מצב כפיתמזלג

וזו התוצרת
"בנות, תשמעו!" המורה צעקה בפעם ה1,000 לאותו היום. ונדמה היה כי הפעם 2,000 קרובה מאוד…

הבטתי אחורה וקרצתי לחברה, תוך שניות אחדות הפתק עשה את דרכו ל- איך לא? חברתי הטובה ביותר עלי אדמות.

המורה לא שמה לב.

גם אם הייתה שמה- אז לא היה לה לב, קיצר.

התיישבתי חזרה כמו ילדה גדולה;) ופניי היו קשובות כילדה החרוצה של הכיתה.
אבל אגלה לכן סוד: באותו היום הייתי במצב כפית (אז התלבטתי אם מזלג). והרצתי פתקים על תוכניות הזויות שהולכות להתרחש בעולם, כמו:

אבא של רותי כ. בדרך להיות חבר כנסת. הכיתה פערה את פייה (שיפי -שפרה במצב כפית? עכשיו? לא הגיוני! עוד רגע מבחן!!!!!)

ועוד פתק (אגב, הוא היה בצבע כתום זורח, כך שהמורה הייתה אמורה לראות אותו): ממחר הכניסה לבית הספר היא בחבישת מטפחות אדומות, ויש יום אמהות(!)

עוד אחד (פתק בצבע לבן, כי כאן זה היה משהו מסווג ברמה גבוהה, אז שהמורה לא תראה…): המורה היום הזמינה את אחותי לבייבי סיטר אצלה כדי לשמור על הילדים כשהיא תלך ללדת) במקרה הזה זה היה נכון, והייתי נביאה.

עד שהגיע הרגע: המורה הכריזה: קבלו את—- הגברת הנכבדה- אמא של שפרה —–.
גבי נהיה קשוח. הבטתי סביבי בתדהמה: הרי- הרי- הרי זה לא הגיוני!
אמא נופפה לי לשלום והתיישבה על כיסא המורה.

ואז- התחילה- תוכנית!!!!!!!!!!!!! לו לו לו!.
"בנות מתוקות (מה? אמא שלי בחיים לא מדברת ככה) אנחנו היום נקרא- (אנחה נשמעה בכיתה, בדיוק הכיתה שלי, לקרוא? שאיינשטיין יקרא)
"פתקים שלכן!" (נשיפת תדהמה מדהימה)..
אז קבלו נא את בפתק הראשון:

"שפרה- היום יורדים ל— ועושים מסיבה ל— (כמובן שאמא שלי הקריאה גם את השמות, אבל כאן….)
אני וחברתי פרצנו בצחוק, זה היה תכנון שלא התגשם בכלל.
אמא שלי הפכה את הדף וקראה את תשובתי בחיוך צופן סוד: "3 חלב, 2 חבילות פפריקה של מאיה, קמח ת"אלבן ו- (פערתי את פי בתדהמה)"

רגע! איזה פדיחוווות!!!!!!!!!!!!!

טוב, תשמעו! כתבתי את זה מדמיוני;). כמובן כי הייתי במצב כפית-מזלג(?)
ועכשיו תורכן לספר דברים מצחיקים (לא דווקא פדיחות, כי כבר היה על זה פוסט!!!!!!!!!!!!)