היא נופלת, הוא קם.
לפרק הקודם
"מה אתה קורא?" בני לוי נכנס לחדר, משלב ידיים.
שמשי מרים אליו מבט מהכיסא המסתובב. אין לו טלפון, והוא ממילא לא איש צוות. טוב, אשתמש בשפת הסימנים. 'כשהרחוב ישן'.
"אה", הוא מהנהן. "של ר. שובל?"
'בדיוק'.
"על ההומלס הזה? ספר נחמד". בני מושך לעצמו כיסא בלי לבקש רשות, מתיישב. "יש עכשיו טורניר ראשון. אתה מגיע?"
'אני רוצה לקרוא'.
"ואני רוצה אותך בקבוצה שלי".
'כדי לעשות טובה עם נזקק?' הוא מחייך.
"אתה לא היחיד שלא מדבר כאן, או מגמגם. אתם לא נזקקים. בלי שטויות שמשי. בוא".
שמשי תוקע את הסימנייה, עמוד שלוש מאות חמישים ושש. 'כמה טורנירים יש?'
"אתה לא מעודכן!" בני נוזף בו. "שלושה. אם אנחנו מנצחים נלך לבאולינג, עם נפסיד נקבל ארטיקים. מה יותר שווה?"
'באולינג, ברור', הוא צוחק. והצחוק שלו קטוע. אבל בני לא צוחק, הוא לא יוני. של פעם לכל הפחות.
—
השוערים נעמדו משני צדדי הדשא הרחב. הוא נרמס תחת הרגליים של עשרים ושתיים ילדים בני חמש עשרה.
חלוצים, מגנים, קשרים. הם נעמדו בסדר מסוים. שמשי מצטרף אליהם.
קובי ויוסף התיישבו על ספסל בצד, משגיחים על הקבוצות מרחוק, נותנים להם חופש פעולה.
מישהו שרק במשרוקית, הכדור הונף כלפי מעלה. הם רצים אחריו, מגנים, מתנשפים, מזיעים.
ומבקיעים.
שמשי יודע לשחק כדורגל.
הוא אוהב להרגיש רגיל. בעצם, הוא קצת יותר מרגיל. מיוחד. הוא לא מדבר, הוא מקשיב. הוא מתרכז.
וזה בדיוק מה שהמשחק הזה מצריך, הקשבה וריכוז.
ארבעים וחמש דקות.
שתיים אחד ל'חלוצים'.
שמשי בורח מהמגרש. אני לא רוצה כבוד, לא רוצה שיטפחו לי על השכם. אז מה אם הבקעתי שני גולים.
הוא רץ לסוף החצר, מתנשף. בקבוק מים ביד שלו, שלם. הפסקה של חצי שעה, וחזרה למשחק.
"פסטט ילד".
שמשי קופץ בבהלה.
"אתה לא צריך להיבהל", ההוא מחייך אליו מעבר לגדר. "ראיתי את המשחק שלכם", האיש מגחך. "אתה שחקן טוב, אבל אתה עבד לכדור. לא יותר מזה".
'מי אתה?' שמשי שואל בתנועות ידיים מהירות, מקווה שהוא יודע את שפת הסימנים.
הוא מושך בכתפיו בסתמיות, "אני לא מבין ילד".
שמשי מאט את הקצב, מסמן לאט יותר.
"אני לא מבין שפת הסימנים", הוא מתקן אותו. "אתה לא מדבר?"
הוא מסמן לשלילה.
"אני אלמד את שפת הסימנים, מבטיח. אבוא שוב בשבוע הבא".
'אבל מי אתה?'
"מצטער, לא הבנתי. אבל תעשה שוב, אני אנסה לזכור את הסימנים שעשית עכשיו ואלמד מה המשמעות שלהם".
שמשי חוזר על עצמו.
יודע שאסור לדבר עם זרים, אבל לא יכול לכלוא את הסקרנות שלו. הוא נראה איש חכם. הוא נראה… הומלס.
אני רוצה לדבר איתו, אסור לי לדבר איתו.
אני ממילא לא מדבר!
אל תתחכם.
אני לא, הוא פותח את הבקבוק באכזבה. אני צריך לדבר עם קובי. המוסד הזה הוא מקום שמור, מעולם לא היו בקרבתו הומלסים.
מוזר.
***
"מאיר", אורי נחרץ. "אני רוצה לסגור את התיק. אתם לא צריכים לחקור אותו. הנה, יש לכם איך לצאת מהמצב נקיים אם תתעורר בעיה בהמשך, בסדר?"
"לא", מאיר ניגש אליו. השוטר השני נסוג לטלפון שלו. "מה דוקטור צדוק אומר על הפציעה?" הוא בוחן אותה.
"אני במעקב", אורי משיב בחוסר חשק. "לאחרונה היא שורפת לי כמו מדורת ל"ג בעומר".
"אני מבין", מאיר מהמם ברצינות. "ולמה שלא תרצה להעמיד לדין את מי שגורם לך להרגיש רע כל כך?"
"כי ככה", הוא משלב ידיים בהחלטיות. "וזו ההחלטה הסופית שלי", אורי מתרומם. "להתראות".
מאיר מושיב אותו בחזרה, מניח עליו יד החלטית.
אורי נאנק.
"אתה לא קם עד שכל המידע אצלי, זה מובן?"
