ערפול.
לפרק הקודם
שלוש בלילה.
יסמין רצה בשבילי פקיעין, מתנשפת. הבטחתי לאמא של מרלין שאגיע בשתיים וחצי. אני לא מאמינה.
עד שכל המשפחה פרשה לשינה… כמעט וגם אני התייאשתי.
היא נעצרה, הצלעות שלה דוקרות. אלף שבע מאות שקל ביד, ריח של כסף, ושל טוהר.
הצמחייה נרמסת תחתיה, היא מסדירה נשימה, ודופקת שתי דפיקות שקטות על הדלת האחורית.
היא נפתחת, מהר מדי.
יסמין נבהלה, מזנקת לאחור. "אה", התגמגמה. "אני מצטערת על האיחור, לא התכוונתי ש-"
"ששש", סימנה לה להיכנס במבט זעוף, טורקת אחריהן את הדלת. "התכוונת לזה?" היא מרימה מאחד המדפים כלי כסף נוצץ, יפהפה.
"כן. בדיוק", יסמין מתנשמת. למרות שפתאום… זה נראה לי חסר טעם, ותינוקי. אבל אני כבר כאן, הוצאתי כסף והבטחתי לה אותו. אין ברירה.
"לארוז לך?"
"אני אשמח, אפילו בשתי עטיפות".
היא הנהנה, מכניסה בזהירות לתוך שקית אטומה, ועוד אחת, מושכת את הלשונית ומדביקה.
יסמין מגישה לה בשתיקה שמונה שטרות של מאתיים ועוד אחד של מאה. "תודה".
היא נוטלת אותם. "על לא דבר. ותשתדלי ללכת בצללים, בבקשה". העיניים שלה בוהקות בברק זר, מחשיד. "לא חסר לי שאלות חטטניות על השעה שבה אני ערה, ומארחת".
"בסדר", חם לי. חם לי. "תודה רבה".
—
יסמין מצטודדת בצד הדרך, רוח פורעת בשיער שלה. היא משתדלת להסתיר את השקית כמה שהיא יכולה, לא חסר לאמא של מרלין שאלות. וגם לי.
"היי", מישהי נעמדת מולה, חוסמת את המעבר. "מה את עושה כאן בשעה כזו?"
יסמין בולעת אנחה. איזו ילדה מעצבנת, "מה את רוצה, ג'סיקה?"
"תשובה", גיחכה. מניחה ידיים על המותניים בהחלטיות.
"טיול לילי. תשובה מספקת גבירתי?"
"לא, בכלל לא. לכי, תעבדי על מישהי אחרת. הסיפורים שלך לא אמינים".
"וואו, תודה. המחמאות שלך מאוד אמינות".
"אני לא צוחקת", ג'סיקה משלבת ידיים. קר.
"גם אני לא. ועכשיו ילדונת, את יכולה לזוז לי מהמעבר בבקשה? את לא רוצה שאספר לנאסרין איפה את מטיילת, ובאיזה שעות".
"זה באישורה", חרצה לשון. "היא קמה לשתות ולא ראתה אותך במיטה ליד. הלב שלה נפל".
"אה כן? מעניין שהיא עדיין חיה".
"יסמין!"
"כן?" היא מיתממת. מניחה על ג'סיקה מבט שליו.
"לאן הלכת?"
"את סקרנית מדי, זה ידוע לך?" הדפה אותה לצד שמאל. מתקדמת.
"היי!" קפצה בזעם. "את תוקפנית היום, זה ידוע לך?"
"נחמד להיות תוכי לפעמים. אני אשקול לקנות לך אחד כזה כמתנת חתונה ממני לגיסתי, זאת אומרת אליך. מרוצה?"
"לא, ואת מעצבנת".
"תודה. אני אגיע לבית ואדבר עם סרי, את עוד קטנה מדי מתוקה".
"מתוקה", התיזה. "בת כמה אני נראית לך, שבע?"
"שתיים עשרה, אבל זה לא סותר שאת מתוקה", היא מחייכת לעברה חיוך מקסים. ממיסה אותה. "נכון?"
"את מנסה לשחד אותי?"
"חס ושלום", יסמין מתחמקת באלגנטיות. "תחשבי שאני פשוט אוהבת אותך, טוב?"
—
"יסמין", נאסרין מושכת אותה לצד. "איפה היית??? יש לך נס שאבא לא התעורר, הוא לא היה אוהב את זה".
