עבר מצולק
לפרק הקודם
"שירה?" היא שמעה היטב את התמיהה בקול שלו. צודק, אני במקומו הייתי מגיבה באופן חריף יותר. וזועם.
"כן, זו אני". לא תיקנה ליסמין, מרגישה לא בנוח לעשות לו את זה.
"את-" עצר לרגע. נושם. "צריכה משהו?" אחרת בשביל מה התקשרת בכלל? אגואיסטית שכמוך.
"אה, אני…" שירה סובבה מבט. נתקלת שוב בבית הכפרי, המכוער, היפה כל כך רק מעצם העובדה שהם גרו בו פעם. "בכפר מע'אר", השלימה במהירות.
הוא שתק. הלום.
"אורי?" שירה הדקה את הנייד אל האוזן, פאניקה קלה שזורה בקול שלה.
"אבא אמר לנו לא ללכת אל הכפר הזה", נזהר לא לבטא את שמו. "אף פעם, אף פעם לא לחזור. מה את עושה שם?" שאל בקרירות מרוחקת, אבל שירה שמעה את הדאגה בקול הקפוא, היחידה שהצליחה לחדור דרך כל העטיפות שלו.
היא משכה כתף סרבנית. "אבא אמר ואני הלכתי, אבא הוא לא אלוקים".
"כאילו את מאמינה בה' ", גיחך. "אל תאמרי משפטים מפוצצים אבל לא נכונים".
"המשפט נכון", שירה דייקה אותו. "אבל אני לא מאמינה בו, זה הכל".
"זה הכל", חזר אחריה, צל של הד. "הולכת אחרי נביאי הבעל, אה? רק כי יותר קל לך ונוח לך".
"כן", השיבה בהתרסה. "זה אכפת לך?"
"ממש לא", אורי הפך דף בגמרא, מסמן ליוני מאירי, החברותא שלו, שירגע עם הפרצופים הזעופים.
"טוב", היא התאכזבה, אם זו ההתנהלות של שיחת הטלפון הראשונה שלנו… "חשבתי שאתה דואג לי".
"כשתצאי מהכפר הארור הזה אני אדבר אליך כדבר אח לאחות. ועד אז תשכחי ממני", פסק בקול חד. חתוך להחריד. "אני יכול לחזור אל הלימוד שלי? עוד רגע ואוכלים אותי כאן בלי מלח".
השפה של שירה רטטה בעצבנות. "תמיד ייחלתי שאח שלי יתנהג אלי כאל זרה. תודה שאתה מגשים לי את החלום".
"אני אוהב אותך צינית", הוא לא נשאר חייב. "מאירי! תירגע. לך לנוח".
"מה?" שירה התבלבלה.
"לא דיברתי אליך בחלק השני של המשפט. ובבקשה, את נוצרייה עכשיו נכון? אז אני סנטה קלאוס", אמר בפאתוס. "מגשים החלומות שלך".
"שתי שאלות לי אליך אח מעצבן שכמוך. אחד, מאיפה אתה יודע שאני נוצרייה? שתיים, למה אתה חייב להיות קשה כל כך?"
"אני יודע. לא משנה מאיפה, כי זה באמת לא יוסיף לך דבר המידע המשעמם הזה. אה, וזה האופי שלי. תתמודדי איתו. יוני, אתה מוכן לצאת מהחדר עד שאקרא לך להיכנס? הפיוזים שלי מתחילים לעלות, וזה רע".
"כן, אני שמה לב", ענתה במקום יוני, מדברת מגרונו. "להתראות ולימוד מהנה. חשבתי שאני אמצא בך את מי שאף פעם לא היה לי, מסתבר שטעיתי".
אורי נשך שפה, מקפל אותה פנימה. "אל תסמכי על אחרים אף פעם". לחש בכאב. "במיוחד לא עלי. אני בעצמי לא יודע מי אני, לא כדאי לך להישען על בן אדם שבור".
שירה פערה פה, הלומה. "מ… ה?" שאלה בזעזוע.
"ששמעת", הביט על הטלפון שלו. "שלום שירה ולא להתראות. דברי איתי כשתחזרי למוטב, תצאי מהכפר הנוראי הזה. משחקת את עצמך כאילו הכל שם היה דבש ופרפרים. על מי את עובדת, שירה, על מי?"
