ניתוק קשר.
לפרק הקודם
"הבטחת".
"הבטחתי מה?" אורי מתמם. או, מנסה לכל הפחות.
"שתספר לי, ה-כ-ל". יוני מדגיש, מפריד בין האותיות. מעצבן, בכוונה.
"פנומנלי שכמוך".
"קדימה", הוא מתעלם מהכינוי. "הבטחות צריך לקיים".
אורי פותח פה. סוגר, מהדק שפתיים עד כאב. "או-קי", הוא לוחש. "סיפרתי לו".
"סיפרת לו מה?" יוני לא ותרן, מעולם לא היה. אולי פחדן. ולא, הוא אף פעם לא פחד לטפס על עצים.
"על ידי מי נדקרתי. יוני, הוא שיגע אותי", אורי כועס. "חקר בלי הפסקה, בקושי מים הסכים לתת לי. כאילו, כאילו אני סתם עוד נחקר, לא אחיין שלו. מאיר לא מכיר פריווילגיות".
"אני מבין אותך".
"מבין?" אורי מרים גבה. "למה, אי פעם נחקרת?"
"לא". אתה משקר. צ'קלקות מהבהבות לו בראש, מסנוורות תאים רדומים. הוא הודף אותם. שקט. "אתה צודק, אבל כואב לי בשבילך".
"אמרתי לו שמאיימים עלי", הם נעצרים ברמזור, מחכים. "הוא שאל מי. לא עניתי לו, ברחתי".
"ממני אתה לא תברח, נכון?"
"אם תשאל אני כן", והמבט שלו לא שובב. להפך.
"אתה לא יכול. הרמזור מסמן לעצור, תסתכל על האיש האדום הזה".
"הוא לא מעניין אותי", אורי משלב ידיים. "ולברוח לאחור תמיד אפשרי".
"בכל זאת?"
"לא יוני", הרמזור מתחלף. הוא תוקע מבטים בכביש, שחור לבן, שחור לבן. מי אמר שהחיים הם שטחים אפורים, מתים? הם נושמים, בועטים בי אמת ושקר.
"אבל אני רוצה", הוא משווה לעצמו קול בכייני. ואורי לא יודע עד כמה הוא אמיתי, וצורב.
"אתה לא ילד קטן", הוא פוסק.
"אני גדול, ואני רוצה. מותר לי", מי אמר שרק לקטנים מותר להתריס?
"לילדים גדולים אני מספר דברים אחרים".
"כמו מה, למשל?" יוני סוקר את חזית בית הרפואה בהתעניינות מוגזמת.
"אמא שלי, התחתנה. וגם אם באיזה שהוא מקום אפל במוח הייתה לי מחשבה לחזור לשבת למרות העונש שלך, ירדתי ממנה. מהר מאוד".
—
"תגיד לי את האמת", הרופא לא צועק, הוא גם לא מדבר בקול, אפילו לא לוחש. בלתי נשמע, כמעט. "אני רואה שהמקום של הפציעה לא בכיוון של החלמה. מה עשית?"
"כלום", אורי קר רוח, מתבונן במקום הזה. נראה רע, לכל הדעות.
"אורי, אני מציע לך לא לשקר. לטובתך".
יוני מסתכל עליו, תוקע בו עיניים ירוקות, בלתי מאמינות. אורי מסיט מבט. "אני לא משקר".
"שנערב משטרה בסיפור הזה?"
אורי מחוויר, נושך שפה. "לא", הספיק לי מאיר, יותר ממאה שוטרים יחד.
"אתה רוצה להרוס את היד שלך?" הוא לא סימפטי. לאחרונה אף אחד לא סימפטי אלי.
אורי מתכווץ. "היא לא הרוסה".
"בהחלט בכיוון", הוא לא מפשיר את סבר הפנים שלו. "אני מגדיל לך את המנה, אקפוץ לביקורת", מזהיר. "ואני מציע לך לא להתעסק עם רופא שכבר רואה נמק, וכריתה של היד באופק. מובן?"
"מובן".
"ותזכור", הוא קשוח. "אם בביקורת הבאה המצב לא משתפר, אתה מתאשפז כאן. האיום מספיק ברור?"
"מספיק". תוכי הוא חיה נחמדה לפעמים.
אורי הודף את הדלת לא מסובב פנים לאחור. "תודה דוקטור".
יוני יוצא אחריו, משיג אותו. "עשית את זה לעצמך?"
הוא שותק.
"שאלתי שאלה".
אורי לוחץ על הכפתור של המעלית בחוזקה, משלב ידיים. מי הטיפש שהתקין מראה במעליות. ככה מצטברים לי שני יונים עקשניים להתמודד מולם.
יוני מתקרב אליו.
אורי נרתע. כאב קל מכה בגב שלו, הוא לא מתייחס.
"תענה לי", הוא מביט אל תוך העיניים החומות, משדר השתתפות והכלה בכל מצב. בכל תשובה.
אורי מחייך קלושות, העפעפיים שלו ממצמצות, נפולות. "העמקתי את הפגיעה, לעצמי".
ומי יבין בחידת החיים. ידע להתפתל במבוך הנשמה. אם לא אתה, בעצמך.
***
"חומוס ביתי, פיתות, סחוג, מלפפונים חמוצים, סלט עגבניות חריף, מיץ תפוזים טבעי".
"תודה", חמדן מתיישב. אה, אז נימוסים עדיין יש לו.
יסמין מתיישבת מהעבר האחד של השולחן, נוקשה. הידיים שלה כואבות מההכנה הממושכת, מפציעות סכין, כי היא לא שמה לב. "אני יכולה את הטלפון?"
"כדי להתקשר לעלי", הוא נוטל לעצמו פיתה אחת מהערמה המסודרת, מקרב לעצמו את סלט החומוס. "את לא אוכלת?"
"כן, על השאלה הראשונה. לא, על השנייה".
חמדן מושך כתף, "החלטה שלך". חבל שגם עם מי להתכתב או להתקשר זו לא החלטה שלי.
יסמין מתחילה לחייג, עוצרת. "מה אני אמורה להגיד לו?"
הוא מוזג לעצמו מיץ, "שיפסיק להתערב בעניינים שלא קשורים אליו. כי אחותו סובלת, וחבל".
"רגע", יסמין שומטת את הטלפון על השולחן, הלומה. "כל ה… ההתנהגות הזו שלך, היא בגלל אורי?"
"אלא מה חשבת?"
"לא יודעת", היא מבולבלת. "לא הבנתי. איך היחסים ביננו קשורים לאח שלי? איך הוא מחבל בהם. או, בונה אותם?"
