רוצה אמת, בוחרת בשקר.
לפרק הקודם
יסמין בהתה בשמיים מבעד לחלון הרכב האטום, הם לא חייכו אליה. הזכוכית שחורה, מרוחה.
נאסרין החליקה ליטוף עדין על הגב הרוטט שלה, לוחשת באוזן, "זה בסדר, המשפחה שלי לא כועסת עליך. הם בסך הכל קצת נעלבו מהתגובה שלך, זה הכל".
יסמין לא ענתה, מניחה ראש צמוד למסגרת, הוא קר למגע וזה נעים.
"את שומעת אותי?"
"כן", אילצה את עצמה לענות. למה את לא שמה לב שאת לא נחוצה לי עכשיו?
נאסרין החליטה להניח לה. "יסמין, רק תאמיני", לחצה לה את היד בחוזקה. יודעת מה עובר עליה עכשיו. "את תתחתני ויהיה טוב".
היא הפנתה אליה עיניים בוערות, משתדלת לגרד את תחתית סולם האוקטבות למרות שלכל אחד ברכב תקועה אוזניית בלוטוס באוזן והם שומעים שירים על ווליום כל כך גבוה שגם אני מצליחה לשמוע את הצרחות בערבית. "אני יודעת. זה לטובתי, ויהיה לי טוב, אני אהיה שמחה".
"נכון. אח שלי אוהב אותך", הפנתה אליו חצי עין, מוצאת אותו שקוע בטלפון. "יהיה נהדר".
"את צודקת", היא הוציאה בחזרה את שרשרת הצלב, עונדת אותה על הצוואר בעדינות, את תליון הלב משאירה עמוק בתוך הכיס. "חזרתי", הזיק בעיניה שובב. "מקווה שגחמות גיל ההתבגרות יפסחו עלי לפחות עד החתונה שאז", קרצה לעברה, "כבר אין דרך חזרה".
נאסרין הנהנה למעלה ולמטה בהתלהבות. "נהיה גיסות, ונתפור לך שמלה. נעצב לך תסרוקת, נעשה חאפלה, בלאגן, חתונה".
היא צחקה צחוק עדין. "השמחה שלך מדבקת".
"וזה טוב", חייכה לעברה. זה מצוין שאני מצליחה לשכנע אותך בדברים שאני בעצמי לא מאמינה בהם.
כן, זה בהחלט מעולה.
***
"אמא", נאסרין התקרבה בצעד קטן, נעמדת מאחוריה.
אסלי ניערה את החולצה הרטובה, מותחת עם שני אטבים ותולה על החבל, מתכופפת לקערה הירוקה, מוציאה מכנס. "כן, סרי?"
"אמא… את", היא נשפה צמוד מדי לאוזן שלה. "אני…"
"סרי מותק, עדיף שתנשפי על הכביסה הרטובה ולא עלי, אולי ככה היא תתייבש מהר יותר, השמש החורפית הזו ממש לא עוזרת לה".
"סליחה", חייכה. זזה לצד. "אני יכולה לשאול שאלה?"
"בוודאי", היא בחנה את השמיים בחשדנות, השמש נעלמת אל מאחורי העננים.
"את חושבת שהחתונה הזו, היא בסדר? זאת אומרת", הסתבכה, מתפתלת, הפנים שלה בוערות. אדומות. "הם מתאימים?"
"את חושבת שהם לא מתאימים?" הפנתה אליה מבט בוחן, עיני רנטגן.
"אני", היא גלגלה את השיער שלה בעצבנות, נושכת שפתיים בנשיכות קטנות, מייסרות. "לא יודעת".
"למה לא? אבא יודע מה הכי טוב לבן שלו. ואת רואה, גם יסמין רצתה אותו".
"בהתחלה היא ברחה", הזכירה בקול חלוש, מסכן.
"שטויות", אסלי הניפה יד מבטלת. "נבהלה. היה ועבר. היא לא רגילה למחשבה שמתחתנים בגיל כזה, זה הכל".
"את גם התחתנת בגיל שבע עשרה?"
"כן. ליתר דיוק, הייתי כמעט בת שבע עשרה".
"אהה", היא נחתה על כיסא הקש בחצר, מנסה להיבלע בתוכו.
"למה, משהו מפריע לך?" אסלי עמדה פתאום לידה, מתכופפת, מסתכלת עמוק אל תוך העיניים החומות.
"קצת", הודתה. "חמדן, חמדן הוא…-" התנשמה.
"אל תפחדי לדבר, בת שלי. זה רק אני ואת כאן. אף אחד לא שומע אותך".
נאסרין בלעה רוק, הפה שלה יבש. היא רוצה לבכות, עוצרת דמעות בכוח. "הוא קצת כוחני", פלטה מהר. "ואלים".
אסלי שתקה לרגע, "את מפחדת שהוא יתנהג כך גם ליסמין?"
"כן. היא, היא בחורה עדינה. אמא, את לא מבינה איזו נפש רגישה יש לה".