יסמין משפילה מבט. "אבל אני אמרתי לך", מחתה. "אני אמרתי לך לאן הלכתי. אז, כשדיברנו".
"אני לא זוכרת", לחשה. "לאן?"
יסמין משכה את השקית האטומה. "תמששי, אני מעדיפה לא לפתוח את זה כרגע".
נאסרין הושיטה יד, מכווצת מצח בחשיבה. "זה מה שאני חושבת שזה?"
"זה מה שאת חושבת שזה".
"את משוגעת, יסמי, את פשוט משוגעת!"
"את ואחותך שופעות נדיבות היום", היא מחייכת. "אני לא משוגעת, ואני חושבת שלבני אדם יש זכות בחירה".
"יש", התיזה בעצבנות. "אבל אסור שאבא יגלה את זכות הבחירה שלך, ועדיף שגם חמדן לא".
"בסדר, אני לא תינוקת. מה את דואגת? כרגע, זה רק ליופי".
"אני מאוד מקווה, בשבילך".
"סרי", היא מביטה אל תוך עיניה המפוחדות, מרגיעה. "חמדן אוהב אותי, הוא לא יעשה לי כלום גם אם, והיה, והוא מגלה את זה".
"נכון", מלמלה בשקט.
לא מאמינה אפילו לעצמה. כי כשחמדן כועס הוא כועס, קיבל את הגנים הגרועים מאבא.
ואני ירשתי את הרגשנות מאמא, זה רע.
כי גם אם ארצה למחות, אני אשתוק. ויסמי תאלץ להתמודד לבד. בגללי.
***
"כואב?"
"מאוד", לחש, עוצם עיניים בלאות. "מאוד, מאוד".
"אתה רוצה שאלך? תישן קצת".
"לא, תישאר", הוא נושף בחוזקה. "אי, זה שורף".
"אולי נקרא לרופא?" יוני לא בטוח בעצמו. רואה את אורי מתפתל מכאבים ולא יודע מה לעשות. הלב שלו מתכווץ.
"הרופא אמר שהוא עשה כל מה שהוא יכול, ושזה לא טוב לתת לגוף עוד תרופות וחומרים, הוא גם ככה הביא לי הרבה".
"אבל איך אתה מסביר את זה?" יוני מנסה לתפוס את המבט שלו, למקד אותו. לא מצליח. "כשהגעת לישיבה ביום שישי, אמנם היית מטושטש אבל זה לא היה נראה חריג מדי, בטח לא ברמה שאתה מתפתל מרוב כאבים".
"מי אמר לך?" נשך שפה. גל חוזר תוקף אותו. יש לי בחילה.
"אני חושב, זאת אומרת, חשבתי. לא יודע", הוא מסתבך.
מבט שובב מרצד בעיניו של אורי, "אתה חמוד".
"ואתה מתחיל לענות לא לעניין, זה מלחיץ אותי".
"לא", אורי צוחק. "אתה באמת חמוד. אחח". דמעות תסכול מבצבצות לו בקצות העיניים. הוא רוצה לצרוח, השפתיים שלו רועדות.
"אני קורא לרופא", יוני קופץ, מבוהל. "זה לא נראה לי הגיוני שאחרי ההפצצה של התרופה, עדיין כואב לך כל כך".
אורי לא עונה. חיוור.
יוני צלצל בפעמון, לחוץ. "אורי, תענה לי. אורי".
"מה קרה?" אח מהעמדה נכנס אל תוך החדר. "מי קרא לי?"
"אני", יוני מנסה להסדיר נשימות. "הוא, הוא לא עונה לי. והיד שלו שורפת ממש, אחרי פגיעת סכין, עמוקה". לא שאני מבין בזה. אבל ראיתי את המבט הדאוג של הרופא. והוא לא בישר טוב, בכלל.
האח מציץ בממדים, "זה משתולל", נבהל. "אני מתחיל לטפל בו, רוץ לקרוא לרופא".
"לאיזה מהם?" שאל, לחוץ.
"צדוק אביטל", ירה במהירות.
"אני לא יודע איפה הוא נמצא", יוני נואש.
"כאן, בדלת שבסוף המחלקה, בסוף המסדרון. מהר ילד".
