אחת אפס לאמת/16

Emotion_icon (50)
במבי

מתריסה.
לפרק הקודם

 

רייצל נכנסה, מביטה בו. "אורי", התיישבה על הכיסא, מקרבת אותו אל המיטה. "מה קרה לך?"
"את חיוורת", הוא לא מחייך.
כואב. לי. הראש.
"עם כל הכבוד לחיוורון שלי המצב שלך קשה יותר, מי דקר אותך?"
אורי סגר עפעפיים, נושם באיטיות. "ערבי אחד. הלכתי לבקר את אבא", נשף. "בקבר. אני- בכיתי הרבה והייתי מטושטש. לא שמתי לב מה קורה סביבי. ישבתי קרוב קרוב למצבה, כשרציתי לקום מישהו הידק אותי לרצפה, עם סכין", נאנק. "זה כאב".
"למה?" רייצל פקקה אצבעות, מתוחה. אורי נראה רע, מאוד. ומתחשק לי לבכות. "הוא אמר משהו? סינן משפט? הלך בלי לומר כלום? תספר לי", התחננה. לא מסוגלת לראות אותו במצב הזה.
"איטבח אל יהוד. עלי".
"מה?" נעצה בו מבט מבוהל. האישונים שלה מתרחבים באי אמון, נטיפי קרח. ואשמה.
"זה מה שהוא אמר לי".
"מי זה הוא? מה הוא רוצה ממך?" את יודעת מי זה! היא רצתה לצרוח, חוסמת את עצמה בכוח. את…- ה' ישמור.
אורי פקח עיניים, ניצוץ נבון מרצד בהם. הוא שתק.

"אני אדבר עם אריאל", קול רועד. "אתה לא תצא יותר לבד. אל תדאג אורי, בסדר? יהיה טוב".
"אני לא חושב שזה יעזור", קמץ אגרופים. משחרר נשימה, לוקח נוספת.
"זה יעזור", קבעה. לביאה. אף אחד לא יפגע יותר בבן שלי, גם אם הוא כבר פגע.
אורי חייך, חיוך קטן. עצוב. "בהצלחה, אמא".
"תודה מתוק", העבירה עליו ליטוף עדיין. "תהיה חזק. אנחנו נעשה הכל בשבילך".
"אנחנו?" מתוק? חשבתי שאני בן שבע עשרה.
"אנחנו", חזרה על עצמה. עקשנית. "אני אשתף את אריאל ואת משה. יהיה טוב".
"אמן. אני רוצה להשתחרר מחר, אמא".
"מה שהרופא יגיד לנו".
"אני אברח", המבט שלו רציני, לא שובב בכלל. "אני לא רוצה להיות כאן".
"למה?" בררה בחשד.
"כי אני רוצה לחזור לישיבה".
"ומה הסיבה השנייה?" היא לא טיפשה, ולא תמימה.
"בדיוק כמו הסיבה הראשונה", הוא גם לא טיפש.
היא שתקה. מישהו נכנס לחדר, היא הפנתה אליו מבט חד.
"המשגיח", אורי נשף באי אמון.
הוא חייך, העיניים שלו צוחקות. "אני מפריע?"
"מה פתאום", רייצל התרוממה. "בוא, כנס. אני חושבת שאורי ישמח לשתף אותך", נעצה בו מבט מזהיר. אומרת, תשתף. תשחרר, אל תפחד ילד.
הוא התחמק מהעיניים שלה, מה שלא רואים לא יודעים.

רייצל: אורי בבית רפואה, פגיעת סכין. ערבי דקר אותו. ולא אכפת לי שמשה ביקש שלא אשתף אותה, שזה יתן לה כוח.
שירה: בהכרה?
רייצל נאבקה עם עצמה לא לכעוס. זו השאלה היחידה שלה? אח שלה פצוע! נפצע על ידי ערבים, והיא גרה אצל משפחה כזו.
היא נשמה, מנסה להרגיע את עצמה.
רייצל: כן.
שירה: מעולה, תמסרי לו רפואה שלמה ודרישת שלום.
רייצל: בעזרת ה', אמסור.
אין הודעות חדשות.

