לילה לא שווה חושך.
"מה קרה?" חמדן בוחן בדקדקנות את פניה החיוורת של יסמין. "כוס מים?"
"לא", חד. "למה לא אמרת לי?" היא נועצת בו מבט קפוא. קרח בו, ומים אין.
"לא אמרתי מה?" הוא חסר סבלנות, אם נמשיך בקצב הצב הזה הלקוח יעזוב, אני לא יכול להסכים לזה לקרות.
"מרלין, היא יהודייה". יסמין עומדת מולו, ברד ואש בעיניה. רק השולחן מפריד ביניהם, עוזר לה לשמור על שפיות.
חמדן גורר כיסא, מתיישב עליו. "מי אמר לך שהיא יהודייה?" הוא ענייני.
"זה", היא מטיחה על פלטת העץ דף מקומט. הצהוב זועק ממנו, וסכנה איומה.
הוא מעיין במודעה בפנים חתומות. "ברכותי", חמדן משיב לבסוף בקול שקט. "גם את יהודייה".
"אבל", יסמין נושפת, לא מסכימה. "אתה ידעת את זה?"
הוא מהנהן.
"אבא שלך יודע?"
הנהון שני, איטי. מחושב.
"ואתם לא מטפלים בה?" היא צורחת, היא לביאה פצועה. וחיה בג'ונגל. כי באבא כן טיפלו, ורמסו, והיכו עד אובדן הכרה.
חמדן שותק, פותח את המקרר, מוציא בקבוק מים קרים וכוס. מניח על השולחן.
יסמין רועדת, לא מגישה אצבע לבקבוק, מסיטה עיניים כמהות.
חמדן מוזג לה, מגיש. "תשתי".
היא מתעלמת.
"אני מחכה", הוא מתעקש, משלב ידיים בניחוחות. מביט בה.
היא שולחת כף יד מובסת, שותה. "בסדר?" היא נוחתת על הכיסא הקרוב ביותר. עלובה.
"לא הייתי ממהר להגדיר אותך כבסדר", הוא משלב אצבעות אחת בשנייה. מהורהר. "אבא שלך היה בעבר. מרלין, היא בהווה".
"ואז מה?" היא מגביהה את הקול שלה, צועקת. דורשת הסבר, ועכשיו.
"תנמיכי את הדציבלים", חמדן דורש ברגיעה. "ותנשמי עמוק. לא אפשרי לנהל שיחה תרבותית באופן הזה".
יסמין חותמת שפתיים, פותחת, צריכה לנשום. "מצטערת".
חמדן לא עונה על ההתנצלות, המבט שלו משוטט בחלל הסלון. "אנחנו יודעים על הפעולות של מרלין", הוא חוזר לנושא, לא מסתכל עליה. "אנחנו יודעים שהיא שייכת ל'יד לאחים'. אבא יודע, החברים יודעים, אני יודע".
יסמין לא משתפת פעולה, לא שואלת למה. שותקת. שישתף פעולה עם עצמו.
חמדן נושם, "אין לנו אינטרס לפגוע בה. אל תשווי את הכפר שלנו, העכשווי, לאיך שהוא התנהל לפני עשר שנים ומעלה. הדורות השתנו, אנחנו כבר לא נפעל איך שפעלו נגד אבא שלך. תוצאות רצויות זה הביא לנו, אבל לא בדרך הנכונה. אנחנו רוצים שקט תעשייתי, לא מחפשים חינוך אמיתי. כל עוד מרלין לא מזיקה, לא נתערב. זו המדיניות שלנו".
יסמין קומצת שפתיים בחוזקה.
"מבינה?" הוא שואל. רוך בקול שלו, והכלה.
"היא כן הזיקה", יסמין אומרת פתאום. "נור עזבה את הבעל שלה, הערבי. היא מנסה להחזיר אותי ליהדות. היא מזיקה, הרבה".
"אני יודע", חמדן לא מתרגש.
"אז אתם עוברים על המדיניות שלכם!" התעצבנה, נועצת בו זוג עיניים רושפות.
"אנחנו פועלים בדרכים שלנו", הוא מחייך. "דרכים קצת יותר מועילות ממכות מוות".
"כמו מה למשל?" היא מתיזה, צינית.
"אין טעם לפרסם את זה. אם תצטרכי לדעת, תדעי".
"אבל היא מנסה למשוך אותי בכוח לאחור, להחזיר אותי למקום שאני לא רוצה להיות בו".
חמדן מתרומם. "יסמין, בן אדם צריך לדעת לעמוד על העקרונות שלנו. עם בלי עבר אין לו עתיד". את בלי עבר, והעתיד שלך מעורפל. מאוד.
"אז, אתה בעצם ניסית אותי?" היא חשדנית.
"לא", הוא מבטיח בשלווה. "אבל אני רואה שבכל זאת עמדת בניסיון. אמנם סטית פה ושם לצדדים, אבל בסך הכללי התנהגת מעולה".
"ואם היא תחזיר אותי בכוח?" היא רוצה הבטחה. שהוא איתה, תמיד.
"היא לא", חמדן מגחך. "אני כאן, ולא אתן לזה לקרות".
יסמין עוצמת עיניים בליאות. "אני מבינה".
"קומי", הוא לידה פתאום, מגיש יד לעזרה. וחבל קרוע. "אני מאמין שסרי מתגעגעת, לכי. תשתחררי".
***
"היי ילד", אורי עליז. "אני רואה שהסטופר מסמן על אפס אפס, אפס אפס. זאת אומרת שהזמן שלך נגמר. אני מחכה לשיתוף".