יוני רץ, פותח את הדלת שבסוף המסדרון בתנופה מהירה. "האח, חדר שלוש מאות וארבע, המדדים משתוללים, הוא קורא לך. בדחיפות".
"מי?" צדוק זינק.
"לא יודע איך קוראים לו", ניסה להשיג את קצב הריצה שלו, מתפעל. "הנער, פציעת סכין".
"אני מבין", הוא בחן את המספרים שעל הדלתות, פורץ לדלת בצד ימין. חדר מספר שלוש מאות וארבע. "ארי, מה המצב שלו?" פנה לאח, מכווץ עין על מול המדדים, לא מרוצה.
"גרוע", פלט. קולט פתאום את יוני, נשען על הקיר. רועד. "ילד, צא מכאן! לצאת!"
"אבל-"
"אמרתי לצאת", פסק. "אנחנו באמצע טיפול וזה לא נתון לדיון", אמר אל מול פיו של יוני שנפתח למחות.
הוא סגר אותו באכזבה. "בסדר, אבל אני רוצה עדכון".
ארי לא עונה.
"אני רוצה עדכון", הוא מתעקש. מפוחד. אם הם לא עונים סימן שקרה משהו נורא?
"תקבל", צדוק משיב במקום האח. "החוצה".
יוני יוצא, מובס.
"ארי. תסתכל עלי", צדוק מצווה עליו, מבוהל.
"אנחנו טעינו", ארי נושף בפחד. "צדוק, אנחנו טעינו".
"טעינו בתרופה", הוא נוחת על הכיסא. "המצב מדרדר".
***
הם הביטו בו בעיניים קרועות.
הוא התיישב, מטושטש. "אז, אני לא מת?" שאל בלחישה.
היא בכתה והם שתקו. "חשבתי שכן. פחדתי, ראיתי את הסכין ואת הדם. אתה צרחת. הם היו חמש, אתה אחד".
הוא חייך, חיוך עקום. "תביימו לי הלוויה?" הכל כאב לו, כל הגוף. הוא רצה לצרוח מכאבים, שותק. לא ליד הילדים, ולא בכלל.
"לא", חייכה ברעד. "ביקשנו סימן, אני חושבת שהוא הגיע".
הוא הפנה מבט אל הבובה המיותמת, מוכתמת בדם של עצמו. איך הוא הגיע אליה בכלל? "נראה שהיא מסכימה", חייך באפיסת כוחות. "אבל זה מסובך".
"אתה רוצה למות באמת? הילדים צריכים אבא", וגם לא צריכים לשמוע את השיחה ההזויה הזו.
הוא ניסה להתרומם, נופל בחולשה. "תביאי לי רגע את הבובה, אני צריך לבדוק משהו".
היא קמה מהרצפה, מתכופפת, מרימה אותה. מביאה לו.
הוא נעץ מבט רועד בעיני הפלסטיק שלה, זכוכית מרושעת. "בסדר. תקראי לעבד".
***
נתון: 1. שלושה נעלמים.
2. משוואה.
צריך להוכיח: שזירת הנעלמים לאחד. לאהבה, תקווה.
הוכחה: טעות, המשוואה אינה פתירה.
מ.ש.ל.
© כל הזכויות שמורות
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
100 תגובות
מפרק לפרק זה יותר מושלםם ??
מיסכן אורי?
תודה!!
אני אשתדל לרחם עלין?
ואווו ?????
מחכה כבר לפרק הבא!!!!
פינק בוקס את מתוקה!!?
שמחה לקרוא?
למהה טעותתת
אלוקיםם היא פתירהה
היא תצליח?
יאא האמת נתת פה קצת תקווה בסיפור, לאיודעת איך כי אורי השארת במצב הזוי כזה..
אבל תכלס, מקווה לטוב אחרי הפרק הזה;)
יאללה יאלה פרק הבאא❤❤
לא הבנתי את הקטע האחרון??\
קצת הסתבכתי פה נחכה שתיישרי הדורים?
את.לא.נורמלית!!!
בקטע הכי טוב בעולם
כישרונית מלידה אתת
את ממש מלחיצההה ועושה את זה יותר מרתק
אני לא יכולה עם ההמשכים המושלמים שלך!!
את יותר מ100%
ויאללה מחכה לחלק הבא!!
וואו, אני מתרגשת כל פעם מחדש מהתגובות שלך??
את מדהימה, וכייף לי תקרוא.
