אבא ובת.
לפרק הקודם
צדוק נחת על הכיסא במשרד שלו, רועד.
ארי עומד לידו חיוור, נבוך. "יהיה בסדר דוקטור, טיפלנו בו הכי טוב שאפשר. הילד יהיה בסדר".
"נתתי לו תרופה לא נכונה", הוא משתנק. "הייתי יכול לגרום לו לנזק בלתי הפיך. אתה מבין את זה?"
"היית יכול. ואני שמח שזה נשאר בגדר היית. הוא יתאושש מזה, אל תדאג".
"כן", צדוק נושם עמוק. "אתה יכול להכניס לכאן את הבחור, איך קוראים לו? החבר שלו".
"יוני?"
"בדיוק, אני אשמח לדבר איתו ביחידות".
"צדוק!" ארי לוחש, מזועזע. "אתה לא מתכוון להגיד לי שאתה תספר לו שטעינו".
"את זה כבר נראה. אני לא פחדן, גם אם יפטרו אותי, אני מוכרח לספר מטעם האתיקה הרפואית".
"אתה-" הוא לא יודע איך להמשיך.
"משוגע. תודה, תכניס אותו. תגיד לו שאני צריך לברר איתו דבר מה חשוב".
ארי מהנהן, לא אוהב אתיקה שיכולה לגרום לפיטורים. "שמור על עצמך".
צדוק גיחך, מסמן לו לצאת מהחדר. "יהיה טוב".
—
"שב", הורה על כיסא, מקרב לעברו כוס מים. "יש לי שאלה אליך".
"אורי מרגיש טוב?" יוני בירר, מבועת.
"כן", צדוק משיב ברוך. "טעינו במתן התרופה ובכמויות", לא צריך שתדע שהחלפתי אותו עם חולה אחר. "אבל טיפלנו בו על הצד הטוב ביותר. הוא ישן כרגע".
יוני נועץ בו מבט חשדני עד אימה.
צדוק משלב אצבעות, משעין אגודל על הסנטר. "פוחד?"
"קצת, הוא חבר טוב שלי. אני מפחד עליו. לא, לא מגיעה לו הפציעה הזו".
"לכן קראתי לך", הוא שולף דף בודד ומנחית אותו אל מול יוני. "למעשה, אנחנו לא יודעים כלום על הדקירה מי עשה אותה ולמה, המשטרה מנסה לחפש עקבות".
"המשטרה?" יוני נבהל. "למה, למה משטרה? לא צריך", אורי לא אוהב משטרות ולכן גם אני לא. אני לא אשתף איתו פעולה.
"כן, היא פתחה תיק חקירה".
"אני-" הביט לצדדים, לכוד. "אני לא יודע הרבה, ובכלל", התחמק. "יש לו אמא. אני בסך הכל חבר".
"נכון", אמר בנחת. "אבל אמא שלו תגיע רק במוצאי שבת, כי אף אחד עדיין לא עדכן אותה. זאת אומרת ניסינו, אבל היא לא עונה לטלפונים".
"היא שומרת שבת", מלמל.
"הבנתי. אז אין לך שום מידע בנוגע לדקירה?"
"כלום. הוא הגיע לישיבה ממש סמוך לכניסת השבת, חיוור וחלש, או, לפחות ככה היה נראה לי. הוא הסתגר במקלחת. דאגתי, שאלתי אותו מה קורה, והוא השיב לי שהוא לא בטוח שהוא שלם וגם לא בריא. סיפרתי למשגיח שלי, לחוץ. הוא ניסה לקרוא לאורי אבל לא קיבלנו ממנו שום מענה. המשגיח הזמין פורץ ואחר כך אמבולנס. רק הפרמדיק גילה שהיד שלו מלאה בדם".
"אוקי", אמר לאט. "אני חושב ש-".
"אני רוצה להיכנס אליו", יוני מתפרץ אל תוך הדברים שלו. "אני רוצה לראות שהוא באמת בסדר".
"יוני, אני מבטיח לך שהוא בסדר". צדוק נאנח. "הוא ישן עכשיו, עד שהוא נרדם… אתה לא רוצה להעיר אותו, נכון? הוא סובל מסיוטים".
"סיוטים?"
"כן, מהערבי שדקר אותו, לפחות על פי מה שהבנתי".
יוני סוגר שפתיים, חזק. שותק לרגע. "הוא יודע מי זה, הערבי?"
"אורי לא הסכים לענות לי על השאלה הזו, אבל הניצוץ בעיניים שלו סיפר לי שכן".
יוני נשף בפאניקה, מוציא אוויר באיטיות דרך הפה, לא מצליח לנשום. אני חייב לעדכן את אריאל.
זה פונה לכיוון הכי רע שיכול להיות לאורי.
***
"וואו", יסמין מתרגשת. "אסלי, זה… יצא בדיוק כמו בחלומות הורודים שלי".
היא צוחקת מסתכלת על יסמין ועל השמלה. לכל מילימטר יש מקום, כל קישוט מדויק ונשזר ביד אומן. "מושלם".
נאסרין יצאה מתא המדידה, ג'סיקה שניה אחריה. "יאוו", צעקו ללא תיאום, מסתכלות אחת על השנייה בהלם, פורצות בצחוק.
"זה כל כך יפה יסמי", נאסרין מתלהבת.
"מי שמדברת", היא סונטת בה. "תסתכלי על עצמך במראה. מהממת".
"התמונות יצאו מדהים", אסלי מתמוגגת. "יפות שלי".