"תמשיך לחכות", הוא מרים אליו מבט אדיש מהגמרא, משפיל חזרה.
"אני לא", אורי סוגר לו את המסכת, מושך אותה אליו. "אני רואה שמישהו דאג לך לאוכל, רוצה לספר לי איזה גמד היה כאן כשהלכתי?"
"המשגיח", יוני מחליט לא התווכח איתו, אשלים את הלימוד בלילה.
"אה, אני מבין", הוא מהנהן בראשו בהערכה. "אז כבר דיברת עם המנהל ואריאל?"
"כן", יוני מקמץ במילים. בוהה בחלון. עץ אצטרובלים, וציפורי שיר.
"מה הם אמרו?"
"כלום".
"הם שתקו?"
"לא, ניסו לדובב אותי".
"הצליחו?"
"לא".
"סיפרת להם על שמשי?"
"אתה שליח שלהם?" מפנה אליו מבט מהיר, נוקשה.
"אני לא 'מלשין' ", אורי מגחך. "אני בסך הכל מנסה לעזור לך".
"תודה, אני מסתדר לבד".
"לא, אתה לא. מה היה הסיכום של השיחה?"
"שעד שאני לא משתף אותם, אני לא רשאי לצאת לא לשבת חופשה. הם ישארו איתי ביחד ועם הבחורים החוצניקים".
"טוב, אשאר איתך.
"חבל".
"דווקא לא, כפוי טובה אחד".
"אולי. מה אתה יודע על שמשי?" יוני מנסה לגשש, מנסה להבין מה המוח החריף של אורי קלט מהמכתב. מצטער בכלל שנתן לו לקרוא, שהסכים לעצמו להראות חולשה ולהתפרק אל מול החבר שלו.
הייתי צריך לבכות לבד.
"שהוא אח שלך", אורי משתף פעולה. "הוא לא מדבר. קרה מקרה שאני לא יודע מהו. אתה חושב שאתה אשם, שמשי מוכן להבטיח שאתה לא".
"אהה", שחרר נשימה.
"יוני", אורי מביט בו, מתחנן. "תשתף אותי, בבקשה. אני לא יכול לראות אותך סובל ושותק. אתה בן אדם, אתה לא מלאך".
"כן, אתה יודע? עד עכשיו האמנתי שאני המלאך גבריאל. רוצה סוכרייה?"
"מצחיק", והוא לא צוחק, הוא כמעט בוכה. "אני לא ילד בגיל שלוש. ובכלל בגיל שלוש לא עשו לי תספורת, ולא השאירו פייעס. אתה יודע את זה, כי שיתפתי אותך. תשתף אותי גם".
"זה משא ומתן?" הרים אליו עיניים תמימות. "תן וקח? אתה משתף, אז אני אוטומטית צריך לשתף גם?"
"לא, אני מכבד כל אדם. ואני הייתי מכבד גם את הרצון שלך אם הייתי יודע שהוא באמת לטובתך. אבל הוא לא. כי אני רואה שקשה לך, ואני יודע כמה אתה מחכה לשבתות חופשה, אני לא רוצה שתספוג את העונש הזה".
"כואבת לך היד?" יוני שואל ללא קשר. "למה אתה מחזיק אותה בצורה כזו?"
"לא לקחתי כדור היום, שכחתי. אני צריך לשאול את הרופא אם אפשרי לבלוע בשעה כזו".
יוני שותק.
"יוני", הקול של אורי רועד. "אתה פוגע בעצמך. אני רוצה אותך משוחרר, נקי ממצפון ואשמה. אתה זוכר שהראתי לך את הסכין? תלמד, תדבר. תפסיק לשמור הכל בבטן, זה נורא. אם הייתי משתף במהירות האפשרית בפציעה שלי, ההחלמה הייתה מהירה יותר ולא כואבת כל כך. מבין?"
"מבין. מסכים. לא משתף, סוף פסוק".
אורי נושך שפה. "בסדר", הוא מסכים איתו בחולשה. "אל תשתף, אני הולך להתקשר לאמא שלי, אגיד לה שאני נשאר לשבת".
יוני נועץ מבט אטום בגב המתרחק שלו, העיניים שלו מתמלאות בדמעות.
הוא מביט בשעון, המשגיח אמר שאכנס למשרד שלו שוב בשעה שש וחצי, עוד שתי דקות.
הוא מתרומם, מטושטש.
סליחה אורי, סליחה אריאל, סליחה שמשי. אני מצטער שאני אף פעם לא ממלא את הרצונות שלכם. את הבקשה שלכם, שיהיה לי טוב.
אורי, אני אוהב אותך. אבל לא מסוגל לשתף אותך. סליחה.
וסליחה לעצמי?
מצטער, לא נשאר.
***
"אבל למה לא?" משה מסתובב סביבה, נואש. "הוא לא מבוגר, שתי תאומות מתוקות בנות שלוש עשרה, לא ילדות קטנות. ואני בטוח שהן מבינות את המצב. הוא בן אדם מדהים. מענטש. 'שמא יקדימנו אחר' ", הוא מצטט לה. "זה לא טוב לך להיות לבד, רייצ'ל, את נובלת. ואני לא מסכים לכך".
"אני נובלת כבר כמה שנים טובות", היא מחייכת. והחיוך הזה נפול, מנסה לשמור על יציבות ונכשל.
"רע לך", הוא קובע. "רע לך, ואת לא תגידי לי שלא. את לא תסתרי אותי, כי אני מכיר את אחותי מצוין. את צעירה, בת שלושים ושבע, מה ההתעקשות הזו?"
"אף אחד לא יכול למלא את החסר של חיים. מה אתה לא מבין?"
"חיים נפטר. ואת צריכה להתקדם. אף אחד לא צריך למלא חלל של מוות, הוא ירפא את הדימום. הוא לא חיים, ולא במקומו".
"בדיוק, הוא לא חיים. אני לא רוצה להתחתן".
"את יודעת מה?" הוא נעצר לרגע, בוחן אותה. "לא בשבילך, בשביל חלי. את רוצה בשבילה חיים נורמטיביים, נכון? מציאות בלי סערות, בכי, וחסר. ילדות יציבה".
"אני רוצה", היא ממלמלת. מפנה באינסטינקט אנושי עיניים אל הילדה שלה, שהיא רוצה את הכי טוב שיכול להיות לה. היא משחקת עם בנות הדוד החמודות.
"ובשביל זה", הוא החלטי. "את צריכה להתחתן, רייצ'ל".
"אני… אני לא יודעת". אני לא רוצה לדעת, אני לא רוצה לבחור. תנו לבן אדם לשקוע בעצב הפרטי שלו, מה הדחף והלחץ להעמיד אותו על הרגליים? להחזיר לחיים.
"את יודעת". הוא מפנה אליה עיניים טובות, אוהבות. "פגישה אחת", משה מציב עובדה.
רייצ'ל לא עונה, מסתכלת על חלי. היא צריכה אבא. אני צריכה להקים בית על שברי עשן, וזכוכיות נוטפות דם.
אני צריכה, חייבת, לצמוח מתוך הכאב. לא להיכנע לו.
אז למה אני מתנגדת?
"פגישה אחת", היא מפטירה לבסוף בעייפות. "ואחריה אתה לא מדבר איתי שבוע על הנושא הזה, מטוב ועד רע".
"אני לא יכול להבטיח", הוא מתחמק.
רייצ'ל נאנחת. "משה, אולי אתה צודק". היא חושקת שפתיים בכאב.
את נבלת רייצ'ל, את לא האישה שהיית פעם.
את לא שמחה, ובטח לא מאושרת.
את לא מתה. אבל, את גם לא חיה.
****
זה היה לילה.
ירח בננה מבויש תלה בשמיים. קרעי עננים מגלים ממנו טפח, מכסים טפחיים.
היו רוחות עזות, והעצים נעו בזעף.
הגשם לא התחשב באף אחד. הוא ירד, רטוב, קר, יורה ברקים.
הם רצו, לא הייתה להם מטרייה. המעילים נשארו בבית, בארון העליון. הם לא הסתכלו בתחזית, והזמן לא אפשר להם לחזור.
זה עניין של שניות.
ושל חיים.
רייצ'ל החזיקה את שירה, מייבבת בפאניקה.
חיים אחז ביד של אורי, היא הזיעה. והיד שלו חמה, אוהבת.
הג'יפ חיכה להם.
הנהג קפץ, פותח בפניהם דלתות, ושערי בריחה. מישהי חיכתה להם בפנים עם תה חם ועוגה.
חיים מלמל תודה, מנסה לשמור על ארשת שלווה. חוגר את עצמו ומעיף מבט אל המושבים האחוריים.
רייצ'ל חיוורת. שירה ואורי נראים הלומי קרב.
הם באמת.
הנהג הקפיץ את הרכב קדימה, נוהג במהירות, קודם כל לצאת מהכפר. לפני הכל.
הוא לא הספיק.
מכונית לבנה נצמדה להם לזנב, שומרת עליהם.
דממת מוות שררה ברכב ושקט של גיהנום.
הנהג חרק שן, לוחש למכשיר הקשר מילים בודדות.
פתאום היה אור גדול, צעקות בערבית, יריות. המכונית הטלטלה בפראות תחת ידיו הנואשות.
הוא צעק תגבורת, לא השיבו לו.
הם ראו את היציאה של הכפר, ראו שלוש מכוניות חוסמות אותה. האכזבה ניפצה אותם אל סלעי החיים, מים מלוחים שטפו אותם באכזריות.
הלינ'ץ נראה באופק, הם כבר הריחו את הדם, ומוות קרוב.
הבזק של אור האיר את הסביבה, שוב. הצבע שלו נע בין צהוב עדין לאדום. והלילה היה חשוך.
הם לא ראו כוכב.
ולמרות זאת, יד עלומה הנחתה אותם, מחול צבעים של מודעה מיותמת.
יד לאחים.
—
"את בסדר?" סרי מעליה, דואגת. "יסמין, מה קרה לך? צעקת שאת רואה שחור ואש מתפשטת לכיוונך. את מרגישה טוב?"
יסמין הפנתה עיניים לעבר חמדן, הפנים שלו חתומות. הוא הבין?
"אני, חושבת שאני בסדר", אמרה לבסוף במאמץ.
חמדן מניח יד על הידית, "היא צריכה להשתחרר קצת", הפטיר. "זה הכל. להתראות". הלקוח כבר זועם. ואם אני רוצה לשמור על חיוך, אני צריך אוורור.
היא. צריכה. להשתחרר. קצת.
אני? אני.
אבל כמה עצוב שבמקום שאכניס את עצמי לשערי גן עדן אני מכניסה את עצמי לתוך כלוב של זהב.
מחפשת יציאה, מנסה לפרוש כנפיים. ונוחתת בחוסר אונים.
אולי זה נס שאני פרח כמוש במדבר, ככה אני לא רואה שבא טוב, וגשם לעולם. אני בכלוב רותח, יבש, ובטוחה שזו המציאות הכי טובה שקיימת.
איפה היין?
נרים כוסית לחיי ההתכחשות. ונבכה.
©כל הזכויות שמורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
135 תגובות
למה אין פה אהבתי?
וואו במבי נהנית כל פעם מחדש
יש, כנראה שיש לך חסימה שלא מאפשרת?
תודה, אני אוהבת שנהנים מדברים שאני כותבת.
אז קבלי אהבתי בלי חסימות והגבלות?
❤
את לגמרי מתוקה 3>
אימלהה ואבאלהה שאת כותבת מטריףף
כל פרק יותר יפה מהקודםםם
יואו אין משוגעת על הכתיבה שלך???
זה מראה על התקדמות ב"ה וזה משמח אותי.
תודה מהממת!!?
אוי איזה מעצבן חשבתי כבר שהיא ניצלה!!!!
אבל יאווו אני התאהבתי השני זכות!!
אה ובמבנה את עושה את טובבבב!
היא לא חושבת שהיא צריכה להינצל ממשהו…
והתאהבת במי?
תודה מתוקה שכמוךך?
אני אהבתי ברמות את יסמין (וחמדן?♀️) וגם את רייצל טיפה…
ואני את אורי ?
אורי כבר תפוס לי?
בעצם כולם תופסים אצלי, לא נקרא…
כזה נורא לאהוב את חמדן?
הוא לא מפלצת…אני
אגב למה טיפה?
לא אבל פחדתי מהתגובה של בנת שיצאו נגדו בפרק הקודם?
אז מתקנת
אני אוהבת את יסמין וחמדן…
חחחח נראה לי שהיא התכוונה לכתוב 'אני את האהבתי ??
מה?
מדהים, כמו תמיד.
תודה לך!
לי?
תודה לך שאת מגיבה. ואוהבת?
איזה כיף שזה עלה בסוףף!
טוב במבי, אחמיא במקצת כבקשתך?
את כותבת אעעעעעעעעעעעעעהההבהה.
אוף איך אומרים את זה במילה?
כאילו כל הסיפור הזה מצד אחד כזה ברור עם מלא כאב ומצד שני עם ערפל כזה…
משהו נדירר!
כן סליחה על האיחור?
פי'גמה מהממת שכמוך, איך שסיכמת את הסיפור הכי משמח אותי. כי זה מראה לי שהצלחתי להעביר את מה שרציתי. יאייי זה כייףף?
איפה יש סיכום????
סיכום של הסופרת במבי ע"י פיג'מה
אני חייבת לקרוא!!!!
לאאא חמודה אחת.
תקראי את התגובה ששלחתי…
במבוש, יצאת ידי חובההה. לגמררע.
שמחה שקלעתי☺
בתגובה שהיא כתבה. לא כאן…?
אבל פיגמה דווקא אני רוצה איזה סיכומון שלך, מקובל?
נ.ב.
נרגעתי.
לגמרי צודקת…
נשמה! למה את חושבת שאת שונה?!
לא הבנתי אם מדובר עלי או על פ'יגמה 🙂
על פיג'מה…
היא כבר כתבה עלייך ורק הצטרפתי?
אני פתאום אוחזת שאני כמעט נוגסת את המחשב, אז אני אומרת לעצמי מותק, לנשום, הכל בסדררררר עלה פרק 22 תרגעיייייייי
זה היה ואו. באמת. אין כמוך, רק שתדעי!!! ?
???
מותק שכמוך תשארי לך את המחשב חי וקיים לפרקים הבאים?
מסכימה לך לנגוס קצת בקצוות (אבל רק שם!!)
עכשיו אני יודעת, ומסתבר שגם אין כמוך. לא מסתדר? לכי תנסי לפתור פרדוקסים.
יששש האיומים עבדו, סוף סוף עלה!
הכתיבה שלך.. משוגעת לגמרי.
כשתוציאי ספר ויהיו לך עדת מעריצות, תזכרי שאני הייתי כאן ואמרתי לך להעלות אלף פרקים ביום ולא אחד בשבוע!! זה פשוט בזבוז כשרונות. (האעע ואם אפשר בקשה צנועה וקטנטנה, לעשות לי ככה הקדשונת בספר זה יהיה ממש ממש נחמד מצידך).
את מטורפת, נגמרו לי המילים (ממש לא כתבתי כאן עכשיו נאום חוצב להבות לאומה חח).
אני יותר לא מתעסקת איתכן? יצאתי בשן ועין…
ואמן, תתפללי שזה יקרה. אני מתפללת, וכשזה בעז"ה קורה אני הראשונה שישמח לעשות לך הקדשה (ולכל מי שרוצה?).
תודה!!!
אעאעאעאע כבר הבטחת לי!
בשביל זה יש סוגריים!
נא לא לקרוא חצאי תגובות, זה מתקיל??
תשמחי שבנתיים יצאת בשן ועין…
כי זה יכול להיות יותר גרוע…
אני לא מבטיחה לך שום דבר…
אז לסיכום הקדשה:
הספר מוקדש לשותפות בדרך שליוו את הספר עוד בתהליך כתיבתו ובכללן השותפות המהממות:
אר"א
תוכו רצוף אהבה
דמדומים
תודה לכן ….
איך זה?
נס שאני לא מכירה אותך, אחרת עוד באמת הייתי מתחילה לפחד 🙂
הוו זה לא יגמר! לכתוב את כל הבנות שמגיבות לי על הסיפור זה כבר ספר שלםםם
אוף למה התשובה שלי לא עלתה???
הפסדת שאת לא מכירה אותי…. וגם אני.
אם רק היית מכירה אותי היית מבינה שלפחד זה לא ממש התגובה שהיית צריכה להגיב…
יותר בקטע שלהתכונן מילולית על כל ידע בעולם…
ואני סומכת עלייך שתדעי להתמודד עם בעיית ההקדשות?
זה לפחד בצחוק 🙂
ואגב, בטח שאני אשמח להכיר אותך אבל כל עוד זה לא קרה אפשר 'לפחד' בשקט.
לגבי ההקדשות, קודם כל שהספר יהיה בכלל בהליך של דפוס כן, אנחנו רצות מהר מדי קדימה… (אמן).
ברור שבצחוק….
??
אגב ההקדשות צריכות להיות לפני הדפוס…
במבוששששש
זו פשוט שלמות הבריאה ?
מחכה כבר לפרקים הבאים!!
מקושרת,
אוהבת לראות תגובות שלך.
מהממת אחת, פשוט… תודה.
אין לי מה להגיב. אז רק תדעי שהייתי כאן, כמו תמיד.
וואההההה איזה יפה זה!!
את רואה, בסוף איכשהו מצאתי מילים…
אין דבר העומד בפני הרצון??
וגם אם לא היית מוצאת, זה היה מוצא חן בעיני. זה ברור לך כן?
ישששש בסוף עלה פרק?
כיף לקרוא את השיחות של יוני ואורי שהולכות על חבל דק, ויסמין… משהו עובר עליה ואני מרגישה שינוי באופק.
יאוו במבי אני אוהבת אותךךךך
בסוף?
יוני ואורי באמת מתוקים. ממש ממש.
בנוגע ליסמין זה די שינוי ועוד שינוי ועוד שינוי לא רואה את הסוףףף
ואני אותך??
עכשיו אני רואה שהגבתי בשם אחר, אבל זאת אני?
ותדעי שגם כשאני לא מגיבה אני קוראת כל פרק בלי לפספס!!
אלי,
כייף לדעת שזאת את.
אל תדאגי, סומכת עלייך?
יסמין מעצבנת אותי
שתשחרר כבר יאוו, שתהנה מהחיים וזהו
מה היא מסתבכת כל היום?
אז מרלין יהודייה? מרגש
להנות עם ערבי ואז למצוא את עצמך מוכה ומחפשת נואשות טלפון שאין עליו ציטוט ולמצוא מקום שקט כדי להתקשר היסטרית ליד לאחים
להצליח בניסים לברוח להשאיר תינוק ערבי שהוסתר ה' יודע איפה
לחיות כל החיים בדירת מסתור ופחד איום מהמשפחה שלו
צלקות לכל החיים
אחח איזה פסטורלי שזה…
בעיקרון את ממש צודקת.
זה נוראי.
רק שזה לגמרי לא המצב אצל שירה… היא תותים.
קשה לבטל מצפון…
והאמת, לא מרגש אותה זה שהיא יהודייה. אלא זה שהיא יהודייה ולא *מטפלים* בה כמו שצריך. כי באבא שלה טיפלו הו הו. וזה כואב לה… היא רוצה שגם ליסמין יהיה רע (?)
לגמרי מסכימה איתך!!!!!!
במבי יודעת ממה הכי נהניתי הפרק?
מהמשפט:
"ואם היא תחזיר אותי בכוח?" היא רוצה הבטחה. שהוא איתה, תמיד.
העתקתי את כל המשפט אבל התכוונתי להבטחה…
ההבטחה שלו או הבטחה שלי?
אני קשת הבנה היום נראליי
או שאני לא מצליחה היום להסביר את עצמי….
התכוונתי שהיא מנסה להוציא ממנו הבטחה שיישאר איתה… יו אהבתי עוד פעם לייק
חחח אוי את חמודה!
תודהה
אוצצצצ
איזה פרקקק
כתבת אותו עם כל הלב והנשמה שזה נכנס ישרר ללבב
אוףף על אורי ויוני, באלי לבכות בקטע הזהה
כאילו מה, רק תשתף, ותסלח לעצמךך (מדברת לא רק אליו, עזבי..)
אוהבת תכתביה שלך בצורה מדהימהה
(דרך אגב שזה היה חסר אתמול;) נס שהגיע היום;))
אני באמת כותבת את זה רק כשיש לי זמן להיכנס באמת לדמויות, להרגיש, להבין אותם. אחרת זה לא שווה… (גם לחוויה שלי?)
ואגב הכי מבינה אותך בעולם, רק מעדכנת, לפעמים דרך הסיפור אני מדברת לעצמי. לפעמים…
ובאמת סליחה על אתמול, בעז"ה לא יחזור על עצמו.
יואו.
יואו.
יואו.
מושלמת אחת.
אגב, לא ממש הבנתי מה הסיפור של אורי וכל החברים שלו.
אפשר תקצירון?
לאורי יש חבר, יוני, מתוקוןןן שכזהה (עזבו שהוא נשמע בן 15, הוא מתוק עדייןן)
יוני החמדמוד יש משו שהוא שומר בבטן שקשור לאחיו, אחיו – שמשי – הוא אילם או משו כזה בעקבות משו שקרה, יוני חושב שזה קרה בגללו ושמשי אומר שלא
יוני מנסה ורוצה לשתף (את אורי או מישהו אחר) אבל קשה לו נוראאא ועד עכשיו הוא לא הצליח
הוא כרגע בסיבוך כי הוא נראלי שיתף שהוא רוצה לשתף גם את הצוות, ועכשיו אמרו לו שהוא לא יכול לצאת לשבת חופשה אם הוא לא משתף…
עוד משו? תעדכני;)
אה, הוא רמז לאורי על העניין במכתב שאח שלו הביא לו (הם מתכתבים בינהם) הוא נתן לאורי לקרוא אבל זה לא מובן לגמרי מהמכתב מה העניין בינהם..
חחח מקווה שלא סיבכתי..
וואו,
עשית את זה יותר טוב ממני. מה שבטוח??
יוני בן שבע עשרה. למה הוא נשמע בן חמש עשרה?
תודה בת גלים!!?
מי זה כל החברים? יוני…
יוני חבר שלו וקרה משהו בעבר שמאז הוא מתקשה לשתף. אורי רוצה אותו משוחרר, יוני לא מצליח…
תמקדי אותי אולי מה את רוצה שאתקצר?
וואוו הרבה זמן לא הייתי פה, עשיתי השלמה זריזה של כל הפרקים שהחסרתי?
היה לי פשוט חצי שעה של עונגג
את כותבת מטורף במבוש
❤
כל כבוד במבי! את כותבת מאוד יפה. תודה!
בכייף, מכל הלב?
דיי איזה כייף לי, זוכה לשמח בנות?
שמחה ממש ממש שנהנית, תודה!!!
וואיי במבוש את טובה כמו תמיד!! 😉 מזכירה שלא איכפת לי עוד פרק סתם בהפתעהה:):)
אגב יש לי סוף מעניין..אבל כמובן שתזרמי איך שבאלך חחח
אז ככה. שחמדן קורא את מה שיש בבובה ואיכשהו זה מטלטל אותו ממש כאילו כתוב שם משהו רציני(!!) עד כדי כך שהוא הולך לבדוק את היהדו בשקט לאט בלי שאף יראה עד כדי שהוא מגיע למב שהוא רוצה להתגייר (אם הוא לא מתגלה כיהודי חטוף או משהו למרות שזה טיפה בנאלי)
שירה לא יודעת מאיפה לאכול את זה וכו אבל הוא רציני וזה חשוב לו (הוא נהיה בחור-רציני ושקול ובוגר וזה) אולי בדרך גם נולד להם ילד או משהו
ואיכשהו גם (אני בכל זאת משאירה לך את חלקך כסופרת הטובה והצעירה בימינו) הם עוברים חזרה לגבול הישראלי מנסים להיטמע..(אחרי ששירה גם קוראת את המכתב של אבא שלה(וזה קורה כשהיא לא מוכנה נגיד שהוא יתגייר או משהו ואז בתור מוצא אחרון הוא נותן לה לקרוא את זה..)) והיא לא אומרת מילה לאורי ואיכשהו בפגישה מרגשת הם נפגשים חחח אני עדין צריכה לעבד את זה אבל מה את אומרת על הכיוון?? או שאת כבר עודה לנו משהו שאני לא יחשוב עליו??:) בכל מקרה תמשיכי לכתוב (במיוחד על יוני אורי הם חמודים) ותודהה
תודה!!! 3>
ותאמיני לי שגם לי לגמרי לא אכפת לעלות כמה פרקים בהפתעה 🙂
לגבי העלילה שלך, אהבתי את הקטע שחמדן יעשה את מה ששירה הכי לא רצתה שיקרה משום מה זה הצחיק אותי.
יש רק בעיה אחת איך שהמשכתי את הסיפור כבר הרסתי את הסיכוי שזה יקרה (אימוגי עם ידיים על העיניים).
חחחח אהה כבר יש המשכים וזה?? וואי נישמע מעניין..כןן תחשבי שזה בא לשירה מבמקום ה"שקט" שנישאר לה..ורק אז היא מוכנה לבדוק באמת וואי זה יהיה חמודד:) אוף במבי אני שונאת סיפורים יפים בהמשכים (כי אם זה היה משעמם לא הייתי קוראת וגם לא מתח אז אם זה יפה אה, כלומר מהמם אז לפחות בלי המשכים..) אבל אני מבינה שאין ברירה אז לפחות תעשי אותם ארוכיםםם;)
ואולי גם חמדן יתקרב דרך מישהו שהוא פוגש במקרה ובגלל איזה מקרה (למשל הוא עזר לו אפילו שלא הכיר אותו וכו) הם ניהים ידידים והוא זה שעוזר לו להתקרב ליהדות ובעצם מגלים שזה יוני (ואולי אורי עוזר לו לענות על כל מיני שאלות של חמדן וזה הכי מעגלי כהז..שלח לחמך על פני המים וזה) טויב אבל אם את אומר שהמשכת בכיוון אחר אז זה לא רלוונטי חחח אלה אם כן תיהיה תפנית בעלילה:):)
חחח מה, זה לא ארוך? אני משתדלת 🙂
אגב בנוגע להמשך לכי תדעי בסיפור שלי יש תפניות שאפילו אני לא התכוננתי אליהן אולי זה ישתלב בסוף איפה שהוא.
אגב שיש שם את העניין של שלח לחמך רק בכיוון… אין לי איך להגדיר, הפתיע אותי לגמרי.
רק רציתי לומר לך, שקראתי את מה שכתבת על הטרמפים ומחפשת זמן להגיב…
סליחה, ותבדקי מדי פעם אם עניתי??
הכל בסדר?
אני סבלנית, אל תלחצי את עצמך.
כשתהיי יכולה אני פה.
מהמם כמו תמיד.
רק הערה קטנטנה כי מי אני לעומת הכתיבה שלך..
הפריע לי הפסיק במשפט:
את לא מתה. אבל, את גם לא חיה.
זה פשוט בראש שלי מסתדר ככה מבחינת מקצב:
את לא מתה. אבל את גם לא חיה.
יכול להיות שהפזיק בכוונה אבל לי זה פשוט הפריע למנגינה של הסיפור.
מנגינה ערבה מאוד אגב.
תודה!!?
ואת לגמרי מוזמנת להעיר לי.
האמת שזה בכוונה אבל הגיוני שהמקצב לא יצא משהו. נקרא את זה בעז"ה שוב ונתקן.
בכל מקרה תודה, אני תמיד פתוחה להערות.
יששש סופסוף עלה!!
כבר נגמרו לי המילים…את פשוט כותבת מושלםםםםם
אה, לא נורא.
לפעמים מילים זה דבר מיותר??
מי? מה? למה? כמה? איך? ! ? ! ?
וואו
השאלות מדי פתוחות בשבילי?
זה יהיה בערך ככה:
מי? אני. מה? בגרות במתמטיקה. הייתה היום… למה? טענות למשרד החינוך. כמה? ארבע שאלות. איך? היה ממש סבבה ב"ה, אני מוכרחת להיות הוגנת.
הוו זה דווקא היה טוב לי השאלות?
שמחה שגרמתי לך לפרוק ?
חתיכת אלופה שהספקת לכתוב למרות הבגרות!
זה השחרור שלי?
בסוף הסכימו לך רואה מה אמרתי????
פרק מהמהם באמת היה שווה לחכות?
אני רואה??
סליחה באמת באמת!
ותודה, כייף לי שהיה שווה. בעז"ה לא יקרה יותר.
סולחת באמת באמת?
נשיפת הרגעה.
יואאא במביייי ישש ???
כבר דאגתי שלא יהיה השבוע פרק?
פרק פשוט מושלםם!
את כותבת מטורףףף ❗
אין עלייך??
? i love you
בכייף!!
ובאמת סליחה שלא עלה אתמול…
תודה, אין עלייך בעצמך!
אוהבת בחזרה??
יפה כתמיד.
?
תודה מתוקה!?
אין לי מילים! גמרתי את כולן שבוע שעבר..
אני פשוט אשתוק ?
גם שתיקה זה דבר שאני אוהבת, מאוד אפילו.
אבל אל דאגה המלאי תמיד מתחדש?
מטורף. מדהים. ואווו..
בסוף עוד ייגמרו לי התגובות..
נדירה אחת?
תודה!!!
אין עלייך, מהממת שכמוך?
אעע
במבי!
הפרק הזה מושלם ברמות הזויות!
את פשוט בנאדם משוגעע
אמאלה כמה שאהבתי
❤❤
משוגע נוסף לרשימת המחמאות שלי?
תודה!!!
פשוט כייף לי להיכנס ולראות תגובות כמו שלך.
יווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
איזה שלמות!
אין במבי את כותבת כלכך מהלב… כלכך נוגע… כלכך כואב…
אהבתי. אהבתי. אהבתי.
אה, ויש לי שאלה…
למה החלטת לקרוא לסיפור שלך ככה???
אני חושבת שהשם שלו לגמרי מבטא את הסיפור… את גם מכניסה את זה במילים, בהחלטות…
שם מושלם, קליט…
אבל איך הגיע אלייך? יאלופה אחת…
קודם כל תודה!! כל פעם מחדש התגובה שלך מרגשת?
והאמת שעשיתי סיעור מוחות עם כמה בנות, הצעתי שם מישהי שיפצה ליטשנו קצת והרי התוצאה?
נ.ב.
גם אנ מכורה להיסטוריה, את בחברה טובה.
ברצינות????
מה מרגש בתגובות שלי???? ביחוד שהן תמיד יצאו ארוכות ואיכשהו גם חופרות…
אחלה שם!!!!!
נראה לי שהשם הכי מסובך…
חבל שאני לא יכולה לבקש שתעזרו לי בזה….
תגובה על הנ.ב.
באמת?! עכשיו גרמת לי עוד יותר להכירך….
היי למה לא ראיתי אותך בפוסט היסטוריה?
לא נורא הפסדת להכיר עוד בננות…
רציני, כי רואים שהתגובות שלך הן מהלב. וזה כייף לי.
באיזה שם לעזור לך?
נ.ב.
מאוד אוהבת. מה זה הפוסט הזה?
שימחת אותי. הייתי בטוחה שאני חופרת כמו שצריך…
בשם לסיפור שאני מקווה שיעל בקרוב (זה סיפור שהתחלתי לכתוב לפני שהכרתי את האתר, ועכשיו מצאתי מקום לבחון את הסיפור שכתבתי…), יש לי שם אבל אני עדיין לא בטוחה
תעשי חיפוש היסטוריה
מדהים!
פרק טוב! כתוב יפה! מתחילים להבין יותר ויותר מה עובד כאן.
השיחות בין יסמין לחמדן כתובות ממש יפה.
עכשיו התחילה לצוץ לי איזו תקווה שחיים לא באמת מת.
אולי נעשה את זה?
יסמין מותק, וגם חמדן. לכל המזועזעות (?) זה רק בסיפור.
את חושבת שיש לי כוח להחיות מתים? מה, לא טוב עכשיו כולם ידעו שהוא חי, נחשוב על זה עוד קצתת
אני מזועזעת….
סתם באמת שאני אוהבת את חמדן…. תתמודדו!
אבל למה להחייות את חיים?
מה הוא עשה לכן שאתן רוצות להפריע לו בגן עדן?!
אבל אולי הוא לא בגן עדן…
לדעתן 🙂
טובב במבי מותקקק זה היה מידי איך נקרא לזה אמממ אין מילה שמתארת את זה טוב משהו כמו מטריף מושלם מדהים ומטורףףף אבל יותר קיצור אהבתי ממשששש
תודה?
והרי לפניכן ההסמקה השבועית. (יש לכן נס שאני לא כזאת בהירה, באמת).
באמת רציתי לשאול אותך מה זה לא בהירה? טבעי?
מה זה טבעי?
מה שבטוח, צבע יפה 🙂
מטורף. מדהים. ואווו..
עוד ייגמרו לי התגובות.
נדירה אחת?
יאאיי היה מושלם!
בפרק הבא את מגלה לנו מה הסיפור של שמשי?? (בבקשההה)
חכי, אני לא זוכרת.
אני צריכה לבדוק מה כתוב בפרק הבא, מקווה בשבילך שיהיה כתוב שם על שמשי.
אל תדאגי זה לא ישמר בסוד?
אגב זה אפשרי לנחש יש יותר מדי נורות אזהרה אצלו.
חסרת תגובות אנוכי
הפעם זה מעולה!
כי יש לך משהו יותר מועיל לעשות לסיפור הזה.
יאללה קדימה?
חחחחחח?????
###(ברחתי…..קודם אני אכל וישןן שנת ישריםם)
הו לא לא 🙂
זה לא בריא לנוח יותר מדי, אה?
אדם לעמל יולד, תשנני את המשפט הזה טוב טוב.
חח בסוף לא ישנתיי (עשית לי עין הרע??!?)
מי שלא מאמין בעין הרע עין הרע לא שולט בו.
תסיקי מסקנות בבקשה.
"כן", יוני מקמץ במילים. בוהה בחלון. עץ אצטרובלים, וציפורי שיר.-
לא יודעת איפה זה אבל בישראל לא נפטץ ציפורי שיר למיטב ידעתי
הקטע עם חמדן ושירה לא צפוי בעליל בעיקר התגובות שלו
הכתיבה שלך כרגיל ואין מה להוסיף
מחכה לפרק הבא
אופססס
חשבתי שכן, אני רצה לבדוק את זה?
אה, וחמדן הבן אדם הכי לא צפוי בערך…
חמדן הזה… מניפולטיבי מדי.
סליחה על הבוטות… יסמין הולכת להתבגר יום אחד?
כתוב מדהים במבי, התיאורים יפהפיים.
וזה בדיוק מה שאני אוהבת בו.
יסמין? אל תדאגי לה היא באמת לא *כזאת* טיפשה כמו שאני נראית.
תודה פנרס 3>
יוני ואורי חיימשלי.
אומר הכל.
אורי היה צריך לבוא ראשון (אימוגי המום).
אגב, אם מישהי תראה את זה, מקווה. יש סיכוי שאני מתמקדת יותר מדי בהם במקום ביסמין? כי תכלס יסמין היא הגיבורה הראשית…
זה דווקא כיף ככה אני אוהבת, ההפך שמתמקדים כל הזמן רק בגיבור הראשי זה לפעמים מעצבן
אוקי, קצת מרגיע אותי.
פשוט נראלי שבהמשך הפוקוס קצת יותר מדי בורח ממנה.
נכון שזה היה ארוך מהרגיל?
היה טוב
משש עמודים בדוקס עד תשע, אני לא באמת זוכרת 🙂
תודה!!!
אמהלהה את כותבת מהמם!!!
אהבתי ברמות!!
מחכה להמשך?
תודה קראנ'צ!!!
אגב, אהבתי את השם 🙂
תגידי לאורי שילך להביא את הבובה.
וואו, אני אוהבת פקודות.
אבל אורי פחות… אני לא מאמינה שזה ילך.
הפעם ה – 22 שאני מגיבה לך לבלוג ואפשר לבדוק את זה?
ו.. את יודעת מה דעתי אז פשוט תודה על הסיפור אני נהנית נורא לקרוא❤❤
אם אני חוזרת לכל הפרקים הקודמים זה כדי להנות מהתגובות שלך, שוב.
כי להאמין אני מאמינה.
תודה יהלומיי 3>
לאא תתמקדי בהםיותר מעניין.יסמין חופרת ודרמטית מידי לפעמים ובכלל יותר יפה לה שירה אבל ניחא
את לא התחברת אליה?
אהה, נראה לי ממש לא התחברו לדמות שלה. משמע, לא בניתי אותה כנראה טוב.
נחשוב איך לשפר את זה…
במבי את ענקית!!
טוב סליחה שרק עכשיו אני עונה כי רק עכשיו קראתי אותו היה לי השבוע מפוצץץץץ בלימודים בבת מצוות בעבודות ובעבודותת
וכל פעם שוכחת
במבי יש לך את זה !
וסליחה שאני עונה רק עכשיו… 🙂
שמחה לשמוע, תדעי שזה כייף לקרוא את זה, תמיד.
אין מה להגיד יותר!!
מהממםם!
ובמבוש שאלה קטנה:
למרלין יש משפחה שם בכפר?
והאם אבא של יסמין התגייר או שהוא יהודי מלידה?
תודה!!! 🙂
לא בפקיעין, בכפר מע'אר יש לה.
אבא שלה התגייר.