אחת אפס לאמת/12

emotion_icon_42
במבי

נאבדת.
לפרק הקודם

 

"אני יכול לצאת? המשגיח", אורי שיחק בקשרי הציצית שלו בעצבנות. "בבקשה", התחנן.
"אורי", אריאל סימן לו לשבת על הכיסא המסתובב, לא ממהר לשום מקום. "בא, שב".
"אב-" ניסה למחות.
"שב", פקד בקול רגוע, מקרב לעברו כוס מים. "אתה יודע מה השעה עכשיו?"
אורי נחת על הכיסא, זועף. "אחת וחצי בצהריים".
"ואתה יודע שהתנינו את ליל שישי אתמול בכך שכולכם תקומו בזמן לשחרית?"
"אני יודע", השפיל מבט. יופי, אז מה אתה רוצה לעשות לי עכשיו? שיחת מוסר? תעשה, קדימה. זה לא הדבר שיאיים עלי. תאמין לי.
"למה הלכת לישון רק בשעה שש לפנות בוקר? חזרנו למבנה הישיבה בשעה ארבע וחצי", שינה טון, רוך מתערבב פה.
אורי הרים אליו מבט מבוהל. "מ… מאיפה אתה יודע מתי הלכתי לישון?"
"אולי לא שמת לב, אבל עברתי בין החדרים לסיור לילה, ראיתי אותך מתהפך במיטה, מתכופף, שולף חוברת דקה כלשהי. חצי שעה אחר כך הצצתי שוב אל החדר שלך, פרץ. לא הלכת לישון".
כשהמשגיח מתחיל להשתמש בשמות משפחה זה לא סימן טוב. אורי נשם עמוק. שותק.
"מה זו החוברת הזו?" בירר.
"אלבום תמונות", לחש בקול שקט. "שלי ושל אחותי".
"ומה היה כל כך דחוף להציץ בה בשעה מאוחרת שנוטה יותר אל אור הבוקר?"
"היא התקשרה אתמול", השיב. מובס.
"התקשרה…" חזר אחריו. מופתע. "בסדר", אמר באיטיות. "אני מבין את המצב", הוא התרומם, דוחף לו שוקולד קליק אל תוך היד. "שיהיה לך מתוק", חייך לעברו בחביבות. "אבל בפעם הבאה תשתדל לקום לזמן".
אורי הנהן. הקליק בוער לו ביד, כמעט שורף אותה. לא מגיע לי שוקולד, בכלל. הוא רצה לצרוח, שואל במקום בקול שליו. "אז, היציאה שלי מאושרת?"
אריאל התבונן בשימת לב בשעון. "יום שישי היום אורי. אני מסכים כי אני מבין אותך, תשתדל לא להתעכב יותר מדי. אני רוצה לראות אותך איתנו בשבת".
"בעזרת ה' ", מלמל בחטף. מזנק באחת מהכיסא. "תודה!"
"היי", עצר אותו. "לאן זה? איפה בקבוק מים?"
"אממ, אני לא אהיה צמא, לא נורא".
"חכה רגע", אמר אל מול חוסר הסבלנות שלו. מתכופף ופותח את דלת הארון. "הנה", הוציא בקבוק אחד. "בשבילך".
"תודה", הוא פתח את הדלת.
"ושקית", אריאל הנחית אותה על השולחן. "אני מקווה שלא תהיה מפוזר כל כך בנסיעה שלך. אתה יכול לעשות טעויות קריטיות".
"אל תדאג, המשגיח. ו…", הסתובב פתאום. "אם תוכל למסור ליוני שאני בסדר. הוא דואג".
אריאל הנהן. "דרך צלחה".