שירה הרימה מבט פצוע אל הבית הדומם. "על עצמי".
צליל ניתוק ענה לה.
צורמני.
***
צרחות, עשן, דם, מלא דם.
"אייי!!" צרחה לא אנושית פילחה את האוויר, מפרידה בין אוויר לאוויר, קריעת ים סוף, ונס אין. צעקה של חיה פצועה, מיוסרת.
הוא נעץ בה עיניים גדולות, היא החזירה לו במבט נטול תמימות.
הוא התקרב בזהירות אל שלולית הדם, חסר פחד. מטביל אצבע, היא נוטפת צבע אדום, מבהיק.
היא התרחקה לאחור, נשענת על הקיר. מסוחררת. מחבקת את הבובה הקטנה.
"אני רוצה את אמא".
"אני רוצה את אבא".
"אני רוצה למות, כמו-", הוא הצביע על הגופה הדוממת.
"אתה בכלל לא יודע מה זה למות".
"אני כן".
"אתה לא!" רקעה ברגלה על הרצפה הלוהטת. עצבנית. "לא, וזהו".
"אני כן", הוא בכה. "זה כשלוקחים בן אדם ושמים אותו מתחת למשהו לבן ושחור, מפוספס כזה, כמו של זברה. ואז, ואז חופרים בור באדמה", רעד בלתי רצוני חלף בו, גל מאיים. "ושמים אותו שם, ומכסים! אני ראיתי היום", הוא צרח, מבועת. "אני ראיתי ואני ראיתי!! ואז החייזרים הגיעו, והם נתנו לו מכות", הצביע על הבן אדם הדומם.
"הם הוציאו סכין. אני יודע מה זה סכין", מיהר לומר אל מול פרצופה המזלזל. "הם החזיקו אותו בצורה מוזרה כזאת, ותקעו את זה ב…- אבא", הוא הקיא. נגעל, אפילו לא יודע ממה. "ועכשיו אבא מת. ודי. עוד מעט גם אותו יקברו בתוך בור שחור ולא יהיה לו אוויר", גל שני של קיא תקף אותו, בחייתיות. "הוא לא ישחק איתנו יותר!! אני לא רוצה שהוא לא ישחק איתנו. אני אוהב אותו!! אבא!!!" הוא רץ אליו, מנענע בפראות. מנסה להוציא את הסכין מהכתף, לא מצליח. מעמיק את הפציעה.
היא הסתכלה עליו בפחד, זורקת את הבובה על הרצפה. בכי איום מעוות לה את הפרצוף. "אני רוצה את אמא!!!"
"אז מה שאת רוצה", אמר פתאום בבגרות, מרים אליה עיניים שטופות דמעות, אדומות. "אולי גם בה תקעו סכין?"
היא הביטה בו.
הוא הביט בה.
עיניהם מצטלבות בכאב עמוק, חזק יותר ממילים.
הדלת נפתחה, מישהו נכנס. ליתר דיוק מישהי. הם זינקו לעבר אבא, מתלכלכים מדם. בוכים בדמעות.
דם ומים מתערבבים ביחד, יוצרים אהבה, קשר שלא ניתן לפירוד. והמלח, קלקל הכל.
הבובה מביטה בהם בעיני פלסטיק מרושעות, נראית מפחיד פתאום בחושך.
ובפתח, בפתח עמדה אמא. חיוורת, מבוהלת. לא זזה.
רוח פרצים נכנסה מהדלת.
אבא פצוע, אמא על סף התקף חרדה, שני ילדים מחובקים.
ובובה אחת, מטופשת.
***
ליל שישי, שלוש בלילה. ירושלים
שלוש גיטרות, חלילית צד אחת. שלושה עשר בחורים ומשגיח.
אורי הפך את תפוחי האדמה, מביט באש היפה, השורפת. מזמזם משהו לא ברור, חורק ביחד עם המנגינה.
באישוניו נשקפת מדורה צבעונית. מלחשת.
"אורי", יד רכה הונחה על כתפו.
"עזוב אותי", משך בכתף, בתנועה חדה מוריד את היד המחממת. לא רוצה חום! לא צריך שמישהו יאהב אותי, לא.
"סליחה. אורי אני-"
"ה- המשגיח!" הוא קפץ, מגמגם. "חשבתי שאתה אה, לא משנה", חיוך קטן נתלה על שפתיו, נבוך.
