשם. אולי אשם ודאי תלוי, הוא לא יקשיב. יפחד להתקרב אלי, להיכוות מאש.
ואני לא גפרור, אני להבה.
"אתה שר", קובי פותח את הדלת בתנופה, גוון קולו לא ברור.
"למה, יש בזה בעיה?" הוא מנגן את המילים במנגינה של השיר, כדי שיצליח לדבר.
בני ואיציק מחניקים צחוק.
"אין שום בעיה", קובי נשען על המשקוף, שלוב ידיים. "אבל אני צריך אותך".
שמשי קם, שותק. וכבה שיר, ואבדה שמחה.
"אתה לא שואל למה?"
הוא תולה בו עיניים.
קובי נאנח, "בוא אחרי", הוא מוביל אותו מחוץ לבניין הפנימייה, חוצה כר דשא, נכנס לבניין המשרדים. "אני רוצה לדבר איתך", היד שלו מצביעה על הכיסא המרופד.
שמשי מתיישב, נוקשה.
קובי יוצא לרגע, נכנס. לא לבד. מישהו ביחד איתו, אופק. "הבנתי שאתם מכירים".
שמשי מנענע רגליים, הפנים שלו חתומות.
"קח", הוא מקרב לעברו את המחשב. "קדימה, אני מחכה".
האישונים שלו בוהים לרגע במסך, הוא מתנער. לא כותב מילה.
"ילד", קובי מתקרב אליו, מתכופף לגובה הפנים שלו. "ידעת שאופק לא באמת הומלס?"
שמשי ממצמץ.
"אני רוצה את כל הסיפור, אצלי. נכון שעכשיו מוצאי שבת ואתה עייף, אבל אין לי ברירה אחרת".
"קובי", אופק מתקרב גם הוא לשמשי, מניח עליו ידיים חמימות. "תן לו לעכל, תפסיק לתקוף".
"זו לא תקיפה, אני דואג לו". אלוקים יודע כמה.
"גם אני", הוא מושך לעצמו כיסא, מתיישב קרוב אליו. "שמשי, תספר".
המצמוץ בעיניים שלו גובר.
קובי מניח עליו את המחשב.
האצבעות שלו מקלידות, לא חושבות. המוח שלו ריק, ואקום שחור. 'אופק היה הומלס', כל הגוף שלו עקצוצים. 'המשפחה שלי אימצה אותו, הרימה על הרגליים. עכשיו, הוא בא להחזיר לי טובה'.
"והיא?"
'לחזור להיות הומלס'.
"סליחה?" קובי שואל בחוסר אמון.
והם שותקים, שניהם.
***
"מה עם העבודה שלי?" יסמין משלבת ידיים, תוקפת. מה שהיה בלילה, היה.
"אבא לא הסכים".
"אה", היא ממלמלת, בחוסר הסכמה. "לא הסכים, אתה אומר".
"בדיוק".
"אתה יכול לשבת רגע?"
חמדן נועץ בה מבט מופתע, "עכשיו?" הוא מתיישב.
"כן, לפני שאתה יוצא לעסוק בנדל"ן משמים ובערבי בחירות משעממים".
"או-קי".
"מה קרה לך?" יסמין מולו.
"באיזה עניין?" חמדן שואל בזהירות.
"אתמול בערב יום שישי, לאחר מכן בשבת בלילה, ועכשיו. מה קרה פתאום?"
"עלי לא יכול לחקור אחרי העבר שלנו". ואפילו סימן קריאה אין בסוף המשפט, רק הצבת עובדה.
"את זה הבנתי. חמדן, בוא נפרוס את הקלפים על השולחן. אני, לא אח שלי. וככזאת, הידיים שלי כבולות. אני לא יכולה להחליט בשבילו מה הוא יעשה ומה לא. אתה רוצה, תטפל בו. אבל בשום פנים ואופן לא דרכי".
"כי?"
"זה שקר אחד גדול", היא מגחכת. מוציאה מגבון, מנגבת כתמי דם. "למדת משהו מאבא שלך".
"למה את מתכוונת?"
"לתת מכות רצח, כשבפועל אתה צובע לי את הפנים באודם לאיפור. תעשה לי טובה".
"רק ככה אח שלך ילמד".
"הוא לא. זה פשוט לא יעזור. הוא יערב משטרה. טוב, לא יצא מכך".
"אז אהרוג אותו".
"מה זה יעזור אם המשטרה כבר תהיה בסיפור?" יסמין שואלת בהיגיון.
"את חכמה", הוא פולט לאחר דקת שקט.
חיוך דק חוצה את שפתיה הדקות, מעגל אותן כלפי מעלה. "תן לו להתבשל במיץ של עצמו, זה יאכל אותו לבד, בלעדינו".
חמדן מתרומם. "אני אחשוב על זה במשך ה- מה זה?" הוא בוהה בפתח הכניסה.
יסמין מסתכלת, "קופסאות אוכל. יכול להיות שאלו ההורים שלך?"
"אז למה הם לא דפקו, נכנסו לבקר? לא נשמע לי".
"תראה", היא מתכופפת לכיוון השקיות, מצביעה. "הן קרועות. יכול להיות ש-"
"אל תגידי לי את זה", הוא עוצם עיניים, "אם זו הייתה סרי, היא בטח קיבלה התקף חרדה".
"אופס, אולי ההצגה שעשינו יצאה משליטה?"
"בהחלט. והשקיות האלה הולכות אחר כבוד לזבל", הוא מעווה את פניו בסלידה.