את מהממתת❤❤
את ממש כמוני בסיפורים אוהבת להתעלל קצת בגיבורי הסיפור
לפעמים אני בעצמי בקושי מסוגלת לקרוא את הסיפורים שלי
גם את ככה?!?!?!
אני מאוד ככה?
יש קטעים שאני כותבת ובוכה… אבל לגטימי, אני חושבת…
לא פתירה לפחות כרגע… הכל מעורפל…
ותמיד יש תקווה?
תודה, מהממת.
במבי את מוכשרת בטירוףףף
אין לי מיליםםםם ממשששש כפשוטווו
אני מתה על זה שכשאת עוברת מעניין לעניין בהתחלה זה נראה כזה ההמשך אבל אז את קולטת שזה מהו אחר… אלופההה זה ממש כישרון! נגיד המעבר מאורי לאסא שנפצע…
אבל ראיתי את זה גם בפרקים קודמים….
פשוט כישרון מהלך?
אין מילים כפשוטו, אני מתמוגגת?
א.ג. את מתוקה ממש ממש ואני אוהבת שאת אוהבת.
תודה ענקית!!??
במביייי!!!
יאווו קראתי בשקיקה מלאה!!!
מהממםם כמו תמידדד
ואת מהמממת כמו תמידד
תודה על הפרק!
אוהבתת..?
ביטבוקס חמודה אחת!!
אוהבת בחזרה?
וואי במביי מהמםם
מחכה בטירוף לפרק הבאאא
תודה קפוצ'ינו,
זה פשוט כייף לקרוא, באמת?
יואו במבי!!
סופסוף,חיכיתי שתוציאי כל השבוע?
איזה פרק מושלםם!!
ועצוב..מאוד!
הכתיבה שלך היא משו מיוחד,איכשהו את מצליחה לטלטל כל פעם מחדש?
פליז שאורי יחיה,לא יכולה לחשוב שהוא..ימות?
ושיסמין-שירה כבר תתפוס את עצמה בידיים,שתקלוט שזו רכבת לנתיב אחד..ושבאיזשהו שלב,אין אופצית ירידה..לא יכולה לקרוא עליה כבר,זה עצוב בטירוף:(
מחכה כבר לפרק המושלם הבא?
תודהה?
את מתוקה מתוקה. ואל תדאגי בעז"ה אורי יהיה בסדר, אני מקווה?
ושירה… זה כבר סיפור יותר מורכב. אבל אני מאמינה שתמיד יש דרך חזרה. תמיד.
יפה!!
אהבתי את הכיוון של העלילה
תודה הגיגית,
איזה כייף!!?
אמהלההה
למההה במביי????
למה את עושה את זה לאוריי?
אממ כי לפעמים אנשים צריכים להסתבך עד העצם כדי לקום ולחיות…?
דייייי זה מושלםםםם
תודה ויקי!!??
לאאאאאאאא למה זה כבר נגמר!!!!!
לא רוצה לחקות שבוע?
במבי אני יודעת שכולם אומרים לך אבל את מוכשרת!!!!!!!!!!!
אין כמעט ספרים שאני קוראת ככה כמו שאני קוראת את הסיפור שלך לא מצליחה להוריד עיינים מהמסך
???
לא נורא שבוע זה לא כל כך הרבה זמן??
ותודה חמודה אחת, זה עושה חשק להמשיך לכתוב עוד?
חייבת להודות שבאמת הכי כיף לחקות שבוע.. התענוג נמשך יותר זמן ☺️
עדכון ברור מאליו: אני מסמיקה…
*לחכות
(סליחה הייתי חייבת ?)
אני תמיד שמחה כשמתקנים אותי.. ככה לומדים ?
איזה כיף לקרוא פרק נוסף 🙂
את כותבת מהמם, המתח עולה, והלב מגויס 🙂
היי תודה תפוח דבש.
זה פשוט מעלה לי את החשק לכתוב עוד, תגובות כמו שלך?
היי תודה תפוח בדבש.
זה עושה חשק לכתוב עוד, תגובות כמו שלך?
אמא. אמא.
מה זה?!
במבי, די. עדיף שאני לא אגיב. המילים נגמרו לי.
אבנוש?
מהממת אחת, אוהבת אותך ואת התגובות שלך.
וואוווו פרק מדהים!
אין עלייך במבי?
נ.ב.
מה זה מ.ש.ל?