"זה היה הוא?" אריאל שואל. עדין.
אורי הנהן, כל הכאב שבעולם בעיניים שלו. "הוא. אני זיהיתי. אני לא יודע למה. מבטיח לך. אני מפחד. אני לא מצליח לישון", הוא כמעט בכה. "מפחיד אותי שהוא יגיע לכאן, לסיים את המלאכה כמו שאומרים".
אריאל הצטמרר. "נערב את המשטרה, נבקש שישימו לך שמירה על החדר".
"אני לא רוצה משטרה", השיב בלאות. "אני רוצה לחזור לישיבה. היום".
"צדוק עדכן אותי שרק מחר בערב, אולי".
"אני לא רוצה אולי. אריאל, נמאס לי. ולא מתחשק לי שוטר שיעמוד ליד הדלת וישמור".
"אני מבין, ובכל זאת אני חושב שהמצב מכריח אותנו להציב כאן אחד כזה".
"אריאל-" נשף, מכווץ במיטה. "אני לא יכול לראות שוטרים. לא יכול".
"זה רק אחד", ניסה להרגיע אותו, "וליום אחד בלבד בעזרת ה' ".
אורי קיפל שפה, נושך אותה. "אם אתה מעוניין בהגברת הסיוטים שלי. בבקשה, תביא שוטר. על אחריותך בלבד".
"על אחריותי, זה לא מפחיד אותי שתתעלף במשמרת שלי. אולי זה יוציא אותך מהפוביה הזו".
"כן, אולי. ובשביל האולי המסכן הזה אני צריך לסבול".
"החיים לא תמיד מזמנים לנו את מה שאנחנו רוצים שיהיה בהם. לפעמים, צריך לסבול. נכון. אבל צריך וחייב לקום".
"לא רוצה", סינן.
"תהיה גיבור", החדיר בו עיניים טובות. "אתה חזק ואתה יכול. אני הולך לעדכן את המשטרה".
אורי שתק לרגע. "שיהיה בהצלחה. רק אל תשכח שאחרי שיעשו לי החייאה עקב עומס רגשי אני אאשים אותך ואומר, 'אמרתי לך' ".
"בכבוד", אריאל צוחק. "אני מעדכן אותך כבר מעכשיו, אחרי ההחייאה תאלץ להתמודד עם שוטר ליד הדלת שלך הרבה יותר זמן".
"אתה-" נשף באי אמון. מנסה לכבוש את הצחוק שלו, כי זה בכלל לא מצחיק. לא מצליח.
"איך אומר המשפט? אם אתה אתה כי אני אני, ואני אני כי אתה אתה, אז אתה לא אתה ואני לא אני".
"הבנתי כל מילה", אורי נעץ בו עיניים מבולבלות.
"העיקר שתהיה אתה בעצמך", הסתכל עליו. רציני. "תצחק, תהנה. תיקח את החיים שלך בקלות. אל תנסה להיות מישהו אחר כי הוא כבר תפוס".
"מי אמר לך שאני מנסה להיות מישהו אחר?" למה אריאל יודע כל דבר? מאיפה?
"אף אחד", לחש. "רק העיניים שלך והכאב האין סופי שבהם. אם לא תאהב את עצמך ילד, שום אדם בעולם לא יעשה את זה בשבילך".
"חוץ מאבא", סתר אותו, רועד.
"אבא בעולם האמת, אורי".
דלתות הלב שלו נטרקות אחת אחרי השנייה בזעזוע. "בדיוק".

שירה: אמא, אסור לאורי לראות אותי עם מכנס? טכני. טכני. טכני.
רייצל: את יודעת את ההלכה, ילדה שלי.
שירה: ועם שיער פזור? הוא ארוך, השיער שלי.
רייצל: העתק הדבק מההודעה הקודמת. את יודעת את ההלכה, ילדה שלי.
שירה: הוא ירצה לראות אותי?
רייצל: לא יודעת.
חבל שלא יכולתי לענות את אותה תשובה מונוטונית, וזהו. כי עכשיו אני בוכה.
זה רע וזה טוב.
רע- כי לבכות מראה על חולשה.
טוב- כי לבכות מראה על אומץ.
רע וטוב, כי לא החלטתי איפה אני ממקמת את עצמי. אם אני חלשה או אמיצה, פחדנית או גיבורה.
אולי שתיהם ואולי כלום.
אולי,
אני פשוט בן אדם.