"גם אני?" יסמין ביררה.
"ברור, את הכי יפה כאן", היא קורצת לעברה. "חמדן הלך עם אבא למדוד את החליפה. תסתכלי יסמין, הוא שלח תמונות של שתי חליפות ושאל מה את יותר אוהבת".
יסמין בחנה אותן בעין מכווצת. "אני חושבת שהשנייה. עדינה, אלגנטית, מחויטת. מתלבש עליו הכי טוב".
"מה שאת אומרת, יש לך טעם מעולה. אני סומכת עלייך. רגע", היא מציצה בהודעה שקפצה לה לטלפון. "חמדן אומר שהם משלמים ויוצאים. הוא מציע שנחזור הביתה, נשים את הקניות ונלך לעשות פיקניק בפארק הסלעים, מעוניינות?"
"כן!" ג'סיקה קופצת. מאושרת.
"ברור מאמא", נאסרין קובעת. "נכון יסמין?"
"נכון לגמרי", העיניים שלה נוצצות. "הקדמה לסיני", היא צוחקת.
"בסיני נהנה הרבה יותר, אבל עכשיו בואו ונהנה מהרגע. את נראית מדהים יסמין", חיבקה אותה. "תחליפו בגדים ונצא לאוויר".
***
היא בהתה בכוכבים, הם בהקו אליה באלפי ניצוצות זוהרים, לבנים, טהורים. ירח שלם ועגול, אפשר לראות את המכתשים שעליו, לטעת ביניהם דגל. ניצחון.
בעוד יומיים החתונה.
"יסמין", נאסרין מנענעת את כתפיה בעדינות. "קחי. כבר שלוש בלילה ומאז הפיקניק בצהריים לא אכלנו כלום".
"שוקו", חייכה אליה. "איך ידעת שאני אוהבת?"
"אנחנו בכל זאת מכירות כבר די הרבה זמן", היא מתיישבת לידה, על קצה המיטה, מניחה את המגש לידן בזהירות. "אמא שלי אפתה עוגיות שוקו צ'יפס, רוצה?"
מישהו לקח לה חתיכה מהלב, תולש אותה באכזריות עם צבת.
עוגיות שוקו ציפס, לילה, כוכבים. לא. הנשימה שלה מתקצרת. היא רוצה לבכות. "לא", השתדלה לדבר בקול יציב, מאגרפת אצבעות. "אני אקח רק את השוקו, תודה".
"מה, את לא אוהבת?" היא נוטלת לעצמה עוגייה אחת, מוציאה את נטיפי השוקולד אחד לאחד.
"לא ממש", לחשה. לפחות לא עכשיו כשאני רק נלחמת בדמעות. רוצה את אבא קרוב קרוב לידי, מחבק. לא אותך.
אבל לפעמים המציאות אכזרית עד כדי חנק.
סרי יושבת לידה, מקפלת רגליים לישיבה מזרחית, מדברת איתה, צוחקת. תופסת את המקום של אבא.
מתחשק לי לצרוח לאאא, לא! את מוחצת את אבא, זוזי נאסרין זוזי, אני רוצה את אבא קרוב אלי. אני רוצה, כל כך רוצה…
נאסרין מתקרבת אליה עוד יותר, יסמין נרתעת. מבוהלת. אבל היא אפילו לא שמה לב, בוחנת את מגש העוגיות ולוקחת עוד אחד, מוציאה נטיף נטיף.
מחצה את אבא, עד הסוף. אין לו אוויר.
העיניים הטובות והמיוסרות שלו נעלמו, הפכו לאד דק מיתמר. עמוד האש נעלם, אין מתווה דרך.
ואין לה מנחם.
—
"היא אמרה שיש לי מבטא ערבי, ואולי אני מחבלת. למחבלות אסור להיות בכיתה של בנות יהודיות, הן יכולות להוציא את הסכין שהן הביאו כדי לקלף את התפוח ולתקוע באחת הילדות".
אבא חיבק אותה, והיא לא הפסיקה לבכות. מתמכרת לחיבוק שלו. "זה מה שרינה אמרה לי", האשימה. "ואנחנו בסך הכל ביום הראשון של כיתה ט', אנחנו בתיכון אבא. היא לא ילדה קטנה, איך היא מסוגלת?"
אבא חיבק אותה חזק יותר. שותק, מעביר אצבעות עדינות על השיער שלה.
"הן הסתכלו עלי, כולן. והיא המשיכה. אבא, אף אחת לא עצרה אותה, ניסתה להגן עלי. הייתי לבד, המומה. לפחות אף אחת לא צחקה או גרוע יותר, הצטרפה להתעללות המילולית שלה".
הוא הרפה לרגע מהחיבוק, מסתכל עליה. "ילדה שלי", הרים את הסנטר שלה בשתי אצבעות רכות. "תסתכלי עלי".
שירה הביטה בו, אהבה וכאב בעיניים שלה, הוריקן של דבש נוטף, ועקיצה. כואבת.
"את לא מחבלת, נכון?"
היא הרימה ראש למעלה ולמטה, ושוב למעלה ולמטה. האצבעות של אבא עולות ויורדות יחד איתה. מאשרות.
"יש לך מבטא ערבי קל, נכון?"
"נכון", אמרה בכבדות.
"תתגאי בו, מתוקה", הוא הוריד את שתי האצבעות, מלטף דמעה. מוחה אותה. "תביטי בשמיים, את רואה את הכוכבים, את ירח הבננה היפהפה, שמיכת קטיפה מושלמת?"