מה שצריך להוכיח/מה שהוצרכנו להוכיח/מה שהתבקשנו להוכיח
בדיוק?
תודה מישל?
ראשי תיבות מה שהיה להוכיח?
יואוווווו במבי!!
מה עשית לאורי??
ומאיפה למדת לכתוב ככה??
מהמם
וואו וואוווו!
אלופה אחתתת!!
זה פשוט מהמם הסיפור הזה!
אין לי הרבה מה לומר.
מחכה להמשךךך ?
אממ מסכן, פצעתי אותו?
גנים, איך שאני אומרת… ב"ה כל יום מודה לה'.
מקושרת!!
תודה מדהימה.
תמיד שמחה לקרוא תגובות שלך 3>
והתגובה מעלייך היא לתוכו רצוף אהבה, בטעות ירד…
מה מה מה אני איבדתי את זה בקטע האחרון… אבא-שלהם-חי???
זה לא שאלה רטורית.
או לאאא, הם הורגים לי את אורי שלייייי את תשלמי עלזהה מביימת גרועהה
למה צריך לסיים כזה פרק בהוכחותת☹️ ועוד לא פתירותת
נראה לי שלא.. זה כאילו קטע מהעבר
לא, לא הוא לא חי לצערי?
זה קטע מהעבר כמו שא.ג כתבה…
ואממ מי הרג? כרגע הוא חי? אני סומכת עליו שימשיך להיות גיבור.
אה מזל. לא רציתי שהאבא יקום לתחייה פתאום.
אני סומכת עלייך שתמשיכי אותו שיהיה גיבור ותגלי לי כבר מה היה בחבילה הזאת של יסמיןן
באלי לקבל את כל הפרקים בספר נמאס לחכות כל שבוע רוצה לשכב עם ארטיק וספר ארוך ארוך ולקרוא ברצף..
טוב הגעתי למצב רוח הזה ביום שאת כותבת את ההשקפות שלך מלא מלא זמן ומדברת סתם בשביל לדבר ולא כי יש לך משהו חכם להגיד אז אפרוש לי.
חחח אניוואן, את ילדה פשוט מתוקה.
רק שקודם כל אני צריכה לסיים ולכתוב את כל הפרקים לפני שאני חושבת בכלל על הוצאה לאור?
ותדעי שהתגובה שלך מחממת מאוד, תודה??
א. ה. ?
טודודודודום.
איזה מתח!!
יפה כמו תמיד, הסיום מיוחד מאוד.
תודה לורם!!
ההובי שלי בסיפורים זה סיומים 🙂
במבי, היא פתירה. סומכת עלייך, ויש לי סיבות טובות?
הקטע האחרון לא ברור ומותח, מחכה להמשך!!!
אני מאמינה שבסוף הכל פתיר, אבל לפעמים… נראה שלא 🙁
תודה אלי*, כייף לקרוא!!
וואו!!
מהמם מהמם מהמם
רק לא ממש הבנתי את הקטע האחרון
אני הסתומה היחידה??
לא.
זה חלק מהסגנון שלה.
מן הסתם נבין בסוף הסיפור או עוד כמה פרקים או שזה בכלל יהיה נשגב מבינתנו. 😉
תודה אלייא 3>
מה זה הקטע האחרון? של המ.ש.ל.? אני תמיד יכולה להסביר אם רוצים 🙂
ומקושרת… אני לא עד כדי כך עמוקה, אני פשוט אוהבת שכל אחת לוקחת את הסיפור למקום שלה, אז… הוא פתוח…
מעלף מאלף מטורף משגע מדהים מושלם הזוי ענק גדול
וכל המילים הטובות שקיימות בעולמינו!!
במבי, את
את
את
מעלפת מאלפת מטורפת משגעת מדהימה מושלמת הזויה ענקית גדולה
וכל המילים הטובות שקיימות בעולמינו!!
אין אין
אין
אמאלה, אני מסמיקהה (אוף, זה לא יגמר הדבר הזה אי פעם… 🙂 )
את מדהימה פנדורה, אוהבת 3>
מושלם ימוכשרתתתת!!
תודה נשמה!!
חמודה שאת 🙂
חיכיתי ככ שכבר יהיה המשך!!
יששש,
איך אני שמחה לשמוע.
תודה בשי 3>
במבייי סוף סוף אני קוראת את הבלוג שלך! עכשיו אני בפרק 10, אז הפרק הזה יחכה לי בסבלנות.. ?