"מה נעשה?"
"לכי אליה. אני חושב שהיא מתגעגעת אלייך, במיוחד עכשיו", הוא בולע אנחה. "לא אפשרי ככה, עד היום הבלגנו, אבל זהו, נגמר. הגיע הזמן לטפל במרלין. הצגות, הן כבר לא עסק רווחי".
—
הטוב שבמצרים, הרוג.
ואם נקביל את זה לאלף הנוכחי, המשמעות של הדבר מפחידה.
כל כך האמנתי בהם. אף אחד לא אמר לי שבני אדם יכולים להגיע לדרגת חיות, להשתוות אליהן. לנשוך גרוע יותר.
הם תמיד אמרו לי שגזענות זו מידה מגונה, כשבאותה נשימה הם גינו את בני הדודים שלהם.
שאלתי אתכם, איך?
נענתי בתשובה מתחמקת, כשתגדל תבין.
וגדלתי, אבל לא הבנתי. כבר לא שאלתי, שתקתי.
השתמשתי במידה הרעה. הייתי גזעני, כלפיכם.
א.ח.
***
לאורך כל הנסיעה הוא הפעיל שירים שקטים, מרגיעים. עכשיו הוא עוצר אותם, מחנה גם את הרכב. הגענו ליעד.
רייצ'ל מושכת את ידית הדלת בכוח, יוצאת החוצה. לאוויר הקר של פקיעין.
שי לוחץ על השלט, האורות מהבהבים פעמיים, נכבים.
"לאן?" הוא לא שואל את ההיגיון שלה, הוא לא עובד. הוא פונה אל לב בוכה.
"שמאלה", היא נועצת עין ביקורתית בשדות הפורחים. כפר של אנשים שגנבו ממני את הבת שלי לא יכול להיות יפה. זו עבירה על החוק.
שי פונה שמאלה, היא בעקבותיו.
"ומה עכשיו?" הוא מתבונן בבתים הקטנים.
"מחכים".
הוא לא אומר מילה, מחכה.
כי לב אי אפשר להבין, אפשר להרגיש.
***
"העיניים שלך אדומות", יוני מציין ביובש.
"אה?" אורי מפנה אליו מבט לא מאופס.
"מה קרה? היו לך נדודי שינה?"
"משהו כזה", הוא מדפדף בין דפי הגמרא הלוך ושוב. "לא נרדמתי כל הלילה". זה לא שקר, חזרתי מפקיעין רק בשבע בבוקר. השערים כבר היו פתוחים, נס שהשומר לא ראה אותי.
"לא נרדמת או שלא ניסית להירדם?"
"יוני, אם אתה רוצה לומר משהו תגיד אותו באופן ברור. זמנית, אני לא מצליח לקלוט רמזים".
"ראיתי אותך אתמול בלילה".
בום.
"אתמול בלילה", אורי חוזר על המילים האחרונות שלו. הד קטן.
"כן", קריר.
"עקבת אחרי?"
"אם עלית על טרמפ באמצע הלילה, אין לך זכות דיבור".
"צודק", הוא משפיל עיניים למסכת ברכות. האותיות קופצות מולו, לועגות לגיבור של אתמול.
יוני מתרומם.
אורי לא מסתכל.
הוא לא הולך לאריאל, הוא לא באמת מתכוון לספר לו שעליתי על טרמפ. הידיים שלו נקמצות בזעם ובאין אונים.
אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו, מתחשק לו לצרוח את זה. יוני, איך אתה מסוגל?
המשגיח מתקרב לשולחן שלהם, יוני אחריו.
"מה קרה אורי, יוני אמר לי שאתה לא מרגיש טוב. נראה לי שאתה צריך ללכת לישון, אתה באמת נראה רע. רוצה כוס תה?"
"מה?" הוא נועץ בו מבט מבולבל. יוני לא הלשין עלי?
אל תדון, אה אורי? ומה עם לדון לכף זכות? הוא מתבייש בעצמו. "אני אשמח".
"יוני תלווה אותו לחדר. תישאר ללמוד שם, בסדר? אם הוא יצטרך משהו שיוכלו לעזור לו. אני אכנס לבדוק מה שלומך בערב. תרגיש טוב".
—
אורי מתכסה בשמיכה, הראש שלו הולם בפראות.
אם יוני ראה אותי עולה לטרמפ, הוא גם ראה את הסכין, את השומר רדום, הפרצה בגדר ו- אין לי כוח לחשוב יותר.
יוני שולף את המסכת הנכונה מהארון, פותח ומתיישב ליד השולחן. שקט.
"אתה ראית אותי כל הזמן?" אורי שואל, לא יכול אם המתח הזה.
"מאז שקמת", הוא מחפש את הדף שנלמד כרגע למטה, לא מרים עיניים.
"זה לא מה שאתה חושב שזה".
"אני לא חושב כלום".
"יוני-"
"לך לישון, אורי. שלא תפלוט דברים שלאחר מכן תצטער עליהם".
אאוצ'.
"ותשתדל לא לעצבן את המשגיח".
אורי קופץ באחת, מסתחרר. "אריאל ראה אותי?"
"הרגעתי אותו".
הוא נוחת על המיטה בחזרה. "אתה יכול להסביר לי באופן ברור?"
"לא, לך לישון".
אורי מפנה ראש לקיר, התה לא קורץ לי.
יוני מזמזם מנגינה כלשהי תוך כדי לימוד. זה מפריע לי, זה לא מפריע לי. אני מרגיש זבוב מטריד בתוך המוח, איי. "אתה יכול ללמוד בשקט?"