"הוא לא יהיה אלים כלפי אשתו. רק לחברים שלו הוא מדבר ומתנהג בצורה כזו".
"אמא-" העיניים שלה מתחננות. "לפחות אל תסבני את המציאות".
"סרי חמודה, בפנים, הוא בחור טוב. את לא צריכה לדאוג".
"באמת אמא?" לטשה בה אישונים גדולים, מקווים. "אלי הוא אף פעם לא התנהג כמו בן אדם מתורבת, אחד מן היישוב".
"את אחותו", היא חייכה חיוך חיוור. "במשפחה מרגישים בנוח, במשפחה אנחנו מורידים מסכות, הופכים להיות מי שאנחנו באמת".
"אז… זה אומר שגם בבית שלו הוא ירגיש בנוח, שחמדן בלי המסכה זה כן מישהו אלים", מלמלה בפאניקה. "את אמרת", האשימה, מטיחה.
אסלי נשמה, מהר. "אין מה לעשות", היא קמה פתאום במהירות, חוזרת לכביסה, תולה אותה בנוקשות, בתנועות רובוטיות.
"למה?" היא לא ויתרה.
"יש לך עצה או תבונה כנגד אבא?"
נאסרין השפילה מבט, מובסת. "לא".
***
טיול שורשים, יסמין גיחכה לעצמה.
נאסרין אמרה שיהיה נחמד אם אלך לבקר בכפר מע'אר, אזכר בבית הערבי המפואר שגדלתי בו, פעם.
אם נאסרין אמרה, יסמין מבצעת.
היא הסתובבה ברחובות השקטים, בוחנת כל פינה, כל רחוב, אבן ועץ. נושמת את האוויר הקר, מכניסה אותו אל תוך הריאות שלה, מרחיבה אותם. נותנת לעצמה לקבל.
היא העיפה מבט חטוף בכתובת ששורבטה על הפתק שבידה, סופרת בתים חדי קומה בקול שקט.
עוד חמישה, הלב שלה התחיל להעלות קצב, להכות בה. היא הרגיעה אותו. מסתכלת לצד ימין,
זה הבית.
היא בחנה אותו, שקטה, צמאה לטיפת אהבה. שייכות.
אי אפשר לטעות בבית, זה הוא. החלון הפינתי שאבא צבע בצבע ורוד כי רצה לשמח אותי. המסגרת שסובבת אותו, שם הנחתי את כל הבובות הפרוותיות שלי, שיביטו החוצה. אפילו שעלי צחק עלי.
צבת של געגוע לפתה לה את הלב, עלי- אורי. אני מתגעגעת אלייך, כל כך.
היא הסתכלה על הגג, על החצר.
שום דבר לא השתנה.
יסמין נחתה על המרצפות, המדרכה קרה. מעיפה מבט אל תוך פיסת הדשא, אין גדר סביב הבית. אולי, אולי אני יכולה להיכנס פנימה? נראה שהבית ריק כרגע.
היא התקרבה קצת, סוקרת אותו, מתקרבת עוד, נושמת. ועוד קצת.
זהו, אני בפנים.
הדשא דגדג את כפות ידיה החשופות, היא העבירה עליו ליטוף, ניצוץ כמה נדלק בעיניה, אוהב, מתגעגע.
הנה חיפושית. יסמין התהפנטה אליה, מרגישה את הלב שלה שורף מכעס, מעצב. "אבא", דיברה לאוויר הקר, לא אכפת לה שיראו אותה, יחשבו שהיא משוגעת. יגרשו אותה מכאן. "אתה פינית אותי מהבית הזה, ברחנו מכאן, עברנו לירושלים. הוצאת אותי מכל מה שהכרתי, מאזור הנוחות שלי וזרקת אותי אל מציאות מוזרה ולא מוכרת, הזויה מבחינתי. היה לי קשה, ניסית לעזור לי, לא הצלחת.
אף פעם לא הצלחתי להבין את הניואנסים עד דק, עד הסוף. לא הייתי אתה ואתה לא היית אני, בנושא הזה פשוט לא הצלחנו לתקשר, להבין אחד את השני. כעסנו, רבנו, עד שהגיע הלילה וישבנו, מביטים בירח, צוחקים. אתה אהבת אותי הכי בעולם, אני יודעת את זה. אני אהבתי אותך הכי בעולם, אתה יודע את זה.
אבל לפעמים אהבה יותר מדי גדולה, יוצרת פיצוץ. לפעמים כעסת עלי מאהבה, גערת, ולא יכולתי לשאת את זה. הרגשתי שהקרבתי את כל החיים הטובים שהיו לי לפני כן בשביל תורה משונה שאני לא רוצה לקיים בכלל. ובמקום שתעריך, בכית עלי, לידי. וזה מאהבה אני יודעת, אני יודעת הכל. ובכל זאת כואב לי.
תאחל לי בהצלחה בהמשך הדרך? אני מתחתנת אבא. סליחה, מבקשת מחילה מראש אם השידוך הזה לא מוצא חן בעיניך. זו הדרך שלי, האמת שלי, האהבה שלי".
