אחת אפס לאמת/26

emotion_icon_42
במבי

אופס, העניינים מסתבכים.
לפרק הקודם

 

"הייתי צריך להיכנס לבית סוהר לקטינים", יוני יורה לאוויר. הידיים שלו תקועות בכיסי הסוודר, מזיעות.
"היית צריך", שמעון מהמהם.
"השוטר אמר", יוני מאשים. הקול שלו רועד, שבור.
"השוטר, הוא אלוקים?"
"התפקיד שלו הוא לשמור על החוק", יוני לוחש. ירושלים שלווה בשעה הזאת, שום חנות לא פתוחה בשוק הערבי. המרצפות חלקות, חשוך שם. וקר. "אני הפרתי אותו".

שמעון שותק לרגע, "עשית את המעשה שלך בכוונה?"
"כן". משהו לוחץ לו חזק על העיניים. הוא עוצר אותו בכוח, שלום ולא להתראות. אני לא בוכה.
"אני מתכוון, ידעת שזה מה שיקרה?"
"חשבתי שהוא יקבל מכה קטנה", כואב לי, כואב לי בכל הגוף. "לא ראיתי את הצוק, לא ידעתי שהוא יתגלגל". שעיר המשתלח. באשמתי.
"ואם היית יודע?" הוא מכוון את השיחה, מוביל אותה. "היית עושה את זה?"
"לעולם לא", נחרץ. גם אם הוא גרם לי לאבד את הכל, לא הייתי רוצה לאבד אותו. זו הייתה טעות, ללא יכולת חזרה.
"אתה מאמין שיש השם בעולם?"
"מה זה קש-?"
"מאמין?" שמעון קוטע אותו.
"מאמין", יוני מבטיח. ברור שאני מאמין. בלעדיו, כבר הייתי קורס, מאושפז. ולא כי שברתי רגל.
"שהוא היחיד שמחליט מי יפגע, מי ימות?"
"אלוקים מגלגל חובה על ידי חייב. אז נכון, שמשי היה צריך להיפגע על ידי. אבל בכל זאת, אני… הייתי חייב".
"אבל אתה לא יודע חשבונות שמיים".
נוקאוט, מוחלט.
יוני שותק.

רוח קפואה מכה בהם, רחבת הכותל. הוא בוהה ביונה אחת, מדמיין עלה של זית תחוב במקור שלה, ונח פוטר אותה לשלום, הגיעה שלווה לעולם.
"אתה מסכים איתי?" שמעון תופס את המבט שלו, ממקד.
העיניים הירוקות שלו מתכהות בעצב, זיקוקי כאב נורים מתוכם. "אני מסכים, אני לא מבין".
שמעון מושך אותו אליו, מקרב לאבנים. אין כמעט אנשים בשעה הזו ליד הכותל. והוא מחכה, פרוס כולו, לכבודם. "תגיד לו", הוא מרים מבט כלפי מעלה. "שאתה מסכים איתו, לא מבין. נסתרות דרכי ה', ואנחנו מקבלים אותם. באהבה".
יוני לא פותח סידור.

האצבע שלו מציירת שבילים דוממים על האבנים הגדולות, הדומעות. הוא מדמיין אש, יד של אש יורדת משמיים, לוקחת את מפתחות בית המקדש. את הכהן צועק, 'חטאנו', והיד מסכימה איתו. לוקחת מפתחות, סוגרת כניסה לעזרה.
מסכימה איתו, לא מבינה.
כי היה לכם הכל, ובגדתם בו. לא חזרתם בתשובה.
אני לא אחזור על מעגל הקסמים הזה. טעיתי, ואתקן.
לא כי השוטר צעק עלי שאני רע ומגיע לי לשבת מאחורי סורג ובריח.
אלא בזכות.

***

"לא?" מאיר מתבונן עמוק אל תוך העיניים שלו. אורי מרגיש כאילו רנטגן סורק אותו. אסור לדבר, אסור לזוז, אסור לנשום. בטח לא כשהרנטגן הוא מאיר.
"לא", הקול שלו לא רועד, הדבש היפה שבעיניים שלו דווקא כן.
"אתה משקר".
אורי משפיל מבט לשבריר שנייה, מרים אותו. "כואבת לי היד", הוא אומר פתאום בעייפות.
"שתכאב". סימפטי, הוא לא.
"אני יכול לצאת? נמשיך בחקירה המיותרת הזו בפעם אחרת".
"אתה יכול לתת לי הודאה".
"אני לא יכול".
"למה?"
אורי נושם עמוק, "חוקרים, אמורים להבין גם את מה שנאמר בין השורות, את מה שנאמר בשתיקה".
מאיר נוטש את הדפים על השולחן, מתקרב אליו. "מישהו מאיים עליך?"
אורי מתרומם, "אני יכול את הכדור שלי? אני לא מצליח להתרכז. היד שלי בוערת".
מאיר מגיש לו, מוזג כוס מים.
"לא צריך", הוא מושך כתף. בולע. "תודה".
"מישהו מאיים עליך?" הוא חוזר על עצמו, תקליט שבור. ועקשן.
אורי בולע רוק, "אתה לא תשחרר אותי?"
"לא רק שאני לא אשחרר אותך, אלא שאתה לא תצא מהחדר הזה".
"בסדר", הוא מסב ממנו מבט. "הוא מאיים עלי".
"הוא?"
"הוא. ואל תשאל מי", אורי קם, פותח את הדלת בתנופה מזעזעת. בניגוד להוראתו של מאיר. "כי לא תקבל תשובה".