יוני מפנה אליו מבט מתנצל, "בטח, מצטער. באמת הייתי צריך להבין בעצמי שזה יפריע לך".
ובכן, כשיוני נימוסי מדי זה סימן אזהרה אדום, מהבהב.
הוא נפגע.
ובצדק.
***
"השמיים צריכים לבכות עכשיו", רייצ'ל מתייפחת.
שי מפנה אליהם עיניהם רצינות. "אני חושב שזה כבד עליהם".
"ראית איך היא הייתה לבושה?"
לא הסתכלתי מלכתחילה. "אם את בוכה, משמע שנורא".
"שום מילה לא יכולה לתאר את זה. איך היא מדברת עם… עם הנחש הזה. ועוד בערבית, חלישות הדעת".
"אל תשכחי שמבחינתה אלו החיים הטובים".
"אבל הוא מתעלל בה!"
"אולי לא", שי מאופק. משדר לה חוזק וביטחון.
"אין כזה דבר ערבי לא מתעלל".
הוא מפנה אליה מבט סלחני. "בעלך למשל".
"אתה?" רייצ'ל מזועזעת.
היא לא מפוקסת. "חיים, זכרונו לברכה. את בעצמך סיפרת לי איזה בעל מדהים הוא היה".
"אחד בדור".
"מסתבר שיש שניים", הוא רגוע. "אולי אפילו חמישה או עשרה", עשרות, הוא לא אומר. "שלא מכים את הנשים שלהם", ועשרות שכן. אבל זה כבר לא משנה. לא במצב שאת נמצאת בו כרגע.
"מרים אמרה…"
"לא כל מה שמרים אומרת קדוש", הוא מחליק את הרכב מחוץ לחנייה, משתלב בכבישים הצרים של פקיעין.
"אבל מרים – מרלין", היא נואשת. "נמצאת בעסק המפוקפק הזה שנים. היא יודעת מה היא אומרת".
"יכול להיות", שי לא סותר. "אבל הגיוני מאוד שאם היה לשירה רע, היא כבר הייתה יוצרת קשר עם יד לאחים".
"הן בדרך כלל מפחדות לעשות את זה".
"לא הבת שלך".
אלא אם כן חמדן שיבש לה את כל דרך החשיבה. ואת זה, אני לא אספר לך.
—
אולי כשיבוא היום ונדע שמותר לצעוק כשכואב, לבכות בשביל להתפרק ולקום כדי לבנות. אולי, ביום הזה נחזור להיות בני אדם.
מרגישים.
כל הזכויות שמורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
102 תגובות
במביייייי
זה פרק פשוט מושלםםם
את פשוט מטורפתתת
מ ט ו ר פ ת ת ! ! ! !
וואי אני במתח כבר להמשךךך
חייבת דחוף תפרק הבא!!!
לא הבנתי כלכך תקטע עם שי ורייצ'ל, איפה קורה כל הדו שיח בינהם? הם נסעו לכפר שבו חמדן ויסמין נמצאים?
תודה שוקולד!!!
כמה מחמאות, מהממת אחת.
כן, הם נסעו לפקיעין. זה כתוב בפרק. שם שירה וחמדן גרים.
אין על חמדןן
מבחינת חמדן הוא סבבה אבל יסמין יותר דוחה מרגע לרגע
טוב מההתחלה לא התחברתי לדמות
חמדן באמת חמוד ונחמד ונעים וכו. אבל יותר משירה? למה היא כל כך דוחה בעינייך?
לא יודעת למה פשוט לא מתחברת אליה מההתחלה
מוזרה כזאת?
דווקא מעניין מה שאת אומרת. אבל אני חושבת שבהמשך הדעה שלך עליה תשתנה במאה ושמונים מעלות, לטובה 🙂
יאאא פרק מטורף!!!!!! באסה שהוא נגמר…
תגידי כשכתבת את הסיפור אז ידעת מראש הכל או שאת זורמת עם זה תוך כדי כתיבה?
תודה אנדנדינו 🙂
לא, אני לא יודעת הכל. לא יודעת את הרוב, אני זורמת. מקסימום אחרי זה חוזרת לתקן סתירות וכזה. אז מבקשת סליחה מראש 🙂 אם יהיה טעויות אעדכן אתכן.
וואאו!
זה באמת היה אחד הפרקים שלך.
עזבי שאני אומרת את זה על כל פרק בערך.
היה פשוט כיף ומעניין לקרוא!!
והפסקה האחרונה..הכי אהבתי.
פשוט יפהפה ומדוייק?
תודה Harry,
אני מקווה שזה אומר שאני עולה מפרק לפרק 🙂 מקווה שאני לא דורכת במקום.
ואני שמחה שאהבת את הפסקה האחרונה, יש בה… לא יודעת לתאר. אבל התחברתי אליה גם.
במבי
איזה פרק מהמםם
אהבתי בטירוף
הנוגעת בירח, את חמודה.
תודה ענקית 🙂
נוגעת לא הנוגעת
סליחה (אימוגי עם ידיים על הפה). תודה על התיקון.
?
מטריף.
רק שהגעתי למילה האחרונה בלעתי את הרוק.
במבי- זה–
וואו.
אזאב"ב,
לא נורא זה בסדר, קצת הרפייה לשרירי הפה (אימוגי קורץ).
שמחה מאוד מאוד שאהבת.
אמאאאא
את כותבת נדיייר!!
היי טאורי חדשה? ברוכה הבאה.