***

"יסמין!" ג'סיקה קפצה לעברה.
"מה?" היא התיישבה על הספה, עייפה. הביקור בכפר אתמול לא עזר, להפך.
"מאמא אמרה שנלך היום לקנות לך שמלת כלה. התופרת תתפור לך שמלה מושלמת", העיניים שלה נצצו. "וגם לי", צחקקה בשובבות.
"היום?" השעינה ראש על הספה, לא מרגישה כלום. לא שמחה, לא התלהבות, לא עצב ולא שום דבר. יופי, סימן מעולה. להיות רובוט לפעמים זה נחמד.
"היום, ברור", נזפה בה. "מאמא תסיע אותנו".
"טוב, מתי?" אדישות מעצבנת.
"אממ", היא הביטה בחלון, מחפשת אחר דמותה של אסלי. "היא כאן, אז זה אומר שעכשיו".
"עכשיו??" שאלה, נדהמת. "רגע, מתי החתונה בכלל?" בקצב הזה היא תתקיים בעוד שבוע.
"כשהתופרת תסיים לתפור לכולנו את השמלות", משכה כתף. "לא יודעת מתי זה יקרה. אבל בטח מהר. אבא שילם לה הרבה כסף".
"אהה", משהו הסתחרר בה פתאום. "מעולה. איפה סרי?"
"בחצר, מדברת עם מרלין".
"מרלין?" היא זינקה לעבר הדלת. ג'סיקה נעצה בה מבט המום. "מ… מה?"
יסמין כבר לא היתה לידה בשביל לענות. "מרלין", יסמין חטפה את הטלפון מהיד של סרי. "איפה את?"
"היי סימוש. חטיפה לאור היום?" צחקקה מעבר לקו.
"משהו כזה", השיבה בנינוחות. "לידיעתך אני עוד שבוע, שבוע וחצי בערך מתחתנת. אמא שלך עוסקת בכלי כסף וזהב, נכון?"
"נכון ואז, מה?"
"מתי אני יכולה לבוא אליה?" בררה בתכליתיות. ממש לא מתכוונת לספר לה מה המטרה שלה, בטח לא כשנאסרין מקשיבה לכל השיחה. חסרת טקט.
"מצידה, אפילו היום".
"מצידה או מצידך?" שאלה בחשד. "לא שמעתי אותך שואלת אותה".
מרלין גיחכה. "אל תדאגי אפשר להגיע אלינו בכל שעה משעות היממה".
"בכל שעה?" שאלה בזהירות.
"בטח, הדלת תמיד פתוחה".
"מעולה, תודה. הנה, קחי את סרי סליחה על ההפרעה".
אבל סרי כבר ניתקה בזעם. "מה זה היה אמור להביע?"
"מה?" היתממה.
"מה את צריכה מאמא של מרלין?"
"לא משנה. כשיגיע הזמן תדעי", אם בכלל.
"ומתי הוא יגיע?"
"כשאחליט. תרגעי, הכל בסדר", חייכה לעברה. "בואי, נלך לקנות שמלות. אמא שלך מחכה".
נאסרין הביטה בה. יסמין החזירה לה מבט שליו. מסתכלות אחת לשניה עמוק בתוך העיניים.
"הלכנו", יסמין אחזה בה. מושכת אותה אחריה. "מה קרה?" הכניסה אותה לרכב. "את לא מאמינה בי?"
"אני מאמינה, רק ש…", היא נתקעה. חוגרת את עצמה בקליק שקט. אני כמעט בטוחה שאני יודעת מה את רוצה לקנות שם, לי לא אכפת אבל כשאבא או חמדן יגלו את זה… היא נשמה עמוק. מבועתת. "לא משנה".
יסמין הסתכלה מבעד לחלון, נתקלת בשחור האטום. "הבנת", אמרה פתאום.
"אני-" נאסרין הסתבכה.
"שלא תעזי לספר את זה לאף אחד בעולם", הנמיכה את הקול שלה. "בטח שלא למשפחה שלך".
"אבל יסמי", היא נשפה בפחד. "לא כדאי, בבקשה. בשבילך. זה, זה מסוכן".
יסמין שילבה ידיים בהחלטיות. "תני לי להחליט על הסיכונים שלי".
"גם אם תשלמי עליהם מחיר יקר?"
"סרי", היא הסתכלה עליה. "תגידי את האמת, היתה לי ברירה, בחירה?"
"לא", השיבה בשפל קול.
יסמין לחצה את ידיה ברכות. "את לא אשמה, אולי אני. ואני אשלם על זה. אבל אני צריכה את הדבר הזה. חייבת".
"אני לא רוצה ש…", היא שוב נתקעה. הקול שלה גווע. אסלי נכנסה אל תוך הרכב.
"את לא רוצה". עברה ללחישה. "ואני לא רוצה. ושתינו מפחדות".
"בערך", חייכה. עוצרת חזק חזק את הדמעות. ג'סיקה פותחת את הדלת בתנופה.
"יהיה טוב. אני לא בן אדם חלש".
סרי מלמלה משהו לא ברור. הן שתקו.
נאסרין דיברה על מישהו אחד.
יסמין על מישהו שני.
ואף אחת לא כיוונה אל דעתה של חברתה.
אף אחת לא הבינה את עומק הבור.
לא קלטה. או לא רצתה להבין אותו.
נפלו בו, שתיהן.
וחושך על פני תהום.