***

הקירות סוגרים עליה עד חנק. היא צורחת.
קירות לא מתרגשים מצרחות. הם ממשיכים להתקרב בקצב של מכוניות מרוץ, לפעור מולה פה לבן. ובור.
מי דוחף אותם?
הלב שלה מתרחב, מתכווץ, יורק דם לאבי העורקים באי סדר, הוא גועש בפנים. מתפוצץ, אני שומעת, הלב שלי מתפוצץ.
איך יוצאים מכאן? מה זה חדר הבריחה הנוראי הזה? רק מסדרונות אפלים יש בו, ואשמה דוקרת. חצאי לבבות.
בום.
זו הייתה הפעימה האחרונה של הלב שלה. הוא מתפוצץ לאלפי פיסות קטנות. דם מלוכלך מתערב בדם נקי. שקר באמת. והיו לאחדים.
יסמין מרגישה את הגוף שלה מתמלא בדם.
קשה לי לנשום, יש לי דם בריאות. קשה לי לראות, יש לי דם בעיניים. אני לא יכולה לדבר, הפה שלי מלא בדם.
אני יורקת, ובוכה.
הקירות חונקים אותי, אני מתכווצת עד כמה שאני יכולה. כבר לא מצליחה לצרוח. לדבר.
איך אפשר לחיות אחרי שהלב מפסיק לפעום? אי אפשר.
אני מתה, אני מתה. יסמין היסטרית. ככה נראים העולמות העליונים? ככה… נראה הגיהנום?
החושים שלי מתערפלים, אני מרגישה את זה.
ככה יעשה לילדה שבורחת מלב שבור, ושורט. רעה שכמוך.
ורק החוש השישי עובד, פועם בטירוף. כאילו הלב שלי לא נקרע, לא התפוצץ לפיסות של אי שפיות.
אולי, זה מה שנקרא פרדוקס.
אולי, זה מה שנקרא חיים.

"אבא?" יסמין פותחת עיניים מבועתות. אישונים מחוררים בהם, ובובה עזובה.
חיים מתקרב אליה, הוא שותק.
"אבא", יסמין מתרחקת לאחור, נתקעת בקיר. צורחת. רק לפני רגע התפוצץ בי לב, מה אני עושה כאן?
הוא פוסע אליה. והפסיעות שלו קטנות, גדולות.
יסמין עוצמת עיניים. אני לא במציאות, אני לא חושבת לוגי. אבא מת, הוא לא כאן. תפתחי את העפעפיים המכווצות שלך ותראי שאת מדמיינת.
אני פותחת.
אני לא מדמיינת.
אבא מולי. אני מרגישה את הנשימות שלו עלי, נשימות שלוות. קטועות. ומתחשק לי לנער את המציאות המשוגעת הזו.
"אבא, תדבר אלי", אני בוכה. והוא קשוח, תווי הפנים שלו לא זזים. שלי נפולים.
הוא לא מקשיב לי, זו אכזריות.
אני הבת שלך. הבת שהכי אהבת. שכחת?
לא, אני שכחתי. וברחתי. והתעלמתי. לא גאלתי אותו מפרך, הוצאתי לחירות.
"אני מצטערת", משהו בי מתלעלע.
אבא לא אומר מחול לך. הוא גם לא אומר, אני מבין אותך, בת של אבא. היד שלו נכנסת לכיס, אני עוקבת אחריה מבעד לדמעות מטושטשות. חצי תליון, לב.
אני פוערת פה, שולחת יד מהירה לתפוס את התליון. האצבעות שלי עוברות דרכו, לא תופסות.
זו טעות, זו בוודאי טעות. אני מנסה לתפוס שוב. נכשלת.
גלגל העין של אבא לא זז, הוא תקוע עלי. מביט בי. היד שלו מושטת קדימה, תליון בתוכה.
אני מושיטה אצבעות זהירות בפעם השלישית, זה מתמוסס לי ביד. יסמין, את משוגעת. זה לא באמת קורה. אבל, איך פתאום הוא מחזיק תליון חדש?
הפה שלי נפתח בהבעה לא נימוסית בעליל.
אבא לא אומר כלום. היד שלו נטועה קדימה, אני תוהה איך היא לא כואבת לו.
החדר מתמלא בחצאי לבבות, הם אדומים. לא ורודים כמו בחלומות שתמיד היו לי.
אלף שלוש מאות וחמש, אלף שלוש מאות ושש. אני נחנקת מעודף לבבות, אלפים שמונה מאות, אלפים שמונה מאות ואחת.
אני כבר לא רואה את אבא.
רק יד ותליון בוכה בתוכה, מתחנן.
שקט מכה לי באוזניים.
ואבא, שלא מחל.