תודה, כייף לי לקרוא!
חדשה כאן:)
באתר אני כבר איזה חצי שנה, בקושי מגיבה?
דיי, אז איזה כייף שהגבת לי.
תודה!
במבי, במבי,
אני באמת לא יודעת מה יהיה עם ימי שלישי כשהסיפור הזה יגמר…
אהבתי איך שיוני תוקף את אורי ואורי מנסה להתגונן. קטע קשוח אבל יפיפה!
בטח יפתח בלוג אחר, תסמכי על המוכשרות באתר שלנו 🙂
אגב, אני שמחה שאומרים איזה קטע אהבו, זה קצת מלמד אותי יותר על הסיפור, אז תודה אלי*.
זהו. היום בכיתי.
בכיתי ובכיתי ובכיתי.
במבי, אוהבת אותך ואת הכתיבה שלך!.
שם יפה, השם החדש (אימוגי מתוק כזה).
ומקווה שזה בסדר שבכית, מאוד מקווה. אני לא אוהבת לגרום לאנשים לבכות סתם… 🙂
ואני אוהבת אותך בחזרה 3>
תודה.
לגמרי לא סתם, חלילה, די בצדק!! את יכולה ליהות רגועה..
הרגעת אותי.
אני שמחה 🙂
ישמצב לעשות פחות דברים עלומים ולא מובנים?
כי זה מעצבןןןןןן
קודם כל סורי (אימוגי מובך) אני באמת מגזימה בקטע הזה לפעמים.
אני אשמח אם תוכלי למנות לי את הדברים העלומים, כי אני לא כל כך שמה לב להכל כשאני כותבת.
אני אשתדל לראות אם באמת יש דברים שהגזמתי, תודה על ההערה 3>
מושלם✨
תודה, כוכב נופל.
לא הבנתי, אבא של שירה הוא יהודי או ערבי??
ותקשיבי שזה בלוג מהמם? יש לך את זה בכתיבה
נראלי הוא התגייר אחרי שהתחתן עם רייצ'ל.
לא מאוד מדויק.
נכון שזה היה אחרי החתונה, אבל לא מיד. לקח לו מלא מלא זמן להעמיד אותה על המקום שהיהדות היא האמת מבחינתו.
אבל זה בהמשך 🙂
ערבי שהתגייר.
תודה במבינו, כייף לי מאוד לקרוא :*
תקשיבי שאת תותחית!!!!!!!!!!!!!!!!!
את כותבת מטורףףףףףףףףףףף
אני קוראת הרבה ספרים אבל מה שאת עושה זה משהו שאף סופר/ת לא תצליח לעשות
אין זה שלמות של סיפורררררררררררררררררר
ויקי, את מתוקה.
אויש זה ממש מביך. זה מאוד משמח לראות שאת אוהבת וחושבת שהסיפור כתוב טוב.
זה נותן מלא מרץ להמשיך :*
בום.
—
במבי כבר מזמן אמרתי שאת לא אנושית!! וסליחה שזה הדבר המשעמם והיחיד שיש לי לומר לך בכל פרק, מה לעשות שזו האמת ופשוט אין מה להגיב??
זה היה אחד ה-פרקים שלך!!!
מחכה כבר לספר שיצא ומקווה שאת זוכרת שהבטחת לי הקדשה בדף הראשון! ?
?
נ.ב. אז שמשי לא באמת אילם? הוא סתם לא רוצה לדבר? הוא יכול לדבר רק במנגינה? אשמח להסבר.
נ.נ.ב. לצערנו במדינה המשוגעת שלנו חמדן יכול לרצוח את אורי בשקט והמשטרה לא תעשה כלום גם אם הם כבר יהיו בתוך הסיפור ?
לא אנושית כבר הפך מזמן למחמאה (סתם שתדעי 🙂 ) ואני כמובן שמחה לקבל מחמאות (אימוגי קורץ).
זוכרת, זוכרת. אל תדאגי. רק שקודם כל אמרנו שיצא לאור, אחר כך נדבר…
נ.ב.
שמשי אילם, הוא רוצה לדבר. הוא לא יכול. מה שכן יש מגמגמים שיכולים לדבר רק כשהם שרים. אם תרצי על זה עוד פירוט, בשמחה.
נ.נ.ב. את צודקת לגמרי, אבל שירה מנסה לשטוף לו קצת את המוח. הוא יתפכח בקרוב, ככל הנראה.
מהמם כרגיל
המשפחה שלי אימצה אותו, הרימה על הרגליים. עכשיו, הוא בא להחזיר לי טובה'. – לא כל כך הבנתי את זה. הייתה על זה הרחבה ואני לא זוכרת? מתי המשפחה של שמשי אימצה את אופק?
לא היתה הרחבה, אולי תהיה:)
ככה לפי הזיכרון שלי לפחות..;)
זיכרון שש שש (אימוגי קורץ).
בעז"ה תהיה.
לא הייתה הרחבה. כרגע זה אמור להיות יותר בום לקובי שלא ידע מזה כלום…
בהמשך יהיה פירוט.
ותודה 🙂
אין זהוווווווווו
נגמרו לי המילים
מושלם זאת לא מילה
תצרפי את כל המחמאות ותקחי לעצמך
כי הכתיבה שלך מטורפת…
והפרק הזה היה ואווווו
תודה ענקית! כל שבוע מחדש אני מתענגת על הפוסט
???