רק רציתי להודות לך ולהגיד שאין. על. הבלוג. המושלם. הזה. באמת!!!!!
וואו איזה כייף זה לדעת שגם כשאני כבר בפרק ארבע עשרה יש בנות שמוכנות לקרוא מהתחלה…
מהממת שאת בת מוזרה!!
תודה 🙂
אליפותת 🙂
וד"א גם מעאר הוא יישוב יהודי, אבפילו יותר מפקיעין. זו עיר של כהנים
תודה!! 🙂
של כוהנים יהודים?? את בטוחה בזה?
כן
לא זוכרת הרגע איך קראו לו אז, אני אנסה לברר בשבילך
אבל בוודאות זה היה ישוב של כהנים (יהודים כמובן)
היה? בעבר את מתכוונת, לא?
כי היום זה ישוב ערבי לגמרי לפי מה שידוע לי.
היה
גם פקיעין היא היום ישוב ערבי לגמרי למעט אישה יהודיה אחת שגרה שם
ואו, במבי.
כיוון לא צפוי, גם עם שירה (היה נראה שהיא מתנתקת לגמרי מכל מה שקשור ליהדות), גם עם אורי (חשבנו שתסתפקי בפציעת סכין?).
מה שכן היה צפוי זה הכתיבה המהממת שלך?
אני אוהבת כיוונים בלתי צפויים, זה הדבר שאני הכי אוהבת (אימוגי קורץ).
וואו תודה!! (אני שוב מסמיקה… זה כבר נדוש).
את מהממת בטי 🙂
נו בדיוק.
אני לא מדרת על העבר, אני מדברת על ההווה. הסיפור מתרחש בימינו.
עשר שנים של עבר זה לא שינוי דמוגרפי גדול כל כך…
יואווו יש מצב את מנדבת לי קצת מהכישרון שלך?
צריכה דחוףףףףף
איך את מצליחה לחשוב על עלילה כל כך הזויה מצד אחד ולכתוב אותה באמינות מצד שני?
וזאת לא שאלה רטורית. אני מחכה לתשובה.
הייי פיג'מה קודם כל תודה 🙂
עכשיו, אני אנסה להסביר, מקווה שאצליח.
אני לא חושבת על עלילה, לא חושבת, ואולי זה מה שעושה אותה משובחת יותר.
אני לא יכולה לתכנן את הכתיבה שלי לפני, זה חוסם לי את הדמיון, מאוד.
אני יושבת מול דף וכותבת, שופכת הכל. אני לא יודעת מה יהיה כתוב בשנייה הבאה, בפרק הבא, בעוד עשרה פרקים. יש לי סוף מעורפל בראש ולא יותר מזה…
תגובה הבאה.
בנוגע לאמינות.
למה את מתכוונת? כדי שאדע יותר לכוון את התשובה שלי.
לא שאלה רטורית, מחכה לתשובה שלך.
לא הבנתי הכי את הסיום אבל נחיה. יפה מאוד!
אני אוהבת סיומים פתוחים, מעורפלים. שכל אחת תיקח לכיוון שלה… אבל בסוף, זה יהיה מסובר.
אוהבת לתת פתח לדמיון 🙂
מושלם מושלם מושלם!!
כל הטיול אני מפנטזת מה יהיה ההמשך, כמעט לקחתי את הפון למורה שלי בשביל לקרוא?
אבל התאפקתי כמו ילדה גדולה עד הסוף?
וואו אם בטיול את זוכרת את הסיפור, אני… לגמרי בלי מילים??
גאה בך על ההתאפקות, כי אני מניחה שגם ככה המורה לא הייתה מביאה לך?
במבי, נראה שכשתוציאי את הסיפור כספר תגרמי לחצי מהעולם לחשוב שהם טיפשים חחחח
היי, חס ושלום…?
למה, היה משהו לא מובן??
פעם שלישית שאני קוראת.
איכשהוא אני מרגישה שאני צריכה לשמוח שאני לא אמורה לשלם לך על הסיפור הזה כל שבוע 😉
עתיד גדול מחכה לך ילדונת!!
אמן?
מותק, מהממת אחת. שתדעי שכייף לי לדעת שאוהבים וקוראים ומתחברים.
ואם כבר קראת שלוש פעמים… מתחשק לי לעשות חידון בסוף הספר הזה??