***

"איפה התליון?" יסמין מסתובבת בבית. מוזגת כוס מים, שופכת לכיור. מתיישבת על הספה, קמה. "חמדן, איפה הוא?"
"עלייך", הוא מרים גבה. אפילו לא שמה לב שהבית היה נעול, מבחוץ. טוב בשבילי, רע בשבילה.
היא ממששת אותו, חסרת ריכוז. "לא, לא זה". ברקים בעיניים שלה. "הלב, איפה הלב?"
"את בטוחה שלא קיבלת מכת שמש?"
"ירד גשם היום", היא מתיזה. ובכן, זיכרון יש לה.
"אם תדברי ברור", חמדן רוטן. "אני אצליח להבין לאיזה תליון בדיוק את מתכוונת".
היא נעצרת פתאום. הוא מגלגל עיניים, משועשע.
"אני יודעת איפה הוא", הקול שלה קפוא. ושום דבר לא משעשע אותה.
"איפה?" חמדן זורם איתה.
"אצל אבא שלך".
"אצל אבא שלי", הוא מגחך.
"אנחנו נוסעים", יסמין קובעת.
"לאן?"
"אליכם, לבית שלכם. אבא שלך בטוח נמצא שם".
"אם לא חטפת מכת שמש, כנראה שהקור השפיע עלייך בצורה קשה של הזיות".
לא. אני חטפתי סטירה, קוראים לה אבא. ולב שבור. "המכות שקיבלתי לא משנות. אנחנו יוצאים, עכשיו".
"אנחנו לא יוצאים", חמדן נינוח. "לא היום, ובוודאי שלא עכשיו".
"למה?" יסמין מתקרבת לדלת, מנענעת את הידית בפראות. זה לא נפתח, היא מסתובבת לאחור באיטיות. "חמדן", הקול שלה עולה מן האוב, ומפחד לופת.
"כן?" הצגה מעניינת הולכת להתרחש כאן.
"זה נעול".
"אני יודע".
"המפתח לא בחריץ".
"אני יודע".
"אז איפה הוא?"
"אצלי".
"אפשר אותו בבקשה?"
"לא".
"למה?"
"כי אנחנו לא יוצאים עכשיו".
יסמין פותחת מולו עיניים הלומות. "מה?"
"ששמעת".
"אבל…"
"וזה לא נתון לוויכוח. לכי לישון, הגוף שלך צריך את זה".
יסמין קורסת לרצפה בחוסר כוח. מה קורה כאן? זה לא החמדן שאני מכירה, זה לא החמדן האמיתי.
אני מדמיינת, בדיוק כמו שדמיינתי שהלב שלי מתפוצץ, שאבא חי.
אני לא דמיינתי, משהו מתמרד בתוכה.
את כן.
אני לא, היא משיבה לקול המעצבן בזעף. וזה לא נתון לוויכוח.
טעם מר עולה לה בגרון, מחניק אותה. זה בדיוק מה שחמדן אמר לי, 'וזה לא נתון לוויכוח. לכי לישון, הגוף שלך צריך את זה'.
הגוף שלי צריך את אבא, ועכשיו. היא מתרוממת במהירות, חמדן מעיף בה שבריר מבט תמה, חוזר לנייד.
"חמדן, תן לי את המפתח".
גיחוך משיב לה בתגובה.
"חמדן, אתה לא יכול לכפות עלי מתי לצאת ואם אני כשירה ליציאה מהבית. תן לי להחליט על עצמי".
"בן אדם לא כשיר, לא יכול להחליט על עצמו שהוא כשיר".
"לגחך בתגובה?"
"נחסוך את זה משנינו?"
"אז תפתח לי את הדלת".
"לכי לישון".
יסמין מביטה בו באי אמון, "אתה נועל אותי בבית?"
"זה בדיוק מה שאני עושה".
"למה?"
"כשתהיי כשירה, נדבר".
מתחשק לה לבכות. למה דמעות לא נגמרות בשלב מסוים? למה להתעלל? "מתי זה יקרה?" לדעתך.
"כשאחליט".
"אחרי שאלך לישון?" היא כנועה פתאום.
"בדיוק".

תחצי מדבריות ורוח סופה. תשחי באוקיינוסים ובימים עד שיגמר לך הכוח.
תלכי עד לסוף העולם כדי למצוא את עצמך.
ורק אז בין פרצה בגדר לנפילה עמוקה בתהום. את תביני,
עצמך, היה בתוכך. תמיד.

***

חושך זה הדבר הכי יפה שה' ברא בעולם שלו.
בטח אתם חושבים שאני משוגע. חושך? בחושך אין שום דבר טוב, הוא רע. הוא בולע אור, מעלים אליו אמת.
אבל אני יודע שלא.
במדבר האופל הירח מאיר לי, מכוון לדרך הנכונה בעמוד אש.
והדבר הכי יפה בו הוא הלב.
הלילה, פועם בו נוגה ואור למזרח. מרחיב אותו. מחיה לב מת, מצמיח אמת. וכוכב.
א.ח.*
כל הזכויות שמורות.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
😭😭
6

רגשנית

היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...
בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
newEmotionIcon_03_42

מרשמלו

כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...
ליקושששש 💔
newEmotionIcon_03_38

נקרעת מגעגועים 💔

ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
פוסטים חדשים
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
אמא מורה?
7

אנונימית

היי, אז אמא שלי מורה בתיכון, וקצת קשה לעשות לפעמים הפרדה.. יש לכן טיפים איך ל...
לשאול?
21

קול שפוי👌

האם אתן חושבות שנכון לדון באתר כאן על כל נושא שהוא? כולל על נושאים מהותיים וכ...
שידוכים וליבי קליין-משתלב😆
27

.

טובב אז נתחיל בשאלה על השידוכים.. פליז רק מי שהתארסה וכו שתענה לי. קראתי בכל ...
כלל ראשון להצלחה: טיפשות
newEmotionIcon_22

שירבוטית

כדי להצליח בחיים אדם חייב להיות נבון, אבל להיראות טיפש.הבנת? תסבירי
קשהמאתגר
newEmotionIcon_03_36

תראו אותי:(

הדבר שהכי קשה לך את הכי צריכה לעבוד עליו
אני זו לא אמא שלי. נ ק ו ד ה .
icon_set_3_19

אחת

מתי יבינו שאני זו לא אמא שלי??? נכון, היא מיוחדת, היא באמת נדירה. אבל מה הבעי...