תודה בננית, זה ממש כייף לקרוא :*
קצת מביך לקחת בעצמי לעצמי את כל המחמאות, אבל אני מאמינה שאהבת וזה מספיק לי 🙂
אני אוהבת את ההתפתחויותתתתתת
מגניב מגניב מגניבבבב
במבי את אלופת העולםםםםםםםםם
תודה אייסי, חמודה אחת.
הכי כייף שאוהבים את ההתפתחויות. אני אולי אלופת הבמבים, לא העולם (אימוגי קורץ). אבל מרגש לקרוא (עוד אימוגי קורץ).
זה–
כל מה שאני אכתוב רק יוריד מהיופי.
ואיזו פסקת סיום מטורפת ומדהימה.
יוזבד!
כייף לפגוש בשם שלך פעם בשבוע. ומעריכה את זה שאת כותבת למרות הכל 🙂
ותודה, חושבת שהיא באמת חשובה…
אוףףף זה כזה יפההההה
קראתי עכשיו כמה ברצף, ואני לא צוחקת שבכיתי.
דייי אני חייבת את הספר שלםםםםםם
במבייי??
אוי, מישהי, את מתוקה.
זה בסדר שבכית, כן? (גם אני בוכה מהספר לפעמים, מסתבר…)
בעז"ה, אולי בעוד עשור ככה זה יצא לאור (אבל נקווה שאני סתם פסימית).
אני אוהבת את האימוגי הזדוני הזה, אבל במה חטאתי? 🙂
האמת שבשקט בשקט אני נהנת לחזור לכאן יום אחרי ולראות מה את מגיבה לבנות;)
תחביב מוזר, לא נורא;)
את פסימית ברמות עלללל
אני לא מסכימה שזה יצא בעוד עשור!!
חחח והאימוגי הנוראי הזה? הוא מגיע לך בצדק, במיוחד אחרי הפסימיות;)
סתם זה מה שבאלי טוב בעין אחרי הפרקים האלה, מקווה שתתמודדי עם העיינים שלי;)
לפחות אני לא מגיבה לחינם, ומישהי (תרתי משמע) רואה את זה. אז עשי חיל בדרכך (אימוגי קורץ).
אני אשתדל להיות אופטימית, אבל נקווה שיהיו הוצאות לאור שיסכימו להתעסק עם גיל יחסית צעיר…
ואני אוהבת את האימוגי הזה אז לא תצליחי להפחיד אותי 🙂
אמ, אם בעצם שמשי יודע לשיר, אז למה הוא לא מדבר פשוט בשירה? למה להסתבך עם שפת הסימנים וכלזה?;)
ותדעי שממש ממש אהבתי את הפרק הזה!
לייק❤
את היית מסתבכת כל היום בלדבר תוך כדי שירה? זה לא כזה קל כפי שזה נשמע… ושפת הסימנים הרבה יותר פשוטה ומהירה, במיוחד לאדם שלמד אותה וכבר רגיל אליה.
והיי, שמחה לשמוע שאהבת טופי, תודה 🙂
אאאאוווווקקקקקקקייייייייי אזזזזזזזזזזז במבהההלהההההההההה
נתחיל נמשיך ונסיים בפה המום פתוח נרגש ומתוח.
התעלת מעל עצמך הפעם במבוש!!
ועכשיו לכמה שאלות שצצו לי במוח ברגעים מכוננים במקום מעורר השראה
(ספויילר: במקלחת)
-מה הקטע של שמשי עם הומלסים? ומה יוני עשה לו?
-איך שמשי יכול לשיר אבל לא לדבר?
-אופק ההומלס באמת הומלס? בטוח שהוא לא איזה סוכן מוסד או משהו? איך הוא ידע מה קובי רוצה לשאול אותו? ואיך הוא למד את שפת הסימנים ברמה של לנהל שיחה בתוך שבוע (בפרק הקודם)?
-אני לא אפסיק לנחש: א.ח. זה אופק במקרה?
– למה יוני נעלב מאורי? אורי חייב לספר לו לאן הוא הולך ומה הוא עושה? ולמה אם הוא עלה על טרמפ יוני לא מדבר איתו? יוני גם עלה על טרמפ ואורי לעומתו דיבר איתו גם דיבר..;) גם יוני לא מספר לאורי מלאא דברים ואורי לא נעלב מזה! גם יוני ברח מהישיבה בלי להודיע לאורי ואורי לא נעלב!! אז הסבר פליז.
– חמדן מתעלל בשירה או לא?? זה הצגה? לא הצגה? חלק כן הצגה וחלק לא?
-איך הופכים למושלמת כמוך?! מה את אוכלת שותה ונושמת שזה מה שיוצא לך תחת העט (או המקלדת)?!
-ואחרון חביב:
מה חשבת לעצמך שהחלטת להעלות פרק רק פעם בשבוע??
לדעתי ולדעת כל היקום השבועות התארכו משמעותית מאז שהתחלת להעלות לפה את הסיפור!
עד כאן תגובתי הנחמדה.
בהצלחה לך עם המלל המגובב הזה.
אני לא מעיזה לקרוא את מה שנכתב כשאני נמצאת על רמת טרלול מוגברת.
הצלחות.
נ.ב. תעני לי על כל השאלות ותתי השאלות, טוב?
תודה בראוניז! את מתוקה לגמרי.
(ספויילר- מקלחת זה רגעי השראה מעולים).
– מה הקטע של שמשי עם הומלסים? זה תדעו רק בהמשך. (סליחה על האכזוב 🙂 ) יוני גרם לו לגמגומם, כמובן שבשוגג.