אריאל התיישב לידו, החליפה שלו מתלכלכת באדמה ובאפר. "זה בסדר. אני רואה שאתה קצת עצוב. למה אתה לא מצטרף לחבר'ה? ברור שאנחנו שמחים בתפוחי האדמה שאתה מכין לנו", צחק, והצחוק שלו כל כך מדבק שאורי נאלץ לסגור שפתיים בכח. "הם טעימים כמו שרק אתה יודע להכין", חנפן. "אבל אנחנו יותר נשמח בך, יותר".
"מילים ריקות", הפטיר, מלחשש בזעם עצור.
"אתה מכיר אותי כאחד שמשקר, אפילו למען השלום?"
הוא נאלץ להודות ש… לא. אורי שתק.
"אם תרצה לשתף", אריאל הבחין במבטו המסתגר ומיהר לסגת. "אני כאן כדי להיות".
"טוב", השיב בשקט. "ו.. תודה", רק בשביל הנימוס. אבל אתה לא אמור לדעת את זה. בעצם, אתה כן בסדר, אתה לא רע. אבל גם את זה אתה לא אמור לדעת.
"מה?" יוני נחת לידו בשניה שהמשגיח קם. "שיחת מוסר. אה, ילדון? איזה דבר רע הספקת כבר לעשות היום כשלא שמתי לב?"
"יוני, עזוב אותי. בסדר?"
"לא", שילב ידיים. "למה, אתה מתבודד?"
"אני רוצה להעמיד אותך על המקום", השיב ביובש. "אבל אין לי כוח. אז תן לי את השקט שלי".
"לא", יוני צחקק. "אני אנצל את ההזדמנות כדי לדובב אותך. נכון שאתה מתנהג מוזר כל כך בגלל אחותך?"
"אני תמיד מתנהג מוזר", הוציא תפוח שרוף אחד, זורק לתבנית.
"נכון", משך את המילה בשעשוע. "ובכל זאת", נענע את אגודלו בתנועה למדנית. "היום יותר מתמיד".
"תודה על האישור, אני חי בעולם הזה כבר שבע עשרה שנה רק בשביל לשמוע את המשפט הזה ממך. זהו, אני יכול למות".
"הבנתי!" חייך בניצחון. "אתה פשוט מנסה לנפנף אותי ממך, בלשון גסה, ל'העיף', לכן אתה כל כך ציני וקר".
"אני מוכרח לציין שאתה גאון", אורי גלגל עיניים בחוסר אמון. "אמרתי את זה במפורש".
"גם להבין את מה שנאמר בפירוש זה כישרון", שרבב לשון נעלבת.
"טוב מעצבן, ועכשיו לך ממני".
"לא רוצה", הוא מתח רגליים. נשען על החומה שמאחוריו. "חברים, בואו בואו לכאן. אורי רוצה להצטרף".
אורי נעץ בו מבט רושף, מגדף בשקט אל מול חיוכו הקנטרני.
"תודה שאתה לא מסוגל להסתדר בלעדי", יוני חייך לעצמו.
"אני יכול", פסק. מביט במעגל הבלתי מסודר בעליל של ילדי השיעור שלו, מסתכל על העיניים הטובות של המשגיח מחפשות אותו בחיוך עדין. מוצאות, מתיישרות. ושותקות, רק שותקות.
"אתה בטוח?" הוא נטל לעצמו תפוח אחד, נושף עליו. "איי זה רותח!" זרק אותו על האדמה. "נראה לי קיבלתי כוויה".
"תינוק". ולא, אני בכלל לא בטוח.
כי בכל זאת אני לא יכול להתכחש לרגש הנעים שמזדחל לי בלב, מתמקם בניחוחות מרגיזה.
קוראים לזה, אהבה.
***
הם הבטיחו אחד לשני לא לעזוב.
להיות כאן תמיד אחד בשביל האחר, יד אל יד. לב אל לב.
אבל כשהדרכים התפצלו והלבבות נקרעו, נשסעו ביד גסה, אף אחד לא היה כאן כדי להבטיח שהם מקיימים את תקיעת הכף. לא מתירים שבועה.
והם לא קיימו אותה, ואף אחד לא ראה, לא גער.
אבדו בשבילי החיים המפותלים. פצועים, מלאי כוויות, מדממים.
נעלמה האהבה.
לתמיד?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
90 תגובות
במבייייי יא מהממתתתתת
תקשיבי אמאשלי פה לומבינה מה עובר עליי. שניה עם דמעות שניה מחייכת?
שתדעי לך שאת אלופת הרגשות ואינעלייך בעולםםם???
בת גליםם
איזה כייף לקרוא שאני יודעת להעביר רגשות, כי תכלס אם לא… מה שווה הסיפור שלי??
תודה, שמחה לדעת?
משוגעת
אין לי מילים
את לא נורמלית
לא נורמלית, זו המחמאה שאני הכי אוהבת??
דדדיאיייאייאייי!!!
במביייי
אין. לי. מילים. בפני. הסיפור. המהממםם הזהה!!!
ימוכשרתתת!!!
תמיד אמרתי לך ועוד אמשיך לומרר..
מהזההה??
את לא נורמליתת.. ( בקטע טוב )
כמעט ירדה לי דמעה..
אוהבתת?
ביטבוקס,
מהממת אחת?
תודה ענקית, אוהבת את המחמאות שלך!!
בכייף ענקי!!
אוהבת את זה שאת עונה לכל אחת בנפרד!!
ואוהבת אותך?
תודה, חמודה שכמוך?
די, די, במבי, לא יכולה איתך!!
לא רוצה לקרוא את זה, זה.. מדי.
מדי.
אני אחזור בל"נ בהמשך. בינתיים, תדעי לך שאת לא מהעולם הזה. זהו.
זה בסדר, אני אוהבת את החלל, כל היום אני חוקרת עליו?
ובנימה רצינית יותר, תודה אבן דרך, כשזה מדי אני מאמינה שזה טוב…?
אעאעע
הצילוו
מזהה
יואוו על אורי הזה..
ונתיי
אנשים טובי באמצע הדרך, באמתת
אני רק מקווה שנתי מבין שאורי כן רוצה למרות שהוא מראה שלא?
נתי?
וכן אורי קצת ציני… סגנון של בני אדם. אבל הוא באמת חמוד?
יוני, סליחה?
למה קראתי לו נתי???
אנלא יודעת עוד כמה פעמים אני יקרא אתזה, אבל זה פרק מושלםם❤❤
אה, עכשיו אני רואה שהתכוונת אל יוני?
תודה!! אני שמחה ממש ממש לקרוא?
מאלף!!! נותרתי חסרת מילים?
תודה, הרוצה בטוב.
??
דיייי במבי אני לא יכולההה
זה כואב לייי??
את מדהימהה פשוט מושלמת!!
קשה לי עם זה… אפילו שזה לא אמיתי. זה חי!!
פשוט נושם וקיים מוליי….
אגב אני אוהבת ת'ציניות בין המשפטים?
ושאת גומרת בשאלות כואבות בסוף הפוסט- משאיר אותך פעורת פה…
סליחה אם זה קצת כואב, לפעמים גם לי קשה לכתוב קטעים מסוימים…
וואו, ותודה אני אוהבת לדעת שאת מרגישה כאילו זה אמיתי?
א. ציניות אני מאוד אוהבת?
ב. גם סיומיים כאלה אני אוהבת!
את דעתי את יודעת…
רק מגיבה לך שקראתי?
אני יודעת?
וכל פעם מחדש שמחה לראות תגובה שלך!
אאאההההה במבייייי
מאלף?
אין על הציניות שלך בכל העולם כולו!!!
ושירה ואורי הם אחלה אחים?
אגב, משום מה כמעט כל השמות מוכרים לי?
חחח ציניות ואני חברים טובים?
ואגב באמת סליחה על הקטע עם השמות, התחברתי אליהם יותר מדי???
אולי בסוף נגלה שזה אותם אנשים? ואם את רוצה להסמיק עוד קצת אחרי כל התגובות החמות כאן תסתכלי בשאלה של היום https://shutafotbaderech.co.il/the_drawer/%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%99%d7%9d/
ותדעי שביום שלישי אני תמיד נכנסת לאתר כדי לא לפספס את הבלוג שלך?
אוקי, לנשום, ההסמקה שלי עולה דרגה?
לא נכון לא מכוןןן אחח במבי❤️❤️??
לפעמים מציאות הסיפור עולה על כל דמיון…?
במבי, אפשר בקשה?
חשבתי בהתחלה שאמא של שירה יהודייה ואבא התגייר, אחר כך חשבתי שזו אמא מאמצת. אחר כך חשבתי שכל המשפחה התגיירה.
את יכולה להסביר מה הולך פה?
וכמובן, כמו תמיד כתיבה אדירה.
כמו שיש רק לך.
תודה.
היי,
אני חושבת שהסברתי פעם אבל בכייף אסביר שוב.
האמא יהודייה, האבא התגייר.
הילדים כמובן יהודים, כי ביהדות זה הולך לפי האמא…
ותודה ענקית?
אין לי מילים מרוב שזה פשוט מושלםםם!!!
אוהבת תגובות של אין מילים???
חח במבי. אם לא נכתוב לך, איך תדעי שאין לנו מילים? פרדוקס חח
אני בריאה על פרדוקסים?
אוהבת בכל זאת??
לא שאת מוכשרתתתתת את כותבת ממש ממש יפה
תודה תמר, כל כך כייף לקרוא תגובה כזאת?
אמאאאאא אני בוכהה!!!!
ואווו איזה מושלםםםםםםם
מותח ממש!!!!
ואווווו אני לא יכולה לחכות עוד שבועעע
סליחה על הבכי?
ותודה, כייף לי לקרוא, ושבוע אחד עובר מהררר אל דאגה?
במבי אחת
רוצה לדעת מה אני מרגישה עכשיו?
צמרומורת וכאב פיזי בלב ודמעות, אמאלה את לא אנושית
!!!
אוח, מלחיץ?
ואת יודעת מה אני מרגישה…
אז אנחנו תיקו, ואני מקווה שיהיה כאן גם רגעים של חיוך.
וואו במבי מהמם!!
ממש אהבתי את הזירה החדשה
תודה הגיגית!
העונג כולו שלי?
דאאייי. אין לי כבר מילים איתךך במביי.
מטורפת אחת.
את יודעת את כל דעתי. אז פשוט תודה לך.
בשמחה גלים מתוקה?
לא צריך איתך מילים, אני יודעת את דעתך?
במבי וואו, אקשן!!! איזה כיף!
האמת, שחשבתי שיהיה פה רק רגש וכל זה, אבל אהבתי לגמרי.
יש לך את זה בענק בלשלב רגש עם מתח.
זה היה פרק מדהים לגמרי (לא סגרנו על טעויות לשוניות פה ושם? באמת!), מאד אהבתי את הפלפל שהכנת לעלילה עם זה שאח שלה לא רוצה לדבר איתה.
נ.ב. נכון את מתכננת לנו בסוף שידוך בין יוני לשירה?
אני בריאה על אקשן, סיפור בלי פלפל זה לא סיפור בשבילי?
תודה, אני הכי אוהבת שילוב??
ואגב עכשיו מצאתי טעות, רוצי לחפש…
נ.ב
לא חשבתי על זה אבל זה לא יהיה קיצי מדי?
אוי, אני אוהבת את אורי הזה.
ומדהים כמו תמיד.. כזה דקותיים שאני בוהה במסך וזהו.
אורי מתוקק?
תודה אניוואן אוהבת לקרוא תמיד את התגובות שלך!!?
ממממ פוסט יפה כמו תמיד
הכתיבה שלך ממש טובה
אבל הסתבך לי קצת העלילה
טוב הפרק הבא יסדר אתזה אני מקווה
אני אוהבת לעשות לפעמים פרקים מעורפלים 🙂
בדרך כלל אחרי פרק זה מסתדר, או, שנהיה מעורפל יותר (אימוגי עם ידיים על העיניים).
תודה! 3>
וואי, היום בבוקר ראיתי שעלה המשך, כל היום חיכיתי להגיע למחשב לקרוא אותו, רק עכשיו הצלחתי:), והיה לגמריייי שווה לחכות.
אורי כלכך צפוי.. אוף הוא מסכן, ומתוק, לא מקנאה בו כשידע מה אחותו התכשיט הולכת לעשות…
איזה קרצי היוני הזה ?
והקטע המודגש הביא לי כאלו דמעות, זה—-מטורףף.