"זה פשוט מאוד, יסמין. כל עוד הוא מחטט בעבר, אני מלמד אותו לקח, על ידך. אבל מה זה יעזור לי להתעלל בך כביכול אם הוא לא יודע מכך? תתקשרי אליו, ותעדכני אותו".
"אבל… למה יש בעיה בחקירה שלו על העבר?"
"לא הגיע הזמן", הוא לוקח פיתה שנייה, קורע ממנה חתיכות.
"וכי תחת אלוקים אתה?"
"התכוונת לאללה?" חמדן מברר, לא מחכה לתשובה. "ובכן, לא. אבל אני מאמין שאני יודע כמה דברים שהוא ואת אפילו לא חושבים עליהם".
"ואם לא אתקשר?" היא משלבת ידיים.
"את תסבלי, בגללו". וכמה אשמה וכעס בקול שלו. אני לא רוצה להתעלל בך, זה רק אורי. תעמידי אותו על המקום, תראי לו היטב מה זה אומר. לוחם שכמוהו. שלט היציאה מצד שמאל. תודה.
"אני מבינה", יסמין פותחת זרועות ריקות, משלימה את החיוג. שומעת צלילים, והם מנגנים לה על העצבים. מלכסנת מבט אל חמדן, הוא מעודד אותה מהצד.
פוגע בי, ונותן לי עידוד. מנהל אותי, ומשחרר. מי הטיפש בכל הסיפור הזה? ומי יגיד את המילה האחרונה?
אולי החיים.
—
– 'אני לא רוצה איתך קשר'.
– 'את לא פועלת בהיגיון', הוא מסנן.
– 'ההיגיון שלי בריא, בניגוד לשלך, החולה'.
– 'מי שוטף לך שם את המוח?'
– 'כאן, אתה'.
– 'את מטורפת'.
– 'מי שמדבר', היא קפואה. 'תפסיק לחקור את העבר שלנו'.
– 'תפסיקי להתערב לי במעשים שלי, כי בדיוק לכן הם שלי'.
– 'אתה טיפש'.
– 'את בעצמך טיפשה, הורסת את החיים הטובים שהיו לך בידיים'.
– 'תזכיר לי מתי החיים שלנו היו טובים? מוזר, לא זכור לי'.
– 'כשאבא היה חי', הוא תקיף.
– 'כשגרנו בכפר הערבי', היא תקיפה לא פחות.
-'חמדן הכניס לך את המילים האלו לפה?'
– 'מי ביקש ממך לשאול שאלות, שאפילו גולם היה צוחק עליהן?'
– הוא נושם עמוק, 'עזבי אותי'.
– 'לא לפני שאתה מבטיח לי הבטחה. תפסיק לחקור את העבר שלנו'.
– 'מי את שתחליטי בשבילי?'
– 'אני, זה אני'.
– 'וגם אני זה אני'.
– 'תפסיק. הבנת אותי?'
– הבנתי את הנואשות בקול שלך. 'הבנתי'.
– 'מבטיח?'
– 'כן'.
ניתוק.
הוא, היא.
יסמין, עלי. שירה, אורי.
ומי יתן יד למבולבלים שבדרך. יצעיד אותם הלאה, יכוון אל הלא נודע.
איפה הם, המחובקים, מוחים דמעות. פעם. ואיפה הם היום.
למה כשהם נלחמו כמו זוג תרנגולי הודו אף אחד לא עמד ביניהם, הפריד בין הניצים.
ויעמוד פינחס, ויפלל.
לאן נעלמת?
אף אחד לא יודע.
אתה לא כאן אבא. ואין מי שיחזיר לנו חיוך שאבד, עיניים ואהבה בהם. יעמוד באמצע הדרך, יחבר בין השבילים, וימזג אותם, לאחד.
***
תמיד דגלתי בשיטה שלכל אדם יש מסלול משלו.
לכל אדם יש מזל וכוכב ייחודים. אין אחד דומה לשני, אין דרך דומה למשנה. מתוקף המציאות.
הפרדתי בין דרכים בכוח, בניתי צומת בכל איחוד שבילים ולבבות. הרחקתי את כולם, תקעתי שלט בעל ארבעה כיוונים.
צפון, דרום, מזרח, מערב.
והקשבתם לי. כמה נאיבים הייתם, כמה תמים הייתי.
רק אחרי שנים של תהיות ובלבול חושים, הבנתי. דרכים נועדו להתפצל, דרכים נועדו להשתלב.
תלוי בך.
א.ח.
***
שמשי בוהה בעמוד בפליאה, משפשף את המצח שלו.
קובי צוחק, "נתקעת בו, אם לא שמת לב".
שמשי רוצה להגיד משהו, מתייאש. מי שלא יודע לדבר, עדיף שישתוק.
קובי מתקרב אליו. "איך היה?"
הוא מאגרף את יד ימין, זוקר אגודל כלפי מעלה.
"מעולה?" מנחש אותו.
הנהון.
הקמפוס ענק, הדשא מתפרש לכל מלוא האופק. הם מביטים בו, שותקים.
קובי מסמן על אחת מן המחצלות הפרוסות.
שמשי מתיישב.
"אני יכול לשאול שאלה", הוא דוחף לתוך היד שלו טלפון. להתכתבות.
'כן'.
'מה אתה מוצא בהומלסים?'
האצבעות שלו רועדות לרגע על הנייד, מתיישרות. 'בית', שמשי נושך שפה.
'מה ההגדרה שלך לבית?' קובי תמיד ידע לכוון אל השאלות הנכונות.
'אבא, אמא, ילדים. משפחה'.
'ולך, אין בית? יש לך את כל מה שמנית כאן'.
שמשי מרים אליו עיניים לשבריר שנייה, מוריד. 'לי הייתה דירה, בית לא היה לי'.
'למה?' הוא זהיר, מאוד.
'בגלל… יוני'.
'אבא ואמא יש לך', קובי קובע.
'נכון'.
'אח יש לך, יוני'.
'נכון. עד שהוא בחר ההפך'.
'ולמרות זאת, אתה אוהב אותו?'
'מעריץ'.
'כי?'
'הוא לא התרגש מאף אחד, הלך בדרך שלו'.
'והפיל אותך מהשביל'.
'הכל בעיני המתבונן'.
'ובעיניים שלך?'
'הוא גיבור, והוא ניצח'.
—
שתיים בלילה.
קובי הולך בחדר, ימינה שמאלה, קדימה אחורה. פעם שביעית, עשירית.
אני לא מצליח להבין מה קורה כאן.
למה אם יוני גרם לשמשי לנכות, הוא גיבור. איך הומלס קשור לסיפור המוזר שלהם?
זה לגיטימי להתקשר בשעה כזאת? הומלסים ישנים בכלל ברחוב? באיזה שעה הם מחליטים שאף פקח עירוני לא יעיר אותם, יבקש תעודות בבקשה ולמעצר?