במבייי.
לא הגבתי בנתיים על הבלוג הזה. כי הכרתי אותו רק לפני כמה ימים ואני רק קוראת ולא נושמת מרוב שלמות. תקשיבי את מוכשרת ברמות לא אמיתיות. זה מטורף. בת כמה את??
אני לא אחת עם סבלנות לקרא את כל הבלוגים הארוכים והסיפורים.
אבל אני פשוט לא מסוגלת להפסיק.
שאפו ענק. את אלופההה!!!
תודה!!?
בת שבע עשרה.
אמאלה, איזה כייף לקרוא, את חמודה ממש.
ואני מתרגשת לשמוע שלמרות האורך את קוראת. משתדלת לא לעשות פרקים ארוכים מדי אבל לפעמים צריך לגמור קטע, אז לא אפשרי…
לא אל תקצרייי. ממש לא.
זה מושלם ככה. וזה ממש מרתק.
אלופית.
וואו, במבי! זה היה מטורף.
ונאמס לי כבר לחזור על אותן מחמאות אבל הכתיבה שלך ברמה גבוהה מאד.
רגש ואקשן – טוב, כרגיל – מדהים.
אהבתי את הסוף!
חזק!
פנרס!!
חמודה אחת, כל מחמאה שלך, זהב?
ושמחה שאהבת?
אמאלההה.
וואו וואו וואו
מפרק לפרק זה רק הולך ומשתבח!!
מה נעשה איתך במבוש??
אה??
מוכשרית שכמותךךךך
אין אין מחכה כל שבוע מחדשש!!
אלופיההה
וואי באיזה שעה את ערה??
תודה רחלי!!?
אממ מה נעשה? האמת זאת שאלה שלא חשבתי עליה עדיין…?
את מתוקה!!
חחחח במבי במבייי
זה השעות שליי בד"כ חחח
נחשוב נחשוב, סמל החברות וכו' את יודעתתת
חח גמאתת!!!
יודעת יודעת?
אני אוהבת סמלים!!
אעעעעעעעע
במביי
אין לי מילים.
ממש אבל!!!
את מדהימה בקנה מידה אחרר!!
סליחה שזה באיחור:)
פליז תמשיכי לכתוב מושלם כמו שאתתת
?????
תודה!!?
וזה בכלל לא משנה שזה איחור,העיקר שזה את?
יאווו לא מאמינה שאני קוראת את זה באיחור של יומיים וקצת אוף חח
פשוט היה לי מבחן במתמטיקה ברביעי אז כל השבוע למדתי? ובקושיי הייתי בשותפות אז רק עכשיו מתפנה..
בקשר לפרק, די, מה להגיב את אותה תגובה כל פעם מחדש? חח את כבר יודעת שאני אוהבת את זה, כאילו מה זה אוהבת, הרבהה יותר מזה, אין מיליםם?
אגב, אהבתי תהוכחה בסוף, אמאלה מהמם. ו-וואי חח רציני שמרוב המתמטיקה הזה אני הולכת ברחוב אני מתחילה לחשוב, אם אני הולכת מהבית שלי עד רחוב ** לוקח לי רבע שעה, ומהבית של סבתא שלי עד רחוב ** גם רבע שעה – כלל המעבר! המרחק מהבית שלי לבית של סבתא שלי שווה! חח סתם זה קצת פריקה מהמתמטיקה הזאת??
אוהבת אותך❤❤
(מקווה שתראי בכלל..)
היי בטח שאני רואה!! ושמחה לראות תגובה ממך, מאוד?
בנוגע למתמטיקה, תקבלי הזדהות.
לפני מתכונת אני רואה מספרים בעיניים, יואל גבע וספרים??
די הגיוני שההוכחה בסוף הסיפור הגיעה ממי שהמציא את המשל הזה… כן? סך הכל יש גם דברים טובים במתמטיקה?
אמאלהההה אין לי מיליםם. פשוט מושלםם
חוץ מזה שהזכרת לי בסוף את הש.ב שלי במתמטיקה הבלתי נגמרים שעוד לא התחלתי??
פליז תפתרי מהר תמשוואה שם שאני ידע שגם לי יש סיכוי?
יאייי
אין עוד מילים בפי!!! אין!????
וואו בפרק הזה ממש התקדמת בעלילה
מסכן אורי?