129 תגובות

    1. זזים ואודך.
      מה, א.ח.? כל הקטע האחרון היה אמור להיות מודגש, אבל משום מה זה לא עלה ככה באתר…
      בעיקרון זה מכתב של מישהו שחתם בראשי תיבות- א.ח. בהצלחה בניחושים (אימוגי קורץ).

      1. אורי?
        תגלי לי באוזן בלי שאף אחד ישמע?!!

        נ.ב. באמת לא קשור- ראיתי סיפור שכתבת, הודהמתי הוקסמתי רותקתי התפעלתי, אין על הכתיבה שלך.

        1. חחח אם היה לי כאן את האוזן שלך פרטי לבד בכייף.
          אבל בגלל שאין את כנראה תאלצי להתמודד עם המציאות.
          נ.ב.
          אה, מה? איפה את ראית סיפור שלי? אבאלה לא להלחיץ אותי 🙂

    1. יוני מתוקק, נכון?
      אממ ובכן לא הייתי מגדירה את חמדן כאיש הרע. אבל נו… בכל זאת ערבי, ועשיו שונא ליעקב.

  1. מה
    זה
    היה
    ????
    הלב שלי הולם בפראות
    וואו
    סחפת אותי לתוך הדמיונות של שירה (בכוונה שירה) בצורה מטורפתתת
    אין
    דברים
    כאלה
    !!!!

    1. תודה, מהממת!!!
      באמת לקח לי קצת זמן לכתוב את הדמיון הזה שלה ואני כל כך מקווה שזה העביר את התחושות כמו שצריך.
      אני תמיד מפחדת שזה לא הולך לי. אז, ממש שמחה לקרוא :*

  2. את מתוקה ברמות והכתיבה שלך מטורפת.
    אבל, רק שאלה שנוגעת יותר לפרקים הקודמים:
    באיזו ישיבה שנמצאת מעבר לקו הירוק אסור לתפוס טרמפים??
    ולא סתם אסור, אלא גם אוכפים את זה. ולא רק אוכפים, אלא גם בחומרה רבה…
    נשמע לי לא הגיוני בעליל. ובגלל, ממתי הישיבה יכולה להתערב ככה בחיים של הבחור מחוץ לגבולות הישיבה? הם יכולים המקסימום להעניש אותו על זה שהוא ברח בלי רשות.

      1. במבי, לא נפתח את זה שובר לא באמת הגענו להסכמה כלשהי- אבל לפי דעתי, הערבוב הלא מוצלח של אג'נדות ומציאות פוגם מאוד באיכות של הסיפור, וחב. ישיבה ביו"ש שאסור לתפוס בה טרמפים? סורי, אבל אין חיה כזאת…

        1. פרצל, את נורא מתוקה.
          יודעת מה, גם אם אין ישיבה כזאת? אני יעשה את הראשונה 🙂 מקובל? ככה זה לא יהיה רק מדע בדיוני. אני יוסיף בעז"ה קטעים בסיפור וכו שיתארו שלמרות שזו ישיבה ביהודה ושומרון הם יוצאים בקו חדשני נגד טרמפים.
          יכול להיות שזה יעורר כעס. אבל היי, חושבת שזה יתן עוד נקודת הסתכלות…

    1. אוקי, אין לי מושג מה זה אילוזיות. אבל אני סומכת עלייך שזה דבר טוב, חחח.
      שמעון, זה היה כתוב פרק קודם. הוא אבא של יוני.

      1. אִילוּזְיָה
        שֵׁם עֶצֶם – נְקֵבָה
        1.
        חֲזוֹן תַּעֲתוּעִים, מַחֲזֵה שָׁוְא, מַרְאֶה הַמְּיֻסָּד עַל טָעוּת הַחוּשִׁים.
        2.
        אַשְׁלָיָה, תִּקְוַת שָׁוְא: וְלִבְרֹא בְּדִמְיוֹנֵנוּ אִילוּזְיָא נֶהְדֶּרֶתאחד העם, ר. הוּא חָתַר בְּכָל כּוֹחוֹ וְזִכְרוֹנוֹ לִיצֹר… אִילוּזְיָה שֶׁל לָשׁוֹן חַיָּהביאליק, לזכרו של בן ציון. בעברית: (תַּעֲתוּעַ).

    1. אצלכן?
      מי זה אם יורשה לי? 🙂
      אהה, אני חושבת שכבר עניתי על זה שבעז"ה יהיה איתי מעולה וכל השאלה היא רק מה יהיה עם הסיפור. הוא צריך רחמי שמים מרוביםם.

  3. יוו אימלהה במביייייייייייי שלמות של פרקק!!
    אני, אני פשוט לא יודעת מה להגיב. השארת אותי ככה??

    נ.ב
    משהו קטן שלא הבנתי.. מי זה שמעון?

    1. תודה מותק, (תרתי משמע).
      גם אי הגבה זו הגבה, ואת הגבת כן? טוב, אני סתם אוהבת להתפלסף. לא להתייחסס
      נ.ב.
      היה כתוב בפרק הקודם, אבא של יוני.

  4. חבל שאני לא יכולה להקליט לך את התגובות שלי אחרי כל פרק שלך
    אחד הפרקים ה מ ד ה י מ י ם ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! !
    וואו!
    מושלם!

    פעם ראשונה שמגיבה לך לא רק בקול.. אלא גם בכתב 😉
    אני פשוט טובה יותר בהבעה בעל פה… ?
    רק חבל שאת לא יכולה לשמוע את זה ?