אני מתקשר.
"שלום", הקול שלו ערני להפליא.
"אופק?"
"קובי, נכון?"
"כן, אני מצטער על השעה. אבל-"
"אתה רוצה לדעת מה זה אומר בית?" הוא קוטע אותו.
קובי פותח פה, מקרקר חלושות, "מה?" איך הוא יודע מה אני רוצה לכל השדים והרוחות?
אופק לא מתייחס, ממוקד. "הגדרה- בית: מקום שבו אפשר להרגיש בנוח להיות מי שאתה, האמיתי. גם אם טעית. היה שלום".
הגבות של קובי מתקרבות אחת אל השנייה בזעף, מה הולך כאן? הוא מנסה לחייג שוב.
'הגעת לתא הקולי של-'
בוודאי תא קולי, הוא מנתק בזעם. הגעתי למבוי סתום.
ואיך קרה שהפכתי לקשה הבנה, וחוטים לבנים ודקיקים מסובבים סביב הצוואר שלי. לועגים.
***
"תראי", מיכל מושיבה את חלי עליה, מדפדפת באלבום המדבקות. "אני אעבור עכשיו על כל האלבום ואת תגידי לי מה את הכי אוהבת".
"גם אני", רוני מתיישבת בקפיצה על המיטה, מלטפת אותה. "אני אקח אותך היום לחנות ואקנה לך איזו חבילה שאת רוצה, טוב?"
"יש מדבקות של פסיפלורה?"
רוני צוחקת, "אני מניחה".
"מה זה מניחה?" חלי מעבירה אצבע על מדבקה אחת, 'בדית'. זה נעים.
"משערת. נלך לחנות, ונבדוק".
"מתי?"
"כשאמא שלך תסכים".
"אני מסכימה", רייצ'ל נכנסת לחדר. מושיטה לעברם שטר של מאתיים, "לכו, תקנו מה שאתן רוצות".
"אבל יש לנו כסף", מיכל מסמיקה.
רייצ'ל מחייכת, "לא תתנו לי את הזכות?" היא מתוחה. ואף אחד לא רואה את זה.
מיכל ורוני מחליפות מבטים מובכים.
"הן יתנו לך", שי חוצה את מפתן הדלת בעקבותיה. "אתן מוזמנות לצאת למרכז המסחרי, תקנו מה שאתן רוצות", רק תצאו כבר מהבית.
ועכשיו.
—
דפיקה על הדלת. מרלין.
רייצ'ל פותחת במהירות, חיוורת.
מרלין לא מחכה אפילו שנייה, נכנסת, נשענת על הקיר.
לאף אחד אין נימוסים היום.
"זה הגיע לאן ששיערנו, חמדן מתחיל לנתק אותה מהמשפחה".
רייצ'ל קורעת מולה עיניים, נושכת שפתיים בחוזקה, זה לא עוזר. היא בוכה.
"הוא גם מתחיל בהתעללות", היא לא מוותרת, לא כרגע.
"מה זה אומר התעללות?" שי לוקח את העניינים לידיים. ממוקד מטרה.
"לקיחת חפצים אישיים, בקשת רשות לפני כל מעשה, נעילה בבית, לפעול רק על פי ההחלטות שלו. וזו רק ההתחלה, כן?"
כן.
ואף אחד לא הבטיח לה שהסוף יהיה טוב.
©כל הזכויות שמורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
172 תגובות
במבי❤
כל מילה תהיה חיוורת לעומת הסיפור שלך…
היה כיף שהפרק היה ארוך!!
אלי 3>
את בן אדם מתוק, את.
תודה מהממת!
ודווקא הפרקים שלי יחסית ארוכיםם 🙂
יאיי , עוד פרק יפה!!
ואוו, השארת במתח עם מרלין!!
תודה צדפונת!
מחילה, אני אוהבת מתח. אבל, אממ, זה רק ההתחלה…
טוב, כבר נגמרו לי המילים.
במבי את כותבת מושלםם!!!
לא יודעת איך אני אשרוד בלי לקרוא שבוע הבא את הפרק?
התמכרתי קשותת??
תודה ללוש,
ומה זאת אומרת איך? את תקראי אותו שבוע הבא בדיוק כמו שכתבת 🙂 (זה כייף לשחק את עצמך ראש קטן, לא לנסות בבית).
אגב זהירות מהתמכרויות, ספוילר, מדובר ביוני.
היא בקעמפפ היא לא תוכל לקרוא!
אין מה לעשות ללוש, תצטרכי לשרוד!
יוו נכון, זה אומר שעוד הרבה בנות לא יכולות לקרוא. ואולי גם היום לא הספיקו, כי הן יצאו היום.
אולי שבוע הבא לא נעלה פרק כאות מחווה? חחח סתם, סתם. אני לא בקטע לרדת לבונקר, הצילו.
חיה בסרטטט ברור שאת מעלה!!!!!!
חסר לך שלא!
אני בסך הכל הצעתי הצעה מסכנה 🙁
טוב, אני גם טובה בלשתוק. אז אני בשושו.
טובה בלשתוקק??
אהההההה
מקלות,
רק על השאלה הזו, לצערך, נוספו עוד שני שיעורים לסדרה שלנו. בהצלחה.
אין לי מילים !!
העלית לי חיוך.
ואני מניחה שאת יודעת למה 🙂 תודה.
יאא איזה מושלם זהההה
תודה פינקי,
את מתוקה.
אין דברים כאלה.
פרק מדהים.
את כותבת מדהים.
תודה s.h.i.e.l.d כייף לי ממש לקרוא תגובה כזאת.
רגעעע במבההה
הצולההההה
אני רוצה לקרוא אבל הסתבכתיייייי
איבדתי את זה עם השמות של הבנים?♀️
אורי יאיר יוני ממ איזה עוד שמות יש שם?
תוכלי לעשות לי סדר מי זה כל אחד?
תודה אני יחזור לקרוא את הסיפור אחרי שתגיבי…
למה כרגע אני לא מבינה כלוםםםםם??
(בעיה בי כע? אל תקחי את זה אישי;)
חחח אוקי אני אעשה סדר.
אורי- אח של שירה – יסמין. בשם הערבי שלו עלי. והוא לומד בישיבה יחד עם יוני.
יוני- חבר של אורי ולומד יחד איתו בישיבה.
יאיר- איפה כתוב יאיר?
*תיקון טעות העיניים של אורי הם בצבע דבש ולא חום כמו שכתוב.
חחסליחה מאיר לא יאיר..
ותודה על הסדר שעשית לי:)
היי, זה הכי בכייף בעולם.