היא קמה, בורחת מהדשא, מהחשיפה. רצה לספסל נטוש מתחת לעץ זית ענק. הוא קיבל אותה, מגונן.
היא התפרקה, בוכה. שולפת את הנייד באצבעות מזיעות ומחייגת. "אורי", דמעות מלוחות הרטיבו את הצג. "פעם ראשונה שאני מתקשרת אלייך מאז ש-" עצרה את עצמה. אין לי כוח לחזור לשם, לכאב המסחרר. "אתה… מסכים לדבר איתי?"
יסמין הסתכלה לשמיים. הם קודרים, אפורים.
אין ירח ואין כוכבים.
והשמש של חיי שקעה מזמן.
שובו,
ה' מלטף, יורד משמים, איתה יחד בבלבול, בצמא המטורף שלה לאהבה אמיתית. כמו, כמו שהיתה בינה לבין אבא, למרות הכל.
אבא שבשמים איתך שירה, למרות שאת בורחת ממנו. הוא תמיד כאן, נמצא.
שובו. בנים. שובבים.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
107 תגובות
אמאלהההה דאאיייי במבבייייי
שלא תתחתןןןןן למההה
זה כמעט גרם לי דמעה..
מהזההה הכתיבה המושלמת הזאתתת!!!
זהו. אין לי מילים יותר.
את הורסת עם הכתיבה שלך!!
תודה מתוקה!!?
תדעי שאני אוהבת תגובות של אין מילים (חפרתי על זה) ושאני אוהבת את התגובה שלך (בפרט).
ואו במבי.
מדהים!!
מרגש, עמוק עוצמתי!!
איזה כתיבה משובחת..
תענוג. פשוט תענוג!
מעריכה?
מעריכה על מה? על הסיפור?
האמת שהכתיבה זה לגמרי תרפיה בשבילי.
אני פשוט אוהבת לכתוב.
תודה!!?
יאווווו
אין מצבב
גם להתחתן וגם עם בעל אליםםם??
ועוד היא בוחרת בדרך הזאת!!!
לאאאאא
אם זה לא מבחירה, אז איפה הבחירה חופשית??
בסיפור הזה אני מנסה להראות את הצד של אלה שחושבות שיש שם משהו אמיתי לא בגלל שמאיימים עליהן בגלל שהן מאמינות שטוב שם.
אממ עד שזה מתפוצץ להן בפנים…?
מהמםם הייתי מרותקתת
תודה!!
כל כך שמחה לקרוא?
את יודעת שאני אוהדת מושבעת של הכתיבה שלך של הבלוג שלך ושלך?
אינלי מה להוסיף.
ואני יודעת שאת לגמרי מתוקה!!
ספרינג את מהממת??
יפה, במבי, פשוט יפה!!!
אבל אולי כדאי שתתקדמי קצת בעלילה… כאילו פרק שלם ולא ממש התקדמנו…
הערה טכנית: כותבים לבן אליך ולבת אלייך. בהתחלה הייתי בטוחה שעלי זה איכשהו בת…
קודם כל תודה!!?
בנוגע להערה שלך על התקדמות בסיפור, זה מסוג הפרקים שאני קוראת להם: עומדים במקום אבל נחוצים.
אם נחשוב על זה רגע, כשהיית קוראת פרק כזה בספר זה לא היה נראה לך מרוח, זה אולי חמש עמודים. פשוט בגלל שזה פעם בשבוע זה נראה כאילו חזרה על הסיפור. אבל אני אקח את זה לתשומת ליבי. אם את רוצה עוד פירוט לגבי למה זה נחוץ וכו, בכייף!
לגבי הערה, וואי לא ידעתי, תודה שאת אומרת לי את זה, שלא יהיה פדיחות?
ואוווווווו במבי מ ה מ מ ם!!!!!!!
אני לא יכולה לחכות עוד שבועעעעעעע???
תשתדלי לא לחשוב, זה ירוץ מהר יותר!! מניסיון 🙂
תודה על העצה!!!
אני ממש במתחחח!!!!
הסיפורים שלך מצמררים פשוט אני אפילו לא יכולה להגיד כמה זה מצמרר אני בוכה ממששש
וואי סליחה 🙁
את מתוקה!!! אני באמת שמחה לשמוע שאת מתחברת לסיפור, זה נותן זריקת מרץ להמשיך :*
את לא צריכה להתנצל
אני אוהבת סיפורים מסמרים שיער מלחיצים אני ילדה מוזרה קצתת
הסיפור שלך מהממם
בסוף תוכלי להוסיף את חלק וחלק וליצור את הסיפור השלם?
ואוו, שמעי יש לך כתיבה מדהימה.
תשמעי, שאת בעצמך מדהימה??
אינמצב שהיא מתחתנת איתו!
זה לא יקרה!!
די למה???
נאסרין ??, למרות שיפה מצידה שהיא ככה דואגת, הלב שלה לא לגמרי מברזל..
היי, בכלל לא מברזל!!?
תנסי להיכנס לראש שלה… תכלס, היא בין הפטיש לסדן.
כרגע, היא ממש בדרך להתחתן איתו?
חח ידעתייייייי זה יהיה ככהההההההההה יששששששששששש חחח
הוא יהיה אליםםםםםםם מאוודדדד ואז היא תברחחחחח
יא במבושהההה את ענקיתתתתתתתתתתת
אין אין אין אין אין אין עליךךךךךךךךךך מה זה הכתיבה הזאת????????
בפרק הקודם כתבתי תגובה מזה יפה וארוכהההה ולא העלו (למה, אין להם כח לקרוא את המגילה שלי) חבללל חחח
אני בהלם, סתומרת. אני מקווה בשביל שירה שהיא בתברח
אבל שקודם תתחתן איתו!!!!!!!!!!!!!!!
שולינקה את מתוקה!!??
תודה ענקית!!
הכתיבה באה בגנים?
ואני חושבת שלא העלו כי עברת אולי את העשר שורות?
חחח את רוצה לראות איך היא מסכנה אחרי שהיא מתחתנת איתו? אני אחשוב על זה.
?????
במבי את מטורפתתתתתת!!!!
אהבתי שהם הולכים לקראת החתונה אז תנקיו?
תנקיו??
נראלי שבנות יזדעזעו כאן???
למרות שזה ממש מכורח מציאות הסיפור, כי אחרת… אין כאן סיפור.
תודה!!?
אבאלה במבי…. למול הסיומת הזו נמגרו לי המילים.
תקשיבי. אם כל זה שיסמין טיפשה.. זה לא אשמתה!!! בבקשה!!!!!!!!!!! לא מגיע לה לחיות עם ערבי אלים חמום מח! בבקשה!!!!!! היא לא רחלי טישלר שעשתה כלכך הרבה רע לחברות שלה.. היא שירה!! שירה המסכנה שלא מצליחה להסתגל….
וואוו תקשיבי את מכניסה אותי ממש חזק לסיפורים שלך!!
השבוע ראיתי באיזה חנות כמה בחורות ערביות מדברות בקולניות בערבית. הדבר הראשון שעשיתי בלי לשם לב אפילו מה אני עושה זה לחפש על הצוואר שלהן שרשרת עם צלב? ואני לא אחת שסיפורים מצליחים לסחוף אותה
מי זאת רחלי טישלר?
ואגב זה כן אשמתה דווקא בגלל שהיא הולכת לשם בדעה צלולה. ברור שזה גם טיפשות ואולי חוסר ידיעה, בעצם לא חוסר ידיעה יותר בכיוון של הדחקה נוראית…
ובנוגע לבנות הערביות.. אוי? צחקתי. את חמודה!! תדעי שזה כל כך כייף לראות שבנות נכנסות לסיפור, אז תודה שאת משתפת?
הזאתייי מהספרים של ליבי קליין שהתחתנה עם ערבייייייי
אבל זו לא אשמתהההה!!!!!! תראי איזה מסכנה היא… היא בודדה בעולם..
אממ, אז לא קראתי את הספר…
מה היא עשתה לחברות שלה, רחלי טישלר?
זה לא אשמתה של שירה? ברור שהיא מסכנה ובודדה ולפני זה היה לה טוב (איכשהוא) אבל דווקא לכן היא נגררת לשם יותר. מבינה?
במבי. את יודעת שאין לי מילים. ושבכל פרק מחדש אני מתאפקת לא לבכות.
אז זהו. זה מחמאה אדירה נראלי.
אוהבת אותך במבי
היי, לא צריך להתאפק לא לבכות! מבחינתי לבכות זה מעולה!!
וזה לא נראלי מחמאה אדירה, זה באמת מחמאה אדירה?
אוהבת בחזרה!!??
יאיי יום שלישי הגיע חח
במביי את לא נורמליתת (בקטע טוב כע?)
עשית לי צמרמורות יאוו
תקשיביי אין מצב שאת לא מוציאה את זה אח"כ כספר את שומעת??
בטח בקטע טוב, להיות לא נורמלי לפעמים זה מעולה??
אני שומעת זאת אומרת קוראת. תתפללי שבעז"ה יהיה לי את האומץ הדרוש…
אוף אוף אוףףףף נלא פיר למה נגמררר???
את כותבת כרגיל מושלםםםםםםם
איזה חמודה את!!!?
תודה ענקית!!?
שוב אני עם צמרמורות.
ושוב זה אומר הכל.
ישלי ביקורת קטנה.
"היא הפנתה אליה עיניים בוערות, משתדלת לגרד את תחתית סולם האוקטבות למרות שלכל אחד ברכב תקועה אוזניית בלוטוס באוזן והם שומעים שירים על ווליום כל כך גבוה שגם אני מצליחה לשמוע את הצרחות בערבית".
קשה למח לקרוא משפטים ארוכים מדי. באיזשהו שלב במשפט איבדתי אתזה. הייתי מקצרת אותו טיפה.