    1. אני בעד שיהיה אפשר להוסיף שמע של בנות לאתר. נכון מגניב? 🙂
      סתם צוחקת, כמובן. (למרות שבאמת זה רעיון לא רע).
      ושמחה שאת מגיבה לי. מה זה משנה איך כתוב? העיקר הכוונה שבלב.

    1. הלומה זה טוב (אימוגי קורץ).
      זה, כן אנושי. סיפורים זה דבר אנושי, אני חושבת. במיוחד אם אני מדמיינת את הדמויות כאמיתיות לגמרי… וכבר אמרתי שהדמיון שלי… מפותח מאוד.

      1. אוקיי, אני התכוונתי שזה לא הומניטרי מצידך להכניס כאלה רמות של רגש כל כך חי ואותנטי. אני.. זה הרעיד לי את הלב בקטע אחר. ואני אומרת את זה בקטע הכי מחמיא שיש! את מדהימה.

  5. לייק מאוד גדול ומיוחד על הפרק הזה במבוש שלנו? אהבתי ממש, הוא כזה היסטרי אבל פשוט באותה מידה. וברבו לחמדן שהתאפק עד עכשיו! יש לו סבלנות כנראה.
    ובשבילך קבלי את האמוגי הבא:?.
    רק דבר קטן, זה אפילו לא מפריע לי אבל בשבילך אני אומרת: את כותבת בגוף שלישי וראשון יחד.

    1. תודה דגל!
      הוא מאוד היסטרי מבחינת שירה, מרחמת עליה. אבל אני גם אוהבת אותה למרות הכל.
      וחמדן, הוא חכם. אל תראו אותו ככה…
      נ.ב.
      מרוגשת מהאימוגי (אימוגי כמו ששמת, כמובן).
      נ.נ.ב.
      אני יודעת, לא מצליחה לשנות את ההרגל הזה…

      1. גם אני מרחמת על שירה אבל לפעמים באלי פשוט לנער אותה חזק ולפקוח לה את העיניים. לפעמים היא ילדותית מדי.
        ברור, חמדן חכם, לכן כתבתי ׳ברבו׳?
        אבל כאילו!! הבית נעול!!! ושירה הולכת אחריו כעיוורת אוףף מתרגזת בשבילה.
        חח ריגושים אה?.
        נ.ב
        אל תשני את ההרגל!! למה לך? זה יפה מאוד ככה.

        1. גם אני, אבל אל תדאגי. בהמשך היא מקבלת ממני ניעור רציני.
          מאוד ריגושיםם באמת חחח.
          נ.ב.
          חשבתי את אומרת את זה בתור משהו שצריך לשנות, אני גם לא יודעת אם זה כל כך תקין לכתוב ככה…

  6. במבי ו א ו ו
    את כותבת מושלם מושלם באמת ואוו
    ״תחצי מדבריות ורוח סופה. תשחי באוקיינוסים ובימים עד שיגמר לך הכוח.
    תלכי עד לסוף העולם כדי למצוא את עצמך.
    ורק אז בין פרצה בגדר לנפילה עמוקה בתהום. את תביני,
    עצמך, היה בתוכך. תמיד.״
    כל כך נכון בכל כך חזק נכנס לי עמוק וזה ילך איתי תמיד?
    תודה לך מהממת

  7. עומדות לי דמעות בעיניים, אחד הפרקים היפים שהיו.
    הוא לא מושלם, כי אין דבר מושלם. הוא עדיין יפה, ונוגע. לא יכולה עם השילוב שעשית שבין הדמיון של אורי לבין החלום של יסמין.
    כמה חלקים בפרק לא היו בדיוק ברורים, אם החלק השלישי והרביעי הם חלומות. למה הם נפרדים?
    זה לא חלומות, אז מה זה החלק השלישי?
    וגם החלק האחרון, מי אומר אותו? אני אמורה להבין מה זה א.ח?
    נראה לי קצת מרוח זה שעדיין לא מסבירים בדיוק את סיפורו של שמשי.
    הקטע עם המפתח מדהים, משאיר צמרמורת, את כותבת יפה.
    אני מחבבת את מאיר, הדוד הטוב, השוטר הרע.
    חמדן מתחיל, וזה טוב. רק מוזר לי שזה מה שאת עושה לו אחרי שחזרת ואמרת כמה הוא אדם חביב.
    נס שאת קיימת

    1. תודה פולנית :*
      א. שניהם חלומות. אבל שימי לב, כשמדובר בשני חלקים שונים לגמרי יש כוכביות. כשמדובר בשני חלקים שהם המשך אחד של השני, אבל מתקימיים כל אחד בפני עצמו אני עושה מקו.
      ב. בשלב הזה את לא אמורה להבין. מדובר במכתב שנחתם בשם א.ח. ראשי תיבות כמובן.
      ג. אני אחשוב על מה שאת אומרת בנוגע לשמשי. יכול להיות שאת כראייה מבחוץ צודקת ולא אני.
      ד. הוא אדם חביב, לא סותר. יש עוד גוונים באמצע חוץ משחור ולבן…
      נס שאני קיימת? נס שאת קיימת. התגובות שלך מחדדות לי מלא דברים, תודה!

  8. במבי, ריגשת אותי❤
    הקטע שהכי נהנתי ממנו בפרק זה הקטע עם אורי שמסתיר סודות אפלים ומאיר החוקר הנודניק. שילוב מושלם עם פוטנציאל להמשך יפה!!!