***

הר המנוחות. ירושלים.
מאות מצבות ושמות, אלפי אנשים שאי פעם התהלכו בעולם, וחיו, ונשמו. אולי אפילו עלו לכאן להגיד קדיש, לבכות על חבר, לשרוף את הלב בכל שנה מחדש ולהחיות אותו, שוב. עוף חול.
אורי הלך שם, בין כל מצבות השיש, לוכד במבטו פה ושם קברים טריים עם שלט קטן. בוחן את ההתקהלויות, את הבכי, את הכאב החשוף. חוסם את הלב שלו עוד יותר. תסגר, תסגר כבר, התחנן לעברו.
הוא צעד מהר, נצמד לצדדים. מכיר את הדרך אל המוות בעל פה. ישר ושמאלה.
העיניים שלו כאבו חזק, הוא שפשף אותם. די, עצר את עצמו בכוח. אתה ילד גדול.
הוא התיישב, מעביר ליטוף עדין על המצבה הקרירה. "אבא", נשף בבכי. לא מצליח לעצור את הדמעות. אז מה שאני ילד גדול. הבכי גדול ממני. ואבא הוא היחיד שגורם לי להבין את זה, כל ביקור מחדש.
"אתמול שירה התקשרה", לאט בשפתיים יבשות. "אבא, היא ערבייה. היא גרה בפקיעין, היא ביקרה בכפר מע'אר", נשם. מאשים. "אני זוכר שאמרת לנו לא לבקר שם, שלא נתפתה. למה? למה היא טיילה בכפר הארור הזה? נותנת את הלב שלה לזרים, לבני האדם החייתים שגרמו לנו אין סוף סבל מתמשך. למה? אבא…"
אבא לא ענה.
אורי הרים מבט לשמיים. קרים, אפורים, מרוחקים. כל כך גבוהים. ואבא שם, עשה איתם יד אחת, נעלם לו אל גן עדן, השאיר אותי בגיהנום.
"אני בכלל לא אוהב אותה", הטיח פתאום. הדמעות שלו מתחזקות, כי הוא כן אוהב אותה אבל שונא אותה ברגע הזה. "רק בגלל שירה עשית את התאונה, ותספר לה אמא סיפורים כמה שהיא רוצה כדי להוריד לה את המצפון. זה שקר, ולא אכפת לי שהוא למען השלום. השלום של מי? שלה? היא ערבייה!!!" קמץ אגרופים בתסכול. עצבני. נואש.
"רק בגללה אין לי אבא בעולם הזה, שיוביל אותי, שינחה אותי. אני מבולבל. ואתה, תמיד ידעת להראות לי את הדרך הנכונה, ללטף, לפזר לי סוכריות לצד הדרך. תמיד היית. והלכת", רעד. משעין ראש על המצבה, חנוק מבכי.
ים של דמעות ושל כאב שלא נגמר. של סבל והשפלה. של מלחמה ואי הצלחה. של אחות שאבדה, הפרה שבועה.

***

יסמין התכופפה לסקיצה המצוירת. מביטה בה.
מודדת שמלה ועוד אחת.
מחליפה גוונים, מתאימה פרחים, מוסיפה אביזר, מורידה, בוחרת באחר.
צוחקת, מחייכת. אוהבת, מחבקת.
מאושרת.
שמחה על חתונה, מתנחמת באהבה שקרית.
מחבקת את הנחש, הוא מזריק לה ארס והיא מקבלת אותו,
בזרועות פתוחות.
נדחפת מגן עדן, מביטה בלהט החרב המתהפכת, בהתחלה בהלם, בחשש. רוצה לחזור, דופקת על השערים אבל הם נעולים.
אז היא מסתובבת, לא מנסה יותר. בורחת אל התאווה ואל תהום.
תחזרי, הם מתחננים אליה, צועקים, בוכים. והיא אוטמת אוזניים.
אל תהיי כמו 'אחר' בזמנו שהאמין שאין לו דרך חזרה, זה היה ניסיון, תעתוע, אחיזת עיניים, ה', אבא, הוא בדק אותו, העמיד אותו בניסיון, ידע שהוא יכול לנצח ולא להתייחס אל הסימנים.
אבל הוא לא בדק, וכן האמין, ולא חזר.
שירה, אם אשוב אלי מיד אקבלו. את שומעת? בואי ילדה, את אהובה בשמיים, רצויה.
יש אבא שרוצה שתחזרי, יש אבא שמאמין בך. תאמיני בעצמך, כי את יכולה.
היא לא מאמינה,
מסתובבת לאחור, מפנה גב.
דרך ללא מוצא מבשר השלט, יבש. היא לא מתייחסת, שוברת אותו.
רצה קדימה, מתמכרת לרוח אסורה,
נופלת לתהום.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
😭😭
6

רגשנית

היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...
בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
newEmotionIcon_03_42

מרשמלו

כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...
ליקושששש 💔
newEmotionIcon_03_38

נקרעת מגעגועים 💔

ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
פוסטים חדשים
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
אמא מורה?
7

אנונימית

היי, אז אמא שלי מורה בתיכון, וקצת קשה לעשות לפעמים הפרדה.. יש לכן טיפים איך ל...
לשאול?
21

קול שפוי👌

האם אתן חושבות שנכון לדון באתר כאן על כל נושא שהוא? כולל על נושאים מהותיים וכ...
שידוכים וליבי קליין-משתלב😆
27

.