מאיר- הוא אח של אמא של אורי. זאת אומרת דוד של אורי. חוקר במשטרת ישראל (פרצוף רשמי).
אימלה איזה מרתקקקקק
אז לא התאפקתי ולמרות שקצת לא הבנתי את הקטע הראשון ההיתי חייבת לקרוא מה עם שירה..
וואיייייייי מהמםםםם
במבה אני רוצה את זה כספר אצלי בביתתתתתת
מושלםםם
תתפלאי אם אומר לך שגם אני רוצה לראות את הדבר הזה בתור משהו מוגמר? 🙂
תודה, חני. את חמודה לגמרי 3>
אמהלה זה מושלםם
כמו תמיד ואפילו יותרר
"ואני מציע לך לא להתעסק עם רופא שכבר רואה נמק, וכריתה של היד באופק. מובן?"
"מובן".
?אאוצ'!!! זה מצמרר!
ואת זה אהבתי זה מגניב??
מי הטיפש שהתקין מראה במעליות. ככה מצטברים לי שני יונים עקשניים להתמודד מולם.
הוו מעולה, מוסיף והולך זה הבייסיק מבחינתי.
אממ מצמרר, אבל אורי צריך ללמוד דבר או שניים.
אה, ולגבי המשפט השני. באמת הצעה נחמדה, לא כדאי להתעסק עם יוני. הוא רק נראה תמים.
❤❤❤
מחילה שזה הפעם קצר אבל פשוט כבר אין לי מה להגיד.
המחילה התקבלה 🙂
והאמת לא הייתה צריכה להיאמר חחח אני מקבלת כל תגובה שלך.
את מתוקה יהלומית 3>
במבי.
במבי.
אין לי מילים פשוט.
זה היה פרק מדהים מדהים מדהים.
אחד היפים שלך.
אני מפחדת על יסמין.
תשמרי עליה,טוב?
לב חופשי,
איזה נחמד לי לראות תגובה שלך 🙂
אממ אני אשתדל לשמור עליה. אבל מפני עצמה זה לא כל כך אפשרי, היא מדי היא.
די במבי מזה הדבר המושלם הזה???
את מוכשרת ברמותתתתתתת
וואו, תודה.
אני רואה שלגרום לי להסמיק זה הובי כאן (אימוגי קורץ).
נ.ב.
צריכה הצעות שמות? יש לי בשפע חחח
מזה הדבר המושלם הזה
אממ, מביך לענות בשם עצמי… לא?
אין את פשוט מוכשרתת
לזה דווקא כן,
זה פשוט לומר, תודה! 🙂
את פשוט מוכשרתתתתתתתתתתתתתתתתת
סופרת מלידה
אם הייתי סופרת מלידה, מצבי היה טוב…
אבל לא נורא כל הסיפוק זה מהתקדמות 🙂
יש לך עוד סיפורים שכתבת?
ובכן, ברור… ב"ה.
דייי אני לא יכולה לחכות!!!!
מה קרה לשירה.?????
השארת אותי במתח עצום
אממ מה קרה לה?
חוץ מזה שחמדן החליט להתחיל להתעלל בה קצת באופן מילולי לא משהו מיוחד…
די במבי, די, כואב לי עליהם!! הוצאת פה את כל אחד יותר אומלל מהשני!
(ולמרות זאת -) מהמם.
נ.ב. שמשי חמוד רצח.
אני דווקא יותר חושבת על הכיוון של גיבורים. כרגע הם למטה, אבל חכי אני עוד מאמינה שהם יעלו.
נ.ב.
אפשר לתקן אותך לשמשי חמוד *חיים? 🙂
ותודה, הוא באמת מתוק.
גיבורים נכון, אבל כל גיבור היה אומלל באיזשהו מובן לפני שצלח את האתגר ונקרא גיבור… ?
מרשה לך בהחלט.
יש בזה משהו.
אבל אני לא רוצה שהם יהיו אומללים, למרות שאני יודעת לאמלל אותם יותר מדי 🙁
ויש, שמחה שאת מאשרת לי 🙂
את לא כורתת לאורי את היד, שלא תעזי!
פרק מדהים, וואו.
אולי זה מה שיגרום לשירה לחזור..
נראה לי שאחרי השיחה שלהם היא מפוצצת על אורי.
ולא הוא, לפחות לא בזמן הקרוב, לא יהיה מי שיגרום לה לחזור.
אנחנו נחשוב על העניין. בכל זאת הילד צריך לשלם על המעשים שלו.
סתם, סתם, אני לא מתעללת עד כדי כך.
תודה ליפסום.
במבי……
אין לי מילים.
הולך ומשתבח מפרק לפרק!!!
תודה!!!
ממש שמחה שזה הולך ועולה, ב"ה.
במבייייייי
מה אני אמורה להגיב????
פשוט מושלםם
מסכן אורייי
כמה צרות על בחור אחדדד
וגם תגיעי כבר לסיפור של יוני.. מתח אחד ענקקק
את פשוט… אימאלה מטורףף
בדיוק את מה שהגבת 🙂
לא נורא, אני מאמינה בו. למרות שבאמת אני קצת מתעללת בו.
ויוני אממ, אוף. מסכן. אבל הוא מתוק מתוק.
תודה בראוניז 3>
אין לי כבר מה להגיב. זהו אין. נגמר!
אה בעצם כן מיכל ורוני מעצבנות אותי.
תודה על הפרק במבוש!?
מעצבנות?
מממ למה אם יורשה לי?
הן די נחמדות לעת עתה.
בבקשה אייסוש! 3>
הן תופסות את המקום של שירה בלב של חלי!!!
אבל תמשיכי איתן זה עושה פאנצ' כזה בסיפור
אהה, הבנתי. בקטע הזה באמת מסכנה שירה, רק שחלי לא כל כך מעניינת אותה כרגע… אזזז קצת מגיע לה.
אויש, יצאתי אכזרי מדי.
במבי זה נראה סיפור מהמם
כרגע אני לא קוראת כי לא קראתי מההתחלה ואינלי כוח לחפש עכשיו את כל הפרקים הקודמים… בעז"ה נמצא לזה זמן מתיישו.
שאלה: למה הבלוג שלך הוא בתוך המגירה ולא במסגרת של בלוגים? ככה זה כל הסיפורים בהמשכים או מה?
היי, קודם תודה על זה שאת חושבת שזה מהמם למרות שלא קראת 🙂
עוד משהו את לא צריכה לחפש את הפרקים הקודמים, הם מסודרים. את יכולה להיכנס לתגיות בסרגל הוורד למה, להיכנס לתגית של בלוגים באות א ותמצאי שם את אחת אפס לאמת עם כל הפרקים בינתיים.