    1. והדבר שהכי מתאים לי לכתוב (אימוגי קורץ). צריך לשמור גם על סגנון הכתיבה הזה, מה לעשות? 🙂
      תודה, אלי* 3>

  9. אוףף איזה רשע חמדן הזהה גועל וואייייי.
    והתיאור על הדם עם יסמין עשה לי אעעע אמאל'ה את הזויה!!!!!

    אגב,סתם לידע, אני בכלל לא בבית ושוב מצאתי סמרטטט מסירות נפשששש

    1. וואי אני מרוגשת,
      אייסוש הרצינות שלך ראויה לצלש. כשניפגש בעוד תרפפו שניים ככה, תזכרי לי 🙂
      נ.ב.
      לא כל כך גועל, אבל כן מגעיל.
      ויסמין… רק אלוקים יעזור לה. תאמיני לי…

  10. זה היה אחד הפרקים היותר מושלמים שלך!!
    סוף סוף העלילה מתחילה להתפתח,והדמויות זזות קצת מהריבוע שלהן.
    מהמם!
    אין על הכישרון שלך,אני כל שבוע נשארת עם פה פעור.
    שתדעי.
    אוהבת בטירוף את הבלוג הזה❤

    1. סוף סוף עברו מספיק שבועות בשביל שהעניניים יתחילו לזוז. הפרק הזה כבר כתוב אצלי די הרבה זמן…
      ואהבתי איך שהגדרת את זה, לזוז מהריבוע.
      תודה Harry אוהבת אותך 3>

  11. הו לא, במבי בבקשה בבקשה שזה לא יהפוך לעוד סיפור על נשים מוכות שלא יכולות לצאת מהבית ופונות ליד לאחים כי זה נמאס לגמרי.
    ושיסמין לא תרעד מחמדן האלוף הזה ותהפוך לרכיכה כי אני ישנא אותה על זה.

    1. אניוואן, תגידי לי איך את רוצה שאעמיד אותך על המקום? רק תגידי לי.
      בשביל מה היו כל ההקדמות שלי כל הפרקים, בשביל שאחרי זה אני יקבל תגובה כזאת שיסמין לא תהיה אישה מוכה?
      אוי, אוי ראו גידולים שגידלתי. ברור שהיא לא תהיה אישה מוכה.
      פעם הבאה זה יגמר בחידון, ראי הוזהרת.

      1. חחח אוהוהו אני ממש מתביישת..רק לא חידוןן אני אעמוד בזהה
        ו…א..נשמתי לרווחה.
        אגב, למה אורי לא עושה כלום בשביל להוציא את יסמין משם?

        1. הוו תודה באמת!
          אני כבר ראיתי שחור בעיניים! אחרי אלף הפעמיים שאמרתי את זה.
          ומי אמר לך שהוא לא עושה כלום? הילד יודע לפעול בשקט, הוא תככן לא קטן.

  12. אהבתי ממש את הפרק, תודה!
    דגל שכתבה שחמדן חכם והתאפק עד עכשיו, הזכרת לי הרצאה של יד לאחים שהיתה לנו בזמנו.
    אמרו שאחד הדברים שמאפיינים ערבים שמחפשים קשר עם יהודיות זה הסבלנות. הם לא מראים מיד את הפרצוף האמיתי שלהם…

  13. במבושש! ???
    מלא זמן לא הגבתי.. אבל קראתי הכל.
    את אלופהה, והזויה ולא נורמאלית והכל ביחד!

    אחרי כל פרק אני עצבנית עלייך! מה נראה לך שגמרת את הפרק? כאילו נראה לך שיש לי כוח לחכות עד יום שלישי הבא? נראה לך שיש לי סבלנות לזה? אני בהלם ממך! איזה חוסר התחשבות!

    1. הייי שדה, התגעגעתי.
      כבר חשבתי את לא קוראת… איזה כייף לדעת שכן 🙂
      ו… אממ אין מה לעשות! זה לא אני, זה המערכת. היא אמרה פרק אחד בשבוע ואני ילדה טובה. מה את לא יודעת?

  14. את מסיימת לך את הפרק במשבצת צהובה "כל הזכויות שמורות".. איזה זכויות? הזכות להצליח לגרום להיות במתח כל שורה? הזכות לגרום לי להתבלבל מרוב הזדהות עם הדמויות? הזכות לגרום לי לאהוב את שירה ולהתעצבן עליה ביחד? ואחרי כל זה להשאיר אותי שבוע שלם(!) במתח???

    וואי פרקתי.. קחי לתשומת ליבך ?

    1. אההה יש עוד צעקות עלי, רגעע.
      האמת שהזכויות שומרות על גם וגם וגם.
      גם אני לפעמים מתבלבלת עם הדמויות וכועסת ואוהבת את שירה.
      והיי, גם אני במתח לפעמים עד שאני כותבת את הפרק הבא! אז לא להתעצבן עלי אני באותה סירה.
      לקחתי לתשומת ליבי (האימוגי החמוד הזה).

      1. ברור שאני קוראת! חשבת שלא? ?
        אז תעשי פרקים יותר ארוכים.

        את צריכה שאני אבוא אלייך עם עצומה?
        יהיו מלאאא חתימות. מובטח!
        קדימה, מי מצטרפת?

        נ.ב. האימוג'י הזה? ?

        1. אממ חשבתי שהפסקת (לא לצאת עלי חחח).
          הפרקים שלי יחסית ארוכיםםם.
          לא יודעת עד כמה יצטרפו לזה, כי הן לא בדיוק נכנסות כבר אני חושבת…
          נ.ב.
          אוח לא זה האימוגי שאני הכי שונאתת.