"מאיר", מבט פגוע עולה בעיניו.
"כן?" ענייני.
"עזוב אותי", הוא מנסה להתרומם, שוב. מאיר חזק ממנו. אורי מוותר. "מה אתה רוצה?"
"את השם שלו".
"אני לא יודע".
מאיר מחייך בסלחנות. "שם".
"לא יודע", הוא חוזר על עצמו. עקשן.
"אורי, מעולם לא חשדתי בך כקשה הבנה".
"המציאות כואבת", הוא מגחך.
מאיר פונה לרגע אחד לשוטר השני, מדבר איתו בצד. הוא יוצא. מאיר חוזר אליו.
"מה הסיפור שלך?"
"שום סיפור. אתה היחיד שמתעקש למצוא דם בשלווה".
"כנראה שאני החכם היחידי".
אורי שותק.
השוטר השני נכנס, מגיש למאיר מספר מסמכים. חוזר לטלפון.
מאיר מחייך, "ברוך הוא וברוך שמו. ובכן, אני מחכה רק להודאה". הוא מסובב לעברו את הדף הראשון מתוך חמשת הדפים. תמונה. "זה, האדם שפגע בך?"
אורי נועץ עיניים מבוהלות. אדם עם מבע פנים רציני, אישוני פיפיות רצחניים. תווי פנים נוקשים. חוסיין.
"נבהלת", מאיר קובע.
"אני…" הוא לא יודע מה לומר.
"קוראים לו חוסיין", מאיר הולם בו. "עכשיו, כשכל המידע אצלנו, אתה לא צריך לשחק את עצמך גיבור גדול. תן לי הודאה, זה האדם שפגע בך או לא?"
אורי נושם עמוק, אוסף עשתונות שהתפזרו. "לא".
אמת משקר תצמח.
אם רק תשכילו להבין את פחד האימים שטמון בהברה אחת בודדת.
***
'פגיעת ראש, טיפול נמרץ, מצב קריטי. יהיו לנפילה הזו השלכות, כמה אני לא יודע, אבל יהיו'.
—
'נפילה זה לא סוף העולם, זה פתח בפני כניסה לעולם חדש'.
—
'אני יודע שדיבור זה לא הכל בחיים, אבל לא ידעתי שדיבור יכול לשרוף גשרים. בין אחים'.
—
'בדקנו עדויות, הצלבנו מידע, זה היה בזדון. זה יכול להגיע לבית סוהר לקטינים. זו התעללות'.
—
דיי. דיי. דיי.
יוני דופק אגרופים נזעמים על הכרית, נואש.
תשכח, תשכח. תפסיק להיות מזוכיסט. למה אתה נהנה להכאיב לעצמך?
זה היה ועבר. אתה מבין? ה י ה ו ע ב ר.
לא נכון.
הוא מרים את הכרית, מטיח אותה בקיר, זועם. מרים, ומטיח. מרים, ומטיח. הלב שלו דופק בקצב מהיר, הוא לא נושם.
תבכה, הצלעות שלו דוקרות.
תבכה כבר, פחדן.
תשחרר.
אסור לי לבכות. השפתיים שלו רוטטות. אסור לי. אני בן אדם רע, ומתעלל. מגיע לי להיכנס לבית סוהר לקטינים.
אפילו השוטר אמר.
יוני קופץ מהמיטה, זורק את הכרית בסלידה. הוא פותח את הדלת, רץ במסדרון הארוך, יורד קומה, ועוד אחת, הודף את דלת הכניסה.
יוצא.
"אבא", האצבעות שלו רועדות. "אבא, אני צריך לשחרר".
וזה היה קוד, והוא היה מוסכם על שניהם.
ועל המשגיח. למרות שהוא לא ידע כלום. הוא סמך על הרב שמעון, אבא של יוני.
"אני מגיע", הוא מבטיח.
ה', יש אנשים שצריכים מפתח ללב של אנשים אחרים.
יש אנשים שצריכים לדעת איפה בכלל לחפש את המפתח, כדי לגשת אל הלב, של עצמם.
***
"את כמעט התעלפת", חמדן חיוור. מוזג לעצמו כוס מים שלישית. "מה עבר עלייך שם? עם מי דיברת?"
לא מגלה לה שהוא יודע. בשביל מה?
"עם חברה שלי", היא רועדת. שוכבת על הספה, בטוחה שגם היא רועדת. והבית. וכל העולם. "היא בכלל לא ראויה לתואר חברה", יסמין יורה. מתחשק לה להקיא, היא אוחזת חזק בספה.
מרגישה שמנערים אותה בפראות. ואף אחד לא עושה את זה. הבחילה מטפסת לה בגרון.
חמדן פותח מגירה, שולף שקית, טורק. מגיש לה.
יסמין מקיאה.
העולם מתייצב באחת, היא נושמת בהקלה. נושפת.
הוא מגיש לה כוס מים וחבילת מגבונים.
היא שותה, פותחת את החלון שמעליה בתנופה. חייבת אוויר.
חמדן מתקרב, נשען על החלון, רוח פורעת בשיער שלו. "למה היא לא ראויה לתואר חברה?" הקול שלו שקט, שקט מאוד.
