היא עוד תחזור

.

אורגניזם רנדומלי

– איך קוראים לך, ילדה?

האיש הזקן, המקומט, עם השפם וכובע המצחייה המשובץ, היה הראשון לפנות לפעוטה שישבה בשיכול רגליים על רצפת השוק המוכתמת. מזריחת השמש היא יושבת שם, לבד. אנשיהן הממהרים של החנויות ההומות לא הבחינו בה, אולי העדיפו לא להבחין. לחשוב שעוד רגע יגיעו לקחת אותה. הרי היא לא בוכה, וודאי לא אבודה, הכל בסדר. אפשר להמשיך הלאה.
"אור, כמו הירח והכוכבים" ענתה הילדונת וחייכה חיוך חסר שיניים.
– ואיפה אמא שלך?
"נסעה, רחוק. רחוק מאוד. למקום שלא חוזרים ממנו. גבוה למעלה"
הזקן נאנח, תמך בגופו בידיים רוטטות מזקנה, והתיישב לידה עם הרצפה.
– ומי איתך פה?
"אמא" ענתה הילדה, מבטה נוזף מעט. "היא כאן, בלב שלי, ואני מחכה שהיא תסתכל אלי מהשמיים ותראה שאני ממתינה לה, ואולי תצליח לחזור".
– ואת חושבת שהיא תחזור מהמקום ההוא, בין הדוכנים?
שאל הזקן וליטף את שפמו.
"כן" היא הנהנה, שיערותיה השחורות והארוכות נעות מצד לצד, "אני בטוחה".
היא השליכה מבט נוסף בזקן, שהמשיך ללטף את שפמו באיטיות מחושבת, וצחקה. "אתה נראה מדען משוגע עם השפם הגדול והלבן שלך. אתה זקן", קבעה. "אמא שלי לא הייתה זקנה. אמא שלי יפה מאוד. אולי תרצה לחכות איתי? וכשהיא תחזור, אבקש ממנה שתחבק גם אותך – כדאי לך – אמא מחבקת הכי טוב בעולם. עוטפת כמו שמיכה חמה עם כבשים לבנים וצמריריים"
"טוב". אמר הזקן. "החיבוק שלה נשמע נעים מאוד. נחכה ביחד".
והם ישבו והמתינו, הזקן אוחז בשק גדול, והילדה ממוללת עלה ארוך, יבש, שצבעו לא אופייני היה לעונה. אט אט נשימותיה הפכו שטוחות יותר, לחייה אדמו והיא מיצמצה מול החום הכבד. הזקן מזג כוס מים, פרס פרוסת לחם עבה, מרח אותה בחמאה והגיש לה. הילדה ממלמלת מילת תודה, הזקן מחייך.
והם ישבו, ישבו וחיכו, עד שהשמש הייתה חמה כך כך, והם לא יכלו לה, משפשפים את עיניהם הדמעות. הזקן נתן יד לילדה ועזר לה לקום.
"בואי, הולכים."
"לאן?" שאלה הילדה.
"הביתה." השיב הזקן.
"אבל מה עם אמא?"
"נוכל לחכות לה שוב מחר."
הילדה עצמה את עיניה הכהות אל מול השמש, ואמרה, "אתה רואה את הנמשים האלו, שרוקדים על האף והלחיים שלי? אלה נשיקות מאמא, מיוחדות בשבילי. אבל עדיין כדאי לחכות לחיבוק"
"נחזור בשביל החיבוק",
הבטיח הזקן. "אל תדאגי. נחזור."
הם התחילו לצעוד בשתיקה, לאט אבל בטוח.
לאחר כברת דרך שאלה הילדה, "לאיזה הביתה הולכים?"
– לבית שלי, שהוא גם שלך.
"אבל הבית שלך הוא אינו שלי"
– מעכשיו הוא כן, כך נוכל שנינו לחכות לחיבוק של אמא.
"תוכל לקבל ממנה חיבוק, אבל אמא היא רק שלי".
אז זה בסדר שהבית הוא של שנינו?
"כן" הינהנה הילדה ברצינות. "הבית הוא של שנינו. אבל המחשבות שלי הן שלי ושלך הן שלך."
"סיכמנו" הנהן הזקן בראשו, ושפתיו התרחבו למעין חיוך צר שנראה כמנסה להסתתר.
"על מה אתה חושב? אני חושבת שאם אמא תגיע עכשיו – בדיוק בזמן שאני לא בשוק – איך היא תדע למצוא אותי? היא וודאי תדאג מאוד. אולי נלך ונבדוק פעם אחרונה?"
"בסדר". נאנח הזקן. "פעם אחרונה".
הם חזרו אל השוק, שהיה כבר ריק מאדם, והתיישבו בשקט.
"את יודעת?", לחש הזקן, קולו מהוסס.
"אולי היא לא תחזור."
– "היא תחזור, היא תחזור, אני יודעת". אמרה הילדה, מביטה בעיניים כלות בדוכן האחרון שננעל, קולה נבלע ברעש המפתחות המשקשקים. "היא חייבת לחזור".