  15. יייייייייייייייייייהההההההההההה
    זה פרק מאד חמוד!
    והפעם חמדן❣❣❣❣❣❣❣❣❣❣❣❣ ?
    אבל במבי? לא היה בפרק הזה יותר מידי תאוריות?!!
    אולי טו מאצ' כזה?! טיפונת הפריע לי…
    כאילו לא ממש התקדם.
    ותמסרי לאורי הרבה הרבה עידוד ותאמרי לו בשמי והוא אלוף אהבתי ת'יצאה שלו… אלוף!
    אני מקווה שאת זוכרת לא להפגע…
    הכל תמיד!!! אצלי הוא רק בקטע טוב ואני מאוהבת בשותפות כאן אז (כולן!) לא להיפגע ממני לעולם בל'נדר…
    והשאלות שלי:
    בואי נתחיל מזה שלמה את תמיד מתאמצת לכתוב בסוגריים את ה"פרצופים שלך"?
    מה קרה שאת לא ממש נמצאת באתר, את בקושי מגיבה ומעלה פוסטים (למעט הבלוג הזה והפוסט שעלה לך השבוע)???
    טוב אני עוצרת פה. הלכתי…

    1. תודה תודה 🙂
      עכשיו, לא הבנתי למה את מתכוונת כשאת אומרת תאוריות… ודווקא לדעתי הסיפור די עשה קפיצה, אפילו גדולה, בפרק הזה. למה לא התקדם? אורי, בטח שהוא אלוף!וברור ברור ברור שאני לא נפגעת, אני כבר אמרתי שאני מבקשת ביקורת…
      א. כי כשאני במחשב אין לי איך לעשות אימוגים, וזה מעצבן.
      ב. פעם הייתי יותר, היום פחות מכמה סיבות שארוך מדי לפרט. אני מתחילה לחזור קצת. נקווה שזה יוכל להמשיך ככה בעז"ה. אמן.

      1. תאוריות- אני מתכוונת שאת לא מממש הבאת לי עלילה יותר בפנטזיות יותר בדמיון וכד'
        הפרק הזה קפץ מאד לא אמרתי שלא הוא ממש התקדם!
        אבל אני במחשב ואני יכולה לעשות אימוגים. תמיד בכל מקום- מייל באתר וכו' ע"י הקשה על חלונות ונקודה (באנגלית. או בץ' בעיברית)… תנסי?‍♀️

        1. ואת אומרת שזה פחות טוב הפנטזיות?
          לדעתי אם זה פעם ב- זה בסדר. שירה הייתה צריכה את הניעור זה. שוב, לדעתי. ואני תמיד שמחה לשמוע דעות אחרות.
          מה זה אומר חלונות?

          1. לא אמרתי שלא!!!
            זה היה פרק ממש מתוק…
            וגם אמרתי לך במיוחד למה- כי אורי הצית בי את השובבות שאני אוהבת. את המרידות הזאת. ובגלל חמדןןןןן יו אני אוהבת איך שהוא מתנהג. כי הבטחת שהסיפור הזה לא יהיה כמו כל הסיפורים אז אני מרשה לעצמי ליהנות. וגם כי מההתחלה אהבתי את הזוג הזה?

          2. אני אוהבת את אורי דווקא בגלל שהוא חוצה גבולות.
            ואת יוני דווקא בגלל שהוא לא חוצה. אויש מסובך חחח
            למען האמת הם באמת זוג חמוד, ואל תדאגי חמדן די בסדר, לפחות לעת עתה…

  16. סורי דוחפת לך ת'תשובה מוקדם הפעם? (על מה שכתבת…)
    למה שלא תאהבנה? כי בהתחלה כתבתי את זה עם דמות מסוימת אבל קצת אחרי שחשבתי על להעלות פה הגעתי למסקנה שזה לא ממש מוצלח…
    לא כי לא אוהבים את הדמות אלא כי מידי אוהבים אותה וזה לא נהפך לשלי!!! ואם אשנה זה יהיה שקוף מה מקו ההשראה שלי…
    אוףףףףףףףףףף
    מה הנושא???
    נדמה לי שאחזור לפרק הקודם?‍♀️
    אה ולא ממש הבנתי מה הרמז שלך אמור לומר לי…
    אוהבתותך…
    נ.ב. מה אמור לומר הא.ח. בסוף הסיפור הפעם???

    1. אני לא כל כך הבנתי. את אומרת שאת לא רוצה להעלות כי אז כביכול הדמויות יוצאות והופכות להיות שייכות לכלל ולא רק שלך?
      או שלא הבנתי נכון…
      אממ רמז בשביל מה? נראה לי שפיזרתי כמה וכמה…
      נ.ב.
      מדובר במכתב, הוא היה אמור להיות מודגש אבל זה לא הצליח להעלות בהדגשה לאתר.
      א.ח. זה ראשי תיבות של שם מסוים.

      1. תסתכלי הפרק הקודם…

        מכתב? איזה מכתב??
        לא הבנתי.
        ידעתמ שזה שם אבל של מה…
        של מה שאני חושבת ומנחשת??!