"נוי מאמינה שהיא אמא שלי, בטוחה שלא גדלתי. היא לא יודעת מה זה לאבד אבא". נכון, היא יודעת מה זה לאבד את עצמה. "היא לא מבינה את הכאב שלי. אז מי הרשה לה לבוא, להטיף לי מוסר?"
"אף אחד", העיניים שלו תקועות בנוף. בולעות שטחים ירוקים, ושקיעה עזה.
"נכון", היא מאשרת. "ונוי הטיפה, בלי להתחשב בלב המדמם שלי. ו… לפני זה דיברתי עם אמא. השיחה הזו לא הייתה טובה יותר, אם חשדת".
"למה?"
"כי היא רוצה להתחתן".
חמדן מסב פנים לאחור, נוקשה. "להתחתן שוב?" הוא שואל בקול מוזר.
"כן", היא לוגמת חמצן, פולטת פחמן. משהו נרגע בה.
"ואיך את מקבלת את זה?" הוא מתעניין. אכפתי.
"אני לא רוצה שהיא תתחתן", יסמין משפילה ראש, מרימה אותו. "זה כאילו היא מחליטה שכבר לא צריך את אבא. שהוא, שהוא סתם עוד חלק יצור. ואם הוא מת, לא נורא. נקנה חדש".
"אני מבין אותך", חמדן מבטיח. רוך משתרבב להבטחה שלו. זה מרגיע את יסמין, והיא נשבית בקסם כואב, ואסור.
"השיחה הזו", הוא מתקדם קדימה באיטיות, שולח צריח בוטח קדימה. "עשתה לך טוב?"
"לא, ממש לא", היא מגיבה במהירות.
"אז מי הכריח אותך לדבר איתה?" העיניים שלו תמהות, לא מבינות. מחדירות בה ספקות.
"אני… לא יודעת, היא אמא שלי". יסמין מתבלבלת פתאום.
"נכון", הוא מתון. יציב. ויודע את המפה שלפניו. היא לא.
"אבל יש מקרים שכשאמא מזיקה לבת שלה, מותר ואפילו נצרך להתרחק מהקשר הזה". הוא מטה את הדרך שמאלה, היא לא שמה לב.
"באמת?" משהו בה לא מאמין.
"באמת", חמדן מסיט את ההר שגבה פתאום בשביל. "יש קשרים הרסנים שחייב לבטל אותם. הרי את לא היית רוצה שמישהי תשלוט על החיים של הבן שיהיה לנו, למשל". הוא רומז, היא נרמזת.
"ממש לא". היא מתחלחלת.
חמדן מרוצה מסימן הקריאה, הוא מסיט סימני שאלה לא רצויים. שח. "תחסמי את המספר שלה", הוא מציע בפשטות.
הכי פשוט, הכי לא מחשיד.
"לחסום", היא חוזרת אחריו. שבויה בעבותות שקר.
"בדיוק".
"אני לא יודעת איך עושים את זה".
"אני אעשה", הוא שולף את הטלפון שלה מהכיס שלו. היא עוקבת אחריו, לא חודר לתודעה שלה שהטלפון שלה היה אצלו.
אין לה חשיבה כרגע, בטח שלא עצמאית.
חמדן חוסם, חוסם גם את המספר של מרלין. "בבקשה", הוא מושיט לה את הטלפון בחגיגיות. מט.
"כדאי שתלכי לישון, את נראית לי קצת – הרבה עייפה מהיום הזה".
"אתה צודק", היא משפשפת עיניים. הולכת אחריו, עיוורת, לחדר.
הוא סוגר וילון, מכבה אור, יוצא מהחדר. חוצה את הסלון בפסיעות גדולות, פותח את דלת הבית, סוגר.
קליק שקט, ננעל.
יסמין עוצמת עיניים בלאות, נשאבת לחלומות טרופים, מטורפים. לא מודעת לכך שאמא מתקשרת אליה, מודאגת.
שמרלין מחפשת אותה, שהיא מאחרת לפגישה עם נור.
היא בבית, היא חולמת, היא ישנה.
היא בכלוב של זהב.
וטוב לה.
©כל הזכויות שמורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
104 תגובות
מאלףףףףףףףףףףףףףף וואי מחכה כבר לשבוע הבא
וואי את מוכשרת במביייייי
תודה!!!
איזה כייף לי :*
בעז"ה השבוע הזה יעבור מהר 🙂
יאאא לא יכולתי לחכות
אז מצאתי סמרט?
פרק שלמותת וואי אין אני מכורה סופיתת
בסוף לא היית צכה אותיי
את רואה????
היא הייתה צריכה אותי 🙂
זה כייף להתערב בשיחות של אנשים, במיוחד אייס קפה שחשבתי שתקראי רק עוד מלא זמן…
ה' ריחם על שתינו (אימוגי קורץ).
ראית מה זה מרוב המהירות אפילו קראת לעצמך טייס (אימוגי מוציא לשון).
תקשיבי, להיות מכורה זה דבר טוב.
ספוילר קטן- תלוי למה מכורים. כי יוני מכור, וטוב, זה בכלל לא…
אין כמוך במביי?
אין כמוך, פ'יגמה.
ואת יודעת את זה, אני מקווה.
אוף מה את עושה לי?? תגידי לייי
יואו על הפרקים שלך
אני חייבת למצוא עוד מקום כזה לפרוק את הרגשות שלי..