– אופק היה הומלס. הוא לא סוכן מוסד, פחות. אבל בהחלט מתנהג באופן מעורר חשד (בצדק). וכמובן שזה שהוא למד את שפת הסימנים בתוך שבוע מעורר אלף נורות אדומות. (ברור שהוא לא למד תוך שבוע. לפי זה הייתן אומרות להבין שמשהו כאן לא תקין).
– את יכולה להמשיך לנחש, אבל אל תצפי ממני לתשובה 🙂
אאאוווקייייי
אז א.ח. זה אופק!!
ואת אני באמת ניחשתי ראשונה?
כי כששאלתי אותך אם זה אורי אז אמרת שאני לא הראשונה ובפירוש לא! אז כמה מילים לאופק:
המכתבים המסתוריים שלך פשוט עושים את הסיפור!
זה כל כך מוסיף כל הקטע הזה של המיסתוריות והדמות ההרואית (מקווה שהמילה קשורה. אם לא אז תאלצו להסתדר;)) והלא מובנת. שאת כל הזמן מנסה לחשוב מה הולך פה למען ה'?!
אה וגם הקטע עם שירה וחמדן. שאת חושבת שהבנת את הסיפור ואז באה במבית אחת ומוכיחה לך שלא.
טוב את שאר ההגיגים והמחמאות נשמור לפרק הבא??
א.ח זה אורי..?
היא כבר ניחשה את זה.
והלא שלי היה נחרץ למדי (אימוגי קורץ).
טוב, אם את רוצה שזה יהיה אופק. בכבוד. רק אני רוצה שציפור קטנה תלחש לי על האוזן מאיזה כיוון הגעת אליו?
ואני מקווה שאני במבית חמודה למדי, למרות שאני ככה מוכיחה לך דברים לא כיפיים בסיפור 🙂
אופק הכי מתאים!! הבן אדם מסתורי, המכתבים מסתוריים, כפפה ליד!!!!!!!!!
ואם זה לא אופק אז אלוקים.. סתם?
או מישהו שעדיין לא כתבת עליו
אבל זה אופקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק
נ.ב. אני משוגעת עכשיו לגמרי, אז משהו בתגובה לא שפוי, אני מקבלת את ההערה בראש מורכן??
אה שכחתי להוסיף:
את במבית מושלמת למדי , והכי כיף שאת מוכיחה דברים כאלה בסיפור!!
יש לך זכות לגרום לי לצחוק.
אויש בראוניז, המתיקות נשפכת. טוב, טוב, טוב, שיהיה אופק או אלוקים. מי שאת רוצה. אבל כשיגלו מי זה אני מקווה שלא תבואי לצעוק עלי. זה לא מגיע לי, נכון?
נ.ב. אני הערתי לך על משהו? 🙂
טוב, הריני להכתיר אותך בזאת. לבראוניז החמוד עלי אדמות. (בעיקר מבין עוגות הבראוניז, תקפצי לביקור באיזה שמחה, נטעם אותך (אימוגי מוציא לשון) )
-יוני נעלב לא בגלל דברים שאורי עשה והוא לא סיפר לי. אלא לכאורה בגלל שאורי בגד בו. הרי כשיוני עלה על טרמפ אורי לא הפסיק להוכיח אותו. ועכשיו, אורי עושה את המעשה שהוא היה נגדו כל כך. אז איך יוני אמור להגיב?
-זה הצגה. את זה הייתן אומרות להבין הפרק כשחמדן אמר שהצגות הן לא עסק רווחי וששירה ניקתה כתמי דם 'כביכול' מהפנים שלה.
-כבר חיכיתי לעוד שאלה על הסיפור, חחח צחקתי. ובכן, כישרון מהשם, זה קודם כל. בית כל, מסתבר שגנים 🙂
– אני חושבת שכל היקום לא קורא את הסיפור. ואי לכך ובהתאם לזאת טענתך מבוטלת מכל וכל.
נ.ב. עניתי לך, מקווה בכל ליבי שאת מרוצה. ואם יש עוד שאלות בשמחה. אגב, שאלות ממקדות, אז תודה.
טוב אז נתפשר על חצי מהיקום. ?
נתפשר על קוראות הבלוג, נגיד 🙂
זה עדיין מספיק בשביל שהשבועות התארכו.
ותאמיני לי שאף אחת לא תתנגד אם הסיפור יעלה יותר מפעם בשבוע?
חחח אני מרגישה כאילו אני סוחטת אותך או משהו??
חחח אם הסחיטה הייתה עלי, בטח כבר הייתי נסחטת מזמן.
אבל כל עוד מדובר במערכת, זה לא כל כך יעזור 🙂
טובב, כרגיל זה שלמותתת
כבר נגמר לי מה לכתוב כל שבוע מחדש??
תודה ללוש.
ואני רואה שבכל זאת כתבת. משמע, לא נגמר 🙂
ואו איזה פרק חזק!
מאוד אהבתי את הדו שיח בין אורי ליוני.
לא הכל הבנתי בגזרת שירה וחמדן, מניחה שזה עתיד להתבהר בהמשך.
עוד משהו, הסופים שלך תמיד עוצמתיים, אבל יש כאלה שמרגשים אותי ממש. כמו זה הנוכחי?
נ.ב: לא הגבתי מזמן.. תקופה קצת מטורפת. אבל קראתי הכל (לפעמים קצת באיחור? אבל לא יכולתי לוותר על שום פרק)
נשארה לי עדיין שאלה בנוגע לאורי: למה הוא העמיק לעצמו את הפציעה? אני משערת שתעני עליה בפרקים הבאים. רק שתדעי שאני במתח ?