***

השוטר סקר אותה מכף רגל ועד ראש. "לאן?"
"לאח שלי, אורי. הוא בחדר שמאחוריך".
"אתם לא נראים אחים". הוא בחן אותה שוב, הפעם במבט מצומצם.
כן, בסוף החלטתי לבוא איך שאני. אני לא מתביישת בכך, ואם אכפת לכם שאני לובשת טייץ והשיער שלי פזור לא לפי גדרי ההלכה. תתמודדו. יסמין נשפה, איזה חסר טקט. "תגיד לו שאחותו כאן, אני רוצה לראות אותו". ולמה אתה פה בכלל, שומר לו על הדלת?
"תתרחקי בבקשה".
"למה?"
"כי אני צריך לשאול אותו", השיב באיטיות. מתייחס אליה כאילו היא ילדה קטנה, בגיל שלוש. "צנעת הפרט".
יסמין התרחקה, פגועה. "בסדר".
"אורי", דן פתח את הדלת עד החצי. "יש כאן בחורה, אממ נראית מאוד שונה ממך. היא טוענת שהיא אחותך. לאפשר לה להיכנס?"
"לא", הרים את השמיכה עד מעל הראש. יש לי בחילה, אני לא יכול לראות שוטר. לא יכול.
לפחות הוא עודכן בפחד שלי ולא לוקח אותי באופן אישי.
דן הסתכל עליה, נשענת על הקיר, רואה בבירור שהיא נעלבה מהיחס. "בטוח?" בחן את השמיכה, היא לא נעה.
"בטוח", הלב שלו העלה קצב בדרסטיות. שיסגור כבר את הדלת, שילך. אני לא יכול לשמוע אותו.
"להסביר לה למה?"
הוא הוריד את השמיכה. רועד. דן בבגדים אזרחיים, שוטר סמוי. "תגיד לה שתעזוב. תוסיף תרתי משמע", הנשימות שלו העלו קצב. עוד רגע אחד שהוא בתוך החדר ואני מתעלף. הוא מסתחרר, מתחיל לראות שחור. "אתה יכול לצאת?" שאל בחולשה. "אני יודע שזה חסר טקט, אבל-"
"הבנתי. אני יוצא. יש מים בשידה שלידך", אמר במהירות. "תשתה", סגר את הדלת. "ילדה, הוא לא רוצה לראות אותך".
יסמין הרימה אליו מבט מלא בוז ואי אמון, "לא יכול להיות".
"הוא אמר שתעזבי, תרתי משמע".
"אני רוצה להישאר", עקשנית.
"הוא יכול לתבוע אותך על הטרדה, עדיף שתעזבי את המקום ולא תסתבכי".
"הוא אח שלי, הוא לא יתבע אותי".
דן גיחך. "כבר היו מקרים מעולם, אני מבקש לעזוב את המקום".
היא תלתה בו עיניים פגועות, פוצעות מכאב. "תמסור לו", ניסתה לשמור על קול יציב. "שאני אוהבת אותו".

יסמין: סרי, הוא פשוט לא רצה לראות אותי.
נאסרין: עזבי. תשכחי ממנו, רדי למטה. הוא סתם אח שגורם לך להרגיש רע.
יסמין: אבל… אני אוהבת אותו.
נאסרין: והוא לא אוהב אותך. אל תתני לו להיכנס לך אל הלב, הוא יהרוס אותו. מחכה לך למטה, התופרת רוצה שנגיע למדידה אחרונה.
יסמין: יורדת.
היא כיבתה את הטלפון בלחיצה קלה.
אורי אוהב אותי, אני יודעת. לא היה לו את מי לאהוב חוץ ממני. בסך הכל היינו שניים. אחד לשני ושני לראשון.
ודווקא בגלל שהאהבה בינינו אמיתית כל כך, לא ניתנת לפירוד. הוא לא רוצה לראות אותי.
גזרתי לו את הלב לשניים ואחרי כך אני עוד מבקשת מחילה.
אחטא, ולא אשוב.
בסדר, אני ילדה גדולה אורי.
אסתדר לבד ותודה רבה.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
😭😭
6

רגשנית

היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...
בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
newEmotionIcon_03_42

מרשמלו

כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...
ליקושששש 💔
newEmotionIcon_03_38

נקרעת מגעגועים 💔

ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
פוסטים חדשים
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
אמא מורה?
7

אנונימית

היי, אז אמא שלי מורה בתיכון, וקצת קשה לעשות לפעמים הפרדה.. יש לכן טיפים איך ל...
לשאול?
21

קול שפוי👌

האם אתן חושבות שנכון לדון באתר כאן על כל נושא שהוא? כולל על נושאים מהותיים וכ...
שידוכים וליבי קליין-משתלב😆
27

.

טובב אז נתחיל בשאלה על השידוכים.. פליז רק מי שהתארסה וכו שתענה לי. קראתי בכל ...
כלל ראשון להצלחה: טיפשות
newEmotionIcon_22

שירבוטית

כדי להצליח בחיים אדם חייב להיות נבון, אבל להיראות טיפש.הבנת? תסבירי
קשהמאתגר
newEmotionIcon_03_36

תראו אותי:(

הדבר שהכי קשה לך את הכי צריכה לעבוד עליו
אני זו לא אמא שלי. נ ק ו ד ה .
icon_set_3_19

אחת

מתי יבינו שאני זו לא אמא שלי??? נכון, היא מיוחדת, היא באמת נדירה. אבל מה הבעי...

90 תגובות

  1. דיי יאוו יאוו יאוו
    הסיום הזהה
    ו.. אגב מה עם האחות הקטנה של שירה?
    חלי..
    היא הייתה נראלי רק בפרק הראשון?
    לא יודעת למה נזכרתי בה..
    לא קיימת כבר? 😉

    1. היי תודה!!
      ובטח ובטח שהיא קיימת, חכי אני אחזור אליה בהמשך?
      ובעזרת ה' כשאעבור על כל הספר כנראה אוסיף עוד קטעים. עכשיו… זה עדיין טיוטה באיזה שהוא מקום כי אני מעלה את הדבר הראשון שכתבתי… אז אל דאגה היא עוד תהיה?

  2. איייייי
    למהמהמה
    לאודעת חייבת פר הבא, דחוףף
    מחכהה❤❤
    את מהממת במבי, הנשמה שלי ביחד עם כל מי שאת כותבת..
    ❤❤

  3. אויי למה?!
    איזה פרק עצוב?
    אם כבר היה איזה מישהו שיכל לעזור לה לחזור זה אורי..ועכש גם הוא לא:(
    כבר מחכה לפרק המהמם הבא!!♡

    1. אל תדאגי, ה' לא משאיר אנשים בצרתם (וגם לא דימיוני הפורה?)
      בסוף יהיה איתה טוב, אני מקווה…
      תודה!! כייף לקרוא, מאוד?

  4. במבי מאלף!!!
    אין עליך איןןןןןן
    הגיוון של הדו שיח מגניב, ומעניין איך יתפתח הקטע בין יסמין לאורי…
    מחכה לפרק הבא??

  5. ואוו וואוו וואוו
    במביי
    מושלם
    אמהלה את פשוט מטורפת
    כל שבוע מחדש איך שאני חוזרת מהבצפר אני טסה לאתר לראות את הפרק החדשש
    מחכה כבר לפרק הבאא!!!
    אוהבתותךך

    1. שוקולד, מתוקה שכמוך!!?
      לקרוא שאת קוראת את זה ישר כשאת יכולה לגמרי מחמם את הלב, ואפילו לא רק כמטאפורה.
      אז תודה שאת אומרת את זה?

  6. את מגוונת.
    וזה ממש יפה, הסיומים שלך הם לא אותו הדבר בכל פעם.
    תמיד משאירים משהו בלב, אבל שונים.
    אהבתי הפעם שהפרק התמקד בזירה אחת ולא בחמשת אלפים. ככה הראש שלי פחות היה צריך להחזיק.
    אני פשוט התרגלתי לסיגנון הטוב הזה שלך, הוא כבר לא מיוחד ומעורר את התפעלותי. זה מצד אחד עצוב. מצד שני זה אומר שהתרגלתי בכל יום שלישי לזכות לקרוא מפי עטך, וזה משמח אותי במידת מה.
    אהבתי שעשית ששירה ורייצ'ל כן בקשר מסויים. זה לא חוסם.
    אולי עדיין תוותרי על הקטע ההוא של החתונה?

    1. בגלל שבפרק אחד קצת מסתדר מוותרים על חתונה?? חשבתי שכבר השלמתן עם המציאות. אבל כנראה שמדי אוהבים את שירה ולא רוצים שהיא תיפול עם חמדן (אממ באמת אממ נחמד מאוד).
      ותודה על המחמאות והפירוט שלך בכל פעם!! אם התרגלת זה אומר שלא ירדתי ושלא הייתה נפילה בכתיבה וזה כייף לדעת את זה?
      תודה פולנית אני אוהבת את התגובות שלך!

    1. יש לי מין אג'נדה אכזרית משהו (??) שאם אני כבר מתעללת בגיבור הסיפור נעשה את זה עד הסוף…
      אז, התוצאה היא אאוצ.

    1. להעתיק קצת סיפור?
      אבל האמת שאין צורך, כי באופן כללי אני זוכרת מה כתבת לי. אני באמת מסתכלת על כל תגובה.
      תודה!!

  7. אמאא אלוקים ישמור במבייי! למה יום שלישי הוא רק פעם בשבוע?!
    טרוףףף
    אהבתי שנתת כאן דגש על אורי, אוהבת אותו חח
    והקטע שהוא לא רוצה שהיא תיכנס…אעאעאעאע
    כבר משעמם לי להיות כל כך מונוטונית ולכתוב כל פעם מחדש כמה הכתיבה שלך מהממת וזה, אז אני פשוט לא אכתוב.
    מחכה לפרק הבאאא

    1. זאת שאלה שאלתית.
      בגאולה נוכל לדעת את התשובה?
      כן, האמת שהחלטתי קצת לתת לו יותר מקום. מה, גם לו מגיע!
      ואיזה כייף לדעת! ולא נורא, אני מאמינה לך שאהבת. מדהימה שאת?

  8. מאוהבת באורי הזה, זהו, סופית.
    ואת… אתת…. אני יפתח נגדך תיק של התעללות בחסרי ישע.
    הבן אדם ל.א. ר. ו. צ. ה. שוטר בחדרר, מה לא ברור? ל.א.ר.ו.צ.ה.
    אוף כבר.
    שירה מעצבנת אותי משומה.. קצת הגיעה לה הכאפה המנערת הזאת.
    גודדד

    1. דייי את גם אוהבת אותו? גם אני!
      וחוץ מזה תסתכלי כמה תגובות מעלייך, תביני למה אני ככה מתעללת בו? (רק אל תתעצבני עלי).
      אז מה אם הוא לא רוצה? יותר טוב שהבן אדם ימות? חבל, את אוהבת אותו!
      ו… שירה, זה סיפור כאוב…??

  9. וואיי איזה מהמם!!
    והשיר חחח… אפילו קוצקער רבי געזוגט (האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם?)

    1. תודה!!?
      האמת שעד לאחרונה בכלל לא ידעתי שזה שיר. זכרתי מי חיבר את המשפט אבל שכחתי?
      מוזמנת להחכים אותי?

      1. הקוצקער רבי הקודם אני חושבת, ואברהם פריד עשה על זה שיר (זה במקור באידיש כמובן) מצחיק כזה, כל השיר עם אותם מילים, איך איך איך איך (אני) דו דו דו דו (אתה) וגם קצת בין וביסט ודאך ווויל באמצע?
        את פשוט כותבת מהמםםם

  10. די במבי לא יפה
    את פשוט רעה
    באלי לבכות אם שירה (בכוונה שירה)
    טוב את טובה
    כמה הוא יכול להיות רע אורי
    ושירה

    1. סליחה?
      אבל… אני בכלל לא חושבת שאורי רע! למה רע?
      ושירה רעה? אני גם לא חושבת.
      הם שתי ילדים איך לומר… מאוד מבולבלים…

  11. במבי, פרק מושלם!
    במיוחד אהבתי את איך שבנית את האינטראקציה בין הדמויות, איך שתיארת את הרגשות שהם מרגישים בשקט (פחד, לחץ, אהבה, מתח, דאגה, אשמה) ואת כל הסאבטקסט שביניהם. למשל-"את יודעת מי זה! היא רצתה לצרוח, חוסמת את עצמה בכוח. את…- ה' ישמור.
    אורי פקח עיניים, ניצוץ נבון מרצד בהם. הוא שתק."

    הפוביה של אורי גורמת לנו להמון הזדהות אתו והמשפט-
    "היא תלתה בו עיניים פגועות, פוצעות מכאב. "תמסור לו", ניסתה לשמור על קול יציב. "שאני אוהבת אותו". "
    גורם לנו להרגיש קריעה של ממש.

    את אלופה. רואה כבר את הספר הזה נחטף בחנויות?

    1. בטי, מדהימה שאת?
      איזה כייף שאהבת ואת גם מפרטת מה אהבת, תודה!
      ואגב אני אוהבת את השקט הזה, זה יותר מעביר בתת מודע?
      אממ סתם שאלה מה זה סאבטקסט???
      תודה, חמודה שאת. אמן שאוציא אותו…

  12. במביייייייייייייי
    מה נעשה איתך מהההה
    הצילווו
    דיי באמת שאינלי מילות.
    את מדהימונת, ילדה.
    מוכשרת שאין מילים.

    1. איתי לא צריך לעשות כלום?
      חוץ מהעזרה הנדרשת שלך כמובן, למקרה שהספקת לשכוח?
      ולמרות שאני יודעת שזה יעצבן אותך- (? *מילים).
      תודה חמודה!!?

  13. יש לי ניחוש מי פצע אותו אני רוצה שלצדוק למה אחר כך שירה/יסמין תברח מהבית של נאסריןןןןן

  14. וואי במביי
    למרות כל העומס קראתיי
    היום היה לנו מבחן באנגלית.. אז לא היה לי זמן אתמול ושלשום להיכנס
    מהמם כמו תמיד?
    רק הערה(תמיד אני אוהבת הכל, הפעם זה פשוט הציק לי..): כשאת כותבת את ההתכתבות בין אמא של שירה לשירה או כל התכתבות אחרת אולי כדאי שתוסיפי גרש למילים של ההודעה? כי את גם כותבת את המחשבות וזה רצת מבלבל..
    למשל:
    שירה: 'אמא, אסור לאורי לראות אותי עם מכנס?' טכני. טכני. טכני.
    רייצל: 'את יודעת את ההלכה, ילדה שלי.'
    שירה: ועם שיער פזור? הוא ארוך, השיער שלי.
    רייצל: העתק הדבק מההודעה הקודמת. 'את יודעת את ההלכה, ילדה שלי'.
    שירה: 'הוא ירצה לראות אותי'?
    רייצל: 'לא יודעת'.
    'חבל שלא יכולתי לענות את אותה תשובה מונוטונית, וזהו'. כי עכשיו אני בוכה.
    זה רע וזה טוב.
    אני עוד רגע נרדמת אז יאללה לילה טוב אוהבתת❤

    1. אופסי עכשיו אני קולטת שהיתה לי טעות,
      וגם זה יכול להיות הפוך.. כאילו שההתכתבות רגיל והמחשבות בגרש..
      אבל ככה התכוונתי:
      שירה: 'אמא, אסור לאורי לראות אותי עם מכנס?' טכני. טכני. טכני.
      רייצל: 'את יודעת את ההלכה, ילדה שלי.'
      שירה: 'ועם שיער פזור? הוא ארוך, השיער שלי.'
      רייצל: העתק הדבק מההודעה הקודמת. 'את יודעת את ההלכה, ילדה שלי.'
      שירה: 'הוא ירצה לראות אותי?'
      רייצל: 'לא יודעת.'
      חבל שלא יכולתי לענות את אותה תשובה מונוטונית, וזהו. כי עכשיו אני בוכה.
      זה רע וזה טוב.
      ואת לא חייבת להקשיב לי.. זו רק דעתי האישית
      ❤❤❤

      1. היי יהלום מלוטש, איזה כייף לראות תגובה שלך?
        ואני תמיד שמחה בהערות, אז הכי בכייף!
        האמת שאני כתבתי את זה במקור עם גרש אני לא יודעת מה קרה אבל האתר לא העלה את ההתכתבות עם הגרש…
        את העתק הדבק מההודעה הקודמת כתבתי בכתב נטוי וזה גם לא עלה… לפעמים קורה שגם קטעים שאמורים להיות מודגשים לא עולים מודגשים. מצטערת מראש, ואני אשתדל בעזרת ה' להגיד בתגובות.
        תודה יהלום, אוהבת אותך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות