כמו חיה פצועה נטרפת,
מנסה לאחוז בלב,
אך אני רק שורטת,
מוסיפה שוב ושוב כאב.
תופסת אותו היקר שלי,
כולו מדמם ורועד,
מנסה להבין את גורלי,
רוצה לראות את הרוע מועד.
מלטפת לאט לאט,
מנסה לנחם לאהוב,
קצב הדופק הואט,
מסלקת ממנו כל מכאוב.
מסתכלת על היד,
שלא התכוונה להכאיב,
מתפללת שעוד תתרפא,
תפסיק את הלב להחריב.
שוב מוחה דמעות,
שנוטפות להן בקצב,
מנסה לשכוח את השעות,
שבהן שקעתי בעצב.
מנסה לחזור לאהוב,
לחזור להיות אני,
רוצה להפסיק לכאוב,
שיגיע הטוב האמיתי.
יש לי בעיה לא ממש בעייתית.. אני פשוט לא מוצאת כישרון שיש בי..אני לא יודעת לצייר, לרקוד ,לשיר , לנגן..וכל מיני כאלה דברים שכיף לברוח אליהם כשאין עלינו רוח טובה.. הייתי ממש רוצה למשל לדעת לנגן
אחרי שעות חיפוש וכאב מצאתי את ששנאה נפשי
כשאת קונה משקפיים תהיה בטוחה בעצמך ובחרי רק מה שאת אוהבת
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
כל הזכויות שמורות לאיטי פרוס, תשע"ח.
עיצוב: סטודיו נחמי שלנגר איור: אלישבע מימון בניית אתרים: נטוורקינג – אתרים שעובדים בשבילך
תמונות הרבי צולמו ע"י יוסי מלמד ולוי יצחק פריידין ז"ל ונתרמו לאתר באדיבות 
9 תגובות
אימאלה ואבאלה
זה היה,אח נגעתי בי ממש..
❤️
תודה ילדה קטנה.
וואו! וואו! וואו!
והפסקה השניה- פשוט חותכת, מצמררת
את צודקת נמרית אחת..
היא באמת הפסקה שהכי חודרת אצלי.
לפעמים לא מאמינה שאני כתבתי את הבתים האלו..
תודה❤️
❤💘
❤️
וואו אני קוראת את זה שלוש פעמים ומחפשת את המילים שלי…
כי כל מילה שלי לא תהיה מדוייקת ודי תצמצם את הרגשות שלי, כלומר, יותר מידי…
שתדעי שאת פשוט מדהימה ושזה נגע בליבי.
ושנורא אהבתי את הסוף (שני הבתים האחרונים), זה מדהים!
😍😍
ואווו תקשיבי אני בהלםםם
לא הייתי באתר כמה חודשים..
נכנסתי עכשיו וזה הפוסט הראשון שראיתי…
ואלה הספיק לי..
עכשיו אין סיכוי שישעמם לי חודש בערך חח אני לא אפסיק לחשוב על התוכן שלו..
ו…
ואוו חייבת לומר לך שבאמתתת אין לי מילים לתאר לך מה הרגשתי…
רק.. מאיפה את יודעת לכתוב ככה??
מי לימד אותך לכתוב את הלב בכזאת רמה מטורפת??
את מדוייקת.
יותר מזה קשה לי להביע.