טובב אז נתחיל בשאלה על השידוכים.. פליז רק מי שהתארסה וכו שתענה לי. קראתי בכל ...
כלל ראשון להצלחה: טיפשות
newEmotionIcon_22

שירבוטית

כדי להצליח בחיים אדם חייב להיות נבון, אבל להיראות טיפש.הבנת? תסבירי
קשהמאתגר
newEmotionIcon_03_36

תראו אותי:(

הדבר שהכי קשה לך את הכי צריכה לעבוד עליו
אני זו לא אמא שלי. נ ק ו ד ה .
icon_set_3_19

אחת

מתי יבינו שאני זו לא אמא שלי??? נכון, היא מיוחדת, היא באמת נדירה. אבל מה הבעי...

104 תגובות

  1. יששששששששששששששש!!!!!!@@@@@!!!!!!?????
    היא לא תתחתן איתו והיא לא תתחתן איתוו?
    ננה ננה בחננהה שוקולד בטטהההה????
    חחח סתםם?
    איזה כיףף שהיא לא תתחתן איתוווו✨
    והיא תחזור ותשוב…כי היא חייבת?
    שהו במבי אני מדמיינת תהמשך
    פליז שהוא יהיה זהה [טוב??!!!???]
    תודה.
    הכתיבה שלך מעלפת…!!!!
    את מדהימה את כל פעם מחדש?
    אוהבתותך??
    [ותמשיכי יש לך אתזה בגדולל!!!!??]

    1. אבל איפה כתבתי שהיא לא תתחתן איתו??
      אני אשתדל שהסוף יענה על הציפיות שלך, טוב?
      תכתבי לי מהן?
      תודה מתוקה, שמחה לקרוא?

  2. אוקיי
    במבי?
    רק שבוע שעבר התחלתי לקרוא את הבלוג שלך ו.. ואוו
    ואז ישבתי ופשוט קראתי את כל הפרקים הקודמים?
    אז רק רציתי לומר לך
    את לא נורמלית♥️

    1. כבר מזמן אמרתי שלא נורמלית זו מחמאה, וכל המרבה הרי זה משובח?
      ועוד ננצח שתדעי שאת חמודה, אם באמת ישבת לקרוא הכל… מקווה שזה מראה על משהו טוב?

  3. אוי, אלוקים. אבל למה ככה על הבוקר?
    אח שלה מסכן, אוף.
    מה היא רצתה מאמא של מרלין? כאילו נאסרין חשבה שהיא רוצה פמוטות(?) ומה היא רצתה באמת? שרשרת, טבעת?
    ואני לא יתעייף ויגיד שוב.. שהכתיבה שלך פשוט לא נורמלית, אין לי מושג מאיפה היא באה, הזוי.

    1. הוא מסכן חמוד, כפי שאני אומרת 🙂
      אגב, אוהבת את כיווני החשיבה שלך, אבל שומרת על זכות השתיקה (אימוגי קורץ).
      ו-תודה, תדעי שזה תמיד כייף לראות תגובה שלך 3>

  4. במבי.
    את לא יודעת מה גרמת לי עכשיו
    כל הקטע שאורי בוכה על הקבר של אבא שלו.. פשוט רציתי לבכות איתו ביחד. רציני! כבר היה לי דמעות בעיניים.
    אוהבתותך❤️❤️

    1. אורי מתוק, באמת.
      למרות שרק לאחרונה הוא נכנס לסיפור, התחברתי אליו…
      יהלום, אוהבת אותך בחזרה, את מותק של ילדה?

  5. א-מ-ה-ל-ה-!!!
    במבי מטורףףףףףף
    אורי והמשגיח, ואחרי זה איך שהוא כועס על שירה. יסמין והתוכניות שלה, שאני כבר מנחשת מה זה…
    יאוו איזה מתח!!

    1. יש לך כישרון לצמצם פרק שלם בשורה וחצי?
      ואם את חושבת שאת יודעת מה זה, אז… ששש??
      השם השני שלי זה מתח, השלישי זה רגש, הרביעי שילוב. פשוט אוהבת לשלב בין שתיהם?

  6. ואוווו!!!!! במביייי
    את פשוט לא נוררמאליתתת
    אני אוהבת את הכתיבה המושלמתת שלךך!!
    אני יושבת בשקיקה כל פעם מחדש!
    אוהבת אותך?

    1. לא נורמלית מספר שתיים, אני יתחיל לספור?
      סופרים מחמאות, לא??
      ביטבוקס מהממת אחת, ואת יודעת שאני גם אוהבת אותך, כן??

    1. שמחה לקרוא שתמיד זה מושלם?
      כי לפעמים יש גם נפילות, אם אתן רואות פרק עצוב אולי זה כי הייתי עצבנית באותו יום?
      עניין של מצב רוח, אני לא מרחמת על הדמויות שלי.

