מי אדיר על הכל/ 2

.

שחמט

כ"ג ניסן:
ארי יושב בגינה עם חיים מאיר ששמח לשמוע שארי בבית עדיין. "אז מה קורה ארהלה?, בעיות בישיבה?" הוא מתפלא, ארי בחור רציני לא מתאים לו.

"מה ? לא , למה אתה חושב?"

-חיים מאיר מסתכל עליו חזק "למה אתה בבית? ואל תגיד שאתה מתגעגע כי היה עכשיו פסח" הוא דואג לארי, הם היו חברותא בישיבה שלוש שנים עד שחיים מאיר התחתן ועבר לירושלים, הם נפגשים כשארי חוזר מהישיבה אבל הקשר שלהם נשאר ממש קרוב כמו אחים. או כמו שארי אמר לו פעם "תלוי איזה אחים" אז עכשיו ארי ביקש ממנו לשבת קצת לדבר והוא הגיע הכי מהר שיכל.

"זה.. פשוט ..אני נפגשתי" בסוף הוא פולט את המידע.

חיים מאיר מסתכל עליו, קצת בהלם "לא אמרת שאתה רוצה ללמוד עד סוף השנה ואז להתחיל?", ארי נאנח "כן, אמרתי אבל ההורים שלי שיכנעו אותי שאם יש משהו טוב חבל להפסיד וכו'"

– "נו? ו?" הוא במתח. "תראה" ארי מתחיל לדבר וביחד הם מצליחים להבין ממה הוא חושש ומה הפלוסים שהוא מוצא. הם נפרדים רק אחרי שחיים מאיר מוציא מארי הבטחה שהוא מעדכן אותו בהחלטות או בהתלבטויות או שאם סתם ירצה לדבר הוא יודע מי תמיד יוכל .

ארי עולה הביתה, מוריד נעליים ונכנס למיטה הוא שוכב בחושך. מסתכל למעלה וחושב, חושב על החיים, על מה שדיבר עם חיים מאיר, על מה שדיבר עם ליבי. הוא נרדם מאוחר מאוד. מאוחר, אבל עם חיוך.

כ"ח ניסן:
חיים מאיר מזהה אותו מתחילת הרחוב, הוא מנופף לו לשלום. "ארי! מה קורה??" הוא במתח –"אה אני.. " הוא נבוך. חיים מאיר מחכה בסבלנות , ארי מתחיל שוב "אני.. זאת אומרת .." הוא משפיל את העיניים "אנחנו… נכנסתי היום לרבי" הוא לא נושם כמעט, חיים מאיר מועך אותו חזק חזקק

"ארי! אני לא מאמין" ארי בוכה, חיים מאיר לא מצליח להירגע, "אני מבין שזה סודי עדיין" –"כן, ואל תשכח שזה שאני ביקשתי ברכה, לא אומר שזה באמת .. אתה יודע.. שכולם רוצים ככה.." הוא שוב נבוך. נכנס הביתה פוגש בעיניים הזוהרות של אמא שלו, זוהרות בזהירות . לא רוצה להתאכזב ובחיה בת ה14 שמסתובבת סביבו ומנסה להוציא כמה שיותר מידע , בשרהלה בת ה17 שמבינה הכל או לפחות חושבת ככה. בשימי שחוזר לארוחת צהריים מהישיבה הקטנה ולא מבין שיש פה משהו שונה, בשלומי שמעצבן אותו בדרך כלל אבל עכשיו הוא לא שם לב לכל זה כי הוא כמו ששלומי אמר "קצת מרחף".

כ"ט ניסן:
הם עומדים בטיילת, מסתכלים על הים ובשקט בשקט מציצים אחד על השניה. מנסים לחשוב מה עובר לשני בראש "אה אני חושב.. זאת אומרת ש.." ארי מסתבך, או שהוא פשוט מתרגש? ליבי מסתכלת עליו ודומעת "אני.. פשוט.. אפשר.." הוא מנסה להמשיך ולא כל כך מצליח ואז הם צוחקים וצוחקים ולא מפסיקים לחייך במשך כל הערב.

הם נכנסים לבית שלה, ההורים שלה עומדים שם נרגשים ומאחלים לו-להם מזל טוב. ההורים שלו מאחוריו תומכים בו בשקט. האחים הקטנים שלו מאושרים, אלי לוחץ ידיים עם ארי-גיסו החדש, הוא היה מתוח לדעת מי יהיה גיסו היחיד אבל כשראה את ארי נרגע. הגדולים -הנשואים יבואו מאוחר יותר. דינה וחיה מתחבקות, לדינה זה הילד השלישי שהיא מחתנת. לחיה -הראשון.

צבי ושמואל לוחצים ידיים , הם שותים לחיים והטלפונים מתחילים לצלצל. ראשונים מגיעים האחים והגיסות . יענקי-האח הבכור נראה ממש שמח הוא מחייך מאוזן לאוזן ומועך את ארי בחיבוק אדיר, כשמסיים הולך לרכל עליו קצת באוזני השווער. שלומי דווקא היה בסדר ציין לעצמו ארי בסוף הערב הארוך הוא נכנס, תפס את ארי ואמר "נו, איזה הפתעה עשית לנו?! " קצת מדי בקול לטעמו של ארי, אבל לא נורא.

אחר כך הגיעו סבים וסבתות. סבא של ליבי לחץ לו את היד והבטיח כל מיני מתנות מה שגרם לארי לומר כמה "תודה רבה, אמן, הכל בסדר באמת לא הייתם צריכים". סבתא של ליבי באה לספר לו במה הוא זכה מה שסחט ממנו וממי שעמד לידו כמה חיוכים טובים. מי שצעק "מזל טוב" היה חיים מאיר , שהגיע די מהר -חשב ארי . חברים וחברות, משפחה, דודים, מורות ושכנים. הגיע הרב שאול – הר"מ בישיבה שכמובן נשא את נאום ה "אני באמת לא אומר את זה על כל אחד, אבל ארי הוא אחד הבחורים הכי טובים שיש לנו אם לא הטוב ביותר ".

באמצע, ארי מבחין בחיים מאיר יוצא מהבית הוא תופס אותו, קצת פגוע ושואל "מה אתה ככה בורח?" -"הי חתן מה אתה יוצא?" חיים מאיר מנסה להתחמק, "חיים מאיר? דווקא אתה?" ארי מאוכזב. הוא מציץ בפלאפון, קצת לחוץ, מתופף ברגל "תראה ארי אני מוכרח ללכת, באמת " הוא אומר ומחבק אותו .
הם קובעים שהחתונה תערך אם ירצה ה' באלול ונפרדים בהתרגשות.

ליבי במיטה לא מצליחה להירדם, מאושרת, חושבת על חיים שמתחילים עכשיו. על אבא, אמא ואלי שנשארים לבד בבית. ונרדמת מאוחר, מאוחר-אבל עם חיוך.

חמש לפנות בוקר, משהו העיר את ארי. רגע, הוא חושב לעצמו אם הוא התעורר מסתבר שהוא נרדם בסוף. מתי זה היה? הוא לא זוכר. הוא מציץ בפלאפון וגילה מה העיר אותו, הודעה מחיים מאיר. הודעה! מחיים מאיר! בחמש לפנות בוקר! רגע, אולי הוא רוצה להסביר למה הוא עזב אתמול באמצע? אבל למה עכשיו? מתוך שינה הוא קורא את ההודעה ולוקח לו זמן לקלוט מה כתוב שם.

"ארי אני כותב לך מיד, מקווה שלא מעיר אותך ב"ה נולד לי בן!" ארי מתיישב, נוטל ידיים וקולט. בן! לחיים מאיר!

הוא יוצא מהחדר כנראה שכבר לא ישן יותר הלילה. בסלון הוא פוגש את אביו שקם לותיקין."ארי?" צבי קצת מתפלא, אבל חושב ש"בכל זאת-חתן!" הוא מסתכל על ארי שמחייך כולו ובד בבד נראה קצת מטושטש "טאטי" ארי מסביר לו "לחיים מאיר נולד בן!"- "וואו! מזל טוב!" הוא שמח בשבילו. ארי מתארגן ויוצא להתפלל- להודות על הכל..

המשך יבוא…

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא:

איך לגלות את הכישרון שבי?

יש לי בעיה לא ממש בעייתית.. אני פשוט לא מוצאת כישרון שיש בי..אני לא יודעת לצייר, לרקוד ,לשיר , לנגן..וכל מיני כאלה דברים שכיף לברוח אליהם כשאין עלינו רוח טובה.. הייתי ממש רוצה למשל לדעת לנגן

אין על

מאיזו חנות הגרביים שעליך עכשיו?

ככה שבים

אחרי שעות חיפוש וכאב מצאתי את ששנאה נפשי

הוסיפי את התגובה שלך:

8 תגובות
  1. ענן מוזר הגב

    לאיודעת, רק לי מרגיש שאת רצה?? 🙂
    את ממש ממהרת עם הסיפור, אם תמרחי עוד קצת זה יהיה עוד יותר טוב!
    גם עכשיו זה ממש טוב, אהבתי תעלילה 😉

    • ... הגב

      כן את קצת רצה…פחות מורחת את העלילה!
      אבל סיפור מהמם:)

    • מקליד/ה... הגב

      תלוי מה אמור להיות לב הסיפור.
      ממה שאני מבינה סגירת השידוך היא סוג של פרולוג, ולב העלילה יהיה בתקופת ההכנות לחתונה / אחרי החתונה. שימי לב שבינתיים הכל זורם על מי מנוחות פחות או יותר ואין עדין פלונטר.
      אם אני צודקת אז זה בסדר שהתקופה הזאת לא מאוד מפורטת. אין עניין למרוח סתם…
      בכל אופן נהניתי מאוד לקרוא 🙂

  2. שחמט הגב

    תודה!
    בעיקרון את צודקת, אבל חשבתי שאם אמרח מדי לבנות יהיה קשה לעקוב..

  3. &And הגב

    מהמםםם
    שחמט את כותבת מדהים
    רק אוליי קצת יותר תפרטי
    תודה על הסיפור😊🤩❤

  4. xgrv הגב

    אחרי התגובות פה, הייתי חייבת להסופיך את דעתי, שכל עוד משהו רציני יותר לא קורה, זה מצוין בהחלט שאת לא מרוחת סתם. זה עושה את הכל יותר מעניין:)
    כתיבה יפה וסיפור מעניין, מחכה להמשך!

  5. מישהי מסוימת הגב

    דבר ראשון העלילה מהממתתתתת!
    ואת כותבת נורא יפה!
    עכשיו, בפרקים הראשונים(הכל זה רק דעתי) את צריכה יותר לספר על רקע.. על ארי על הלימודים בישיבה על מסלול חיים ואותו דבר אצל ליבי, היא לומדת בסמינר וגם לה יש חברות אפילו הייתי כותבת שיש לה חברות נשואות ואולי יש בנות בכיתה שלא וכו'וכו' פשוט תמר–חי את ההתחלה.. היא צריכה לפרט לנו!
    דמייני את עצמך אחת מאיתנו, את לא יודעת בדיוק מי זה ארי, חוץ מזה שהוא בן 18-19, רוצה ללמוד לפני שהוא מתחתן ו—בום! הוא מתחתן! איזה אושר!
    אבל רגע, אני לא יודעת עליו כלום! (גם לא על חיים מאיר)
    ועל ליבי בכלל לא פירטת..
    אז מסקנות:
    1)ההתחלה צריכה לספר על הרקע של הדמויות, מי הן? מה השאיפות והחלומות שלהן? החברה שלהן? על רגשות וכו'…
    2)את האירועים הפצצים (-אירועים מרכזיים בחייהם של הדמויות,לדוג' הווארט של ליבי וארי)שמים יותר באמצע או לקראת הסוף של הסיפור.
    אב-ל, ואבל גדול, אם הסופר מתכנן עלילה שבה שני בני הזוג מתמודדים אזי הוא ישים אותה בהתחלה (לא בפרק 2, כן?) זו תיהיה בעייה של שניהם, אז אין לי מושג על מה הולך להיות הסיפור, הוא יהיה מהמם! והכל מאהבה!
    אז סורי על המגילה, פשוט כשאני נכנסת לניתוחים של סיפורים אני נשאבת! ממששששש!
    חברה שלי כותבת סיפור והתכתבנו במייל, וכתבתי לה הודעה כזאת ארוכה שלא נראה לי היה לה כח לקרוא אותה..
    קיצער,בהצלחה!

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?