ועוד ביקורת קטנטונת;
"אבא שבשמים איתך שירה, למרות שאת בורחת ממנו. הוא תמיד כאן, נמצא.
שובו. בנים. שובבים."
זה מצמרר מידי. מידייייי!
האמת חיכתי לראות אם מישהי תגיד משהו על המשפט הזה.
חשבתי שרק לי הוא נשמע קצת מסורבל אז אני שמחה שאת אומרת ואני בעזרת ה' אשנה אותו.
ובנוגע לביקורת השנייה, לרגע חשבתי שאת באמת רצינית, נבהלתי?
תודה מהממת!??
אמאלה במבי, היא באמת הולכת להתחתן!! זה עושה לי צמרמורות.
וואי איזה פרק מרגש, כמו תמיד כתיבה מעולה ומהממת!!
מסוקרנת מאוד מה יקרה אחר כך…
נ.ב. לא כ"כ הבנתי מי זה אורי…
אני מרחמת על שירה כשאני חושבת על זה… אבל, אני חייבת?
תודה, חמודה שאת!!!?
נ.ב
האמת שבפרק הזה את עוד לא אמורה להבין, בעזרת ה' בפרק הבא זה יהיה ברור יותר.
אמאלה במבייי
אני עם דמעות.
אוףף
כל כך רציתי שהיא תתחתן איתו, אבל עכשיו לא כזה באלי
אבל עדיין זה מהממם!!
לפעמים כשרוצים משהו ומבינים שהוא באמת הולך לקרות כבר לא רוצים אותו… אפילו שזה רק סיפור.
מכירה את זה בעוד ספר שאני כותבת, שכמעט התחרטתי על משהו שממש הוסיף אבל מהפכני מדי…
תודה טיקאל את כל כך מתוקה??
באמת שאין לי מילים סורי זה היה יותר מדי מהמם
כמעט יורדות לי דמעות מהעניים הכתיבה שלך פשוט מושלמת אין לי מה לומר אם תכתבי מזה ספר זה היה מושלם בטרוף אוהבת
את מושית וגם הכתיבה שלך
וואו, תודה!!!?
אני מאוד רוצה לכתוב את זה כספר, מאוד. כמובן אחרי שיפוצים והכל… אמן.
את בעצמך מושית?
הגעתי למסקנה הבאה
אני שונאתתתת סיפורים בהמשכים!
בא לי לקרוא את כל הספר המדהים הזה בשלוק אחד ארוך ולבכות במשך שעתיים ברצף.
למה כל פעם מביאים לי עוד ביס ולא נותנים לי לסיים את הפיתה?
במביייי, מהר בבקשה. אני רוצה שיהיה לשירה כבר טוב.
הכתיבה שלך היא משהו שעדיין לא הבנתי איך הא יכול להיות כל כך איכותי.
וואי אני מסמיקה??
אמאלה, איזה מתוקה את. פשוט מתוקה!!!?
אמן, אני גם רוצה שיהיה לה טוב.
ושמחה ממש ממש שאת אוהבת את הכתיבה?
מזכיר לי קצת את השיר "יעקוב" של אברהם פריד….
כשאני חושבת על זה…
וואו יש בזה משהו?? אולי תת מודע…
מטריף במבינה!!
אוף.
מרגיש לי מעגלי כבר. די.
שתעשה משהו אם החיים שלה
אל תדאגי,
פרק הבא הכל יהיה ברור יותר.
עכשיו זה מעגלי כי אני חייבת את הפרק הזה בשביל ההמשך אבל אחריו זה כבר ימשיך לזרום בעזרת ה'.
או אה סוף סוף
(אני די מרחמת על חמדן הלויצלח הזה)
אממ לא יוצלח?
הוא דווקא נראה לי בחור די עם ראש על הכתפיים (בדגש על הדי) אבל הוא ממש לא אחד טיפש.
למה היא אמרה לנאסרין איפה היא נמצאתת??
שתברחח פליזז
לא חושבת שהיתה לה מי יודע מה ברירה…
שתברח? אממ אחשוב על זה?
במבי אם תעני לי זה יהיה ממש משמח!!!!!!!
לא כל כך הבנתי את הקטע שאיפה שהיא נמצאת הם ערבים אבל נתנו לה צלב וצלב זה של נוצרים אז אם אפשר הסבר אני קצת מבולבלת.
הסברתי כמה פעמים ואני אסביר שוב.
ערבים, זה שם כותרת.
להבדיל כמו הכותרת יהודים, שבתוכה יש חרדים, דתיים, דתיים לאומיים וכו וכו.
ככה גם בערבים יש ערבים נוצרים ערבים מוסלמיים אפילו ערבים חילוניים.
ספציפית המשפחה של נאסרין משלבת בין הכל יחד, לכן הם גם לבושים צלב וגם הלכו למסגד שזה של מוסלמים.
אם יש לך עוד שאלות אני כאן?
פעם היו לי תגובות.. היה ונגמר
ים סוער יש בך מתיקות כזאת חמודה??
את מהממת, תודה!!!?
יא מהממתתתת
במבושה את מטריפה של החיים????
אגב, לדעתי זה נהיה טיפטיפונת מרוח. ממש בקטנה. כאילו נראלי היה כדאי להתקדם קצת בסיפור עצמו ברבע האחרון של הפרק או משו כזה.
בכולופן, יצא מהמם כמו תמיד ומושלם כמוך ????
הגבתי על הקטע של המרוח למעלה, אני ממש אשמח אם תקראי.
אבל בגלל שאני רואה שכמה בנות אומרות את זה אני מנסה לחשוב.
אגב אם תוכלו לומר לי מה מרוח, אני אשמח שזה יהיה ספציפי יותר, תודה מראש?
ובכל אופן (?) את בעצמך מושלמת?
במבי, זה יפה בטירוף!
התיאורים שלך מכניסים אותי לסיפור עמוק, והלווו, סגרנו שאת עושה שגיאת כתיב, לא? מה אני אמורה לתקן?
כלום?
אבוי.
נו שוין, הפרק היה מדהים!
??
אני מסכימה לשלוח לך את הטיוטות שלי, יש שם הרבה שגיאות כתיב מביכות?
תודה!! את בעצמך מדהימה?
"אני מתחתנת אבא. סליחה, מבקשת מחילה מראש אם השידוך הזה לא מוצא חן בעיניך. זו הדרך שלי, האמת שלי, האהבה שלי"."
אויי המשפט הזה כאב לי פיזית!! אוףף?
את כותבת מושלם מדי. מצמרר. חי
אני מחכה מאוד לפרק הבא!! כל השבוע חשבתי עליו…
נגלה לך בשקט שלפעמים גם לי יש צמרמורת מהסיפור, ממשפטים מסויימים ודווקא בגלל שזה אמת, שיש בנות שחיות את החיים האלה. וזה כואב, אמת לפעמים כואבת עד פיזי.
תודה, תדעי שהתגובה שלך, אני, לא יודעת אין לי מילים (נדיר…) את מדהימה!??
חיכיתי שיבוא פרק כזה.
ידעתי שהוא אלים וכוחני, ידעתי שנאסרין תקלוט שזה לא נורמלי שהם יתחתנו. ידעתי.
אבל כשזה בא..
וואו. במבי. מעל לכל הציפיות שלי!
עשית את זה פשוט טובב.
צל"ש לך.
אבןןן!!!
איזה חמודה, תודה 3>
אם זה מעל לציפיות שלך אני במצב מעולה, כי הביקורת שלך אחת הטובות! 🙂
את במצב מעולה בלאו הכי!?
אויש, אמאלה איזה פרק!
כ"כ עצוב.. ומפחיד
והחלון הורוד זה דבר שתמיד רציתי שיהיה לי?
מחכה להמשך!
המון בהצלחה?
עוד לא מאוחר בשביל לצבוע 🙂
תודה בטי, מהממת שאת!!
אמן שיהיה לי בהצלחה, סיפור יותר מדי רגיש…
כן, לא יודעת מה אמא שלי תגיד על זה..
מהממת את בעצמך!
במבי אפשר שאלה?
איך את כותבת מהצד של הערבים ואיך נראה בכפר.. את מבררת או שסתם משמועות?
קודם כל ברור שאני מבררת, קוראת הרבה. בכלל אני אחת שמאוד אוהבת לדעת דברים, אז לפעמים הידע הזה באמת עוזר 🙂
חוץ מזה שגם הייתי בפקיעין ואני יודעת איך היא נראית זה ממש נתן לי בסיס וקפיצה טובה לסיפור ב"ה.
וכמובן שיש גם שמועות אבל אותם אני תמיד מבררת, לא חסר לי טעויות 🙂
אל תשאלי כמה פעמים בלעתי תרוק אחרי שסיימתי לקרוא, כי גמני לא יודעת..
את נדירה והכתיבה שלך עוד יותר.
אני לא סובלת תשירה הזאת! כל כך ילדותית ונסחפת.. שתתפוס תרגליים שלה ותלך, מה היא צוחקת באוטו, מה?
זהו נגמרו לי המילים חח
אוי, את פשוט חמודה אניוואן 3>
אבל אם תנסי להיכנס לרגע לנעליים של שירה אני חושבת שתביני אותה טוב יותר.
נכון, היא ילדותית, נסחפת, נמצאת לגמרי בתוך גיל ההתבגרות. אבל קשה לה ה' יודע כמה, אנחנו רק בתחילת הסיפור אז החיים שלה עוד לא כל כך ברורים לכן. היא מחפשת את האמת רק חבל שבמקומות הלא נכונים 🙁
נכון זה חבל, במבי אני בטוחה שאת מקבלת הערות, את נשמעת בוגרת.
אז *כש*תוציאי את זה בתור ספר הייתי מקדישה יותר ממשפט להתחבטות שלה.
נכון הקטע שהיא ברחה, ואז נאסרין באה ומפתה אותה, אז כתבת שם שהיא הסתנוורה וזה.. אבל שם קרה המפנה המשמעותי! היית צריכה להדגיש שם את הכעס שלה על זה שלקחו ממנה את החיים הטובים ואז לעשות לה מן דיאלוג שכנוע פנימי כזה שיהיה לה טוב כי שם האמת..(זו דעתי)זהו חוץ מזה את מוכשרת שאין מיליםם
#יש_לי_עוד_שורה_אז_למה_שאני_לא_יינצל_אותה?
אני לגמרי מקבלת הערות, אהוב את הביקורת 🙂
אני חושבת באמת שאת צודקת, נראלי בתת מודע אני חוששת שזה יהיה ארוך לפרק שעולה לאתר לכן אני מקצרת… אבל את באמת באמת צודקת.
נ.ב
אהבתי את ה*כש* :*
נ.נ.ב
תמיד זה טוב לנצל את מה שאפשר, אפילו רק שורה (אימוגי צוחק)
חח נכון? זה כזה רעע אני גם התעצבנתי
במבייייי בפעם ה1000
מהמםםם כתיבה מרגשת ומושכתתת
מחכה כבר לפרק הבאאא
אז.. שיהיה מהר, טוב??
את פשוט אלופהההה אין מיליםםםםםםם??
חח יש עוד שבועע:)
תחכי בסבלנות?
חחח כבר פחות משבוע, איך אמרתי למישהי כאן, כשלא חושבים זה עובר מהר.
עפרונית, רוצה לאמץ? 🙂
קראתי בנשימה עצורה. נגמרו לי המילים. ואו את פשוט אלופה!!❤
תודה אגם!! 3>
כל כך כייף לקרוא, את מהממת!
מושלםםם
שנאסרין תזהיר את שירה שלא תתחתן איתו. היא נהייתה ממש חברה שלה וזה נראה שהם באמת קשורות, אז שתגיד לה לברוח, בלי שהמשפחה שלה תדע
פליזז
את לא חושבת שהיא יותר מפחדת מהמשפחה שלה מאשר לחשוב על הטוב של החברה שלה?
לא הצלחתי להפסיק לקרוא עד הסוף.
במבי את מטורפת שאין דברים כאלה בגלובוס במבייייייייי
את.
כותבת.
מהמם.
כפשוטו כך משמעו
אני באמת שואבת השראה מהחלל ולא מהגלובוס (אימוגי קורץ)
אם תשימו לב אני מאוד אוהבת, לילה, חושך, כוכבים, ירח…
ותודה דגל!!! 3>
יורדות לי דמעות, במבי.
באמת.
אני פשוט—
אין—
לא יודעת.
אני בוהה במקלדת, לא יודעת מה לכתוב.
זה—
מדהים.
מטריף.
אין, אין לי מיליםםם
(כן אני יודעת מה את נוהגת לומר על 'אין מילים';))
אם את יודעת כנראה שכבר *באמת* חפרתי על זה (אימוגי קורץ)
ותדעי שאני פשוט אוהבת לקרוא את התגובות שלך כל פעם מחדש. את מתוקה מתוקה :*
????
הממ.. יש לי קצת ביקורת:)
רוצה?
במשפט הזה-"מקווה שגחמות גיל ההתבגרות יפסחו עלי לפחות עד החתונה שאז" הייתי מוסיפה פסיק בין ה'חתונה' ל'שאז'.
במשפט הזה-'נאסרין הנהנה למעלה ולמטה בהתלהבות.' הייתי מורידה את 'הלמעלה ולמטה' כי אי אפשר להנהן ימינה ושמאלה, אחרת זה ייקרא נענוע:)
במקום 'היא צחקה צחוק עדין' הייתי שמה 'צחוק חלש'.
בקטע של הכביסה יש יותר מדי תיאורים, לדעתי, וכמעט אין אזכורים..
במשפט 'סרי חמודה, בפנים, הוא בחור טוב' הייתי ממליצה להוריד את הפסיק בין 'בפנים' ל'הוא בחור טוב'..
את ה'יש לך עצה או תבונה נגד אבא' הייתי מורידה, כי זה שיבוץ מאיפשהו בתהילים והיא ממש לא אמורה להכיר את זה בתור ערביה בורה למדי.. היא יודעת לקרוא בכלל??
אגב, לדעתי תתארי יותר איך שהאבא מתייחס לאמא, הוא גם אמור להתייחס אליה ברשעות ולהתעלל בה כי ככה זה אצל הערבים. לנשים אין זכויות.
כאן נראה שהיא קובעת ועושה מה שבא לה… עם קצת פחד מהאבא.
ב'בתים חדי קומה' נשמע שהבתים בעלי קומות מחודדות, למרות שמסתמא התכוונת לעובדה שיש להם קומה אחת:)
זהו, כל השאר מטריף.
בטח רוצה!
תודהה 3>
1. צודקת.
2. בכלל לא ידעתי שזה נקרא נענוע (אממ)
3. תנסי שנייה לחשוב למה שמתי פסיק 🙂
4. למה את קוראת לה בורה? היא יודעת הרבה על יהודים כפי ששמתן לב.
5. את הקטע הזה, אני לא יגלה עכשיו 🙂
6. אממ לא אומרים בתים חדי קומה?
נענוע זה לשלילה, וזה ימינה ושמאלה.
הנהון זה לחיוב, וזה למעלה ולמטה.
לגבי 3-עם ה'בפנים'? לדעתי לא צריך פסיק, אבל מה שאת חושבת.
לגבי 4-ערביות באופן כללי לא אמורות לדעת לקרוא, לכתוב, לצטט פסוקים מהתנך.
ועוד של היהודים!
אולי תשני את זה ל'יש לך מה לעשות נגד מה שאבא רוצה?'
לגבי 5-הממ איזה קטע?
6-זה נשמע שהבתים מחודדי קומה.. מלשון חדות.
לא זוכרת איך אומרים 'בתים בעלי קומה אחת'?
נענוע יכול להיות לימין ושמאל ויכול להיות למעלה ולמטה. הנהון זה תמיד למעלה ולמטה (נענוע – מלשון להניע. הזזתי את הראש.
הנהון – מלשון הן. הנעתי את הראש כדי להגיד "כן").
אין דבר כזה צחוק חלש. אם כבר צחוק עדין.
ערבים (וגם נוצרים) אגב לומדים תנ"ך וחלק ממנו גם מצוטט בקוראן, ככה שזה הגיוני שערבים יכירו ציטוטים מהתנ"ך.
ובלי קשר גם יש המון ציטוטים תנ"כיים (כמו למשל "אין עצה ואין תבונה") שהפכו לביטויים ישראליים, וערבים ישראליים מכירים אותם כמו כל ישראלי אחר.
ובקטע של האלימות.. במשפחות דרוזיות, ערביות-נוצריות וערביות-חילוניות נשים מקבלות יחס שוויוני.
השפלה של נשים זה דבר שקיים בעיקר אצל הערבים המוסלמים.
זתומרת, כמובן שקיימת אלימות, והמון אלימות. אבל היא אלימות באופן כללי, לאו דווקא כלפי נשים.
זה לא ש"כל הנשים מקבלות יחס של שפחות ואין להן זכויות". רחוק מזה ממש.
ובתים חדי קומה הם בתים עם קומה אחת. אין ביטוי אחר.
כדי להגיד שיש להם גגות "חדים" יכתבו בתים מחודדי גגות או משהו בסגנון.
וסתם אגב.. רוב הערביות בארץ דוברות 3-2 שפות ברמה שוטפת, כבר מגיל קטן מאוד.
הן עושות בגרויות ולומדות באוניברסיטאות.
הן ממש לא בורות כמו שאת מנסה לעשות מהן.
וואו אני ממש מסכימה איתך.
הערביות בארץ בכלל לא בורות וחסרות יודע, בדרך כלל הן יודעות עברית וערבית שוטפת ולפעמים אפילו אנגלית. הן מכירות את כל הסלנגים בשפה העברית ובתוכם גם את הציטוטים מהתנך, ככה שזה לא כזה מופרח שאסלי יודעת את הציטוט הזה.
עוד משהו, שימי לב שהמשפחה של נאסרין מקבלת את כל הסגנונות, ככה שמאוד טבעי שיהיה להם את כל הידע הזה…
עצוב לי. מהמם!
תודה, הרוצה בטוב?
במביייי את משודעתתתת לא נורמאלית אחתתת
זה היה מטריףףףף
ויאווו איך חיכיתי לרגע הזה שהוא יהיה אכזרייי
כאילו אם כבר היא מתחתנת איתו שיהיה אכזרי קיצררר שלמות על חלל
מסכנה הילדה?
לחכות לרגע שהוא יהיה אכזרי, לא נורא, בסיפור הכל מותר??
לא היא לא מסכנה אם כבר אני….??
לא רציתי שהם יתחתנו אבל התירוצים הקרצייםםםם שלך על זה שזה מכורח הסיפור או משהו בסגנון?
אבל אם כבר מתחתנים זה כשהוא אכזרי….
באמת שאין לי מילים.
מה זה הרמה הזאת??.
את כל כך טובה.
ואני חוששת שאני אתחיל סתם לקשקש אז אני אשתוק.
באמת כי אינלי מילים ונראלי שזאת המחמאה הכי הכי גדולה.
זאת באמת מחמאה גדולה רחלי… תודה!!?
אני שמחה לקרוא, ממש?
תגובה ה-100
במבי אולי תעשי כמה פעמיפ בשבוע את הסיפור
אני לא רוצה שימאס??
בחיים לא ימאס!!
במיוחד על סיפור כזהה❤❤❤❤❤❤
שניייההה
מי זה אורי?
תסתכלי בפרק האחרון, כתבו שם פירוט על הכל;)
נס שזה קופץ ב100 פוסטים..;)
אורי אם את רוצה לחסוך את ההליכה לשם וקריאת כל התגובות;) הוא תאום של שירה:)