"כן", השתנקה. "אני רואה".
אבא חיבק אותה, שוב. "תתגאי שעזבת הכל ובחרת באמת. הן, לא טעמו את ארס הנחש. את כן, ויצאת ממנו בחיים, גיבורה ומחושלת. תביטי בשמיים ילדה של אבא, תסתכלי טוב טוב. הוא למעלה. הוא תמיד שומע אותך, אוהב".
שירה בכתה. עוגיות השוקו צ'יפס הצטננו על השולחן, מעלימות איתן אד של מסתורין.
"את גיבורה", החליק עליה ליטוף רוטט, רועד. "את חזקה ושום דבר בעולם הזה לא ישבור אותך. את תנצחי אותו. ובסוף הדרך תסתכלי אחורה, תעמדי על הירח ותביטי בו. תגידי בחיוך, כבשתי אותך. תתקעי דגל ניצחון ותחבקי אותו, תחבקי את מי שהכאיב לך, שרט אותך, גרם לך לדמם ולבכות בלילות כי הוא זה שהקפיץ אותך למעלה, גבוה עד לירח. הנוגעת בכוכבים".
ושירה הנהנה. הבטיחה, 'אבא אני אכבוש אותו. אני אנצח. אתה תהיה גאה בי. נכון?'
והוא ענה לה. 'אני גאה בך בכל מצב, ואוהב אותך בכל מצב, ילדה שלי, של אבא. תזכרי את זה'.
ניבא ולא ידע מה ניבא.
שירה מביטה עכשיו בחלון, מחפשת את אבא בין אלפי הכוכבים הנוצצים, מחפשת אותה של פעם. השלימה, הבטוחה בעצמה שתחבק את הייסורים. ותאהב אותם.
לא מצאה,
רק לב שבור ונשמה שהתנפצה לאלפי רסיסים בוהקים.
אהבה שאבדה,
ואבא אחד, הכי טוב בעולם, שלא יחזור.
***
"אתה בטוח?"
"לגמרי", השיב בקול שליו.
"אבל-"
"עבד, אני יודע מה אני עושה".
"אתה הורס את עצמך, את העתיד שלך, של הילדים שלך".
"אני כבר כולי פצוע מהדקירות, הרוס". הצביע על עצמו. "אני חושב שהגיע הזמן".
"אתה לא חושב בהגיון. יש לך כאן משרה מכובדת, כולם מכירים אותך, רואים בך דמות של-"
"זה לא שווה לי", נעץ בו עיניים יוקדות. "אם לאחר מעשה אחד שלא מצא חן בעיניהם אני כבר נראה איך שאני נראה".
עבד החניק אנחה, עצב מבליח באישוניו. "אתה בן אדם טוב. מאוד".
"לך, תספר להם את זה".
הוא השפיל מבט. "אני אזכור אותך, תשתדל לעדכן אותי מדי פעם. בסדר?"
"חשבתי שאתם מארגנים לי לוויה", צחק. "אסור שיראו שאני חי, אין לי שבע נשמות".
"אף אחד לא מארגן לך לוויה חביבי, אני אוהב אותך ולא אהרוג אותך אפילו בשביל הצחוק והאקשן".
הוא חייך. "קח את הבובה, אני סומך עליך. היי מותק", הביט על הילדה שלו שחיבקה אותה בחוזקה. "אפשר?"
"חייבים אבא?" הביטה בו בעיניים גדולות, כמהות. מחבקת אותה חזק חזק.
"חייבים", הוציא ממנה את הבובה בעדינות.
"העיניים שלה נראות מפחיד", עבד צחק.
"זה חלק מהעניין", קרץ בשובבות. "בואי רגע ילדונת", הרים אותה על ברכיו, רואה את הצער שלה. מתכופף אליה ולוחש משהו בקול שקט. "טוב, מתוקה?"
"לא הבנתי כלום", רטנה. משלבת ידיים קטנות. החלטיות.
הוא הסתכל עמוק אל תוך האישונים השחורים שלה, רואה את הברק ואת האש היפה. "כשתגדלי, תביני".
—
אבל,
יש רק בעיה אחת.
ילדה, לא גדלת מספיק.
© כל הזכויות שמורות
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
127 תגובות
אמאלה זה מהמם כל כך!
גאה להיות האהבתי הראשון 😉
מחכה כבר להמשך!!
ואני גאה שאת עשית לי את האהבתי הראשון!?
ועוד יותר שמחה שאת קוראת את זה?
זה מדהים!!!!
אני פשוט לא מגוונת אבל זה פשוט מדהיםםםםםםם
מחכה כבר להמשך!!!
אם את לא מגוונת כי אין לך מילים אז אני מסכימה לך??
נ.ב
מושלם, מטורף, אמאלה ואבאלה, מזעזע, מגניב, אהבתי. ונעצור כאן תשארי עם המדהים?
עאהההעעעעעעעאאאאאאאאאא זה מה שיצא לי שסיימתי לקרואאאא
פשוט אין לי מיליםםםם אאההההעעעע
פירוש למילה עאהההעעעעעעעאאאאאאאאאאא?!
או שאני ינחש לבד??
תודה שולינקה!!?
צרחה אינדיאנית
אוי צחקתי??
וווווואוווו מהה זההה
את כותבת מושלםםם
אגב, בהתחלה קצת בילבל אותי הארי האורי כי זה שמות דומים=) תמיד עדיף למצוא שמות פחות דומים 😉
אבל באמת מהמם, ואני עוקבת אחריך כל שבוע
שמחה לפרגן לך פעם ראשונה בקול??