רוצה להכניס אותי גם לסיפור?;)
חח יואו איזה תגובה לא ברורה יצאה לי
אבל זה המצב שלי עכשיו אז אני ישאיר את העולם להסתדר;)
במילה אחת
פרק יפפהפההה ונוגע.
אני דווקא די חושבת שהבנתי, כי גם לי הסיפור הזה נותן הזדמנות לפרוק.
רק תגידי לי לאיזו דמות את רוצה שאכניס אותך ואת בפנים 🙂
וכל כך שמחה לדעת שאת אוהבת. וואו, תודה.
תכניסי אותי בכל צורה שהיא?♀️
אפילו עציץ מדבר?
אוקי, לקרוא לעציץ אורטל? (אימוגי קורץ).
אחלה רעיון?
אבל יש לי עוד שם…
הגבתי לך גם בשם הזה…
תנסי לזהות…
זה קשה מאד?
למה שאני אצליח? 🙂
כי יש מישהי שהיא גם שותפה בדרך מהממת והיא עלתה עלי? טוב אם היא הייתה רואה את זה אז היא הייתה אולי עוזרת לך…
וגם אם היה לך יותר זמן לדפדף באתר היית עולה על זה אולי בעצמך
עוד פרק מושלם…!
את יודעת מה הכי אהבתי בתגובה? שכתבת עוד פרק מושלם. משמע, גם האחרים היו מושלמים.
חחח טוב עזבי, פירושי הרש"י שלי…
ועוד בכזאת קירבה.
עכשיו אני רואה שהבת שיודעת מי אני נמצאת בכזאת קירבה…
התגובה הבאה!
פרק מאוד מעניין!!
במבי את כותבת נהדר!
נהדר, זה נשמע כזה מצחיק.
אבל אם זאת מחמאה, אני מקבלת אותה בזרועות פתוחות, כמובן.
תודה s.h.i.e.l.d
שלום לך נשמית!
דבר ראשון נהניתי מאוד מאוד מהכתיבה, מהשנינות ואני מרחמת על אורי, המשפט הסופי בקטע שלו היה טוב!
דבר שני, בקשר ליסמין. מרגיש לי קצת רפטטיבי המסר, את כל פעם מדגישה שהיא מרגישה בכלוב זהב, ושב ושוב. לא יודעת מה עם כולם אבל לי זה קצת משעמם כבר.
הסיטואציות איתה מצוינות אבל אני חושבת שאת לא צריכה לציין את זה כל פעם, אולי לתת לנו, הקוראות, להבין לבד את זה שהיא משקרת לעצמה, את זה שהיא בכלוב זהב ונהנית.
מקווה שלא פגעתי, רק אומרת לך את תחושותי.
תודה לך שאת משקיעה כל שבוע וכותבת, יודעת מה זה..?
שלום לך, מתוקה שאת 🙂
דבר ראשון שמחה שנהנית, ואורי באמת חמוד.
דבר שני, חשבתי על זה. כפי שאת רואה לא הגבתי מיד והגעתי למסקנה ש… כן, את צודקת. אני באמת לא רוצה להאכיל אתכן בכפית, זה פוגע באינטלגנציה של הקוראים (אימוגי קורץ). אני חושבת שאוריד את זה… אולי אשנה למשפט אחר.
בקיצור, תודה על שימת הלב שלך לפרטים הקטנים 3>
תמשיכי ככה, וגם הקוראות האחרות, בבקשה. הבן אדם מתחנן לביקורת 🙂
את מטורפתתת
מזה הכתיבה הזאת?!?!
בהצלחה לך בהמשך הסיפורר
תודה!
כבר מזמן לקחתי לי את המילה הזאת כמחמאה 🙂
אמן ואמן, אני זקוקה לברכה הזאת.
מטורף (במיוחד באתר) זה אומר נדיררררר
וכאן רק מחמאה הכי טובה שיש
מטורפת שלי
פרק שלמות!!!!!!!
וואו, תודה!!!
אויש, את פשוט מהממת :*
כן אמרתי לי נראה לי כבר…
אולי אפילו בפרק הזה
וואו במבי,זה היה מושלם!
אבל השארת אותנו במתח.
מה קרה לפרק השבוע?
קיצרת אותו פתאום.
השארת עם טעם של עוד,יותר מידי.
את מהממת?
באמת?
הוא קצר?
אוף, דווקא חשבתי שעשיתי אותו ארוך יחסית חחח.
ו- Harry איזה כייף לראות תגובה שלך, תודה מדהימה שכמוך.
אני מתה על האורי הזה, יאללה
אהבתי את הדו שיח של הזוג הצעיר שלנו.
*חיה. אני מהאלה שלא יכולה לראות את האלה שמתות, מחילה 🙂
אורי… שלא תדעי, כבר יש לו לא מעט מאמצים (אימוגי שמנסה לא להיקרע מצחוק). אגב, שגם אני אחת מהן.
וכן, הוא חמוד הדו שיח הזה, רק חבל שהוא מוביל לכיוונים שונים ומשונים…
*נפטרת
נו מה את גויה???
לא, עד שקלטתי.
איזה ראש בטטה אני אוח אוח.
מהמם במבי!
ואהבתי את הצד של חמדן, הבחור חכם אין מה להגיד.
לאט ובזהירות.
רואים ששאבת את המידע ממקור מוסמך, ככה זה עובד.
