פוסט ארוך לפנייך

ארוך ושווה. סתם, לא.

ילדה אטומה אחת.

היי.
ממצב?

לא נכנסת עכשיו לפוסט שמנוסח בצורה נפלאה או מתוך סערת רגשות.
נכנסת לפוסט של סתם ילדה, שרוצה להראות משהו לעולם.
לשנות משהו, להזיז את העולם ולהעיר אותו.
זאת היתה סתם ילדה, רגילה כזו כמו כולן. היא אהבה להתגלש במגלשה ולשחק עם חברות. תמיד היא היתה כזו באמצע, היא היתה חשובה כזו. כולן הקשיבו לה תמיד והיא נהלה את כל המשחקים.

הרבה בנות קינאו בה, ולא רק בגלל שהיא ככה שולטת בהכל. גם כי אבא שלה היה אבא שלה. הוא היה חשוב כזה, אז כל המורות והגננות אהבו אותה, וכל החברות קנאו בה.
ומה היא עשתה? היא בסך הכל היתה הבת שלו, מה זה אשמתה.

הבנות לא הבינו את זה, והטאקט שלהן גם לא תמיד היה זמין, ולפעמים הן פשוט אמרו לה בפרצוף מה שהן חשבו – עליה או על אבא שלה.
אז כשהילדה הזו התחילה קצת להשתנות והיא לא היתה כמו כולן בכלל, ועוד יותר לא כמו אבא שלה ואחים שלה, כולם הרימו גבה.
ואף אחד לא דאג להסתיר את הגבה הזאת.

והבת הזו ראתה את הגבה, והיא החליטה להמשיך לעשות מה שהיא מרגישה שטוב לה ולעשות את מה שהלב שלה מוביל אותה.
למרות הגבה.
היא המשיכה ולא יכלה יותר, אז היא עזבה את הבית, ואת אבא שלה והלכה להכיר אנשים חדשים ולנסות חיים חדשים.
והתחיל לה טוב, היא המשיכה ללכת לכיוון הלב שלה, והיא הרגישה שהיא עושה את מה שהיא אוהבת.
ואתם יודעים? היא אפילו המשיכה להיות במרכז, וכולם הכירו אותה וידעו מי היא. והיו גם שקנאו בה, אבל היא גדלה והתבגרה וכבר לא כל כך היה אכפת לה.

ואז שוב חזרה הגבה. אותה גבה. אותה גבה שגרמה לה ללכת.
אבל הפעם הגבה היתה כואבת יותר, למרות שהילדה התבגרה מאוד וגדלה מאוד, הגבה היתה חזקה יותר ופוגעת יותר. ולמה?
כי הפעם הגבה היתה מהסביבה הקרובה אליה ביותר, האנשים שהיא הכירה והם הכירו אותה, האנשים הקרובים אליה, השלושה אנשים היחידים אותם היא הסכימה לשתף ולספר להם. האנשים האלה ממש בחרו להרים לה גבה.
וזה כאב לה כל כך, והיה לה קשה, והיא רק הבינה כמה היא כישלון, כמה היא טעות נוראית שנבראה בטעות. והיא לא רצתה יותר.

אז היא חשבה איך ללכת. איך פשוט לעזוב רחוק בלי שאף אחד לא יוכל למצוא אותה לעולם.
היא חשבה. היא גם נסתה. היא לא הצליחה. היא לא היתה מסוגלת.
והיא כבר היתה כל כך לבד. רק היא והגבה. כל מה שהגבה הזאת גרמה לה.

ואז היא כבר לא נסתה לברוח. היא גם לא רצתה, כי לא היה לה כוח יותר. היא פשוט נתנה לחיים ללכת לכיוון אחד וזהו. אז היא לא עשתה כלום, היא קמה בבוקר והמשיכה כרגיל והיא כבר שכחה מהלב שלה. אותו לב שכל כך משך אותה, אותו לב שגרם לה לעשות דברים. הלב הזה גרם לה להיות מה שהיא עכשיו. כלום, אפס.
היא הבינה שהלב הוא טעות אחת גדולה, היא הבינה שהוא גרם לה לעשות דברים שהיא בכלל לא רוצה. אז בהחלטה פשוטה היא החליטה לסיים עם זה. היא פשוט אטמה את הלב הזה. ביחד עם הגבה.

היא המשיכה בדרך של הלב – כי בו היא התחילה וזו היתה הדרך הכי נוחה לה, אבל הלב כבר היה סגור. רק העורקים והורידים הם אלו שחיברו בין הגוף שלה ללב שלה.
והיא כבר שכחה מהלב שלה. היא שכחה מתי צריך לשמוח ומתי צריך לבכות. היא לא ידעה מה עצוב ומה מכעיס. הלב שלה לא ידע להכיל את עצמה. אז היא לא כעסה ולא היה לה עצוב וגם לא היה לה שמח.
היא אהבה להקשיב ללבבות של אנשים אחרים. היא פשוט הקשיבה להם, ורק המוח שלה הכיל את הלב של האנשים האחרים, לא הלב שלה.

אז לא היה לה עצוב עם אנשים אחרים וגם לא שמח.
היא היתה קפואה. ואיך כולם מסביב קראו לה? אדישה.
ולילדה הזאת אין סוף טוב. היא נשארה קפואה עד עצם היום הזה,

וגם כשהיא כתבה את הפוסט הזה היא היתה קפואה. רק האצבעות שלה זזו.

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא:

איך לגלות את הכישרון שבי?

יש לי בעיה לא ממש בעייתית.. אני פשוט לא מוצאת כישרון שיש בי..אני לא יודעת לצייר, לרקוד ,לשיר , לנגן..וכל מיני כאלה דברים שכיף לברוח אליהם כשאין עלינו רוח טובה.. הייתי ממש רוצה למשל לדעת לנגן

הוסיפי את התגובה שלך:

20 תגובות
  1. כוכבה⭐ הגב

    אני לא יודעת מה להגיב,
    גדול מדיי למידותיי.
    😶😶

  2. מקושרת הגב

    ואני מבינה אותה כי גם לי פעם היה כזה (לא) לב…
    זו הטעות הכי גדולה שאפשר לעשות בחיים.
    לא זוכרת איך יצאתי מזה אבל זו עבודה ענקית עם עצמך ומומלץ סיוע של אדם קרוב אם יש.
    פשוט לנסות לעשות את זה בלי להתחמק ובלי תירוצים כי בסוף גם כשרוצים… כבר מאוחר מידי וזה קשה נורא.
    לפי מה שכתבת זה נראה בשלב הזה.
    ואני רואה שאת כבר מבינה שזה לא טוב…
    בהצלחה! ❤❤

  3. אייס מוקה הגב

    וואיי זה נשמע כלכך כואב!!!!
    ואת כותבת כלכך נוגע..!!
    גם לי לפעמים יש זמנים כאלה – שאני ממש קפואת רגשות
    ובשביל להשתחרר מהקיפאון הזה אני פשוט מחפשת משהוו שיצליח לרגש אותי או שיעשה לי מזה טוב בלב (אני שומעת נגיד שיר מרגש/עצוב שגורם לי לדמוע
    או אפילו עושה משהו שאני יודעת שאני יקבל עליו מחמאות, וזה יעשה לי נעים בלב…)
    וגם פורקת את כל החוסר רגש שלי למישהו – שאני יודעת שאכפת לו ממני
    או שלי אכפת ממנו..;)
    ואני סומכת עליו שלמרות שהוא לא מספיק קרוב אלי הוא יהיה מספיק רגיש כדי להקשיב להזדהות ולתמוך…אולי גם לייעץ לי מה לעשות
    אני איתך נשמה..!
    מחזיקה לך אצבעותת

  4. שולינקה הגב

    אני בהלם.
    שיתוק.
    אני——
    יחזור עוד מעט לנסות, רק לנסות לבטא את הלב שהרעדת לי, הקפוא.

  5. תפוח בדבש הגב

    וי, קשה…
    "הבנות לא הבינו את זה, והטאקט שלהן גם לא תמיד היה זמין"
    לא פשוט להתעלם מזה.

  6. Neshama הגב

    איזו נשמה טהורה, צדיקה.
    עכשיו כואב, ועוד מעט יכאב יותר אבל זו תיהיה רפואה למכה.

  7. נקודה הגב

    לא מכירה אותך.. אבל רק מהכתיבה אני מבינה שיש פה מישהי מיוחדתתת,בעלת אומץ, שלא מתפעלת מהסביבה וזה מדהים בעיני!
    עד לאותו מצב חישבת שהריחוק הזה טוב? לכן התנהגת כך..
    עכשיו את מבינה אחרת ועם אותו אומץ ונחישות שלב אחר שלב תגיעי לאן שאת רוצה! למקום הטוב באמת!
    שתיהיה לך המון הצלחה בהמשך דרכך!❤
    נגעת בי מאוד.

  8. מאמינה שיהיה טוב הגב

    ואיי את נדירה
    אני חושבת שמאד יעזור לך טיפול רגשי זה נשמע הכיוון…
    בהצלחה ואת כותבת זורם…
    לילה טוב!

  9. .... הגב

    גם לי נהיה הקטע של האדישות ואטימות רגשית מה אפשר לעשות?

  10. יוזבד הגב

    אוף לי עכשיו. ממש. וכל המילים היפות אבדו.
    רק אכתוב שהבעת בצורה טובה כל כך את מה שאת רוצה לומר,
    והלב לא *באמת* קפוא, כי אכפת לךך. את רוצה להרגיש.

  11. דיאן הגב

    הקפאת גם אותי😮
    כל זמן הקריאה הייתי ככה😮😥😣
    למה????
    אוף, אני פשוט לא יודעת מה לכתוב…
    כתבת את זה כל כך ממכר, שקראתי עוד פעם, ועוד ועוד…
    אפשר טישיו?

  12. נמר מחושל הגב

    אווווף אההה אני לא יודעת כ"כ מה לומר אבל בל שאף אחד לא דואג לקרב אליה את התנור המחמם ולהביא קצת חום ללב שקפא💔

  13. פנרס הגב

    את בהיפותרמיה, שותפה שלי.
    דרך הטיפול היא קירוב למקור חום והזעקת עזרה.
    יש אולי מקור חום בסביבתך?
    יש אנשים שיוזעקו לעזרה?

    וגם אצבעות זזות זה משהו, לרוב זה מראה שהגוף מתחיל לצאת מההלם.
    את יודעת, לא כואב להיות בהיפותרמיה, זה קפוא ואדיש וחסר תחושה, החלק הכואב הוא כשהגוף מתחיל להפשיר וקולט כמה קר לו בעצם.
    אני חושבת שאת מתחילה להפשיר.

  14. מישל הגב

    אמאלה. אני בהלםםם.
    הייתי בטוחה שזו אלגוריה יפה, עם סוף טוב ומסר לחיים.
    הקוביה הצהובה… היית צריכה לראות אותי ככה עם היד על הפה.
    תרשי לי לתת לך חיבוק חזק חזק וארוך ארוך…

  15. ים סוער הגב

    אאוץ,
    צודקת..
    גם אני לא מודעת לכמה זה יכול לפגוע.
    עצוב.

  16. רק הצצתי באתר הגב

    קצת שלילה, אולי נחיתות, ואומץ. ציניות. ובכלל, הגישה
    אני פשוט רואה איך את נראית עכשיו כשאת עוברת פה על התגובות.
    אותו פרצוף, בדיוק אחד לאחד
    נכון שיש לך עיניים חומות? אבל בהיר
    את בטח אוהבת להסתכל על עצמך במראה כשהן דומעות
    ככה אני מציירת אותך.
    ותדעי לך שלא סתם כולם היו סביבך
    סתם כי זה אבא, או הבחירות, שלך
    יש גם אותך
    ספרי על זה. עלייך.
    על מה שאת מרגישה וחושבת, ורוצה, זה גם חשוב
    התחלת מהמם. פתחת, חשפת, זהו
    עכשיו לעצמך… ואולי גם לנו… תנסי להמשיך. עדיף עם אצבעות זזות, לא רק מחשבות
    אולי דף ועט, אולי עיפרון ואולי טיוטה
    או שעווה ולימון. לשיקולך
    בכל מקרה אני ממליצה לך להתיישב ולכתוב לעצמך, תעשי לך סדר, רציני, ברור
    של מה את מרגישה, תפשטי למילים, מדויקות
    מה קרה, איך קרה
    מה היה.
    ועכשיו מה את רוצה שיהיה.
    מה בבחינת חלום שלא תלוי בך, זה שתתפללי עליו
    ומה בבחינת שאיפה שתלויה בבחירות הבאות שלך
    באיזה מקום את רוצה לראות את עצמך
    עוד חודש, שנה, עשור
    תפרטי לעצמך במילים. תעלי שאלות, תעני תשובות
    שלא יהיה מנוסח בצורה נפלאה או נכתב מתוך סערת רגשות.
    סתם משו פשוט. לעולם של עצמך. בשבילך

    ויש פעמים שצריך להשליט מוח על לב. ובטח שזה קשה, לא תמיד מוצאים את אותו המוח. אבל חשוב לדעת כי "המוח שליט על הלב בתולדתו" – ככה, בטבע שלו. יש לך את זה, תגלי את זה ותשתמשי ביכולת הזו בזמן שצריך. בעזרת השם.
    אל תשכחי את התפילה שלך. היא יקרה לך, לקב"ה, לעולם

  17. חניוקית הגב

    שיהיו לך מיליון גבות מורמות מסביב. ושייתפס להם העין מרוב הרמת גבות.
    אותך זה לא אמור לעניין. אם את באמת חושבת ובטוחה במה שאת עושה, (וזה לא נוגד את חוקי התורה וההלכה כמובן..) אז לכי על זה ואפילו תרוצי.
    ואל תתיחסי לכל הגבות שמסביבך. הם פשוט מקנאים בך. אני כבר למודת ניסיון שכשאנשים רוצים להגביה את עצמם, הם פשוט בוחרים להוריד אחרים. ככה בלי סיבה.

  18. "כמו אבן במים עזים" הגב

    קודם בואי נתחיל בזה שאת חייבת לעשות משהו לעולם עם הלב שלך (לא הקפוא- הוא שייכת לעצמך, את הלב החיצוני) והכשרון… מה זאת הכתיבה הזאת?!!!! מדהים!!! לרגע שכחתי שאת כותבת משהו אמיתי וכואב (זה היה כואב אבל לא אמיתי ש"סתם" בת כתבה על עצמה).
    נגע בי לגמרי. נשכתי את עצמי מהזדהות. אני נחשבת לבת רגישה עם לב מכיל ומבין אבל זה כמין הצגה. חיצוני! לא פנימי. גם הלב שלי האישי קפוא. הרגשות נמחקו. אבל בחוץ? הכי ריגשית.
    עכשיו לגבי התוכן בכלל, אני לא חושבת שאוכל לעזור לך יותר מידי כשאת כלכך רחוקה ממני, כשאני לא ליידך. וצערי חוויתי (או שעדיין?) על עצמי. וגם חברה שלי במין דבר בסגנון הנ"ל רק שנכנסה מסיבה אחרת לגמרי… אבל הסיבה לא משנה המציאות כואבת ועצם הרעיון שכתבת כאן זה מראה לי שאת מודעת לעצמך שזה נפלא, לא כולם ככה. אם אין חברה או מישהו קרוב שיעורר אותו (את הלב המיוחד שלך) אז צריך לפנות לאיש מקצוע… השאלה היא איך. איך באמת?! כלום ממה שאני או מישהי תכתוב, לא יעזור. זה תלוי בך בלבד!!!
    אני מאחלת לך המון הצלחה. אוהבת אותך תמיד! תזכרי. (גם בלי הבת של… וכי השם שלך…. פשוט כי זאת את!)

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?