האמת שרוב הבלוגים לא ככה, שלי התחיל במתכונת הזו אז הוא נשאר…
פרק מטלטל, אני צמרמורת
ומדהים בצורה לא נורמלית.
תודה, במבי. אלופה אחת.
יוזבד!
איזה כייף לראות שאת בסופו של דבר כן מוצאת את המילים (אימוגי קורץ).
ממש שמחה, תודה חמודה אחת!
בסופו של דברר
אבל במבי, את יודעת מה מתסכל אותי? שכל מה שאני אכתוב לא באמת ישקף עד כמה אני אוהבת ונהנת לקרוא את הבלוג שלך, אין בשפה העברית תרגום לכאלו עוצמות. אז זהו.
נ.ב. אני שוקלת לצרף אותך למשפט של מותק על העלמת מילים, שניים במחיר אחד. כמו שכתבתי תאריך למשפט ייקבע מאוחר יותר, אנא הישארו איתנו.
ננסה באנגלית? (אימוגי חושב)
נ.ב.
אל תצטרפי למותק, כי היא בעצמה נקמה בי בהעלמת מילים פעם אחת יותר מדי. ואני בכלל לא אוהבת משפטים, ואת בטח תדוני אותי לחומרה שצריך להעלות לפחות פעמיים בשבוע (אימוגי בוכה).
במבי את אלופה, באמת.
כל פרק יותר יפה מקודמו!!
❤️❤️
נ.ב
עד עכשיו לא הייתי מעודכנת בבלוג שלך, ולפני כמה ימים ב״ה השתפרתי בעניין וקראתי את כל הפרקים שחסרו לי!!
כל כולי שלך עכשיו:) חח
אוהבתת
יוו, בת מוזרה (מדהימה).
איזה כייף שגם את קוראת את הסיפור. כייף שהתחלת בכלל לקרוא את כל הפרקים מהתחלה, כמובן. זה מחמאה בשבילי 🙂
אוהבת בחזרה 3>
אי אי איייייי
הסיפור מתחיל להסתבךךך ואני אוהבת את זההההההה
יאללה אקשןןןןןןןןןןןן
שירוש מה חשבת שיהיה מקסים לך עם חמדן?
כואב לי על אנשים שמכניסים את עצמם לצרות ואח"כ בוכים על זה..
אבל הבעיה כאן היא אחרת.
כי מצד אחד זה נראה שהיא הכניסה את עצמה לבעיה בדעה צלולה, מה שנכון. אבל מצד שני יש כאן משהו נורא לא מדויק. מה שנקרא, מגלה טפח ומכסה טפחיים.
סומכת עליה, למרות שהיא עושה מלא טעויות בדרך לאמת.
סופר-סופרת, שתדעי שהשבוע אכלתי לי עשר פסיפלורות, וכל אחת ואחת מהן- הוקדשה לחלי ושירה. משמע, לך.
נ.ב פסיפלורה זה טעיםם?
מפרססת, תודה לך על ההסבר של מה זה אומר…
ודשים לך
חשבתי על אנוכך כשכתבתי את שמי, אל דאגה חמדה!!
וואי אבל האתר "אינו מיועד לתכתובות אישיותת"
את מפרת חוקים סדרתית!!! לכי לך לסבלותייך
מדוע לסבלותיי??
היה לי מהם מספיק היום
וקייטונית, לא, הקייטונה ממש לא מוכנה- ובאשמתך ה(כמעט) בלעדית! הכל צריך לעשות לבד במדינה הזאת (אע, זתומרת בארץ הזאת..#תיקוני_מחוב"דים)
ומדוע ככה תאמרי אחרי סבלי הרב בלהכינה?
הוו וואו, שאני אמסור להן את הדשים? 🙂
נ.ב.
האמת שמעולם לא טעמתי את הפרי הזה, אל תשאלי אותי מאיפה תקף את חלי שיגעון לפסיפלורה.
שווה לטעום? חחח
מאוד שווההההה
טעם חמצמץ עם קריספיות של הגרעינים ועפיצות מתוקההה–
כןכן דקה שנייה, כן הגעתם לניתוחי טעמים בע"מ, מה? כן, אה? אה, הטעם של במבי? ובכן, מתוק מתוק מתוק ועסיסי!! וכשרוני, אבל זה כבר לא טעם, למרות שאם אני מנתחת אז מותר לי☺
זה העונה? שנלך לקנות? חחח או שאני כל כך בורה ולא יודעת שזה כל השנה?
אויש מפרססת את מתוקה! הניתוח של עצמי נשמע לי ממש טוב!
ברור, כי זה אני כתבתי?☺???
אה אהממ
לאיודעת אם מוכרים היכנשהו?♂️?
לנו יש עץ ליד הבית?♀️
לא נראה לי שזה רב עונתי
או שאולי כן…??
נשאל את סבתי, למרות שזה בטוח לא מעניין פה אף אחד, רק אותי?
במבושש
הפעם לשם שינוי אני כותבת לך פה תגובה ;-P
הפרק מהמםם פשוט כל פרק יותר מושלם מהשני מה שמוכיח שאין דבר מושלם!! 🙂
חח אהבתי את הקטע עם המראה והשני יונים ?
ההומור שלך משהו…!
יאיי, מקושרת. את עושה לי טוב 🙂
חחח אין דבר מושלם זה ברור, אני רק שואפת. לשאוף זה טוב, לא?
וההומור שלי… אם נתחיל לדבר על סוגי הומור, תראי שציניות זה תחביב שלי. בעצם, את כבר יודעת מהסיפור האחר (אימוגי קורץ).
חמדן מפחיד אותי???
זה פרק מהמם מתיכבר יגיע יום שלישי הבא? 3>
אני רואה שרק אני ורוצה לרצות (היי, זוכרים אותך) מאמינות בו, עצוב. (אנחה).
עוד שבוע (אימוגי קורץ).
חח נחמד לשמוע?
ואכן אכן אני מאמינה בו!
חחחח במה אתן מאמינות בו בדיוק?
שהוא בעל טוב?
שהוא יהפך ליהודי?
שהוא בעל טוב.
ויש להם על מה שיסמוכו. (זאת אומרת לי).
בעל מקסים❤?
נועל את אשתו בבית
לוקח לה תטלפון
מעביד אותה
ואחרי ולפני הכל – הוא ערבי
רגע רגע במבייייי
אל תגידי לי שבסוף הם ממשיכים לחיות ביחד באושר ובאושר בגלל שהוא בעל טוב!!!!!
חמדן הוא ערבי ונקודה! את תהיי חייבת להפריד אותם בסופו של דבר..
אף רב לא יתן אישור לספר שלך!
ואני צריכה אותוווווווווווווווו
אוי חני מתוקה אחת.
ברור שאני מפרידה, הוא בעל טוב לאישה ערבייה. לא לשירה היהודייה והמתוקה שלנו. אל תדאגי.
אבל יש לי עוד כמה קסמים לשלוף מהכובע 🙂 ובדיוק לכן אני אומרת שבמקום מסוים הוא טוב.
אממ, לא נכון!
אני תמכתי בו מלכתחילה!
והוא לא שוכח את נימוסיו,
בן טובים…
"אם מזרע היהודים מרדכי כאשר החילות ליפול לפניו, נפול תיפול…."' לקרוא בהטעמה.
אממ!
אבל הוא לא יהודי בכלל.
הוא ערבי למהדרין.
גם אני מאמינה בוו!! בכל ליבי ונשמתיי
רק שהאמונה הזו לא תהפוך לעיוורת, -מלמול בלתי מחייב-
היהייי אני לא עיוורת..???
כן, רק משקפי השמש של האימוגי מסתירים לך 🙂
כן הם שחורים, מה אני יעשה זה רק מה שהיה בחנות…. הם גם ממש מכוערות חיב לקנות חדש….
במבי!!!!
אני מבקשת מאד מאד לא לזנוח אותי.
אני הראשונה שאהבתי אותו, שתדעי.
מממ, מעניין שלא שמעתי על זה עד לרגע זה מותק מתוקתי.
ואוו
מושלם?
מושלמת?
תודה!
מפג,
מי שמדברת, כן?
התגובה שלך מתאימה בול לך 3>
הי במבי רוני זה לא המדריכה של שירה מהפנימיה? זה אותה אחת? או מישהי אחרת?
לא, זאת אחת מהתאומות הבנות של שי
יאוו, איזה פדחני קראתי להן באותו שם.
וואי תודה בראוניז, אני צריכה לשנות את זה.
וכמו שמפרססת אמרה זה אחת מהתאומות אבל גם המדריכה. אופס, אוקי אנחנו נשנה בעז"ה.
וואי במבייי סחטן!!
הסיפור מושלם, ילדה את יצירתית ברמותתת!! ברמותתת
ו.. שתדעי ששמתי לב שלאט לאט את עולה רמה בכתיבה- במיוחד בקטע של המחשבות, ועוד הרבה, זה פשוט יפה וממכררר חייבת כבר את הפרק הבא?
סתם מעניין יש לך כמה פרקים מוכנים? כאילו כל פעם את מכינה כמה פרקים או שכל פעם את כותבת פעם אחת עם כיוון לפרקים הבאים? זה מהזה קשה הדבר הזה ואת מצליחה בו ובגדול!!♥️
אז שיהיה לך מלנתא לפים הצלחה בהמשך!! סומכים עלייך?
תודה שותפה בדרך 🙂
אוהבת מחמאות כאלה שמראות שאני מתקדמת ב"ה. פשוט כייף!
והיי כבר אמרתי משהו באחת התגובות למעלה בנוגע להתמכרות, זהירות.
וואי אמן תודה, וכן יש לי הרבה פרקים מוכנים כבר. אני כותבת בדרך כלל כל יום, משתדלת מאוד. גם אם לא גומרת פרק, לפחות קטע, או שיפור פרקים קודמים…
אני מנסה לחשוב על גיוון בתגובות, אבל לא עולה לי משהו?
אז קבלי את אהבתי❤
אגבב שהיו חלקים שלא הגבתי לך אבל תדעי שקראתי? (וכמובן שנהנתי מהם ברמוות)
לא חייב לגוון, העיקר שנראה את השם שלך שכבר נעלם כמעט מהאתר (זו נזיפה).
אממ שזה אני שלא רואה אותו?
תודה ספרינג 3>
יפה מאוד.
פרק טוב, ממוקד.
שוב חפה שאת עושה את חמדן הגיוני ואנושי.
שהסיפור של אורי ויוני מקבל צורה.
את עושה את זה טוב, תודה
העונג כולו שלי פולנית. העיקר שתהנו 🙂
חמדן באמת הגיוני ואנושי, ויוני ואורי… סיפור שלם.
חמדן פשוט מושלםם
איזה דמות תפרת לו, במבי סחטין?
מרגע לרגע אני מרחמת עליך יותר ויותר בנוגע ליסמין
איך למען ה את מצליחה לשמור לה על קו אופי? היא מסובכת ברמות בלתי אפשריות!
בנאדם מסובך??♀️
יוו, אני לא מאמינה, חיים ארוכים! בדיוק בתגובה למעלה כתבתי שלא שכחתי אותך, אמאלה חחח
וחמדן הוא טוב, נו מה לעשות? אני יכולה להפוך טוב לרע? (טוב במושגים שלו).
יסמין מסובכת לגמרי, אבל בתחילתו של כל סיבוך קרה משהו שהוביל אליו, ובדרך כלל המשהו הזה לא מאוד מסובך. משם, הכל קל יותר…
תגידי רוצה לרצות את באמת אוהבת תמחבל הזה??♀️
היא אוהבת את הדמות כי זאת דמות טובה לא מסכימה עם המעשים שלה ואפילו כועסת ונגדם אבל ביננו היא עושה חלק נכבד מאד בסיפור בלי לדבר על זה שבמבי בנתה אותה טוב מאד
רוצה לרצות אני צודקת?
לא הבנתי יותר מידי מה כתבת אבל בהחלט אני אוהבת את חמדן בתור דמות בסיפור
והוא אחלה דמות
הי הי לא לקרוא לו מחבל אני לא מסכימה!
וכן, אני באמת אוהבת את חמדן הזה
וואוווו
מדהים במבוש ?
מ ה מ ם
.
ישראלה, ברוכה השבה 🙂
תודה חמודה אחת.
חח יאו במבי את גאוונהה
וואו, לקבל מחמאה כזו מפדהאל.
ריגושים 🙂
??
את רואה?! בסוף זה יצא מתוכי…?
אני תמיד האמנתי אותך, את יודעת.
במבי השתגעת.
אהבתי.
השתגעתי?
אני מקווה שבקטע טוב של הסיפור, נכון?
נכון מאוד.
3>
איזה יפים הקטעים של שמשי והקטעים של רייצל
בעצם כל הפרק
אויש הגיגית, את מתוקה לגמרי 3>
איך אורי יתפקד בלי יד? בעצם במבי רחמנית מידי בשביל לקטוע לו אותה..נונו..?♀
בהצלחה לך.
יש לך נס שהוספת את הרחמנית!
אורי הוא האחרון שאני אתעלל בו (אממ ברמה מסוימת) אצלי שירה יותר מועדת לפורענות התעללות, בעצם גם יוני.
אה, אמן ואמן.
העלו את הפרק שלך כדי שנשכח מהאבל???
מושלם כמו תמיד!
שאלונת: מי זה קובי?
ובכן, מאיזה אבל נשכח?
תודה קליק!
קובי הוא מדריך של קבוצת ילדים בפנימיה שבתוכם שמשי.
במבי אין לי מילים
עוקבת קבועה של הסיפור… שתדעי 🙂
משהו לא כל כך ברור לי בזמן של הסיפור
אתמול היה את השיחות טלפון בין שירה לאמא שלה שהיא *הולכת* להתחתן, וחמדן אומר לשירה שתכין לו אוכל אחרי שהיא מתמוטטת וכו'
והיום אמא של שירה ושי כבר נשואים…?
תודה דבשית 3>
לא כל כך הבנתי. מתי חמדן אמר לשירה שהיא תכין לו אוכל? ועוד אחרי שהיא מתמוטטת?
אם כבר זה לא היה אחרי שהוא התעצבן עליה?
מדברת עם אמא שלה – בשיחה האמא אומרת שהיא הולכת להתחתן, אומר לה שתלך לישון, קמה בבוקר אולי ואז חמדן מתעצבן עליה והכל, אומר לה שתתקשר לאורי. באותו יום גם אורי מספר ליוני שאמא שלו התחתנה
אולי זה כן במרחק רחוק יותר של ימים אבל ככה אני הבנתי בכל אופן את הרצף
זה כמובן אמור להיות במרחק של ימים.
אבל יכול להיות שלא שמתי לב ומשהו השתבש לי שם, אז ממש תודה דבש! אני אבדוק את זה 3>
אוהוו שלמותת
אין אין דברים כאלה!
הכתיבה שלך מטורפת!!?
קראתי עכשיו את כל הפרקים שלך ונהניתי מכל רגע?
יאיי פצצה מתוקה שכמוך.
איזה כיף לי שקראת את כל הפרקים, זה מחמם. ממש.
תודה מהממת 3>
אוקיי במבייייייי
קבלי קבלייי
חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שא.ח. (מי שכותב את המכתבים)
זה… אוריייייייי אורי מתחיל באות א' נכון??
תזכרו שאני ניחשתי את זה ראשונה!!?
ודרך אגב, זה תגובה שניה שלי על הפרק הזה, ומשום מה שכחתי לציין בקודמת שאני הכי אוהבת את הקטעים עם אוריייייייייי את עושה אותם טוב ברמותת אין חולה על הילדון הזה תמשיכי להיות מושלמת אוהבתתתתתתת
*בריאה על הילדון הזה. מחילה, חחח לא יכולה שכותבים מתה/חולה על זה.
עכשיו בנוגע לניחוש שלך. האמת שזה הניחוש הראשון של כולם. אבל אני אמלא את פי מים ואשתוק כמצופה מילדה טובה.
רק אני לא ניחשתי ככה 😉
צדיק אחד ב'אמת' (כאילו הסיפור) (אימוגי קורץ).
במבייייי ❤
סיפור שפשוט כיף לקרוא
רק חבל שצריך לחכות שבוע שלם?
אין את פשוט מוכשרתת
עלי והצליחי?
אמן ואמן.
תודה מנגו, ממש שמחה לקרוא תגובה כזו 3>
מתנצלת במבי.
נגמרו לי המחמאות, טוטאלית, והיצירתיות שלי עוברת שחיקה לאט לאט כל שבוע.
את מדהימה, וקבלי בהבנה את חלדתי.
אותך אני תמיד אקבל בהבנה, פרנס חמודה.
רק אסור שהיצרתיות שלך תשחק אנחנו צריכות אותה, לידיעתך.
האמנם?
לגמרי.
נא לא להיתמם.
אבל זה כיף!
במבי, אני מפחדת שיבוא יום והסיפור הזה ייגמר.
אל תסיימי אותו אףף פעם, פליזז!! (אימוגי מתחנן)
אוו כמה מתוקה המחשבה הזאת.. לשבת עם נכדיי המתוקים ולקרוא להם את הבלוג של במבי פרק 12.983..
אז אני סומכת עלייך, טוב? נא לא לאכזב.??
אני נאלצת לאכזב, לצערי.
באמת שאני לא אוהבת לראות אנשים עצובים, באמת באמת (נס שאני לא רואה את הפרצוף שלך, רק את מה שאת כותבת חחח).
כי בפרקים שאני אוחזת בהם הסיפור בהחלט מתקרב לקראת סיומו הטוב הנחמד והנעים וכמובן, המציאותי.
מחילה אם פוצצתי כמה בועות (אימוגי קורץ).
יאא אין במבי כל מילה רק תוריד מהערך פשוט מושלםםםםם?
הקטעים עם אוקי הם ממש חמודים וספונטניים
תודה אנדנדינו!!!
וגם אני ממש אוהבת את אורי, מתוק שהוא.
וואו במבי דבר ראשון חוננת בכישרון לא נורמאלי ואת עושה את זה ברמה מטורפתתת!!!! אני מוצאת את עצמי שעות אחרי זה חושב על הגיבורים..מזדהה..כועסת וגם בוכה. כן. דבר שני ממש אהבתי שבהתכתבויות עם הבנות את מדברת על הגיבורים כאילו הם אנשים קימיים כאילו לא את זתאי שתחליט מה יקרה איתם חייבת לדעת מי את באמת!!! אוהבת אותך המוווון! וממש אשמח לקבל ממך חתימה!
קודם כל תודה גדולה לך 🙂
עוד דבר, זה מה' לא ממני, ואני באמת שמחה על זה כל יום מחדש.
עכשיו בנוגע לגיבורים, ברור. אני באמת לא מחליטה בשבילם למרות שזה נשמע קליאשתי נורא. הם פשוט בוחרים את הדרך שלהם.
קרה לי כמה פעמים שפשוט מצמצתי מול הסיפור, חושבת לעצמי איך למען ה' הדמויות הגיעו לשם ולמה לא עשיתי כלום כדי לעצור את זה חחח
ותודה, מתוקה שאת, תמיד את מוזמנת להכיר אותי ולקבל חתימה (אימוגי קורץ).
ועוד שאלה אחרונה… למה זה נעצר בפרק 28? את תעלי עוד?
לא, זה לא יעצר בפרק עשרים ושמונה.
הסיפור עולה בכל שבוע ביום שלישי. יום שלישי הבא בעז"ה יעלה פרק 29.
במבוששש זה כזההה יפהההה!!!! אין אין לי מיליייםם נעתקה לשוניי?? לא יכולה לחכות לפרק הבאא אהבתי במיוחד את הקטע של שמשי? אני דיי במתחח
תודה חסידה!
כייף לי ממש לקרוא :*
ושמשי באמת מתוק.
היי. סורי שרק עכשיו. לא הספקתי להגיב.
אהבתי את הפרק מאוד!!
אני תמיד שמחה לראות תגובה שלך הרוצה בטוב 🙂
תודה!
היי,יצא אחת אפס!
רק עכשיו התיישבתי לקרוא.
מה אני אומר?
זו שאלה רטורית לחלוטין.
אין לי מה לומר.
התגובות שלי נכנסות ללופ משבוע לשבוע .
זה היה פרק מדהים.
ונמאס לי לכעוס על ההתעללות של חמדן,
אז רק קבלי את פרצופי:?
אם זאת התעללות אני צנצנת 🙂
זה אפילו לא מתקרב… חכי קצת להמשך חחח
ותודה Harry את פשוט בן אדם מתוק מתוק.
לא!!! זה הכי יפה!!!
אוף אני נשמעת אכזרית? אבל אני הכי אוהבת את הקטעחם האלו. אל תפסיקי אותם.??
היי במבי?
אין לי צורך לכתוב לך עד כמה אני אוהבת את הסיפור הזה…
ואגב שתדעי שאולי אני מגיבה מאוד!!! מאוחר ואני מאד מקווה שתקראי את התגובה שלי (אין לי מושג אם שמת לב שעדין לא הגבתי), אבל קראתי ברפרוף ואח"כ בעיון מתי שעלה… ביום שלישי…
והוא היה נורא יפה. הרי אין דבר כזה שלא…
אגב הכתיבה שלך נורא מעניינת ודי ייחודית.
את כותבת בצורה מעורבבת, רגשות ומחשבות באותו גוף מונטני של כל הסיפור… שלישי. וזה נורא מרתק ומנגד יפה ברמות❣❣❣❣❣❣
אה, היו כמה דברים שפשוט אהבתי ברמות!!!!!!! אין לך מושג כמה.
זה היה עם המעלית: "מי הטיפש שהתקין מראה במעליות. ככה מצטברים לי שני יונים עקשניים להתמודד מולם."
ועם התוכי: "…האיום מספיק ברור?"
"מספיק". תוכי הוא חיה נחמדה לפעמים."
יוווווווו זה היה מושלם!!!! אה, וכמובן את כל הקטע של חמדן ויסמין והדיאלוג של יסמין-שירה ועלי- אורי.
טוב זה לא סוד שאני מכורה לדמיות האלו- חמדן, יסמין, יוני ו(די חדש) שמשי…
הקטע של אופק וקובי היה די מיסתורי? ויש לי כמובן שאלה. משהו שלא היה ברור בכלל…
הצגת את כל הקטע של החתונה והפגישות של לפני של ריצ'ל ושי כאילו מדובר על תקופה שלפחות חודש ואולי יותר, אבל מנגד אצל חמדן ויסמין הזמן יותר איטי ובקושי עבר משיחת הפלאפון שלה עם אמא שלה שבוע….
ברור ששמתי לב. אני תמיד שמה לב אר"א 🙂 התגובות שלך מאוד מיוחדות ואני ממש אוהבת אותן.
את פשוט מהממת עם הפרגונים שלך, וזה באמת מחמם לי מאוד מאוד את הלב. את זוכרת שאני מקבלת גם ביקורת כן? 🙂
כן, אני שמה לב שיש כאן משהו לא הגיוני עוד מישהי אמרה לי את זה ואני ממש שמחה שראיתן, בעז"ה אני אתקן בקרוב שמבחינת זמנים זה יהיה בסדר.
תודה אר"א!!!
אז זמנים אמרנו…
לגבי היחודיות שלא תחלמי לשנות??
תגיד איזה קטע היה לך בנתיים עד היום הכי קשה לכתוב? (מבחינה נפשית-רוחנית).
אני עכשי במצב דפוק. אני לא מצליחה לכתוב קטע מסויים. הוא פשוט נוגד אותי כמאמינה והכי מוקירה…?
ואיזה כייף שבאמת אכפת לך מהתגובות… ואת עוד שמה לב… אין את פשוט מהממת?
תרמיני לי שהדבר היחיד שגרם לי לכתוב תגטבה למרות האיחור הרב היה זה שאת עונה לכל אחת שכתבה לך… מעריצה אותך על זה!
אה, והפירגונים? למה את חושבת שזה לא מגיעה לך?! אני רק כותבת את האמת.
בעז"ה, אני אשתדל לשמור עליה?
כשקשה לי לכתוב קטע מסוים, במיוחד כשהוא נוגד את האמונה שלנו אני קודם כל לוקחת נשימה עמוקה, חושבת מה היא האמת, וכותבת רק כשאני מרגישה שאני באה למחות על ההתנהגות הזו. להראות שהיא לא נכונה. כשאת מכניסה את עצמך חזק לקטע הרבה יותר קל לך לכתוב.
וזה לא שאני חושבת שלא מגיע לי פרגונים, אלא שזה מביך אותי?
עדיין זה לא הולך לי? קשה לי להיכנס לזה?♀️ כתבתי ומבחינתי זה לקשקש חזק חזק מעל. הקראתי את זה לשתי חברות מתוקות שלי והן באמת אמרו לי וואו זה נוגד אותך. אני מתקשה עדיין להאמין שכתבתי את זה. באיזה קטע!??!!!
בקשר למביך… אז את רוצה שאני אענה לך מה שחברה שלי צוחקת עלי- אני אלופה בלגרום לאנשים הבכות. אז זה היה עדין.
מה קרה?! תלמדי לקבל את האמת בפרצוף!!!
ברור שזה קשה. מאוד אפילו.
ולפעמים כשאת כותבת על נושא שנוגד את האמת זה גורם לך לחשוב שוואלה אולי הוא נכון? ולכן מאוד מאוד אבל מאוד צריך להיזהר בעניין הזה. לכתוב רק אחרי שאת בטוחה באמת, בדרך שלך. כי בדרך כלל אדם שכותב מתוך ספק מרגישים את זה. לא שווה לכתוב על זה נושא רגיש בלי שאת יודעת באמת את כל הצדדים ואת הצד האמיתי של ההלכה. כשכותבים צריך לבוא מחוזקת…
ואממ… בנוגע להבכות, אני אשתדל, לא מבטיחה בעניין 🙂
אמאלה במבי את לא נורלית אני קוראת ספרים בקצב ומה שאת עושה זה הדבר הכי מטורף כי בכל שורה את גורמת להרגיש את ההרגשה של האדם שחווה אותה וזה המטרה הכי גדולה של סופר! לשלוט ברגשות של הקורא!
וואו, ויקי איזו מחמאה ענקית!
זה מרגש לקורא את זה, ממש. תודה, באמת תודה.