        1. מדובר במכתב שמישהו כתב.
          מכתב כללי.
          אני לא יודעת מה את מנחשת אז אני לא יכולה לענות לך…

  17. יאיאיאאאא
    את לא מבינה איזה יפהה יצא לךךך
    אני לא יכולה.
    אפשר להבין באיזה מצב רוח הכתיבה תפסה אותך?וואו זה נראה פשוט מדהיםם
    את מהממת וזהו.
    רק תמשיכי, כי אני לא יעמוד בזה..
    ❤❤❤

    1. איזה כייף לשמוע שאני לא מבינה (אימוגי צוחק).
      האמת, אני כותבת לרוב כשאני במצב רוח טוב, לרוב. מהמצב רוח הזה אפשר להגיע לכל מצב רוח אפשרי…
      תודה :*
      אני מאמינה בך שתעמדיי!

  18. אמהלה איזה מטורף זה היה.
    במבייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
    (זה היה כאילו תוצאה מחוסר מילים במקרה שלא מובן?)

  19. 1. "כי שברתי רגל.
    "שהוא היחיד שמחליט מי יפגע, מי ימות?"
    "אלוקים מגלגל חובה על ידי חייב. אז נכון, שמשי היה צריך להיפגע על ידי. אבל בכל זאת, אני… הייתי חייב".
    "אבל אתה לא יודע חשבונות שמיים".
    נוקאוט, מוחלט.
    יוני שותק."
    – איפה הנוק-אאוט פה? ברור שהוא לא יודע חשבונות שמיים, אבל במבי, אם הוא גרם פגיעה לאחיו הוא חייב, לא משנה כמה תנסי לטשטש את זה באי ידיעה של חשבונות שמיים. האדם היה לא בסדר, נקודה סוף פסוק. ברור שאלוקים החליט ושיש חשבונות שמיים – אבל בגלל חשבונות שמיים זה שיוני פגע בשמשי זה בסדר?
    לדעתי בדיוק להפך – יש אלוקים בשמיים, ולכן יוני צריך להזהר.
    לא אהבתי א התירוץ, זה מצדיק פגיעה באחרים.

    1. 2. הקטע של אבא של יסמין ושלה מדהים.
      3. חמדן מגעיל.
      4. לא ברור מי כותב את הקטע האחרון, הייתי מהמרת ששמשי, אבל אולי כדאי הבהרה.

      5. סה"כ פרק מדהים, בין הכי טובים שלה, כתוב מעולה ע תיאורים ממש טובים. תודה!

      1. 2. תודה :*
        3. חולקת על העניין.
        4. בכוונה זה לא ברור. חתום בסוף המכתב א.ח. ראשי תיבות של שם מסוים.
        לא שמשי, אין כאן את האות ש.
        5. בכייף!

    2. והנה הסיבה למה אני לא אוהבת סיפורים בהמשכים. יש לך פרק אחד לשבוע שלם, וזה נותן ראייה די מצומצמת.
      לא, זה לא מצדיק, כמובן. איפה את רואה שיוני פתאום מרגיש משוחרר מכל עול כי זה בידי שמיים? הוא לא. כואב לו, מאוד. ובהמשך יוני נופל עמוק יותר בגלל האשמה הזו. המטרה של שמעון הייתה לתת לו פתח להסתכלות רחבה יותר. גם להאשים את עצמך כל יום כל היום זה לא נכון. יש מישהו שמנהל את העולם, וזה לא אנחנו.
      אז חשבונות שמיים לא מעניקים לו שחרור מהמעשה שלו אבל בהחלט נותנים לו להבין שהוא לא השולט, המבין. יש מישהו שעושה את זה טוב יותר. וזה לא הוא, זה השם.

      1. הממ זהו, אני פשוט רגישה ברמות לנקודות כאלו, כי בהרבה פעמים הן מצדיקות דברים רעים.
        אבל צודקת, אני אחכה לי בסבלנות להמשך!

  20. אעעעע במביייי את אלופההה אבלההה איזה כישרוןןן!! אני יחסית חדשה בשותפות, ואיך שגילתי את הבלוג שלך קראתי את כל הפרקים בלי נשימההה!! הסיפור הזה אחד הדברים המושלמים שקראתייי אי פעםםם וקראתי המוןןן ספרים.. אין אין פשוט אהבתייי מחכה בלי סבלנות לפרק הבאאא!!! אוהבתותך;)

    1. וואו חסידה, איזה מהממת. תודה!
      זה אחד משבעת פלאי תבל מבחינתי מישהי שקוראת את כל הפרקים ברצףף
      אני לא הייתי מסוגלת חחח

  21. איך אפשר שלאא? זה פשוט מרתק!! אם היית קוראת סיפור כזהה? אז היית מסוגלת… ממש אהבתי את הסגנון כתיבה שלךך! ואיך שאת מתארת את הרגשות של יסמין… אין אין פשוט שלמותתת שאלה קטנה? אם חמדן לא רצה להתחתן עם יסמין, אז למה הוא נחמד אליה? אם לא בא לו עליה אז למה הוא מתאמץ להראות לה שהוא לא אלים וכו'?

    1. תודה!!!
      האמת, זה כל השאלה של הסיפור, בתכלס. למה?
      אז אם אני מגלה, אני הורסת.
      תאלצי לחכות עוד טיפה 🙂

  22. וואוו במביי פשוט מטורףףף
    חייבת לציין שפשוט ישבתי וקראתי את כל הפרקים ברצף עם פה פעוררר
    נס שהדלת הייתה סגורה?
    קיצר הצלחותת ותמשיכי לכתוב מושלם כל כךךך

    1. יאוו, גם את קראת את הכל?
      די, אני מתחילה להתרגש כאן. באמת ובתמים.
      תודה שאת אומרת לי את זה. נותן דרייב להמשיך 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות