לגדול זה כואב.
לפרק הקודם
"את חולמת. נוי, את חולמת. שירה לא התקשרה אלייך. זה פטה מורגנה, חיזיון תעתועים. את פשוט מתגעגעת, זה… לגיטימי, לא?"
"זה לא לגיטימי. בעצם, אולי כן. אבל את לא בעולם מקביל. נוי, אני באמת מדברת איתך".
"את לא", היא עקשנית. בוכה מעבר לקו. "את לא מדברת איתי, אחרי… אחרי שככה נטשת. הלכת לפקיעין".
"אבל זו עובדה", יסמין מנסה לשמור על קול יציב, הוא לא רוצה, נשבר.
נוי שותקת לרגע. "עובדה, אה?"
יסמין לא מגיבה.
היא מנסה להתעמת עם עצמה. את באמת התגעגעת לנוי, יסמין. או, או שפשוט לא היה לך עם מי לדבר?
השפתיים שלה רוטטות בכאב. נכון, אני אוהבת את נוי, היא ילדה נחמדה. אבל, אני הרבה יותר מחוברת לסרי, ו-לחמדן. למרות הכל.
תתביישי לך, מישהו שם מבפנים סונט בה. מכה לה בלב, ובצלעות. דוקר לי, ואין לי אוויר לנשימה.
אם את כל כך אוהבת אותם, היצור הרע הזה לא מתחשב בה. אז למה ברגע שהייתה לך אפשרות ברחת לחברה היהודייה שלך?
"כי ככה", היא פולטת בקול, נוחתת על האדמה הבוצית. ירד גשם אתמול, והוא לא יתחשב בך, ילדה רעה שכמוך.
"ככה, מה?" נוי מבררת בזהירות.
יסמין מעסה את הרקות שלה, הן הולמות בטירוף. "שהתקשרתי אלייך. למרות שאת רק ילדה נחמדה, ואת לא נאסרין. זה לא אשמתי שאני לא מכירה עוד אנשים חוץ ממך, נכון?"
"את הוזה", נוי מחווירה. "את לא מתכוונת למה שאת אומרת, נכון?"
"אני…", קר לי, חם לי.
גלי צמרמורת תוקפים אותה בגלים מבחילים. היא מרגישה שהיצור הרע הזה מבפנים מכפיל את עצמו במהירות, מכה בה בכל מקום.
כואב לי הראש, והידיים, והרגליים. אני יודעת איפה בדיוק נמצא כל איבר בגוף שלי. גם אם ישאלו אותי איפה ממוקם הטחול.
"את מה?" נוי מרגישה עלובה פתאום. אז אני האופציה השנייה שלך?
הבנתי, את לא באמת רוצה אותי.
כי אם היית מכירה אינדיאני מאחד השבטים בזימבבואה היית בקלות מעיפה אותי למקום האחרון ברשימה שלך. כבוד גדול.
"אני מתגעגעת לאבא", יסמין אומרת פתאום. לוהטת מחום וקפואה מקור בו זמנית. "אני הרגתי את האבא הכי מושלם שלי, ועוד יש לי את החוצפה לבוא, לדרוש לראות אותו", היא מתחילה לבכות. מצטרפת לנוי. לעולם בוכה, וזועם.
"יש לך זכות", נוי מזיזה לצד כל הכעס והכאב שלה על שירה. מתמקדת בה, למרות הקושי. ועל אף.
"את לא הרגת את אבא שלך. תזכרי, השם מחליט מי יחיה ומי ימות. את לא גוזרת חיים, ולא מקיימת אותם. נכון, עשית טעות, ברחת. כשאבא שלך שמע את זה הוא איבד שליטה על הרכב. אבל, תזכרי שירה. לא על הדיבור והמעשים שלנו יחיה האדם. יש רק אחד שקוצב שנים. והאחד הזה, הוא לא את".
"הוא אלוקים, אני יודעת", מאמינה? אולי. "נוי, את לא מבינה", היא נושמת, והגרון שלה נצרב מבליעת רוק. "אמא שלי, היא רוצה להתחתן".
"ואז?" היא שואלת.
"היא מחליפה את אבא", אין לי כבר כוח לצעוק. להילחם. מי אמר שהלביאות חייבות להביא טרף לכפירים והאריה ינוח בסוואנה? מי? הוא טעה.
"היא לא מחליפה אף אחד", נוי מרגיעה אותה. רוצה כל כך להיות לידה, נזכרת שהיא אופציה שנייה. מוותרת על התענוג. "שירה, אני יכולה להגיד לך משהו? ו- תשתדלי לא להיעלב".
"את יכולה", ממילא ליפול עמוק יותר מהנפילה שלי זה חסר סיכוי.
היא נושמת אוויר, עץ הזית מגונן עליה. רוח קפואה נושבת בחוץ, והיא בלי סוודר. "שירה, את לא התבגרת. לא גדלת. אל תשכחי שגם לאמא שלך יש חיים, ואם את לא חיה איתה, אורי נמצא בישיבה, וחלי זקוקה לאבא שיתווה לה דרך, למה שהיא לא תתחתן?"
למה באמת? אגואיסטית שכמוך.
"אני איבדתי אותך במילים: 'שירה, את לא התבגרת. לא גדלת' ". היא מעדכנת ביובש.
המבט המאוכזב בעיניים של אבא.
הפנים המתחננות של אמא.
אורי פגוע.
חמדן כעוס.
אבא מדבר דרך העיניים החומות, האוהבות. אמא לוחשת, אורי מתעלם. וחמדן, חושב שאני תינוקת.
וכולם לוחשים, צורחים לי. את. לא. גדלת.
"לא גדלתי", היא ממשיכה בכאב. "אני לא גדלה, ולא אגדל. תודה על האמון. מצטערת לבשר שבמילון שלי, המילה הזו כבר לא קיימת. היא נמחקה ברגע זה".
***
"הרב", אורי מתחנן. יוני שומע אותו.
אני יודע שזה לא יפה לצותת לשיחות של אחרים, אבל בכל זאת הוא מתחנן בשבילי. ואני רוצה להקשיב, אני חייב.
"הרב, קשה לו לשתף. הוא חבר שלי. אני מכיר אותו טוב, בפנים יש משהו שחוסם אותו. אתה יכול להבין את זה, נכון?"
"להבין, אני תמיד יכול. אורי, יש הבדל בין ההבנה שנתתי לו לבין העונש. דיברנו כל כך הרבה פעמים על העניין של הטרמפים. הוא הכניס את עצמו לסכנה ועבר על מצוות 'ונשמרתם', אני לא יכול לעבור על כך לסדר היום. יוני צריך ללמוד לקח".
"אבל, הרב… למה דווקא שבת חופשה? הוא שבור, הוא כמעט לא אוכל. אני מפחד עליו".
"אני דיברתי איתו פעם אחת, המשגיח פעמיים. הבהרנו לו את העניין, אם ניקח לו את השבת חופשה הוא ילמד לקח. אני מבין שאתה רוצה לעזור לו, אבל אני מצטער. זו הדרך שלנו. ותאמין לי, חשבנו עליה הרבה".
"אז, אני יכול לספר לך משהו?"
"בוודאי".
"יוני הוא-"
"רגע", הרב קוטע אותו בעדינות. "זה לשון הרע לצורך?"
"כן, אני מבט-"
"לא צריך להבטיח", הוא עוצר אותו שוב. חיוך על הפנים שלו. "אני מאמין לך. אתה יכול לדבר".
"בסדר, אז אני לא אבטיח", שפתיו מתעקלות כלפי מעלה, נשמטות במהירות. "הרב, יוני צריך את שבתות החופשה האלו. הוא בקושי נפגש עם-"
"תשתוק", יוני פותח את הדלת בתנופה מזעזעת, היא נטרקת בקיר בעוצמה. מרסקת.
אורי נועץ בו מבט המום, "מה אתה עושה כאן?"
"זה לא עניינך", הוא מסנן בזעם. ברקים ואש עשן נורים מעיניו. מפוחדים.
"יוני, יש דרך לדבר. אני מציע לשניכם לצאת לבחוץ, לדבר, ולהירגע. אם אתם זקוקים לי או לכל איש צוות אחר, אנחנו כאן".
"תודה הרב", אורי לא מאבד את הנימוסים שלו. אוחז בזרועו של יוני. יוצא. "שב", הוא מצביע על ספסל אבן. מתיישב בספסל שמולו.
יוני מתיישב, מקפל רגליים לישיבה מזרחית. שותק.
"יש לי כמה שאלות אליך", אורי נינוח. "א. למה אתה מקשיב לשיחות שלא נועדו לאוזנייך? ב. למי אתה חושב בדיוק שאתה אומר תשתוק? יש מושג שנקרא לשון נקיה, ידידי. ג. מה הבעיה שלך שידעו על שמשי?"
יוני מרים אליו מבט מלא בוז. לא עונה.
"דבר", הוא מחדיר את עיני הדבש השלוות שלו ישר אל תוך עיניו הירוקות של יוני. סערה בהם, ומים רבים.
"א", הוא עונה בקול קפוא. "אני אקשיב לאיזה שיחות שמתחשק לי. ב. אני אדבר איך שבא לי. ג. בעיה שלי. ואם היא שלי, אין טעם שתדע עליה".
"בראבו", אורי מוחה כף בודדת. "אתה עונה בדיוק כפי שציפיתי. ציני קטן וחמוד שלי. עכשיו, בוא נעבור לנימה רצינית יותר. למה הקשבת לשיחה?"
"כי רציתי לדעת מה אתה מספר עלי לרב, להזהיר אותך לפני שתספר על שמשי. ואם בשביל זה הייתי צריך לומר לך לשתוק, אז עשיתי את זה".
"אני אחזור על השאלה שלי, למה אתה לא רוצה שידעו על שמשי?"
"על השאלה הזו, אתה לא תקבל תשובה".
"בוודאי שכן, יש לי את כל הזמן שבעולם".
"אתה נודניק מעצבן. אנחנו נחכה כאן עד שנהפוך להיות שני זקנים בבתי אבות".
"או", אורי מציאותי יותר. "עד שיקראו לנו לתפילת ערבית".
"טוב, נחכה".
אורי מתרווח על הספסל, לא מעיף לעברו מבט. "אני מחכה בסבלנות, בינתיים אני פשוט אנצל את הזמן ללמוד את הדף היומי".
"אופס, אין לך זמן", יוני עוצר אותו. "איצי לרנר רץ אלייך, הוא אומר שמחכים לך ליד השער".
"אתה לא צריך להיות העיניים והאוזניים שלי", הוא רוטן. "האיברים שלי עושים את זה מצוין".
"אורי, שני שוטרים רוצים לראות אותך. הרב מבוהל. הם אומרים שזה קשור לפציעה. אני לא יודע. רוץ, הם מחכים לך".
"שוטרים?" הוא קופץ. מה הם רוצים ממני? אני לא עשיתי שום דבר. "אני מגיע. יוני", אורי מפנה לעברו מבט. עוד מספיק ללכוד את ניצוץ הפחד הלא מוסבר שעבר בעיניו. "אני עוד מעט אחזור".
"אני מעדיף שלא תחזור אלי לפחות עד מחר בבוקר", הוא ממלמל. "אבל בכל זאת, אני בא איתך".
***
"יסמין!" סרי מתנשפת בהקלה. "מה את עושה כאן?" היא מזועזעת. "חיפשנו אותך בכל היישוב, חמדן דואג לך. הוא אוכל את הלב שלו מרוב דאגה. מה קרה לך? קומי מהבוץ הזה", היא מעווה את פניה בגועל.
"אני לא יכולה", יסמין פולטת. הוזה. "כואב לי הראש. חמדן רוצה לזרוק אותי מהבית, ואת וג'סיקה תזרקו עלי אלפי בובות מחוררות עיניים. לא רוצה".
"יסמין!!!" סרי נחרדת. "איזה שטויות את מדברת?! תני לי יד, קומי מכאן".
ג'סיקה מציצה מעבר לעץ, מבוהלת. "אני חושבת שהיא לא יכולה ללכת, סרי".
"תנו לי לטפל בזה", חמדן בוחן את השיחות היוצאות, שיחה אחרונה. נוי. אני כבר אברר איתה מי זו הילדה הזו שגרמה לה לעילפון חושים לא נורמלי שכזה. "יסמין". הוא מזיז אותה בזהירות מגזע העץ, מסמן לנאסרין לבוא לעזור לו. "הרכב שלי כאן, ממש קרוב. את יכולה ללכת?"
"אני…", היא בוחנת את עצמה בחוסר ריכוז. שמלה מוכתמת בבוץ, עלים רטובים, מתפוררים. מכאן, ישר לדישון צמחים. "אני חושבת שכן", היא לוחשת בחוסר כוח.
נאסרין וג'סיקה עוזרות לה.
חמדן מחטט לה בפלאפון בחוסר נימוס, שיחה אחת לפני נוי, אמא. הפלאפון הזה מקליט שיחות באופן אוטומטי.
הוא נכנס, מפעיל את ההקלטה.
"…את ב פ ג י ש ה ???
… את מוותרת על אבא? את מחליפה אותו באיזה שי אחד לא ידוע???"
הפנים של חמדן נאטמות.
אז זה הסיפור. הוא עוצר את ההקלטה המפלילה, דוחק את הפלאפון לכיס המכנס.
ג'סיקה פותחת את דלת הרכב בתנופה חזקה. סרי עוזרת ליסמין להתיישב, היא שוקעת לערפול. המצח שלה לוהט מחום.
חמדן מקיש את קוד ההפעלה, המכונית מתניעה.
אין ברירה, נצטרך לעשות כאן עבודה מהשורש. והנה, זו בדיוק הסיבה למה לא רציתי להתחתן עם יהודייה. כולן, בסופו של דבר מחוברות לעבר שלהן.
אבא, מה תאמר עכשיו?
אם אבא היה שומע אותו, אם הוא היה שומע את השאלה, הוא היה עונה, 'וזו בדיוק הסיבה שרציתי שתתחתנו'.
זוג או פרט?
וממשיך ואומר, 'כשתגדל תבין'.
בום. קראח. זבנג,
זוג.
***
"הם לקחו אותה", מרלין לוחשת.
"פספסת בדקה", מישהי משיבה לה מעבר לקו. עצורה.
"אני יודעת". ואת לא צריכה להוסיף מלח על הפצעים שלי.
"היינו יכולות להכות על הברזל בעודו חם", ההיא ממשיכה להלום בה. היינו יכולות להחזיר אותה. להשיב לארץ אוהב".
מרלין נאנחת, כואבת.
היינו.
—
"מיכל התקשרה אלי", שי מספר לה בקול שקט.
"מה היא רצתה?" רייצ'ל מתקרבת אליו. דמעות בעיניה, ואין סוף כאב.
"אמא". הים מטשטש מולו. הופך להוריקן, גלי קצף ודגל שחור. "היא הבינה לאן הלכתי היום".
רייצ'ל מחייכת חיוך רועד. "אני מבטיחה שאשתדל". אם לא אהיה אמא לבת האמיתית שלי, אולי אהיה אמא למי שמסכימה לכנות אותי בתואר הזה.
—
"החקירה לא מתקדמת", השוטר יושב מולו בחדר סגור. שולחן מפריד ביניהם. בקבוק מים ושתי כוסות פלסטיק. "אני צריך ממך מידע כדי להמשיך ולחקור. בפעם הראשונה התחמקת, אני לא מבין. אורי, אתה לא רוצה שנדע מי פצע אותך?"
"לא", הוא נושם עמוק. פוקד על עצמו להירגע, ומהר. הוא ב ן א ד ם. אז מה שהתואר שלו הוא שוטר? "אני מבקש להפסיק את החקירה".
"לא", שוטר נוסף נכנס לחדר. מאיר, אח של אמא. "ואני דורש להמשיך אותה".
—
שוטרים.
הלב של יוני הולם בפראות.
נכון, אורי לא אוהב שוטרים. ולכן גם אני לא. אבל מי אמר שגם בזכות עצמי אני לא אוהב אותם? אף אחד.
שמשי נופל. צרחות. אמבולנס. משטרות. צ'קלקה. אורות כחולים אדומים, מסנוורים. רכב שועט בכבישי הנגב, אני בפנים. שני שוטרים. אני רוצה לישון. אני רוצה הביתה.
אצבעות מאשימות חונקות אותי, נכנסות אל תוך קנה הנשימה. מצביעות לעברי, אשם.
אני לא יכול יותר.
—
אחת אפס,
לשקר.
©כל הזכויות שמורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
107 תגובות
ווואיי
וואי
וואי
איןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
???????????
פיג'מה,
אוהבת אותך, מהממת.
והפרצופים לגמרי עשו לי את זה (אימוגי צוחק).
הווו חמדן מתחיל להיות מפחידדד
שלחי מהר את הפרק הבאא לא יכולה לחכותתת
חמדן דווקא נחמד, לא? הוא דואג לה, זאת אומרת לפחות מנסה…
הפרק הבא ישלח רק ביום שני הבא ככל הנראה. את יודעת אם לא יקרה איזה נס 🙂
דיייי במבוש אני לא יכולה עם השיאים של ה- לא יודעת איך לתאר את הכתיבה המדהימה הזו שלך והמילים האלו נראה לי רק ממעיטות מהעוצמה האמיתית…
מחכה לפרקים הבאים כבררר!
יאיי, מקושרת.
אם לך אין מילים לבטא, אז זה מראה שאני במצב מעולה של התקדמות ב"ה.
תודה, מדהימה שכמוך.
חח או שאני במצב גרוע ??
בכיף, ממש מגיע לך, אבל ממש!! ??
אין, את פשוט מתוקה.
תודה ענקית! 3>
יואוווווו
אני עם דמעות בעיינים משום מה.
ומשום מה (למהה??) הם לא יוצאות לגמרי..
וואו איזה פרקק
חייבת המשך ברמה שאת לא מבינההה
האמת, שאם להיות כנה, ואני אהיה.
בהחלט היו פרקים שבכיתי (פדיחה לי. כי… זה קצת מוזר. לבכות מהספר שאני כתבתי).
אני מעודדת אם אומר לך שיש המשך בעוד שבוע? 🙂
אני קצת בלי נשימה
במביייייייייייייייייייייייי.
תחזירי אותה, מהר 🙂
את יותר נחמדה כשאת נושמת (אימוגי חמוד).
חישוק, מתוקה שאת.
אני גם יותר חיה כשאני נושמת 🙂
הו, וזה בדיוק מה שאני רוצה שיקרה 🙂
גאוני מצידי.
אוףףף למה זה נגמר??
יש סוף לכל תעלול (אימוגי קורץ).
ואגב, שיש פרקים שאני בהחלט מתעללת בדמויות החמודות שלי.
ממ כל מילהה!
פדאלוש,
את יודעת מה אני אוהבת בך?
איך שאת תמיד מוצאת את הדרכים האלה להתחמק… אין, אין עלייך בקטעים האלה.
חח, לאא!!
פשוט כל פעם שאני נכנסת לבלוג הזה אני קולטת כמה אני טיפוס לא מפרגן למרות שאני מנסה לשכנע את עצמי אחרת
(נכון שאני ילדה מפרגנת אבל????אוף אני מפרגנת, אני יודעת לפרגן..??)
הוו את יודעת לפרגן מעולה.
תלוי במה (מהאלה המאכזבות…)
סתם צוחקת, אתמול ראיתי עד כמה את מפרגנת. אין עונג?
יייאיייי!!??✌✌
את טובה במבי. טובה מאוד.
דגל,
איזה כייף לראות תגובה שלך!
תודה, כייף לי לקרוא :*
וואי אני לא יכולה לחכות לפרק הבאאא
מה זה הקטע האמצעי דרבנן??? עם מיכל משווו סיקרנת אותי באקסטריםםם
נ.ב מי זה ישי?
ישי ורייצל מתחתנים.
לישי יש בת שקוראים לה מיכל, ורייצל תהיה אמא שלה בקרוב..
עכשיו תקראי את הקטע ותביני.
אחרי שהסברת אין מלקרוא?
ומה עושים כשאין ברירה? 🙂
סיקרנת באקסטרים זה ביטוי מגניב חחח ומיכל זאת הבת של ישי.
נ.ב.
בפרק הקודם היה כתוב שרייצ'ל יצאה לפגישה עם ישי ולכן יסמין הרגישה כל כך רע וכו…
האדם שאיתו אמא של שירה נפגשה(ורוצה להתחתן..)
?
ישי נפגש עם רייצ'ל והם רוצים להתחתן.
מיכל זאת כנראה הבת של ישי, והיא אמרה לישי שהיא רוצה אמא, כלומר שהוא התחתן…:)
כיוונת מעולה?
תודה רבה על הפרק הזה ממש יפה. תמשיכי ככה ותעדכני אותי מתי את מוציאה את הספר הזה לאור!!!! בהצלחה.
תודה!!?
אממ, אני עוד חושבת על העניין? אבל בעזרת ה'… ה' גדול.
ישי זה גבר שרייצל נפגשת איתו ומכננת להמשיך איתו את חייה:)
והוא איתה?
א. החלטת לפני הפרק הזה שיסמין תהיה אשמה במוות של אבא שלה? כי לא נתת הרגשה כזאת קודם..
ב. אהבתי שיש הרבה זירות, אהבתי שמאיר מתערב.
ג. מה הבעיה שלך שידעו על שמשי?? חח
א. זה לא בדיוק אשמה. מה זה קשור אליה שהוא עשה תאונה? אבל היא מאמינה בזה… לכן לא נתתי לזה כל כך רקע לפני אלא רק את הפרטים הטכנים. כי לשירה זה מגיע לפעמים בבומים כזה ולפעמים אבא שלה בכלל לא מעניין אותה…
ב. שמחה שאהבת?
ג. האמת שאין לי בעיה, כבר גיליתי מה יש לו בתגובות של הפרק הקודם. רק בגלל שביקשתן חחח בעיקרון זה לא היה אמור לקרות וכשתגיעו לפרק הזה כנראה שגם תבינו למה.
דאאאא את לא נורמלית במבבייי
שלחי תפרק הבא דחוווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אבל שיא הדחוףףף מזה הכתיבה המושלמת הזאתת???!! אני בממתתתתתתתחחחחחחח
וואו תודה!
איזה חמודה את?
אגב לא יעזור שאשלח את הפרק מוקדם הוא יעלה כמו שוויצרי ביום שלישי??
וואוו וואוו וואוו.
במבי,אין אין.
עודפרקמדהיםשלבמבי#
אהבתי כל כך.
והכנסת למתח עכשיו עם חמדן?
וואי, איך שאני אוהבת את האימוגי הזדוני הזה? תתכונו לאקשן.
תודה Harry את מהממת?
וואו פרק מטורף
הקטעים עם שירה מטורפים כל אחד יותר מהשני (במיוחד הדיבורים שלה)
ויוני ..
טוב אמיתי שאני בוכה?
הגיגית, מתוקה אחת.
אני באמת משתדלת להכניס את עצמי ממש לתוך הדמויות ומקווה שזה הולך.
אגב, הגיוני מאוד. לא חסר קטעים, אבל יותר בהמשך, שבכיתי דווקא כי נכנסתי אליהן כל כך…
אמהלההה
העסק מתחיל להתחמםם ??
פרק מאלףף
אהבתי ממש!?
מחכה כבר ממש לפרק הבא?
אני אוהבת עסקים מחוממים?
הכי כייף שגם אתן אוהבות את זה.
מהממת שוקולד?
יאאאא איזה שלמותתתת
מהממת!!!!?????
האימוגי האחרון עשה את התגובה?
סתם, תודה!!!?
הצילו מה זה היה עכשו?
אני קראתי את כל הפרקים עכשו. אנלא מבינה איך פספסתי תבלוג המטריף הזה.
במבי את…את..אמהלה…. אינלי מילה בשביל להגדיר את מה שהרגשתי עכשו.
הכתיבה שלך מההגדות.
אהבתי ברמוות אשש
חברות, בבקשה יש כאן מישהי שקראה את כל הפרקים ברצף ולא התעלפה.
אחת אפס לבמבי?
ואיירסופט בנימה רצינית ריגשת. אני עדיין בשוק שקראת הכל ברצף, ואוו. איזה כייף לי?
אני בשוק.
טוב, היא כנראה לא כמוני. יש לך מזל שאת מפרסמת אחד אחד, אחרת מי יודע מה היה קורה לי…
אם צריך החייאה או משהו אני לא הכתובת, רק מזהירה מראש.
אפילו מלעשות החייאה לבובה הצלחתי להתחמק איכשהוא, אחד לא הצלחתי פיקצית שכמוני… (אוח).
אוווווווווומיייייייי
איזה סיוםםםם!!!
מתחחחח!!!
רק לי יוני ואורי מזכירים את אלי ואייל???? חחח
אני אוהבת מתח??
אלי ואייל? ובכן לא לא לא יותר את יוני ואורי. אבל סתם בשביל הספורט החשיבתי מי אלי ומי אייל??
חחחחח לא בקטע הזה….
בקטע הציני, ואיך שהם מתנהגים לאחד השני….
ציניות זה פשוט אני…
לא יכולה בלי לכתוב בכלל ציניות בספר.
ואיך שמתנהגים, האמת מעניין. אולי אני משופעת?
משוגעת.
.
.
תודה תודה?
מסוג המחמאות האהובות עלי לפעמים.
השארת אותי בלי מילים נשמה.
??
בכייף?
אני חושבת שזה אחד מהתחביבים שלי?
מושש מושש מווש מוששלםםם
אחד הפרקים הטובים במבוש עלי והצליחי
נ.ב ישי זה מי שרייצל ניפגשת איתו (מיכל זו כניראה הבת שלו שרוצה שהוא יתחתן כדי שתיהיה לה אמא)
תודה חני אחת?
אמן ואמן.
נ.ב. צודקת לגמרי.
חבל על כל מילה שאוסיף, אז אני אשתוק??
???❤️
האימוגים מדברים בעד עצמם?
רק אני מרחמת על הבוכה שם… תגידי לו שבסוף בסוף אני מניחה שיהיה טוב.
נמסר
יופי, את ילדה טובה.
עכשיו לעצמך (אימוגי קורץ).
במבי אני אוהבת אותך
ואני אותך?
ברררררר
במבי – זה מדהים!
מאיפה את חושבת על כל הדברים האלה?
אני אוהבת את המשפט הסופי!
ממישהו שם למעלה כשכבר התייאשתי מלכתוב פרק (וזה קרה לא אחת ולא פעמיים) הוא בא ופשוט נתן לי רעיונות.
ה' אוהבת אותך?
דייי נוו לא נורמלית אחתת
באמת שאף פעם לא ראיתי כתיבה כזאת!!
זכות גדולה לנו ולכל בנ"י שיש במבי כזאת (במבי כזה?) בשותפות בפרט ובעולם בכלל.
זה מביך אותי?
אוי, מדהימה אחת.
זכות עוד יותר גדול שיש מפרגנות כמוך בקהל!?
נ.ב.
למרות שבמבי זה זכר אני במבי נקבה, זאת אומרת במבי כזאת?
כישרון!!!!!!!!!
אמרו לך פעם שאת מהממת?
אם אמרו- אז טעו
אם לא אמרו- אז זה הפעם הראשונה
????
במבי את אלופה!
אני שוב מזכירה לך שאין כמו הקטעים אם חמדן ויסמין…
הפעם מאד!!!!!!!!!!!!! אהבתי את זה!
במיוחד שכתבת את מה שחמדן חושב…
זה היה מושלם…
וסוף סוף אהבתי את הקטע של אורי ויוני…
לא שלא אהבתי לקרוא את זה כל פעם אבל הפעם במיוחד כי היה כאן את הציניות ממש יפה- ואני מכורה לציניות!!!
קיצור אחלה פרק!!!!!!!!!!!
אה, ועוד משהו-
מה קרה בזמן האחרון כל פרק שלך מכיל:
קטע עם יסמין.
קטע עם אורי ויוני.
קטע עם רייצל.
וקטע מחשבות…
את עושה משהו יותר מידי מסודר…
דווקא אני אוהבת את הבלגן הזה…
ובלי שום קשר- זהו טיפ!
סופרת טובה היא סופרת שמצליחה לבב את כולם ואז דופקת לקוראים את הסוף בפרצוף בהפתעה… מבלי שתכננו והתכוננו…
כמובן שזה לא מוריד מהכתיבה שלך אלא בא להוסיף לך…
ואני הכי אוהבת אותך בעולם???
אז פליז—
אל תיקחי את זה בקטע הפוגע והמעליב…
אלא רק המשפר והאוהב…
למה אם אמרו אז טעו??
יש! שמחה שאת אוהבת את הקטעים עם חמדן ושירה. ועוד יותר שאהבת קטע שפחות התחברת אליו. ואל תדאגי אני גם מהמכורות לציניות…
האמת שהסדר לא ממש בכוונה, יש קטעים יותר מסודרים ויש ממש מבולגים, אבל זה יפה ששמת לב, חשבתי שאני היחידה?
לספר לך משהו? יש כמה בומים מאוד רצינים בסיפור, בנות שקוראות כל פעם שאני כותבת פרק היו בשוק, זאת אומרת נראה לי שלגמרי המהמתי אותן? מקווה שגם אתכן?
ואני לוקחת כל הערה וביקורת בקטע טוב, אל תדאגי?
אמא'לה????
איזה אורך זה יצא לי…
זה לא הגיוני….
בטח אתן חושבות שאני מוזרה ולא שפויה….
בדיוק בגלל שאמרו או לא אז יש אח"כ קריצה ולשון בחוץ- הפרצוף האהוב עלי בזמן האחרון… מצב כפית?
אני אחת ששמה לב לכל הפרטים הכי קטנים…
אז זהירות-?
אבל סורי לא הבנתי מה ז"א "יש כמה בוים מאוד רציניים בסיפור, בנות…בשוק" אשמח להסבר קצר?♀️
את נתת לי טיפ שאומר שכל הקטע זה שבנות יודעות מה יהיה בהמשך, זאת אומרת הן יחשבו כל הסיפור על כיוון אחד ואז בום הפתעה, משהו שונה לגמרי…
אז אני אומרת שיש לי כמה כאלה בסיפור, שנראה שהכיוון הולך לצדדים מאוד ברורים אבל בפועל יש רמזים שמסמנים לכיוון אחר. רק שבדרך כלל כשקוראים לא שמים לב אליהם או מעדיפים להתעלם? ככה יוצא שעד שנפל לבנות האסימון הן היו בשוק. לא נורא, בריא…
אל תסמכי עלי…
אני למעשה אלופת גילוי הסופים…
אפילו לסופים הכי מוזרים היה לי כיוון…
מכירה את הספרים של מ. ארבל את שלו הכי קשה לנחש… עד הפרק האחרון את יכולה עדיין להיות מבולבלת…
אבל למה יש לי הרגשה שאת בעצמך עדיין לא ממש בטוחה בסוף…
אולי רק בחלקו…
בכל מקרה התכוונתי שאת עשית משהו מסודר וזה טיפונת הפריע לי…
לא התכוונתי שהסיפור שלך ברור… בכלל לא! בכל מקרה דווקא את יכולה לבחון אותי ותראי ששמתי לב לכל הפרטים הכי קטנים?♀️. והיו גם הרבה פעמים שכתבת דברים עדינים שלא מורגשים ואמרתי לעצמי שזה בטוח משהו חשוב… נחכה ונראה… והיו כבר דברים שבאמת בסוף ראיתי שצדקתי?…
בכל מקרה הסיפור שלך מדהים כל פעם מחדש…
לגמרי בריא!
ויש לי שאלה.
תגידי תוך כמה זמן אישרו לך את הסיפור???
נ.ב. עניתי לך תשובה בפרק הקודם.
לא יודעת אם ראית או לא.
את מהממת❣
אני לא מאמינה כל מה שכתבתי הלך לפח ולא נשלח???
כתבתי שאני מחשיבה את עצמי לאלופה זיהוי סופי הספרים (בלי להתגאות), כן אפילו את הכי לא הגיוניים… סתם דוגמא יש את הספרים של מ. ארבל…
קיצור אין לי כוח להאריך…
אבל אני כן שמה לב לפרטים קטנים-תבחני אותי? והיו כבר דברים בסיפור שלך ואמרתי יו איזה פרט שולי- בטח הוא יהיה…
ובינתיים לרוב צדקתי.
אבל למה יש לי תחושה שאת בעצמך לא ברורה לעצמך מה יהיה הסוף המדויק…
וסתם שאלה- תוך כמה זמן אישרו לך את הסיפור? ושאלה נוספת את בכלל יודעת כמה פרקים נראה לך שיהיו? בערך?
נ.ב. עניתי לך בפרק הקודם…
קיצור לא רציתי ארוך… אבל?
היי אר"א אז ככה:
אני לאחרונה קראתי ספר שפשוט ההנאה היחידה שלי ממנו היה לזרוק לחלל הבית מה הולך לקרות עשר מהלכים קדימה, זה היה כל כך ברור שהייתי מתוסכלת מזה? לכן אני מנסה ממש ממש להתרחק מלעשות את אותו הדבר… עכשיו אם תעלי על זה בכייף, זה יהיה דווקא מגניב. כי בינתיים אף אחת לא הצליחה לעלות על זה, אולי לך יש את הכישרון? (למען האמת אני גם כזאת) ודווקא מאוד מעניין אותי שתפרטי דברים שהבנת! פליזז
את הסיפור שלי אממ אישרו די מהר, משהו כמו יום יומיים לא זוכרת. למה את גם כותבת סיפור??
נ.ב. אני בעז"ה יכנס לראות. תודה?
אני אענה לך מחר…
במבית, תודה לך על הפרק!
הרוצה בטוב, מכל הלב?
אחד הפרקים המושלמים, מכל הבחינות.
מטורף מטורף
יש, תודה ליפוסם!
חמודה אחת 🙂
איזה חוסר פרטיות יואוווווווווו ! !
חוסר פרטיות?
מה זאת אומרת, מאיזה בחינה?
מה יהיה איתך ילדה?
יהיה טוב בעזרת ה' 🙂
השאלה המדויקת יותר היא מה יהיה עם הסיפור הזה…
לאלוקים פתרונים.
יאווו
במבוששש
ישש!! התחיל אקשן רציני!!!
ו..זה מושלם כרגיל?
תודה רבה!
נפתח רשמית (אימוגי צוחק) איך אני אוהבת אקשן.
יאללה, בהנאה לכולנו 🙂
ובכייף, העונג כולו שלי. כמובן.
זה היה פרק מהמם. ממש.
מה שאני אוהבת אצלך, חוץ מהכתיבה, שהפרקים ארוכים:)
?
יש, שמחה לקרוא!
תודה אזאב"ב את לגמרי לגמרי חמודה.
נ.ב.
מה ששנאוי עליך אל תעשה לחבריך. אז אורך פרקים זה חולשה שלי?
לא הצלחתי להבין מה עניינה של הישיבה לעניין תפיסת הטרמפים של אורי.
המקסימום הם יכולים להעניש אותו כי הוא ברח.
ודבר אחרון: אני רוצה להבין באיזה ישיבה בשטחים אסור לתפוס טרמפים
*יוני.
אוקי, אני רואה שהרבה בנות לא מבינות את כיוון המחשבה הזה אז אני אסביר.
טרמפים זה עניין מסוכן, גם בשטחים מסכימים עם זה ותתפלאי הרבה מאוד ישיבות… אבל הסיפור כאן הוא לא רק הטרמפ עצמו, אלא הבריחה של יוני ועלייה על טרמפ בשעה כל כך מאוחרת. בשעות כאלו, תסכימי איתי שרוב האנשים שנוסעים בכביש הם אלו דווקא מהזן החביב… ובדיוק לכן יש לישיבה שלהם מערך הסעות, אני חושבת שזה היה כתוב באיזה פרק.
נ.ב. זה בהחלט מה שהם עשו… נתנו לו עונש.
אוף, במבוש. את יודעת שקראתי, נכון? ?
אבל רק עכשיו מצאתי זמן להגיב.. סליחה ממש?
זה היה פרק מטורף, והדמויות כ"כ חמודות, והכל מסתבך פתאום עוד יותר, ו..
מחכה לפרק הבא!!
נ.ב: אורי מתוקק
עוד נ.ב: את סופרת בחסד עליון. עוצמות הרגש שאת מכניסה בכתיבה לא מתעכלים מהר, אני יכולה להבטיח לך..❤️
בטח שאני יודעת, זאת אומרת רוצה להאמין? אבל כמובן שתמיד כייף לראות תגובה שלך.
ושמחה ממש ממש שאת אוהבת את הדמויות, מנסה להפוך אותן ככאלה שלא יהיו רק דמויות בסיפור. אולי בעתיד זה יצליח לי יותר בעז"ה.
נ.ב. מה שנכון, נכון?
נ.ב. שני: פשוט… תודה ?
?
יאו איזה פרק מהמם
את יודעת מה באלי? באלי עכשיו לקרוא ולקרוא ברצף עוד ועוד פרקים.. כשזה יוצא כספר תודיעי אני רצה לקנות/להשיג וחייבת לקרוא את זה כספר אמיתי יאו זה יהיה פשוט מושלםם
❤❤❤
תודה יהלומיתת?
בעזרת ה' נתפלל על זה חזק, ואולי, אולי זה עוד יקרה. אמן.
איזה פרק טוב!
אהבתי את ההתחלה.
את האמצע.
את הסוף.
בעיקר את הסוף.
יואוווווו זה היה כיף.
יאאא כשפרק מוגדר ככייף זה עושה לי חשק גדול להמשך.
למה, קצת נתקעתי… ה' תעזור לי?
ה' תעזור לה!
נו!
הוא עזר, פיוו.
הצלחתי לסיים לכתוב את הפרק אתמול. עכשיו נתפלל פשוט באופן כללי?
לא לא לא אני לא עומדת בזהה
הסוףף גמר אותיייי אעאעאא
אחותיי את מטורפתתת מה זה השלמות הזאתת???
אין מילים באמת…
אני מסכימה לך לשבת ולקרוא את הסיפור?
תודה, חני!!!
את מתוקה.
לא שלמות, אבל מקווה שבדרך…?
מה שמצחיק אותי זה שהמילים 'אחת אפס לאמת' כבר נהיו מושג עד שאת יכולה לצטט אותו בסוף. ועדיין להשאיר אותי עם צמרמורות.
זה היה פרק מדהים, חזק. תודה שנתת לי הצצה מה עובר מאחורי חמדן, מה הוא חושב לעצמו.
אוף, זה סיפור מידיי מושלם. מה עושים איתך?
פולנית! איזה כייף שהגבת, התגובה שלך הייתה חסרה לי.
איתי, כלום?
לסיפור אני מסכימה לך לעשות מה שאת רוצה.
האמת שגם לי המילים אחת אפס לאמת עושות את זה, וכשכתוב בסוף שקר זה די מבאס?
אבל אל דאגה עוד יהיה טוב בעז"ה.
רק עכשיו ראיתי?
בושה לאנושות
עברתי שבוע שלם בלי הסיפור, איאיייי
מושלם כמו תמידד