וזהו, את כותבת מדהים. אני חוזרת על זה שוב, למרות שאני יודעת שלא חידשתי לך כלום?
בטי!
איזה כייף לי לראות תגובה שלך 🙂 מאוד שמחה שאהבת את הסיום הנוכחי.
נ.ב. זה תמיד עושה לי טוב לשמוע שאוהבים את הסיפור ושלא ויתרת על לקרוא אותו.
נ.נ.ב. כן, יש לאורי סיבה מאוד סיבתית להעמקת הפציעה אבל זה בפרקים הבאים. ומתח טוב לבריאות (אממ אני חושבת, מדי פעם ככה).
גם אם לא חידשת, כייף לי לקרוא את זה, שוב :*
??
עוד פרק מהממםםם
יאוווו אני כלכך אוהבת את הכתיבה שלךךך
מה הצגה?? לא הבנתי על מי הם ניסו לעבודדד??
תקשיביי רגעע במבה קראתי שלשום את כל הסיפור שלך ברצף כספר אחד ארוךך תקשיבייי חוץ מהכתיבה הנדירה זה סיפור ממש מותח ויפהה
קיצעררר יש לי כמה שאלות על פרקים קודמים
*אבא של יסמין הוא ערבי?? לא הבנתי אז למה ערבים פגעו בו? ולמה הם ברחו מכפר ערבי לערים יהודיות? ועוד כתבת באחד הפרקים שהוא דיבר עם שירה על תורה ומצוות..
*כתבת לילדה מסוקרנת בתגובות ששמשי הוא על הרצף.
זה לא משהו מולד? מה הקשר ליוני? איך הוא יכול לגרום לו להיות על הרצף האוטיסטי?
*לא הבנתי.. לדבר לא ולשיר כן? איך?
תודה חני! :*
*זה הצגה. חמדן לא באמת מתעלל בשירה. על מי הם ניסו לעבוד ולמה? זה בפרקים הבאים…
*אבא של יסמין ערבי שהתגייר. הערבים פגעו בו כי הוא רצה להפוך ליהודי. תודי שזה אמור להרתיח אותם 🙂
*שמשי הוא על הרצף, נכון. ולא יוני גרם לו להיות על הרצף, זה מולד. יוני גרם לו ל*גמגומם*.
*כן. יש מצבים אצל חלק מהמגמגמים שלדבר הם לא מצליחים ברצף אבל כשהם שרים, הדיבור יוצא חלק. זה מדהים. ויותר מהכל, זה אמיתי.
מקווה שעניתי על כל השאלות 🙂 ואם לא מוזמנת לשאול.
טוב אז המכות זה הצגה..
אבל זה שהוא נעל אותה בבית ולא נתן לה את הטלפון זה אמיתי כע?
הם לא זוג מושלם אחרי הכל?
כן, זה אמיתי לגמרי.
לא, לא מושלם בכלל. יותר זוג מהחלל החיצון.
במבייייייי
סיפוורר פשוטט מהמםם את אלופההההה
קצת לא הבנתי תקטע של שמשי ומה שבטוח שיש לו אח חמוד ומסכן
ומשום מה אני מחבבת את חמדן
קצת מותח מידי לחכות לשבוע הבא את לא חושבת???
תודה ביילוש 🙂
מה לא הבנת בקטע שלו? והיי לא חושבת שיוני מסכן רק איך לומר? מתמודד…
גם אני משום מה מחבבת את חמדן, מה לעשות?
אני חושבת שעל זה המערכת צריכה לחשוב, לא אני (אימוגי קורץ).
אגב, מזתומרת שחמדן ויסמין אומרים שהם הגזימו עם ההצגה? הוא לא באמת מתעלל בה? הוא סתם עשה את זה בשביל…בשביל מה?
הוא לא באמת מתעלל בה, כן.
ובשביל מה? זאת באמת שאלה יפה שאם לא הייתי ממשיכה להעלות פרקים אולי הייתי מתפתה לעשות לך ספויילר 🙂
אהההההההה טוב שאת אומרת! שמחה לשמוע! כי משום מה לא הסתדר לי ההבטחה שזה לא יהיה סיפור – התעללות – קלאסי – רגיל עם המציאות בסיפור…
אחלה הפתעה!
אבל זה באמת לא הולך להיות סיפור- התעללות-קלאסי-רגיל. אני מוחה!
יואווווווווו במבייייי את נדירהההההההההה . אני מצטרפת לחברותי בתגובות שאת צריכה לעלות את הסיפור באופן יותר תדיר כי אני פשוט במתחחחחחחח! אוהבת אותך ואל תשכחי שהבטחת לי חתימה(סמיילי עם עיניים נוצצות)
תודה כרוב סגול, את פשוט חמודה.
דברי עם המערכת, אולי זה עוד יקרה ביום מן הימים 🙂
לא שוכחת, אל דאגה (אימוגי קורץ).
אם היה אפשרות להשאיר תגובה ריקה, לבנה ולשלוח, הייתי עושה את זה.. כי פשוט נעלמו המילים לאנשהו.
(אם מישהי ראתה אותם נא להגיד להם לחזור אלי. צריכה אותם?)
למען האמת, גם לי היה חשק כזה לעשות את זה לכמה פוסטים. (המערכת בהחלט צריכה לעשות אפשרות כזו).
אגב, המילים נמצאות באנשהו (אימוגי קורץ).
מהמם כמו תמיד!!
אלופה❤❤
תודה יהלומית 3>
אמאללהה במבי זה מושלםם
תודה אגם!!! 🙂
אמאלההההה
אבאלההההה
הצילו הצילו הצילו
זה פשוט מושלם. שלמות.
(איזה תגובה נדושה;)
יאוו שאין לי מיליםם!!!
נתחיל מזה שאת נשמעת בנאדם מהמם ומיוחד ברמות!!!
התחלתי לקרוא את זה לאחרונה. והיום גמרתי:)
אז שתדעי שאין דברים כאלה וזה שלמות.
וגם יצא לי לקרוא קצת תגובות, ומה שהדהים אותי זה שאת מגיבה לכל אחת ואחת, ובאמת שזה מתוק ברמות הזויותת. את נשמה טהורהה. (בלי קשר שיש לי הוכחות לזה? זה נראה גם3>)
ועכשיו תשאלי למה בכלל התחלתי לקרוא (-אני לא אחת מהאתר פה;) התשובהה מאודד פשוטההה ישליי חברותת מעריצותתתת. של הסיפור. שלך. מכורות בקיצור… עד כדי מסירותת נפשש!!! גם כשלא היינו בבית היה להם דחוףף לקחת סמרטפון ממישהי (לנו ב"ה אין;) ולקרוא וכמובן להגיבב בקיצורר מטורףףף. אמרתי אני חייבת פעם אחת ולתמיד לראותת מהזההה. והוקסמתיייי. שלמותת.?
ובקשר לסיפור;)
אזז אמאלהה שירהה היא כזאתת נשמה טהורהה ואני אוהבתת אותהה ברמותתת באותה מידה גם מרחמת עליה נוראותתת. יאווו אמאלהה. מתפללת שיהיה לה כבר טובבב.
ואיכסס כל הערבים דוחים אותי. לא אוהבת אותםםם.
מסכנה רייצ'ל. יאו. כואב לי בשבילה.
חלי נשמעתת בובהה ומתוקהה כזאתי תמימה:*
וואי אורי ויוני!!!!! 3> אין מילים;)
קיצור תעשי חייל ותמשיכי בענקקק!!!
ותצליחיי ברמותתת!! מחכה לפרק הבא;)
אוהבתותך!?
קודם כל שייק תות, איזה כייף שהצטרפת לקרוא את הסיפור שלי. עושה לי טוב. ואני מאוד אוהבת להגיב לכל אחת, היא השקיעה כתבה תגובה, אני לא ישקיע בחזרה? למה לא?
נ.ב. הוכחות? חחח מכירה אותי?
אגב תמסרי לחברות שלך שהתרגשתי לקרוא את מה שכתבת עליהן, זה פשוט מתוק!
מסכימה איתך לגבי כל מה שאמרת על הדמויות. זה מאוד צודק. חוץ מזה שבחמדן יש משהו קצת מוזר.
אמן, בעז"ה שאצליח. תודה מהממת 3>
למה לא עלתה התגובה שלייי????
זה לא פיירר;))
יפהפה כתמיד.
האמת – יותר מכולם יוני מרתק אותי. ושמשי.
תודה פנרס 3>
והאמת שגם אני מאוד אוהבת את יוני. ושמשי, אני יכולה לומר לך שיש למה לצפות 🙂
ישש
omgggggg איזה פרק מושלם.
אהבתי כל מילה. סורי על האיחור המשמעותי בטרוף (גם אני בשוק מהאיחור של התגובה שלי?)
טוב, אני אוהבת את יוני הזה!!!! וכמובן שאני לא מדברת על חמדן ויסמין. איזה הצגה! אני הייתי בשוקקק, ככה, פשוט, אודם. אדום.
רייצל אני איתך? יוווו איזה נס שמחר יש פרק חדש. לא הייתי עומדת בזה…
במבי האלופה שלי? אין עלייך אוהבת את הסיפור הזה ועלייך- לא מתחילה לפרט…
אר"א, חיכתי לתגובה שלך 🙂 בדקי בפרק 31 חחח
תודה, מתוקה.
גם אני מאוד אוהבת את יוני.
ויסמין וחמדן… זוג מוזר. חייבת לציין.
ההסמקות מהמחמאות שלך, זה משהו…
לא יודעת באיזה פרק תכנסי לקרוא.
אבל אני מגיבה לך גם כאן וגם ב31…
זוג מוזר?! טוב אני טוענת שמוזר זה לא רע. אני מוזרה. עובדה! ויש עוד הרבה אנשים שהם מוזרים וזה לא רע בכלל.
אז זה שהם זוג מוזר זה לא רע בכלל אני אוהבת את זה. אוףף מפחיד אותי מה שאת הולכת לעשות להם.
סכמנו שמה שאני כותבת זאת האמת. ואת ממש לא צריכה להתבייש מהאמת על עצמך. ועוד יותר לא להסמיק… במיוחד שאמרת שאת אחת שלא מסמיקה כל כך (כמוני) באמת מעניין ונראה לי שכבר שאלתי אותך, מה העדה שלך? (אם ענית אז סורי, כי אני לא אוחזת ראש עכשיו) יאללה רצתי לעבודה!
בפרק שלושים ושתיים 🙂
אני אמרתי שרע זה מוזר? לגמרי לא. לפעמים זה גם מחמאה.
מה העדה שלי? מוזמנת לנחש. עשו כאן את זה לפנייך, ולגמרי בהצלחה חחח