בקיצור במבי, הרף שלך עולה מפרק לפרק, תזהרי:)
לורם איזה מתוקה!!
אורי חמודדד, ושירה לגמרי תכשיט מדהים…
יוני חבר ממש אמיתי לדעתי.
ו-תודה!!!
אני אשתדל לעלות עוד יותר???
קראתי.
כרגיל, אהבתי ממש. בעיקר את הקטע המודגש, ברר.
ובמבי, רק לי צרם טיפה הקטע של סנטה קלאוס?..
גם היה לך קטע לפני כמה שבועות, 'ילדה טובה של '
זה נורא צרם לי..
היי, תודה אבן?
האמת התלבטתי בקשר לקטעים האלה, כי זה באמת קצת…
אבל מעניין אותי לשמוע דעות בנוגע לזה. אז את שלך שמעתי ואני מקבלת ואני ממש אשמח לקרוא מה עוד בנות חושבות.
תודה מראש זה יעזור לי, ושוב תודה אבן!!
טוב במבי, אני אצטרף לכולן פה ולכל התגובות שלי לפרקים הקודמים? ואני אגיד שזה מושלם!! מצד אחד, יש בכתיבה שלך המון רגש, את מתארת רגשות כ"כ טוב שאי אפשר שלא להזדהות עם הדמויות. מצד שני, יש פה פתאום אקשן ומתח כזה וזה כיף.
קיצור, בשתי מילים: שלמות של סיפור!
מזכירה לך שאני לא אוותר לך? הסיפור הזה חייב לצאת כספר.
אני אומרת לך את זה עכשיו כדי שיהיה לך מספיק זמן להתכונן טכנית וריגשית?
וואו, בטי מהממת אחת!!!
הייתי חייבת לשלב אקשן, לא מסוגלת בלי??
ואגב, בנוגע לספר אחד שכתבתי אני כבר מבררת אם להוציא כן או לא, אבל נראה.
ותודה על העידוד, את פשוט מתוקה?
במבי.
וואו.
כל פרק זו חוויה פשוט—
אתה כאילו רוצה שזה לא יגמר לעולםםם
את מטריפה של החיים!!!
אוהבתתת, באמתת
???
אין, התגובות שלך כל פעם מחדש…?
אני רוצה שזה יגמר רק כדי לראות את התגובה שלך??
????? בריאה עלייךךךךךךךך נשמההה שאתת
???
הדדי, מתוקה.
במביי זה מהמםםם??
אין עלייךךך
תודה מטעני?
חמודה שכמוך!!
דיי במבי!!! משוגעת עלייך ועל הכתיבה שלך!!
אני רק היום גיליתי את הסיפור ומה שעשיתי עד עכשיו זה לקרוא את כל הפרקים, לדעתי הפרק הזה דווקא היה פחות מוצלח.. (האחרים מושלמיםםם)
אני כל הסיפור מתלבטת אם הכתיבה שלך היא כמו מ.קינן או כמו דבורי רנד, כאילו מצד אחד כל התיאורים החיים האלה (והמתח והסוגשל אקשן) זה כל כך מ.קינן אבל מצד שני משפטי מחץ וכל מיני מטאפורות זה כל כך דבורי רנד..
סוו.. הגעתי להחלטה שאת שילוב (מנצח) של שתיהן! ?
(ואני מעריצה שלהן)
וואו קודם כל תודה!!?
בנוגע לסופרות, זה כל פעם מצחיק אותי מחדש כל אחת משווה אותי לסופרת אחרת.. בואו נסגור שזה הסגנון שלי וזהו?
עכשיו, מאוד מעניין אותי לשמוע למה הפרק הזה פחות מוצלח? שאדע להשתפר אז אני מקווה שתראי את זה…
לדעתי, הפרק הזה היה קצת מרוח..
היה עוד פרק שלא התקדמה העלילה אבל הוא היה כתוב יפה, בפרק הזה העלילה מאוד התקדמה אבל זה היה כתוב פחות טוב.. כתיבה קצת מרוחה..
מקווה שהבנת ?
נראה לי שהבנתי, אוקי לוקחת את זה כביקורת בונה.
תודה על הכנות?
האמת היא שקצת הסתבכתי פה..
(אולי כי אני לא מידי גדולה וחסר לי קצת ידע והבנה ?)
אבא שלה – מהו? ואמא שלה? והיא עצמה ערבייה?
נאסרין ומשפחתה – מוסלמים או נוצרים? מצד אחד שרשרת צלב ומצד שני "אללה" ומסגד, רק לי זה לא מסתדר?
וכל החברות שהוזכרו בהתחלה (ונשכחו, אז קצת לחזור אליהן פליז), רוני ונוי ולא זוכרת ? – הן בפנימיה? כאילו היא לא הייתה בבית? למה?
הקטע שהמודגש באמצע – רק אני לא הבנתי מה הוא נכנס? ?
לא חושבת שחסר לך ידע והבנה, אולי יותר בגלל שלפעמים אני אוהבת לעשות פרקים מעורפלים… ואני אסביר לך בכייף!
אבא שלה ערבי נוצרי שהתגייר, אמא שלה יהודייה.
בנוגע לאיך מסתדר צלב ומסגד אני אסביר שוב, המשפחה של נאסרין משלבת בין כל הדתות והעדות ולכן זה ממש לא מופרח מבחינתם, וזה הדבר שהכי מבלבל את שירה… כי אם הם מקבלים את כולם הכי קל להיסחף.
תגובה הבאה
בנוגע לחברות, אל תדאגי עוד נחזור אליהן וגם למרלין ולנור נחזור, למי שעדיין זוכרת.
וכן הן בפנימיה, למה? זה כבר יוסבר בפרקים הבאים בעז"ה.
הקטע המודגש מספר משהו על העבר, זה הקטע המודגש הראשון ולכן הוא מעורפל. יהיו עוד כאלו שיבהירו את התמונה.
אממ קצת ביקורת אפשר?!
1. יש קצת שגיאות לשון קטנות, זה דבר שמאוד מציק לי…
2. שמתי לב שיש הרבה פעמים קפיצות מגוף שלישי לגוף ראשון..
3. לפעמים לפעמים, את מכניסה מילים חותכות כאלה קצת יותר מידי (לדעתי, ויש שיחלקו עליה), כל שורה אצלך יותר מידי עוצמתית – שזה דבר שבדרך כלל מאוד מוסיף לסיפור, אבל כשזה יותר מידי זה כבר קצת מוריד… לא כל משפט צריך להיות עוצמתי.
קבלי בהבנה ?
נ.ב. תכתבי על חלי עוד – הדמות הזו מתוקה ?
ביקורת תמיד אפשר?
1. אני יודעת, מביך. לא שמתי לב, אבל בעז"ה אתקן את הכל.
2. וואו זה הדבר שהכי קשה לי איתו, הגופים. אני תמיד קופצת מאחד לשני ואני אף פעם לא מצליחה להבין את ההסברים?
3. כל משפט עוצמתי? אשמח להסבר, כי זה בדרך כלל הסופי פרקים.
נ.ב אל תדאגי עוד נחזור אליה?
אני מתכוונת שכל משפט הוא מאוד חדק, אפילו משפט של 'סתם' לכאורה – כתוב חזק.
שימי לב שאחרי *כל* ציטוט יש לך תוספת כזאת שכאילו מדגישה, זה בעיקרון מהמם אבל כשזה אחרי כל משפט זה כבר קצת יותר מידי..
שוב, זו דעתי האישית..
ויש כאלה שיחלקו עלי..
האמת שעדיין לא הבנתי?
"שתי שאלות לי אליך אח מעצבן שכמוך. אחד, מאיפה אתה יודע שאני נוצרייה? שתיים, למה אתה חייב להיות קשה כל כך?" – זה צריך להיות שניים כי הקודם היה אחד ולא שתיים.
"הם הבטיחו אחד לשני לא לעזוב." – אחד לשניה, אם מדובר על שירה ואחיה.
זהו, אני בסדר?
בסדר גמור?
חוץ מטעות אחת שחמקה מעיניך, וזה מעולה כי היא מביכה?
זה צריך להיות "אחת" ו"שתיים", כי "שאלה" זה נקבה;)
במבי את כישרוןןןןן
תודה?
איזה כייף לקרוא!!
ואווו ואווו ואווו
שלימותת
פשוט אין לי מיליםםםם במביייי
אני עדיין בשוק מהכתיבה המושלמת הזאתתתתתתת
רק משו קטן לא הבנתי.. אבא של שירה התגייר ומת(כמו שמסופר בקטע המודגש), אבל אחכ מסופר על אבא שלה שנהרג בתאונה.(והוא כן רוצה ששירה תתנהג כמו יהודיה)
תודה!!! 3>
בקטע המודגש הוא עוד חי, עוד לא התגייר ועוד לא מת. הוא פצוע שם קשה.
רק אחרי כמה שנים הוא מת בתאונה…
תקשיבי ואני רציניתתת
את כותבת מדהים.
אני פשוט מתלהבת מכל פוסט אחר שיוצא.
אני פשוט המומה
הקטע המודגש כל כך מראה עליך שאת ילדה עם רגישות.
את אוהבת בשר..[הכוונה לסיפור עם בשר]
אני אוהבת אותך .
את מהממת כמו תמיד.
מציצה לכאן רק בימי שלישי.
לפוסטים שלך.
אוהבת תכתיבה שלך.
את מהמממתת
אל תפסיקי תמשיכי..
מחכה ליום שלישי הבא.
ניפגשש
וואי, ההסמקה שלי לאחרונה לא שואלת אותי רשות, רציני 🙂
וכן, אני ילדה מאוד רגישה, ואוהבת לכתוב על רגשות. כמו ששמת לב אני גם לא אוהבת סיפורים דלילים, אלא כמה חזיתות, כמה נושאים, זה לאתגר את עצמי (אימוגי קורץ).
תודה, מהממת בעצמך, מחכה לך 🙂
יאוו אני לא מאמינה שפיספסתי את זה
עם כל הקייטנה הזאת והניקיונות לפסח לא נכנסתי לשותפות כמעט כל השבוע..
חח במבי תודי שהיה חסר לך התגובה שלי? (אם בכלל תראי את זה..)
ואת דעתי על כתיבתך את כבר יודעת.. רק רוצה להגיד שהקטע המודגש – פשוט אימאלהה רעדתי ממש!!
לוב יוו❤❤❤
בטח שהיה חסר, אני שמה לב לכל תגובה יהלום 🙂
מדהימה אחת, שלמרות שעברו כבר כמה ימים חזרת להגיב (אימוגי לב).
וסליחה אם הגזמתי יותר מדי בקטע המודגש (אימוגי עם ידיים על העיניים).
כמה סיפורים יש סה"כ?????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????.
אנ'לא יכולה להישאר אדישההההההההההההההההההה
הרבה, הרבה 🙂
אם את מתכוונת לחזיתות בסיפור, אז יש כמה וכמה.
אם את מתכוונת לספרים שיש לי, אז יש כנ"ל.
ואגב, המלצה שלי, את לא חייבת להקשיב, עדיף לך לשנות את השם לבריאה על אייל גלבוע. חולה, זה קונטוציה שלילית, מעדיפות אותך בריאה ושלימה 🙂
אני מחכה במתחחח
נ.ב. כתבתי לך בכל מיני פרקים כמה חלקים יש כי לא ראיתי עם ענית לי או לא ???
מדהימה שאתתת!!!!
וואי זה היה כזה.. כזה.. לוידעת אינלי מילים.
את מוכשרת ברמות לא הגיוניות בכלל את מודעת לזה??
ואורי כזה חמודד חח התחברתי אליו.
במבי את הכי אלופיה בעולמות!!!!
וואו, במבי, זה מושלם!
פשוט מושלם!
אין לי מילים אחרות…
וסליחה שלא הגבתי לך על הפרקים שלפני…
את באמת מדהימה!!!!?
מחכה לפרק הבא!!
ווואו.
היום התוודעתי לסיפור לראשונה ואין לי הגדרה אחרת…
לא פלא שבפוסטים מומלצים ככבת–
רק שאלה קטנה, כי אני די טיפוס חסר סבלנות? כמה פרקים עוד יש?
אמאלה אני בהלם!
זה פשוט מושלם!!!!
כל פרק יותר יפה מקודמו!!!
ריגשת!!!
במביייייייייי
מטורפת עולמיתתת
באמת שאין מיליםםםם!!!!!!!!
(למרות שאמרו אתזה כבר כמה פעמים ואמרת כיף לשמוע, אבל בתכלסססס, אין, פשוט אני לא מצליחה להגדיר את השלמותתת)