בשלב הבא היא לא תמצא עבודה, נכון?
הו הו חכם, אני קוראת לו נחשי, ארסי, ערמומי. ועוד כל מיני תיאורים לא מחמיאים אז עדיף שנעצור כאן…
כן, היה קצת קשה, אבל לגמרי שווה להישען על מקור אמיתי ולא על מה שאני חושבת.
היא דווקא תמצא, השאלה אם תוכל לעבוד 🙂
ואני קוראת לו קוף!
הכי גאוני
לא, את לא באמת מעוניינת שנפתח את זההה
אין לכם זכות לקרוא לו קוף.
תרצו הוא לא הוא חכם ומוכשר ערמומי ואינטליגנט.
אה ,כן. הוא גם ערבי בנוסף לכל.
אני תמיד מנסה לאלף אותה בינה שהוא לא קוף, אבל היא לא מוכנה להקשיב לי.
חמדן בחור חכם אבל ערמומי, לא סותר…
אייס קפה*
הכי יפה שתיקנת לאייס קפה וקראת לעצמך אייסוש.
אני מתמוגגת (אימוגי רווה נחת).
מהממםםםם ואל תשכחי את הקרדיטט
תודה!!!
לא שוכחת 🙂 כל דקה ושנייה.
???
יאאאאאאא
אבא'לה!
מהממםם!!
אהבתי נורא את הקטע עם יסמין וחמדן!!??
ואיפה נמצא אבא של יוני?
צדפיתת חמודה אחת.
יסמין מתוקה, חמדן פחות. אבל אני כמובן זורמתת
ומה זאת אומרת איפה אבא של יוני נמצא? בבית שלו…
מווושלםםםםם?
זהו
פשוט מושלם.
אין עוד מילים לתאר את זה!!!!!
את פשוט מטורפתתת??
אין מושלם בעולם 🙂
תמיד יש לאן לשאוף, אבל אולי מתקרב לשם. אמן, חחח.
אגב, המטורפת השנייה להיום. איזה כיףףף לי!
במבי! חיכיתי לזהההה
ואווו! התחלתי לאהוב את הקטעים של אוריי! יוני הזה, שיהיה בריא..
כמעט בוכה בשבילו!:) אין אין על הכתיבה שלך..
נשארתי פעורת פה
יאייי,
פשוט שמחה לדעת שבנות אוהבות. את עושה לי טוב אחת 🙂
אורי מתוקק שווה לאהוב את הקטעים איתו, חחח.
ויוני… יש פרקים שבהחלט בכיתי בשבילו.
תזהרי מזבובים, זאת האזהרה הקבועה שלי. מה לעשות? הם אוהבים פיות פתוחים…
סופי, נגמרו לי התגובות.. 🙂
נדיר!!!
??
הכי נחמד שכתבת את זה.
ישר והפוך, את מהממת 3>
טוב את יודעת מה דעתי על הכתיבה שלך….
זה פשוט שלמות…
אני אכתוב לך באריכות היום בערב, וגם על מה שהבטחתי לך…
אני פשוט נוסעת עכשיו.
ולא הספקתי עד עכשיו…
התחלתי לשמוח שסיימתי 12 שנות לימוד ואז דחפו לי קורס מקדים ומחייב למסלול- למקצוע שאני אלמד שנה הבאה.
תודה מהממת אחת.
אני מחכה ממש לתגובה שלך, גם על מה שהבטחת בעזרת ה' 🙂
עכשיו תביני מה זה אומר כשאומרים לך שכל החיים לומדים… אין, אין מנוחה בעולם הזה.
תגידו בננות
מה נעשה עם במבי? מהה?!
היא פשוא לא יכולה לגרום לנו לחוסר מילים שכזה אחרי קריאה פשוטה מבלוג מטריף באתר מהמם! זה פשוט לא חוקי במבי.
פעם הבאה נשקול את העניין ברצינות.
אני בעד להעביר חוק בכנסת.
זה יכול להשתלם לך, לא חושבת? 🙂
ובנימה רצינית, יותר מדי אנשים שואלים מה לעשות אותי, זה מתחיל להפחיד.
ובנימה באמת רצינית, את מתוקה מדי.
ני לא צוחק, הוא לא יונ- פירוש למשפט?
יוני מתחיל לסקרן אותי
חמדן מגעיל פשוט מגעיל
את מוכשרת
הגעתי שוב למסקנה הזאת
למה פירוש? כתוב לך שם, 'בני לא צוחק, הוא לא יוני'. מה לפרש?
יוני באמת מתוק, בהמשך… מסכן שלי.
חמדן מגעיל אבל חכם, תודי 🙂
והכי כייף שהגעת שוב למסקנה הזאת, מחמם 3>
מה הקשר יוני? מתי הוא צחק ?
חכם.. כן בפעם הראשונה שנפגשנו איתו עשה רושם של גולם מה קרה פרש כנפים?
'אבל בני לא צוחק, הוא לא יוני. *של פעם לכל הפחות'.*
פעם יוני היה אחרת… זה עוד לא מתואר בסיפור אבל בהחלט היה…
אה, וזאת בדיוק החכמה של חמדן.
אוהוו… אז חמדן לא כזה תמים כמו שהוא נראה…
וואי איך התעצבנתי עליו כשקראתי וגם על שירה מה היא לא שמה לב שהוא לא כזה תמים ולא באמת רוצה בטובתה??
מדהים כמו תמיד??
חמדן הוא האחרון התמים בסיפור הזה. וגם שירה לא, תתפלאו.
תנו לה צאנס, מסכנה…
תודה יהלומית חמודה שכמוך 3>
תמיד אני כותבת מילה אחת-שניים, בתקווה שהיא תומר את כל מה שיש לי להגיד, אבל כרגע נגמרו המילים!. זהו במבי!! את כותבת טוב.
זהו, יש לי קביעה חד משמעית מדגל? יאיי, זה מרגש.
(אימוגי בריגושים, יש אחד כזה. מסובך לתאר אותוו).
יעס ויעס! שיהיה לך בכיף הריגוש.
אימוגי בריגושים? ממ לא זכור לי בדיוק איזה אבל אוקיי
?☺️???? אחד מאלה אולי?.
נו, יש איזה אימוגי כזה עם קונפטי, משהו ממש חמודד!!!
?
כןןן
בדיוק!
איך אני אוהבת אותוו
וואו, במבי.
הפעם יש לי מילה או שניים…
יוני כל כך מתוק ומסכן שצצה לי דמעה, והשיחה של חמדן ויסמין- פשוט כתובה מדהים. את גאוניה למדי, ויסמין כל כך מסכנונה גם, וחמדן.. לא נתחיל לדבר עליו…
לא כדאי שנדבר על כמות הפעמים שבכיתי בשביל דמויות כאן, אין מה לעשות בן אדם יותר מדי רגיש כנראה…
שמחה שאהבת את השיחה, תודה חישוק 🙂
יסמין מסכנה מינוס, חמדן נחמד מינוס. זה מתקזז.
יאוו במביייי את כותבת כל כך יפהההה……
תודה פיתה 3>
יש מצב שתאכלו אותי על התגובה שלי.
במבי מתנצלת מראש.
אז ככה, במבי את כותבת מאוד יפה. את מוכשרת ברמות וסופרת בחסד עליון.
בנוגע לסיפור הזה, קצת מוזרה לי ההתמקדות בנושא הזה של נישואים עם ערבים. הקוראות באתר הן בקשת גילאים רחבה מאוד. מגיל 12 עד 20 לפחות ובטוחה שגם אחרי. אך פחות או יותר זהו קהל היעד.
לדעתי, הנושא הזה מאוד מורכב וגם לא לקוח מעולם המושגים של כל השותפות. יש כאן בנות ממש צעירות שנכנסות לעולם שקצת גדול עליהן.
אולי כדאי שתכתבי בתחילת העמוד לאיזה גיל מומלץ לקרוא. או משהו כזה. לוידעת באמת מה צריך להיות.
רק דעתי. אז בבקשה קבלנה אותה בסובלנות.
הסתבלנתי, מסכימה איתך. זה אתר מעולה ובעייתי גם יחד בלי קשר לבלוג של במבי
תודה ענקית על המחמאה ועל הביקורת.
אתמול חשבתי הרבה מאוד על מה שכתבת. את יודעת למה התחלתי לכתוב את הסיפור הזה? ניחוש אחד, עצוב, וקולע למטרה. נישואים עם ערביים זה דברים שקוראים, ותתפלאי לצערינו חב"ד לא נופלת בעניין. אולי פחות, אבל בהחלט יש מקרים קשים, זה קרה. המטרה כאן היא להעלות את המודעות. זה כמו שבהתחלה לא כתבו למשל, כמעט, על ילדים אוטיסטים. אמרו, זה בעיה שלא מדברים עליה, וזהו זה. אבל זה לא נכון, אחרי שהיו את הנחשונים שקפצו וכתבו על העניין, המודעות קפצה בעשרות אחוזים.
אי אפשר לטאטא את הבעיה מתחת לשטח, זה רק מגביר את המוצקה. מה גם שהדגש אצלי בסיפור הוא יותר על תהליכים, לאו דווקא על מהות העניין.
מה שכן, אולי את צודקת. אולי זה לא המקום, ואני לא העט לכתוב דברים רגישים כאלו. אני לא יודעת, אני מנסה 🙂 אולי זו טעות פטאלית, אבל אני מניחה שכל עוד האתר מאשר את העניין, אין כאן בעיה.
בנוגע לגיל את הכי צודקת, אבל כאן… אין לי כל כך מה לעשות. אממ יכול להיות שאפשרי לכתוב גיל, אבל מי אני שאחליט לאיזה שכבת גיל הסיפור מתאים ואיזה לא? אוקי, הכנסתי את עצמי לבעיה רצינית… מבוי סתום. פתוחה להצעות.
את גורמת לי לאהוב את חמדן יותר ויותר
אאיאיי
פרק מושלם כמו תמיד
שתדעי שכל פעם שאני רואה אותך אני יכולה לחשוב שעות רק על איך למען ה' את כותבת כל כך יפההה??
יש עניין כזה לאהוב את הרשעים בסיפור, ואז לרסק לך את הדמות שלהם בפרצוף.
ובכן, צר לי לאכזב אני לא הולכת לעשות את זה. תמיד יש אפשרות שלישית. (מהאימוגים השמחים לאייד האלה).
אוי מביכה שכמוך, את חמודה. אני יכולה לספר לך רק אם תשאלי 🙂 אבל… אולי גם אני בעצמי לא באמת יודעת…
את מבטיחה? חח
כי אני רוצה שזה לא יתרסק לי בפרצוף. אני אוהבת את חמדן יותר מידיי
ואולי אני אשאל אותך יום אחד?
לא יתרסק, מילה שלי. (לעת עתה לכל הפחות…)
מוזמנת תמיד 🙂
ישש פתחת עוד זירה לא צפויה עם שמשי ואלמוני.. ואיי אני סקרנית לדעת מיזהה
וחמדן הזה, איזה מניפולטיבי הוא!! יש לי בחילה מאנשים כמוהו..
השח-מט המחשבתי גאוני בעיניי.
ויסמין.. קצת עיוורת. נחכה שהיא תתפכח, נקווה שזה לא יכאב מדי..
סיפור טוב, עלילה גאונית ומסתעפת, אני צופה לך עתיד מזהיר??
וסורי שאני חוזרת על עצמי מדי פעם, פשוט את גונבת את כל המילים עם הפרקים המדהימים שלך..
בהצלחה בהמשך הכתיבה❤️
לא כל כך אלמוני. שמו בישראל נקרא- אופק 🙂
חמדן גאוני, אין, אני מתמוגגת מדרך המחשבה שלו חחח יסמין לא כל כך עיוורת. וזה ספויילר נחמד וקטן.
ו… אמן אמן.
תודה בטי 3>
את מספיילרת?? חח, בחיי לא ראיתי סופרת שעושה את זה לעצמה (אולי כי לא ראית מדי הרבה סופרים בחייך, בטי.. יכול להיות?).
בקיצור, זה די כיף, כי לחכות שבוע כל פעם זה קשהה?וספוילרים (קטנים!) די מרעננים אותי, אבל שמו בישראל לא אומר לי כלום, בעצם (פרצוף מאוכזב). אז זה לא נקרא ספוילר?
אה שנייה, יש פה עוד ספוילר! שירה לא עיוורת, את אומרת. טוב לדעת? אבל גם זה לא מאוד ספוילר, הגם שאין לדעת מתי היא תקלוט את המציאות..
חח בקיצור, את מומחית בלתת ספוילרים-לא-מספיילרים, אבל אני אוהבת את זה האמת, אז תמשיכי??
אוהבת?
ובכן, השם שלו לא היה ספויילר. מצטערת לאכזב 🙁
אבל ששירה לא עיוורת, בהחלט. כי אם את לא עיוורת, למה למען ה' התחתנת איתו מלכחתילה? וואי, אני נותנת לאר"א הרבה חומר, לא טוב (אימוגי צוחק).
אין עלייך בטי!
תודה שאת לא מפסיקה. זה יפה.
כיף לקרוא על שמשי, תעשי את זה עוד בבקשה.
הסיפור הזה הולך טוב
בבקשה,
כל פעם שאני נתקעת בסיפור אני חושבת עליכן. (האמת שבסופו של דבר זה עלי, כדי שלא אצטרך לרדת לבונקרר).
אל תדאגי, בעז"ה יהיה את שמשי בהמשך.
תודה, פלונית.
חחח במבי. הזדהות!!! ??
אני יושבת וכותבת עכשיו את ההמשך של זה רק נעליים.
רציני נראלי אני ירד לבונקר מתי שהו.
את יודעת מה מעודד אותי? שראיתי שלב אפור נגמר, רק אז האמנתי שאפשר לסיים בלוג.
אני מאמינה שאפשרי לסיים בלוג.
אבל אותי זה לא מנחם כי הסיפור שלה היה קצר יחסית, שלי ארוךךך.
ונראה לי שקצת נמאסתי כאן על אנשים כי הוא לא בכיוון של סיום.
אבל תמיד יש את החמודות שיגידו שאסור לי לסיים!
נראה מה תגידו בפרק האחרון (אימוגי זדוני).
חחחחחחחחחחח איזה זידוני!!!!
מה אפשר לומר בפרק האחרון?!
נתת לנו טעם לעוד….
היא בכלוב של קופים.
אפשר לשאול מי?
יסמין, בסוף הפרק כתבת שהיא בכלוב של זהב ואת בכלל התבלבלתי, התכוונת לקופים.
במבי, פרק יפהיפה. אהבתי.
אזאב"ב,
יאיי, איזה כייף לי.
תודה :*
טוב סורי במבי אני אכתוב לך מה שהרגע עולה לי…
וזה יהיה קצר?♀️?♀️
אז שוב סליחה❣
אני זוכרת שבאיזה שהו פרק נאסרין הכינה הפתעה בירושלים… טוב זה היה די ברור מה זה יהיה.
עוד יותר ברור שהם יתחתנו וחמדן לא אוהב את זה. בכלל.
ואיך לא? שיש סיפור כבד על יוני (בשלב הראשון שסיפת על יוני נראה לי- אולי בפעם השנייה? לא חושבת.)
מספיק???
שאלת אם אני כותבת סיפור???
אז כן… אני כבר במשך יותר מחצי שנה כותבת סיפור, ואז כשאני מתלבטת איפה אני מוציאה אותו לראשונה (זה היה עוד כשלא הראיתי אותו לאיש) אני מגלה את האתר הזה…
ואז הכרתי כאן כמה סיפורים בהמשכים יפים והחלטתי שזה "המקום"- בה' הידיעה, להעלות את הסיפור שלי…
(בינתיים אני מחכה לאישור, חני אמרה שיש עומס מטורף…) טוב את כתבתי כשהגבתי לך לראושונה… עכשיו הישתנו.
אז כן קיבלתי אישור פלוס מחמאה ענקית- תודה חני המהממת❣
אבל היא (ואני) מתלבטות אם להתחיל לעלות אותו או שלחכות שאיזה סיפור יגמר… כדי שהסיפור שלי לא יפול בין הכסאות…
יש 5 סיפורים: שיש בניוזלטר, של במבי, הרוצה בטוב, פיג'מה, קופסא ורודה. זה גם לפי הסדר…
תעזרו לי?!
וסורי במבי על הבמה הזאת…
היי תודה שענית!
יפה ששמת לב, לא יודעת אם כולן ראו את זה. אבל זה לא הבומים באמת בסיפור. את יודעת… הם היו יותר דברים מהסוג שהייתי רוצה שתגלו לפני, ואם לא… אממ אולי משהו בכתיבה שלי לא טוב חחח
אבל האמת שרק עכשיו הסיפור מתחיל להיכנס להילוך גבוה אז יש לך הרבה הזדמנויות לנסות ולזהות. בהצלחה :*
וואו, אם את כותבת סיפור אני בטוחה שהוא יפה. וזה לא הוגן כי עכשיו ממש מתחשק לי לקרוא אותו ואין איך… אבל אולי באמת עדיף לחכות שסיפור מסוים יסתיים כמו שחני אומרת.
ואגב שלא לקחת שום במה, אני רק לא בטוחה שבנות עוד נכנסות לכאן 🙂
נכון…
למה היית רוצה שאכתוב אותם???
כן תאמת אני חושבת על זה באמת מי עוד תכנס לפה?
אם אותך אני בספק… אז…
אבל חני באמת צודקת ותאמיני לי שבא לי כבר לעלות אותו…
כתבתי חלק ממנו מזזמןןןןן והתחלתי לפני 3 וחצי חודשים לשכתב אותו בצורה מוצלחת לקריאה בסוג מסויים כי תכננתי משהו ובסוף ששיניתי…
קיצור… סיפור ארוך?
ובכלל לא כתבתי על מה שכתבת בפרק הזה… לא ממש התייחסתי עליו…
וואי הצחקת אותי בתגובה שלך לבטי?
באמת לזה התכוונתי…
וואי עומד לי ציור בראש של ההמשך…
איך אני רוצה לקרוא. אוף, את לא מבינה אפילו!
האמת שיש לי ספר אחד מוכן אבל אני כל כך מתעצלת לשכתב אותו… בגלל שאני עכשיו כותבת את אחת אפס. אני לא רצינית, נכון? מעצבן ממש.
דיי, נו! אני חייבת לדעת מה את חושבת שההמשך של הסיפור!
נ.ב.
בנוגע לתגובה שלך למעלה. אני באמת לא כל כך באתר, פעם הייתי יותר. מוזמנת להסתכל בפוסטים ישנים יש לי שם מלא תגובות. לכי להכיר אותי 🙂
ראיתי………
מלאאאאאאאאא
אני חושבת שאני די יודעת את הסיגנון שלך אבל לא יותר מזה…
חכי החלטתי לשלוח לך פשוט את השאלות עלייך שאני חייבת שתגידי לי!
לדוג' מה העדה שלך???
ברצינות אני יודעת שאת לא ליטאית ולא כל אשכנזיה את סוג של משהו ספרדי, יש לך פה בנות (ממש מעט) שמכירות אותך ואת בקושי פלטת דברים עלייך באתר! אז מאיפה לי?!
תאמת שאני מאד בדילמה בספר שעכשיו אני משכתבת… עשיתי שם משהו שעכשיו לא ממש מתאים לאתר בגלל ש… קיצור לא יהיה יפה (זה לא בגלל שהוא לא מתאים זה פשוט בגלל סגנון הדברים שהבנות אוהבות).
ויש לי בעיקרון עוד 3 עלילות שכתבתי שנה שעברה וקצת השנה, שתיים מתוכם לא ממש סיימתי אבל אולי בעתיד אני אוציא כנראה כספר… יש לי הבטחת עזרה ותמיכה רצינית מדודה שלי שמאד מוכרת באזור מגוריה…. זה שווה את זה?
חחח נכון אני לא ליטאית ולא אשכנזייה. אני חבדינקית וספרדייה למהדרין 🙂
ואגב דווקא חשבתי שכתבתי על עצמי די הרבה באתר, כאילו שדי מובן ממנו יחסית מי אני. רמז- חמודה (אימוגי מוציא לשון).
למה את חושבת שלא יואהבו? מי אמר לך? מה הנושא?
אגב, כייף לך שיש לך מישהי לסמוך עליה בקטע הזה. אני, איך לומר חחח די אנונימית ואין לי מושג אפילו מאיפה להתחיל למי לפנות וכו.
הנחתתי את זה עליה השבת?
טוב עיזבי אני מגיבה לך בפרק הבא.
הנושא שלי אולי נדוש?
לא יודעת!
אני אוהבת לכתוב על זה…
הוא מעורבב מלא נושאים…
החל מרפואה וכלה בחזרה בתשובה ועוד…