  7. אויייייייייייי
    במבייי
    אנלא יכולההה
    אין כל שבוע מחדש את הורסת אותיי (בקטע טוב, כן?:))
    יואוו עלייך❤❤

    ואפשר לומר משו?;)
    אם את יכולה, נראלי כדאי לכתוב כל פעם על מי את מדברת.. נגיד בהתחלה – אז יש קטעים שהרגשות מדברות על יסמין, ויש על נאסרין – ולא מפורש שם מי זה מי.. קצת מבלבל אבל מבינים;)
    אולי הכי טוב לדעתי להתמקד בדמות אחת שאותה את לא כותבת שכאילו את כותבת מהלב שלה ואז רק את השניה לכתוב כל פעם שאת עוברת לרגשות שלה.. (נגיד 'נאסרין נשפה בכעס..' סתם נתתי דוגמא;))

    בהצלחהה ואת אלופה שתדעיי אין עלייךך?

        1. במבי, כל פעם מחדש אני אשאל-
          מה זה הדבר הזה?!
          אין לי עוד מה לומר כבר. זהו.
          קבלי רק את ה'וואו' המסורתי:
          וואו.

          נ.ב: הכי אמיתי.

    1. תודה!!!?
      בטח, אצלי אני לוקחת הכל בקטע טוב, כי ברור לי שזה טוב?
      ותמיד אפשר לומר, אני חושבת שהבנתי למה את מתכוונת ואני באמת יקח את זה לפרקים הבאים בעזרת ה'.
      ואמן, חמודה אחת!!

  8. וואו. אין לי מילים.
    הפרק הזה היה—
    יאוו במבי את פשוט-
    אחרי כל פרק אני *באמת* לא מוצאת מילים!!!
    תקשיבי, זה משו אחר!!
    אין עלייך!!! את מדהימה ברמותת!!!
    ???

    1. וכמו שאת בטוח זוכרת אני מחבבת אין מילים??
      ותדעי שעלייך אין, שאת כל פעם מחדש מגיבה, אז את בעצמך מהממת ברמות?

  9. מושלם כמו תמיד!
    ולא הבנתי מה היא רצתה לקנות..
    או שזה בכוונה שלא הבנתי? אוףף אבל אני במתח!
    ואהבתי ברמות את המשפט הזה- ^מחבקת את הנחש, הוא מזריק לה ארס והיא מקבלת אותו,
    בזרועות פתוחות.^
    הוא פשוט כל כך מתאים וממחיש, וכואב.
    ו- חח אהבתי שנזכרת לשים שם משפחה ?

    1. תודה!!?
      זהו, כרגע אתן עדיין לא אומרות להבין… אני אוהבת למתוח אנשים, רע מצידי?
      נ.ב
      בקטע של המשפחה, טוב מאוחר מלעולם לא?

  10. דיייי אבאלה את מטורפתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

    חולה על הכתיבה שלךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך

    מה שאת כותבת גורם לאנשים להרגיש בידיוק את מה שאת רוצה

    וזה מטורףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף\

    1. וואי באמת??
      זה כייף לקרוא את זה.
      כי אני כותבת אבל לא באמת יודעת איפה זה נגע אם זה נגע בכלל ואם התחברתן לדמויות.
      אז שמחה ממש לשמוע!!?

  11. ואווו במביייי כמו תמיד אני נשארת בלי מיליםםםם
    זה כלכך יפהההה
    את פשוט אחת המטורפותתת
    והכתיבה שלך שואבת טיליםםם

    1. וואי תודה!!! 3>
      ואני שמחה שהיא באמת שואבת ושבאמת נכנסת לסיפור, זה כייף כל כך לקרוא, באמת.
      את חמודה לגמרי:)

  12. ואווו במביייי כמו תמיד אני נשארת בלי מיליםםםם
    זה כלכך יפהההה
    את פשוט אחת המטורפותתת
    והכתיבה שלך שואבת טיליםםם
    חולה על הכתיבה שלך

  13. במבי את מטורפת!!!!
    כל השבוע אני על קוצים בגללך;)
    נ.ב. למה היא רוצה ללכת לאמא של מרלין? רק אני לא הבנתי?

    1. סליחה על הקוצים, אני יכולה להחליף לך אותם במה שאת רוצה, עלי (אימוגי קורץ).
      האמת שלא נראלי שרק את לא הבנת… זה היה בכוונה די מעורפל אבל יכול להיות שבנות מנחשות מה קורה שם 🙂

  14. אייייאיי אמממתת כי אתה הוא יוצרם, אויויוי ואתההה יוידע יצררםם…
    זה מה שעלה לי בראש, מעניין מדוע.
    במבי, שתהיי בריאה, כמו תמיד.
    ולקחת צעד קדימה, משהו התרחש פה.
    אפשר שאלה קטנה? (כמה נחמד לשאול את זה בשביל הנימוס).
    את מפחדת לכתוב על החתונה ולכן את לא מתקדמת לשם?

    1. אמן!!
      חמודה אחת:)
      תמיד אפשר לשאול, כמובן. והאמת שלא, יש לי כבר תיאור מוכן של החתונה. לכל המתעלפות יש מים במקרר, להגיש? (אימוגי ענייני, קר, מבוהל. שרק-הבנות-החמודות-בשותפות-לא-יצאו-עלי).
      פשוט בגלל שזה עולה בהפרשים של שבוע זה נראה כאילו זה נמרח ונמרח ונמרח אבל בסוף זה יגיע, אל דאגה. זאת אומרת כן צריך לדאוג, כי זה נורא באיזה שהוא מקום, אבל סומכת על שירה…

      1. אין צורך להגיש את המים. לא לי בכל אופן.
        דווקא יש לאמר לזכותך שהכנת את הציבור מראש כדי למנוע התעלפויות. (כאילו פחות הגיוני שהיא תברח עוד פעם).
        דווקא הפרק הזה למרות שלא היה חתונה הוא מאוד התקדם לאן שהוא, אולי הייתה לי הרגשה כזו בגלל ההפרשים באמת.
        זה בסדר, גם אם נדאג לה ונתחרד לעומתה בסופו של גם אם היא תתחתן איתו יד לאחים יחלצו אותה, ואם היא תחזור אז הם יחלצו אותה עוד פעם.
        ומקסימום, הכי הרבה, יגיע משיח ואז היא תחזור.
        (אם אומרים את זה ביבושת זה נשמע מפחיד, אבל תכלס. כמו שרבתי ומורתי רותי קפלר אמרה פעם שהסוף תמיד יהיה טוב. רק בוכים על האמצע).

        1. שמחה שנמנעו התלעפויות בגללי?
          ותכלס, לא כל סוף הוא טוב, זה לא שאני הולכת לסיים בכך שהם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה כן? סוף מציאותי.
          ואגב אוהבת את הכתיבה של קפלר?

  15. במבי, אעלית לי דמעות לעיניים.
    את מטורפת. ממש ככה.
    את מתעלית על עצמך כל פרק מחדש.
    רק הארה קטנטונת: לטעמי, כשכתבת "עוף חול."
    "אולי אפילו עלו לכאן להגיד קדיש, לבכות על חבר, לשרוף את הלב בכל שנה מחדש ולהחיות אותו, שוב. *עוף חול*." זה טיפה קלישאתי. כאילו, זה דימוי שכולם משתמשים בו אז זה קצת פוגם בייחודיות של הכתיבה שלך, לדעתי.
    את כמובן לא חייבת לשנות, זו רק דעתי ואני מניחה שהרבה התנגדו לזה. רק רציתי להאיר את עינייך.
    מחכה לפרק הבא?

    1. בטי!! 3>
      תודה ענקית 🙂
      בנוגע להערה, האמת שבשום ספר שקראתי עד היום לא היה את הביטוי הזה, וזה דווקא מעניין מה שאת אומרת, כי אני תולעת ספרים (רצינית) אז די מסקרן לדעת איפה קראת את זה.
      ואני תמיד שמחה שמאירים לי, זה רק משפץ את הכתיבה פי מאה.
      ושמחה שאת מחכה (אימוגי כזה חמוד).

    2. אממ מוזר, לא עלתה לי התגובה. אני יענה שוב.
      קודם כל תודה ענקית 🙂
      דבר שני בנוגע לעוף חול, האמת שבשום ספר שקראתי לא ראיתי שכתוב את הביטוי הזה ואני תולעת ספרים (רצינית) אז מעניין אותי למשל מקומות שראית את זה…
      בכל מקרה אני אוהבת הערות ואקח לתשומת לב, זה טוב שאתן מאירות ומעירות אחרת לא הייתי יודעת. ותכלס.. אתן ציבור הקוראות.
      אז, תודה בטי 3>

      1. צודקת, אולי לא בספרים אבל בשירים ובכל מיני. אישית, נתקלתי בדימוי הזה די הרבה פעמים.
        אבל זו רק הרגשה שלי אז לא נורא. ?
        ובבקשה?

  16. במבי המהממת!!!!
    למה את כותבת כ"כ יפה? (לא שאני מתנגדת 🙂
    עשית משהו כדי לעשות את הכתיבה שלך מעלפת?
    פשוט מרטיטה את הלב- לפני בערך שעה ראיתי את הפרק הזה, עשיתי בינג' וקראתי את כל הפרקים! ברצף!!
    בכיתי. צחקתי. התרגשתי. התפלאתי. התעצבנתי. הזדהיתי. חשבתי. ניחשתי. שמחתי. נעצבתי. התפללתי. פיללתי. התבאסתי (לא כי הסיפור לא יפה ח"ו, כי רציתי שנסרין תגיד לה שהיא חושבת שזה לא טוב החתונה אבל תראה הסכמה כלפי חוץ)- בקיצר, סערת רגשות.
    בהצלוחה! המשיכי ותתעלי בסיפורייך מעוררי ההשראה.
    תרגיל לפיתוח יצירתיות: לעשות 5 סוגי "סוף" לסיפור- שמח, כואב, שלם, מרגש, עצוב, מפחיד, מותח ועוד.

    1. אממ אם עשיתי משהו… לכתוב, זה נקרא? כי אני כותבת מלאא.
      ואגב נאסרין מפחדת, אז לא כל כך ריאלי כרגע שהיא תעשה את זה אבל בני אדם תופסים אומץ בחיים אני חושבת, אולי זה יבוא מתי שהוא.
      נ.ב
      זה רעיון גאוני, אני חושבת שאני הולכת לאמץ אותו!! 🙂

  17. ואוווווו במביייייי
    תשמעי, לא היה לי מסך נגיש בזמן האחרון, אבל שהתקרב יום שלישי מזה נלחצתייייי אני חייבת לקרוא את אחת אפס!! חחח ולא איכזבת, ציפיתי וקיבלתי. ?
    כל הכבוד במבי!! אוהבת.
    תמשיכי כך
    שניה שניה, לא מתחתנת? מסתומרתתתתתת בטח שכןןןן

    1. וואי שולינקה, את מרגשת כל פעם מחדש (אימוגי לב).
      ואני אשתדל להמשיך כך, תמיד בעזרת ה', שיהיה בעזרי, למה הסיפור הזה קצת רגיש…
      ולמה לא מתחתנת? החלטתי סופית. את יכולה לשיר לה עוד ישמע 🙁

  18. וואי במבי מהממת אחת

    סתם שאלה, את מתכננת לה חתונה מוסלמית עם פאתחה וכל זה או חופה נוצרית? או שאולי גם וגם? ?
    ??

    1. תודה!!
      האמת, שאני קצת מפחדת שאם אני יתאר יותר מדי את החתונה האתר לא כל כך יאהב את זה…
      אז אני עדיין מתלבטת, זאת אומרת יש לי את התיאור, אבל אני עדיין לא יודעת מה בדיוק לעשות…

  19. וואי וואי וואי
    במבי תדעי לך שאני קוראת תבלוג תמייד ומגיבה אחכ כי אני פשוט לא מוצאת מילים.(חוץ מעכשיו;))
    אז תדעי שאת פשוט גדולה

  20. במבייי את ע-נ-ק-י-ת
    ברצינות זה מושלםםם את מטורפת!!
    פשוט אין לי את המילים האמיתיות והמדויקות. כי אני אהבתי אהבתי אהבתיי!!
    את מהממת ונדירה זה נדיררר ומושלם!!!!❤❤
    שתדעי לך שמהכתיבה את נראית ילדה בוגרת ועמוקה מאוד! אשרייךך! אשמח להכירך 😉
    אגב; מה היא הולכת לעשות עם אמא של נאסרין?? פליז תכתבי לי כי אני במתחחח!!

  21. במבי אני לקחתי הפסקה מהבלוג הזה בגלל שהוא נגע לי מידי וכל פעם שראיתי אותו אז אני כזה לא מותק, אל תקראי עכשיו, את רגישה מידי.
    אבל עכשיו פחתי בטעות, וזה מושלם. הלכתי להשלים פערים.

  22. טוב במבי, תגובה מיוחדת לך:

    את לא נורמאלית!!! (3)
    אין לי מילים!!!!!!!!!!!
    ???

    מטורפת על הכתיבה שלך!!!! באמת!!!!
    איזה באסה שזה רק פעם בשבוע…
    אני אחת שקשה לה עם סיפורים בהמשכים ?

    אין אין אין דברים כאלה!!!

    תקשיבי, בתחרות סופרות – את עוברת את רותי קפלר ומ. קינן בלי למצמץ!!! פרס ראשון!!!!! את אלופההההה!!!!

    נ.ב. הפעם בכתיבה הייתה בלי שגיאות בכלל, המשיכי כך ?

    1. חחח יאוו אני מתרגשת מהתגובה שיעדת לי??
      תודה, מהממת?
      וואי אני מובכת עד העצם כרגע מההשוואה, באמת…
      נ.ב
      דווקא יש שגיאה אחת, אממ?

  23. ואו.
    במבי חייבת להגיד לך שאני בעיקר מבקרת באתר, פחות כותבת ומגיבה אבל עכשיו הייתי חייבת
    נכנסתי עכשיו לפרק הזה והייתי חייבת לקרוא הכל מהתחלה… ואיכשהו הגיע רבע לחמש לפנות בוקר ?
    יש לך כתיבה מטורפת. אהבתי לגמרי!!!
    תמשיכי לכתוב את מרתקת.
    התחברתי לגמרי

    1. וואו היית צריכה לראות את הפנים שלי, עד רבע לחמש לפנות בוקר.
      בכלל אני בדעה שכשקוראים ספר לא מסתכלים בשעון?
      ותדעי שאני מוחמאת עכשיו שהגבת?