ואני תמיד שמחה עם פרגונים, ושמחה שבחרת להגיב לי?
אגב בנוגע לארי אורי את באמת צודקת ואני אשתדל בעז"ה יותר לשים לב. בגלל שהוא דמות די שולית לקחתי את השם הראשון שעלה לי בראש…
אתת הכייי מטורפת.
הכתיבה שלך מוציאה אותי משלוותי.
וכשהיא לא קיימת אז בכלל..
בקיצורר אני אוהבת את זה♥️
השלווה שלך לא קיימת? אממ.
אני יעזור לך להחזיר אותה! בסדר?
ושמחה שאת אוהבת, מאוד. את חמודה?
יאוווווווווווו
זה הפרק הכי יפה! זה מה שאני אומרת!
והכיתוב המודגש זה כאילו זיכרונות של נאסרין?
פ'גימה!!?
אם את אומרת מי אני שאתכווח??
לא של נאסרין אלא של יסמין. זכרונות שלה מפעם, או פשוט דברים שקרו פעם למשפחה שלה.
במבי המבומבמת.
שתהיי לי בריאה, לעולמי עד.
ותספרי לי בבקשה האם יש עוד רמות שאליהן את יכולה להגיע??? יש כזה דבר רמה יותר גבוהה?
את פשוט התעלית על עצמך עוד ועוד. ברמה שאני לא מסוגלת להכיל לפעמים.
תקשיבי… את אדירה. מכירה את היום יום שאדם שיודע ללטש יהלומים אסור לו לאפות לחם?
הוא נאמר עלייך, שבי בבקשה ותמשיכי לכתוב.
רק כמה צרות יכולות להגיע על משפחה אחת? לא דיי?
את פשוט.. אין לי איך להגדיר. כל קטע נוגע בלב יותר מהקודם.
אמן כן יהי רצון?
אני אספר לך שאני לא יודעת… אבל אני כן יודעת ובטוחה שאת לגמרי מתוקה עם כאלה מחמאות.
האמת לא הכרתי את המשפט אבל אהבתי אותו! ואני משתדלת מאוד לכתוב כל יום (גם אם לא פרק לאחת אפס…) כדי שלא יתנוון, את יודעת?
ו-תודה!! את מהממת??
יום יום של כ"ה ניסן
במבביבייי יאאואווו!!! אין לי מילייםםם נגד הסיפור המושלם הזההה!
את מהממתת והסיפור מהממםם עד כדיי התחרפנותתת
אוהבת אותך.. ?
אני מסכימה לך להישאר לא מחורפנת, אבל אני יקבל אותך גם ככה. את מתוקה מדי?
ואוהבת בחזרה!!?
אעע.
כל פעם מחדש אני נדהמת.
איך את מצליחה לכתוב כזה על-אנושי, במבי, איך??
איך אדם יכול ליצור משהו שהוא שווה יותר ממנו? אממ… לא יכול.
משמע, אני לא כותבת לא אנושי (אני סתם במצב רוח של התפלספות).
אבל את חמודה, אבנוש?
קלטתן שבעצם במבי מחמיאה פה לעצמה?
היא אומרת שהיא יותר טובה מהסיפור..
וכולנו מסכימות שהסיפור מושלם, אז…
(אני סתם במצברוח כזה ???)
אם זה לא את וזה המצב רוח אני מוחלת.
אבל אם זה את… אני כבר צריכה לחשוב על זה?
יואו במבי את לא אמיתית
הכישרון שלך משהן לא רגיללל
אהבתי בטירוףף
מחכה ממש ממש לחלק הבאא
איזה כייף לקרוא!!
תודה ענקית??
היום יום שלישיי יום שלישיי
איזה כייף זה לקרוא לא להבין כלום ובכל זאת לחכות לפרק הבא.
אופס תפסת אותי במילים 'לא להבין כלום'.
???
א. אני מערפלת יותר מדי את הסיפור.
ב. את לא הבנת את הסיפור. (לא כל כך הגיוני, לא חושדת בך כאחת שלא מבינה, אה?).
אז, עכשיו ברצינות, הסיפור מעורפל מדי?
נראלי היא התכוונה שנשאר תמיד מתח ומשהו לא פתור שלא יודעים מה יהיה פתאם בפרק הבא. זה כל הענין של סיפור בהמשכים?
ממש ממש אוהבת את הסיפור ואת הכתיבה שלך ומחכה כל פעם מחדש?
היי קודם כל תודה נקודה!!?
דבר שני ברור שסיפור בהמשכים זה באמת מה שאמרת, אבל אולי יכול להיות שאני מדי מערפלת, מבינה? אני לא אובייקטיבית…
אממ סורי שאני נדחפת אבל אני רוצה לענות לך:
אולי הסיפור לא מידי מעורפל זה כזה סגנון כתיבה.. (מי שמכירה את הספר "תחנות" – דבורי רנד)
אבל אולי כן ככדאי לך גם קצת לאזן כי זה יכול לפעמים כבר להיות אוובר מעורפל ויהיה כבר קצת מציק לקרוא את הסיפור..
(שוב, ב"תחנות" לדעתי זה היה יותר מידי! במיוחד בהתחלה, והיו רגעים שנמאס לי כבר)
אבל האמת היא שאת עדיין די בהתחלה ובהתחלה זה דווקא חמוד מעורפל קצת.. פשוט לבנות זה נראה שהסיפור כבר באמצע כי הוא בהמשכים ואנחנו הרבה זמן בתוכו..
נ.ב. וואי חפרתי, שותקת! ?
לא בנ.ב את לא חופרת!
וזה מעולה לשמוע דעות וביקורת בונה, זה רק יעזור לי. אני לא מפלצת?
אם יש לך כוח לענות לי אני ישמח מאוד, וגם בנות אחרות יכולות לענות, מה בעצם מעורפל בסיפור? אני מנסה להתכוונן…
קודם כל את לא חושדת בי, נשמתי לרווחה.
לא, לא הכל טוב.
אני יצטרך לחכות במתח עד שבמבי תואיל בטובה לפרט.
הכתיבה שלך מעולה, אני מאמינה שיהיה שלב כלשהוא שתסבירי לנו הכל, נכון? ?
וכפי שאמרה נקודה.. זה העניןן בסיפור שבסוף מתקשר לך הכל.
בקיצור הסירי דאגה מליבך ותמשיכי ככה.
אם תוכלי גם להסיר את הערפל מליבנו.. סתם, באמת שאין לך מה לדאוג את לא מערפלת מידי. מישו בא לשים לי דבק סלוטפ בפה מסיבות מובנות הלכתי לטפל בו. להיתת'
להסביר הכל? אני שוקלת את זה. במיוחד אחרי האימוגי המתוק הזה. (שתדעי שהוא ממיס אותי, אולי זה יעזור לך מתישהוא במשך החיים??).
ברור לי שאני אסביר את הכל, אבל איך לומר יש דברים שאני ישאיר פתוח כי זה כיווני מחשבה שכל אחת לוקחת לכיוון שלה…
ואני מקווה שלא הגזמתי? (אממ כי נראה לי שלא, אבל שוב אני לא אובייקטיבית).
גם לי נראה שלא???
חיחיחי אני ינצל אותו טוב מאוד.
אני רואה אותו, זה להינמס…
תפסיקי!?
וואווו
פשוט ואוווו
מושלם
במבי את מוכשרת בטרוף!
את חייבת להוציא איזה ספר!!!
אוהבת אותךך
הלוואי, אמן אמן.
אני גם רוצה, בואי נראה מתי יהיה לי אומץ זמן ויכולת להשקיע…
אוהבת אותך גם?
יאיי איזה כייף לנו שיש כזה סיפור מדהים בשותפות
ב ביי את מוסיפה המוןן
תודה!
היי תודה!!
ואיזה כייף לקרוא?
במבי*
לא יכולה לבטא את מה שהרגשתי..
זה מטריףף. מידייייי
ספרינגוש תודה!!?
אם את לא יכולה לבטא מצבי טוב.
אמלההה ואבלההה
יהיה קצת אבסורד להגיד שוס שאין לי מילים… אבל מה לעשות שזה הדבר היחידי שיש לי לומר????
את מהממת במבי, באמת!
לא, מה פתאום אבסורד!
זה שלישיית המילים האהובה עלי?
ואת מהממת, בעצמך?
????
אומיגדד במבי!!
איזה פרק מושלם,וארוך כמו שאני אוהבת(:
איזה מתח אבאלה!
ישמצב שאת מוציאה עוד פרק השבוע?
המורה שלי כבר מתחרפנת מהדיבורים עלזה☺
עוד פרק? תשאלי את המערכת, מסכנה חני כמה אני חופרת לפעמים? מודה לה באמת!
המורה שלך? מה? מו? מי? אמאלה אני מסמיקה, אוי וי. אני חושבת שיש לי מצב רוח משונה היום?
חח אנחנו מדברות עלזה המון בכיתה?
איפה קפוצינו מתוק שתאשר??
איפה אני שפשוט יסמיק?
זאת אומרת אני מסמיקה כבר.
ה' יעזור לי 🙂
(אימוגי מובךך).
אחת המטורפות שאני מכירה!!
פשוט כתיבה נדירה ומיוחדת!!
ממשש!!
מאחלת לך שאףאחד לעולם לא יעמוד בדרכך 🙂 והמבין יבין.
כי את הכי טובה כמו שאת.
יאללה גמרתי עם נאומי לאומה.
ים!!?
את מהממת!!
ואני אומרת אמן, אמן, אמן.
הלוואי.
אני יתן לך קרדיט?
דאיייי במבי את מוכשרת בטירוף!
מאוהבת בכתיבה שלך
ובספר שתוציאי תגידי שהגעת משותפות, או תשתלי שם איזה רמז על במבי, או לבבון קטנטן, או בחורה גינגית חמודה…
תודה מישל! איזה חמודה!?
מה אתן אומרות שבכריכה יהיה לב ורוד, קטן, חמוד? סימן מזהה??
יותר מידי יפה
??
תודה, אני מובכת. אוח.
רוצה לרצות את מתוקה. ממש.
אעאעאעא במביי
בכיתי
את טרוף
תודה!!??
אני מקווה שבפרק האחרון תבכי משמחה?
במבייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה-היה-מהמם.
אין לי מילים, באמת אבל!!!!
יאוווו אין אין אני לא יכולההה
חייבת את ההמשךך
???
המשך יבוא? אבל… בשבוע הבא בעזרת ה'.
(איזה מעצבנת אני?).
ו-תודה איזה כייף לקרוא!!
במביי את לא מבינה חח אני שוברת תראש מה לכתוב לך
הרי את כבר יודעת שאני אוהבת את הכתיבה ואת הסיפור שלך..
רק כדי להראות נוכחות שתדעי שקראתי?
אוהבת אותך המון❤❤
אני יכולה לסמן וי ביומן??
יהלום, את אחת הבנות המתוקות. וזה פשוט כייף לדעת שאת עוקבת וקוראת.
אוהבת?
וואו מהמם!
אוף באלי ללכת לשירה ולנערררר אותה שתצא משם, שפשוט תקח שתי רגלים ותברח לפני שזה יהפוך למורכב וכואב הרבה יותר.
שתתנפץ לה כבר האשליה הזאת!
"אתה-" הוא לא יודע איך להמשיך.
"משוגע. תודה, תכניס אותו. תגיד לו שאני צריך לברר איתו דבר מה חשוב".- ? במבי תחליפי מחמאה דחוף, הוא לא רולי
חמוד יוני! מזכיר לי יוני אחר
האשליה תתנפץ בסוף, השאלה כמה כאב לה יהיה בדרך?
ו-אממ? אני כבר מחוברת מדי לרולי, זה יצא לי בלי לשים לב כמעט… אופס.
וגם יוני הזה וגם יוני השני מתוקים!! (השני יותר, בעצם, אממ בעצם שתיהם. חכי כשאני אסיים את הספר בעזרת ה' אחליט?).
במבוש?
את בטוחה שאת רק בת 17?
אני… חושבת??
במבי יא נדירה אחת!
איזה פרקקק
אחד היפים בתבל.
רגש מהמם ומדהים.
אינעלייך ??
יש!!?
איזה כייף שגם ברגש אני מצליחה לכתוב, ואתן אוהבות.
וסתם ככה, בהזדמנות הזו שתדעו שתכלס הרבה מתחילת כתיבת הרגש שלי היא בזכותכן. לכן לפרק הראשון של שירה, תבינו למה התכוונתי…
אז… תודה?
במבי, לא הבנתי משו. אפשר שאלה?
כאילו, אבא של יסמין לא באמת מת?
הוא מת.
מה שמסופר על אבא שלה זה קטעים שהיא נזכרת בהם.דברים שקרו.
בטח, לשאול תמיד אפשר!
אבל GIRL_POWER כבר ענתה לך מעולה?
במבי את כישרון מ-ה-ל-ך
אני פשוט להוטה על יום שלישיייי היום הכי כיף בשבוע?
וואו, איזה כייף לקרוא!!
תדעי, שזה באמת מרגש לדעת שאת אוהבת??
א י מ א ל ה
זה פשוט היה- מטורף מטורף מטורף!
הקטע עם הזכרונות, והשוקו צ'יפס, אבא'לה, הביא לי דמעות!
ואגב במבי- היום אחרי הבית ספר, אני כולי הולכת הבייתה, עייפה מיום לימודים מתיש, נשרפת בחום, ופתאום נזכרתי- היום יום שלישי!! יש היום אחת אפס לאמת!
ו-הופ, עלה לי המצב רוח, והמשכתי בצעדי ניתור קלילים לעבר בייתי, אז יש לך זכות בלשמח בחורה מישראל:) חיילך לאורייתא (עיזבי שזה ברכה שמברכים רק בנים, משו נדפק לי עם הביטוי הזה בזמן האחרון…)
לא משנה שלקחו כמה שעות טובות עד שהגעתי למחשב, וקראתי את הטירוף הזה:)
זהו… גמאני נזכרתי שיום שלישי ומיד פתחתי את המחשבבבב, לראות את הפרק החדש..
ובמביייי, את מטורפתתתתתת, מישי שאלה פה אם את בטוח רק בת 17, ואני מצטרפת לשאלה…
קיצער, טירוף…. אינמילים…. כלפרק משאיר אותי פעורת פה, ללא מילים
אני בסוף יתחיל לפקפק בגיל שלי?
שבע עשרה, כן. בטוח?
וחנהלה, את חמודה!! מאוד!!
תודה??
לורם!!
איזה מתוקה, אני קוראת וקוראת וקוראת ואז אני מגיעה למילים ששימחתי אותך. זה באמת עושה לי טוב שכייף לכן לקרוא, נראה לי שאתן לא יודעות עד כמה?
ואני שמחה שאהבת, והתחברת. כי בדרך כלל דמעות מגיעות לספר שמתחברים אליו (או… אני מקווה לכל הפחות?).
נ.ב
דווקא מחמאה יפה, חיילי לאורייתא?אמן, בעזרת ה'.
אמאלה מהמםםם
ציפיתי לזה כל השבוע?
שכוייחחח
תודה! (על השכוייחחח?).
ובנימה רצינית, באמת תודה!! אוהבת לראות שאוהבים את הסיפור? ב"ה.
אמאלה. כמה קסם, כמה רגש, כמה עומק!! אני אפילו לא בטוחה שהבנתי לגמרי. אומיי זה היה פרק מדהים בטירוף!!! במבייייי ?
יפוש!!
תודה, מהממת!!
אני סומכת עלייך שהבנת?
אוהבת אותך?
היום ששהיתי בדרך הביתה אמרתי לעצמי שבגלל שיש לי מספיק מטלות-אני לא נכנסת היום לשותפות.
אבל אז נזכרתי שיום שלישיייייי היוםםםםם ואין מצבבבבבב שני לא נכנסתתת
מושלםםםםםםםםםםם?
חני, וואו איזו מחמאה!!
להיכנס רק בשביל הסיפור שלי? קטונתי??
איזה מהממת, תודה!!
אומייייייייי
אני דיי חדשה. קראתי היום את הפרקים מההתחלה (בפעם הראשונה) וכל השעתיים האלה הייתי ככה??
את פשוט מפחידה!!!
ואני כבר מחכה לפרקים הבאים?
מפחידה בקטע טוב אני מקווה?
וכייף לשמוע שישבת לקרוא מהתחלה, תכלס, אני הרווחתי אותך?
ואוו, במבי!?
תקשיבי אני לא יכולה. מה זה, הכתיבה הזו??
מאיפה הרעיונות המוש האלו?
תקשיבי קראתי הכל בההלם, ומתח מוחלט!!
במבי, בת כמה את, שיש לך כישרון וחכמת חיים כל כך גדולים??
יש לי ראש מדומין לחלוטין… אני יכולה לדמיין לך דברים שלא היו ולא נבראו לפרטי פרטים? בקיצור, הראש הזה מועיל לי בכתיבה?
אני בת שבע עשרה…?
ו-תודה!!??
במבי זה מטורף!!!
ריגש אותי ממש. כמעט בכיתי:(
כל פרק יותר טוב ומיוחד מהקודם, וסוחט אותי עד הסוף.
תמשיכי כי את פשוט כישרוןןןןן
תודה!!?
אמאלה, איזה כייף לקרוא.
רק מקווה שלא סוחט מדי, או שזה טוב לך? לא יודעת…
העיקר שאת נהנית?
וואו.
אני בדרך כלל לא מגיבה על הסיפור הזה
למרות שאני קוראת אותו בשקיקה,
רק כי יש מלא בנות שכבר מגיבות והתגובה שלי לא באמת חסרה:)
אבל הפעם זה היה
וואו
מושלם פשוט.
היי,
רק שתדעי שכל תגובה שכל אחת מגיבה נלקחת לתשומת ליבי ובאופן אישי לגמרי.
ככה שאני שמחה לדעת שאת קוראת, ואוהבת.
תודה??
טוב, אז אני עוד אחת מהקוראות הסמויות שלך.
כל פעם מרגישה רע שאני לא מגיבה כלום, אבל פשוט אין לי מה לחדש.
אז אני נהנית בשקט ?
את פשוט מ ט ו ר פ ת
ותדעי שאני ממש מקנאה
כי פעם חשבתי שיש לי כשרון כתיבה.
עד שגיליתי אותך…
אין דברים כאלה. מחכה ליום שלישח כמו כולן!!!
קודם כל שמחה לשמוע שיש עוד אחת שקוראת ונהנית?
אבל דבר שני, וחשוב לי פי אלף בנוגע למשפט לפני האחרון שלך. אני השקעתי הרבה עד שהגעתי לרמה הזאת, באמת. אל תחשבו שאני בן אדם כישרוני שפתאום גילה את כישרון הכתיבה שלו, אני לגמרי לא רוצה שירד לך בגללי! בסדר? תמשיכי לכתוב!!
כי באמת שמאז כיתה ח הוא השתפר, וב"ה הפך למלטוש הרבה יותר. אבל בכיתה ח… טוב לא נדבר על זה??
חחח אבל מה עם כבר עברתי מזמן את כיתה ח' ואני גדולה ממך בכמה שנים? ??
גם אז יש לך משפט עידוד בשבילי? ?
אל תדאגי,לא הפסקתי לכתוב בגללך ? זו סתם מן קנאה כזו… לא מזיקה מדי ? מפרגנת לך מכל הלב ?
בטח שיש!
אין דבר העומד בפני הרצון 🙂
ותכלס, אני אומרת את זה כי לי בעצמי היה קשה בהתחלה אממ בגלל קנאת סופרים אפשר לומר, עד שב"ה הבנתי את מקומי.
ונוח לי מאוד עכשיו (אימוגי חמוד כזה).
אוהבת אותך ואת הכתיבה שלך.?
קינדר!!?
איזה כייף לראות תגובה שלך, תודה מתוקה!!?
וואו וואווו וואוווו
זהו.
אין לי יותר מילים.
תודה על הפרקיםם
אח אחד משאירים עם פה פתוחחח
בבקשה?
העונג של הכתיבה לגמרי שלי.
תודה!!
א ב ג ד ה ו בלעעע מה זה הדבר הזה?? במבי את פשוט אלופההה.
אבוי לך אם את לא מוציאה ספר ואבוי אם את לא מודיעה לנו איזה זה! אני מתחילה לחסוך מעכשיו.
במבי איזה מתנה ה' נתן לך את יכולה לשגע פיליםםםם, אני אף פעם לא נסערת כמו אחרי הפרקים שלך זה פשוט… ???????
אני באמת מודה לה' על זה מלא מלא!
אמרתי שבכריכה אולי יהיה לב קטן וורוד, הולך??
אני מקווה שאני משוגעת בקטע טוב? תודה מהממת!!?
מטורףףףףףף !!!!!
את פשוט מדהימההה❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤
תודה!!!
כמה לבבות, אני מתרגשת?
אוהבת אותך??
גם אני אוהבת אותךך
I Love you!!!!❤❤❤❤
אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך, קוראת את כל הפרקים בשקיקה, אבל בדרך כלל לא מגיבה 🙂
עדין מנסה להבין מה בדיוק קרה שם עם האבא של שירה. הוא לא מת מהפציעה, אלא חי איפשהו בעולם, רק שאף אחד לא יודע על זה? מי פצע אותו בעצם? זה היה כתוב ופספסתי או שכולם עדין לא יודעים?
ובעצם, שירה ומשפחתה גדלו כנוצרים ערבים ואז התגיירו? או שהאמא יהודיה שהתחתנה עם ערבי, ואז האבא התגייר וכל המשפחה עברה ליהדות?
היי קודם כל תודה!!
איזה כייף לראות עוד ועוד בנות שקוראות?
אני יסביר לך, אבא שלה לא חי. הקטעים המודגשים הם קטעים של פעם, רסיסי זיכרונות של שירה.
שירה ואורי גדלו כערבים נוצריים. חלי נולדה לאחר מכן. רייצ'ל אמא שלהם יהודייה, האבא ערבי שהתגייר.
ברור יותר?
וואההה במבייי
מהזה השלמות הזוו????
פרקקקק מדהיםםםם!
קראתי בנשימה עצורהה
הכתיבה שלך מטריפההה!!!
??
תודה!!
איזה כייף לקרוא,
מהממת שאת 3>
במבי, אין לי הרבה מילים הפעם.
רק אומרת לך שזה מטורף.. גם העלילה מושלמת וגם הכתיבה היא כמה ליגות מעל.
מחכה, כמו בכל שבוע, לפרק הבא.
אוהבת?
בטי!!
הרבה זמן לא ראיתי אותך, או שאני לא כאן. לא משנה, בכל זאת, התגעגעתי 🙂
איזה כייף לראות תגובה שלך, אוהבת בחזרה 3>
אומיגדדדד במבייי את פשוטטט אבאלאההההה את לא נורמאליתתתת
ואווו זה היה מטורףףף
הגבתי לך עליו גם כשקראתי…
אבל אמרתי לך שתמיד אני קוראת שוב חחח אז זה עכשיו??
ושוב הייתי בלי מילים…
קיצור תמשיכי דחוףףףף
וואו, לקבל ממך שתי תגובות? במה זכיתי? 🙂
איזה מתוקה!! תודה!!
אל תדאגי, אני ממשיכה, רק שלוקח קצת זמן להעלות, כל שבוע, את יודעת… (אימוגי קורץ).
לא אמרנו חמודה בסוף ??
חחח חכי אני יגרום לך לכתוב יותר פעמים ישלי את השיטות שלי יו נאו
חחח את גם חמודה וגם מתוקה!!
אפשר להתוודע לשיטות האלו? (אני מבקשת מאוד נימוסי).
במבוש, זה מדהים!
והסופים שלך
והתיאורים
והשפה הקולחת
והאקשן והרגש
ואיך שאני חוזרת על עצמי בכל תגובה.
מצטערת.
אחרי כישרון כזה אין הרבה מה לומר.
אני דווקא לא מצטערת.
כי אם *את* חוזרת על עצמך, אז אני מאמינה שאני באמת כישרון (אימוגי באמת קורץ).
פרנס, את חמודה ממש. תודה! 3>
מדהים!
נדיר!
—
נדיר!
מדהים!
—
במבוש אני אהבתי:)
ישראלה!!
איזה כייף לי לראות שאת קוראת את הסיפור 🙂
תודה, אוהבת אותך 3>
נ.ב
גם את הכינוי במבוש 🙂
אמאלה ואבאלההה
במבייי את את אין מילים פשוט!!
את חייבת להוציא את כל הפרקים האלה בתור ספר ממש.
אני מוכנה לעזור לך!!!
את מתוקיהה ו… כמובן לא לשכוח- וופל מן זה מצויין!!??
הייי, תודה!!
את מוכנה לעזור לי? אני מתרגשת, רחלי.
איך תעזרי לי? בטח שאני רוצה 🙂
את בעצמך מתוקה (אימוגי זועם קורץ) ואל תשכחי שהוופל בצבע כחול. את שכחת! (אימוגי צוחק).
חחח יאא כעע אני הכייי טובה בסיפורים!!
אני יעזור לך!!
(ולקחתי אתזה נורא רציני אז נראלי שאינלך ממש ברירה חחח)
ממ אם תחליטי שאת מוציאה אני יעזור לך!!
ואני לא שכחתי שוופל בצבע כחוללל איך אפשר לשכוח סמל חברות יפה ונדיר שכזה???………
יופי, אז אני מחכה לעזרה!!
(אז אני יתקן אותך שוב. *מתוקה*).
אוקי החלטתי שאני רוצה להוציא, את עוזרת לי? בעצם הבטחת, אז את צריכה לקייםםם!
נ.ב
באמת אי אפשר לשכוח, אני חושבת שנעצב לו סמל. אני כבר יודעת ממי לבקש, זה יצא הכי יפה!!
אהבתי מספר 80!!!!!
עכשיו זה כבר שמונים ואחד 🙂
נחכה שהאנונימית שעשתה אותו, תזדהה (אימוגי קורץ).
יסמין בחנה אותן בעין מכווצת. "אני חושבת שהשנייה. עדינה, אלגנטית, מחויטת. מתלבש עליו הכי טוב".
אני חושבת שצריך לכתוב "מתלבשת עליו הכי טוב":)
יאווו תקשיבי את כותבת מטורףףףף!!
אתמול התחלתי לקראו את הסיפור שלך והוא פשוט יפיפהה!!
אבאלה ואמאלה השםםםםם
אני מתעלפתתת
יא מלחיצהההההההההה
אבל אני אוהבת אתזה ממששש
אבאלה יואו איזה כישרון תקשיבי!!!!!!!!!!
לא הבנתי, הם התגיירו או מה??