הסיפור הזה נכתב בהבזק נהדר של השראה, על ילדה קטנה אחת עם שיער חלק וחיים עקומים.
ניסיתי לקחת את כאב האבדה, הנורא מכל, ולנתח אותו לפרוסות – אם כי סביר להניח שכשלתי.
התלבטתי מאוד אם לשתף אותו , בסוף החלטתי שכן.
מקווה שתצא ממנו התועלת שקיוויתי לה, אחרת בזבזתי את זמנכן וכל מאמציי התפוררו לאבק.
תודה שהייתן איתי, עד כאן.
לתמיד.

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא:

איך לגלות את הכישרון שבי?

יש לי בעיה לא ממש בעייתית.. אני פשוט לא מוצאת כישרון שיש בי..אני לא יודעת לצייר, לרקוד ,לשיר , לנגן..וכל מיני כאלה דברים שכיף לברוח אליהם כשאין עלינו רוח טובה.. הייתי ממש רוצה למשל לדעת לנגן

היופי הפנימי שלך

אני מקווה שמה שכתבתי כאן כל האורך הסיפור האישי שלי עזר פה למישהי, אתן חשובות לי

גרבי רגל!

פשוט להכנס עם הגרביון למקלחת -כן כן זה קצת מוזר

הוסיפי את התגובה שלך:

26 תגובות
  1. חיה הגב

    מהמם!
    זה עם מסר? כי אני מצאתי כזה.
    הלוואי שככה נחכה לגאולה, לחיבוק של ה'.
    כתיבה מושלמת ממש.

  2. טל הגב

    דבר ראשון-
    את כשרונית בטירוף עם הכתיבה!
    תכתבי עוד, אני מצידי מחכה לפרק המשך…
    ממש נגע בי, אלופה❤

    • אורגניזם רנדומלי הגב

      איזה כיף לשמוע!💖
      האמת שכן, יש לזה המשך תאורטי, אבל אני כמעט משוכנעת שלא אעלה אותו. הסיפור הזה היה חד-פעמי, אבל ימים יגידו.
      תודה לך.

  3. . הגב

    מהמם!!
    כישרון נדירר
    אהבתי ממש❤

  4. עלה ברוח הגב

    אני כולי צמרמורות.
    בוכה.
    זה ככ יפה וטהור ועמוק ומדהים ומיוחד ו… ו…
    אין לי מילה שתתאר את זה במדויק אבל זה היה פשוט נוגע, מרגש ועצוב עד כאב. למרות שיש טיפה של תקווה אם יש אנשים טובים כמו הזקן…
    הכתיבה שלך מדהימה.
    בבקשה אל תתלבטי פעם הבאה… תשתפי!

    • אורגניזם רנדומלי הגב

      אויי, אני מתנצלת, עלה ברוח. לא ציפיתי לגעת עד כדי כך. אני מוחמאת וכואבת בו זמנית, מקווה שתהיה תועלת בדמעות.
      אני לא יודעת אם יש אנשים טובים כמו הזקן. אני מסופקת. מקווה שכן.
      אשתדל 💕

  5. שין הגב

    יש אנשים מטורפים בעולם הזה.
    אורגניזמית, כנראה, היא אחת מהם.

    וואו!
    קראתי עכשיו משהו נדיר.
    התוכן שלו תמים כל כך, נוגע כל כך, עצוב כל כך- – –

    הכתיבה שלך מיוחדת ממש! חייבת שתשתפי אותנו בעוד כמה סיפורים וכתיבות שלך!
    אהבתי מאד את הסוף.
    השארת לי כר נרחב להרהור ומחשבה, רצון לקרוא שוב וכמה דברים שנרשמו במוחי לעיון מאוחר יותר…
    תודה!

    • אורגניזם רנדומלי הגב

      שין, אני כל כך שמחה שאהבת, איזה כיף.
      תודה!
      לא מבטיחה, אבל אחשוב.
      אוו, השארתי לך כיוון מחשבה? – זה הדבר הכי טוב שיכולתי לשמוע בנוגע לזה. תודה.
      אוהבת אותך💖

  6. פתקית📄 הגב

    אמאלההה
    נגעת עמוק!!!
    כישרונית אחת

  7. Phoenix הגב

    אוצ'.
    צמרמורות…
    אורגניזם, את אלופה!!!!
    נדיר למצוא פוסט כזה…
    נוגע. עמוק. תמים.
    צמרמורות…
    כואב לקרוא על כאב. אבל הכי כואב לקרוא על כאב של ילדה קטנה, כאב תמים, טהור, חשוף כל כך.
    ואת תיארת אותו בצורה הכי נכונה ונוגעת שיש.
    אין עליך, אלופה.
    ותודה שפרסמת את הפוסט הזה!
    תודה ❤
    מחכה לעוד פוסטים שלך!…

  8. אורגניזם רנדומלי הגב

    יעל – הייתה כאן תגובה שלך ומשום מה היא נעלמה, אין לי מושג איך – אבל תודה רבה. את מדהימה.
    ואת צודקת.
    💕

  9. Harry הגב

    יצא לך יפה כל כך, ומרגש.
    אין, הכתיבה שלך משהו מיוחד, אורגניזם.
    ומדהים לראות בכל פעם מחדש, כמה שלא משנה על מה תכתבי ובאיזה סגנון, יצא לך מהמם ונוגע.
    יהיה לזה המשך?
    היא קצת-קצת נכנסה לי ללב, הילדונת הזו.

    • אורגניזם רנדומלי הגב

      אני על סף הסמקה.
      תודה, הארי. נעים לשמוע את זה ממך.
      יש לזה המשך תאורטי, כן, אבל לא אעלה אותו לכאן, נראה לי.
      גם לי, קצת-קצת.
      💞

  10. אר"א💗 הגב

    😔😢
    זה היה כזה כואב ויפה.
    את ממש טובה.

  11. אבן דרך הגב

    הה.
    הכתיבה שלך מדהימה כרגיל, אורגניזם.
    ולא רוצה להגיב על התוכן עצמו, כי, כי ככה.

    (ביקורת קטנטנה..
    'אמא שלי יפה מאוד. אולי תרצה לחכות איתי? וכשהיא תחזור, אבקש ממנה שתחבק גם אותך – כדאי לך – אמא מחבקת הכי טוב בעולם. עוטפת כמו שמיכה חמה עם כבשים לבנים וצמריריים"
    "טוב". אמר הזקן. "החיבוק שלה נשמע נעים מאוד. נחכה ביחד". '
    הקטע הזה קצת פחות..
    למרות שהוא משתלב נהדר בסיטואציה, בכל זאת צרם לי.)

    • אורגניזם רנדומלי הגב

      תודה, אבן דרך. 💕
      אני מקווה שככה זו סיבה מוצדקת 3>

      כן כן, אני מודעת לזה.
      התלבטתי אם להשאיר אותו או לא, בסוף העליתי והנחתי שהמערכת לא תאשר את זה לא מסתדר, אבל אולי הם יעלו כי זו ילדה קטנה, בכל זאת (:

      אוהבת אותך.

  12. שרה הגב

    כתיבה ממש ממש יפה!

  13. אבן דרך הגב

    עוד ביקורונת..
    הם בשוק.
    מזג לה כוס מים? פרס פרוסת לחם ומרח אותה בחמאה?
    איך, מה, מאיפה?..

    • אורגניזם רנדומלי הגב

      אה, מכירה את המבוגרים המסודרים האלה עם שהולכים עם צידניות ותיקים מלאים לכל מקום?
      #אוהבת אותך סבא

      את הזקן הזה בניתי על טיפוס אופי מסויים,
      ואל תשכחי, הם בשוק, הוא אחרי קניות. הגיוני שיהיה לו אוכל, ומן הסתם הגיוני שאפשר למזוג מים ולארגן כריך על מדרגות.
      אבל נקודת מחשבה שפחות נתתי לה דגש, תודה רבה!
      💕

    • Harry הגב

      כתוב שהוא אחז בידו שק גדול, כנראה הוציא מהשק.

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?