  24. לפתע פתאום
    נכנסת לאתר
    קולטת היום
    שלא הגבתי, מאוחר

    אז הנה הנה
    לך אכתוב מילה
    נהנתי מאוד מהסיפור
    ועכשיו נצעק במקהלה

    א-ל-ו-פ-ה

    חחחח סתם מצחקקת. הייתי חייבת לפצות אותך שהגבתי מאוחר?

    1. חחח יאוו כתבת לי שיר, ועוד מהרוצה בטוב, אני מרוגשת!! 🙂
      איזה חמודה את3>
      ותגובה שלך שווה גם לאחר שבוע (אימוגי קורץ).

  25. אייי במביייי
    מה אגיד???
    כבר הרבה זמן לא הייתי פה אבל עכשיו קראתי הכל!!
    איך לא?
    ואייי מחכה להמשךךךך
    אין לי מילים?
    המ אגיד?
    איך אאסוף הכל למילים?
    אין לי מושג מה לומר.. באמת שלא…
    פשוט ואוווו
    כתיבה מותחת ומעניינתתת
    אין אין עליךךך באמת שאין…

    אגב אוכל לעתיק לדוקס ולהדפיס לי את זה??? חייבת לשמור ולחרוט על דף! פשוט חייבת!!!1

    1. וואו תודה חמודה שאת!!
      את לא מבינה איזה כייף לקרוא את המילים האלו, זה באמת עושה טוב 🙂
      אממ ולגבי הדוקס, מצטערת כפול אלף אבל לא.
      בבקשה, אני יודעת שזה אתר וירטואלי ואין לי שליטה עליו אבל אני מאוד מבקשת שלא להעתיק, להדפיס וכו.
      באמת חשבתי על זה לאחרונה והחלטתי שמפרק הבא אני יכתוב כל הזכויות שמורות, כי זה מפחיד אותי כל הקטע הזה. בתקווה להבנה… 3>
      ולגמרי לא אישי נגדך, זה ברור לך אני מקווה!!

    2. וואי לא העלו לי את התגובה שנייה, אני רוצה לחלק אותה לשתיים בכוונה.
      בנוגע למחמאות שלך, תודה ענקית ענקית!! כמו שאת יודעת אני ואין מילים חברים טובים, משום מה 🙂
      אז… שמחה ממש לשמוע!!
      לגבי הדוקס, תגובה הבאה.

    3. אוקי, בנוגע לדוקס. חשוב לי ממש שהבנות יקראו את זה.
      תקשיבו, אני יודעת שזה אתר וירטואלי ואין לי בדיוק שליטה על מה בנות עושות ואיך, אבל אני מבקשת מאוד מאוד לא להעתיק, לצלם ולהדפיס שום דבר, מקסימום לשמור במחברת 🙂 זה חשוב לי ממש.
      אני באמת חשבתי על זה הרבה והאמת שהפרק רציתי לכתוב כל הזכויות שומרות ושכחתי, אז בעז"ה מפרק הבא. ומבקשת מאוד, לא אישי נגדך א.ג. (כמובן, כן??) פשוט העלית את זה ונתת לי את ההזדמנות, לא להעתיק.
      בבקשה.

      1. ברוררר
        מבינה בהחלט ודווקא בגלל זה היה מאד חשוב לי לשאול אותך לפני!
        את אלופהההה אין לי מילים ומכבדת ומבינה אותך!!
        נ.ב. לא לוקחת אישי בכלל.. מבינה את כוונתך!
        ??

  26. וואו במביי!!איזה סיפור מושלם!
    אני קוראת קבוע כל פרק!!
    התחברתי בטירוף לסיפור!!
    אין על אורי,ושירה-יסמין בכלל מהממת!!
    מחכה כבר לפרק הבא(:

    1. תודה!!!
      ותדעי שזה כל כך כייף לדעת שהתחברו לדמויות בספר, כי לא תמיד זה קורה…
      אז, שמחת אותי עכשיו 🙂 (יותר ממה שאני שמחה).

  27. ואווווווו
    אני בהלםםם
    את מוכשרת בטירוףףףף
    בצורה בלתי רגילהה
    אני כל שבוע מאד מאד נהנת לקרוא את הסיפור הזה
    ואני אעיז לומר שאת יכולה להתחרות בליבי קליין (שהיא מבחינתי המאסטרית של סוג הכתיבה הזאת)
    קבלי את זה כמחמאה

    1. חכי, אני עדיין בהלם שאת מעיזה להשוות אותי לליבי קליין,
      מנגנון ההסמקה שלי עובד לאחרונה יותר מדי (אוף 🙂 מפדח).
      תודה, חמודה שאת!! 3>

  28. ואוו ואוו ואוו
    אין עוד מיליםםםם!!!
    הסיפור כזה נוגע ללב ❤
    שאי אפשר שלא לדמוע מבכי!!!
    סתם שאלה עוד כמה חלקים נשאר לסיפור??

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות