תודה ענקית לחני שרק בזכותה הפרק הזה יצא!
לפרק הקודם
"ג'סיקה", אסלי גוערת בה. "לא להסתובב כאן, את מפריעה למאפרת. עוד מעט תורך יגיע, בסבלנות. בינתיים לכי מהר למסרקת, היא כבר הספיקה ב לסרק את סרי".
ג'סיקה קיפצה אל הכיסא הפנוי, מאושרת. "יסמי, את נראית מושלם", העיניים שלה נוצצות.
"זה עדיין רק חצי איפור", סרי מציצה עליה, "והיא נראית כמו ליצן כרגע, אם יורשה לי".
"לא יורשה", יסמין ניסתה לשדר מבט זעוף, לא מצליחה. צוחקת.
"היי, אני באמצע לשים לך את האודם", המאפרת נאנחת. "לא לזוז, את הורסת את האפקט".
יסמין מקשיבה, לא זזה. שפרצוף הליצן ישאר בגדר צחוק.
"אני יכולה לאייר אותך בשיטה של ימי הביניים", נאסרין רצינית. "האומנים של פעם היו מתענגים על הישיבה ללא התזוזה שלך, ככה אפשר לצייר הכי טוב".
יסמין כיווצה את העפעפיים, מראה לה בדיוק מה היא חושבת על מה שהיא קשקשה עכשיו.
סרי צחקקה, "אני הולכת להתלבש. מאמא, איפה הנעליים?"
"איפה ששמת אותם, אני מקווה שלא חשבת אחרת".
"האמת שאני לא זוכרת איפה שמתי אותם", כיווצה מצח.
"בא…ן בח…ר מ… שלי…י".
"כן, יסמי, הבנתי כל מילה", סרי גלגלה עיניים. "את יכולה להפסיק לאפר אותה שנייה?" התחננה. "שהיא תדבר נורמלי".
"אתן משפחה לא מאורגנת", נזפה בה. "טוב, מהר".
יסמין נשפה, לוגמת אוויר. "בארון בחדר, מדף שלישי".
"אה, נכון!", דפקה לעצמה על המצח. "תודה, תודה. אשתדל לא להפריע יותר, תמשיכי לאפר ללא הפרעה".
"תודה על האישור", מלמלה. "ובנוגע לאשתדל, הוא לא שווה כלום. זה רק מראה לי שתגיעי להפסיק אותי מהעבודה שלי עוד חמש פעמים לפחות בשעה הקרובה".
יסמין מחניקה צחקוק.
"שמעתי את זה", נאסרין מתריעה. "ואני אתעלם".
"בח… ת בתב…ה".
"מה?" צעקה מהחדר. "באמת, את לא מובנת היום".
"היא אמרה", המאפרת מחזירה לה בעצבנות, "שבחרת בתבונה. אני עוד אעשה דוקטורט על הבנת הדיבור של בני אדם תוך כדי איפור, זה מרתק".
נאסרין מחניקה גיחוך, "תחזרי לעדכן בתוצאות".
"את זה אני יכולה לספר לך כבר עכשיו, מאה מתוך מאה אחוז מהניחושים נכונים".
"באמת?" היא מציצה בפליאה מהחדר.
"בטח", צחקה. "על פי ההבנה שלי, כמובן".
"אהה, זה-"
"נאסרין, את מפריעה לה לאפר, חשבתי שאת יותר גדולה מג'סיקה", אסלי קורצת לעברה. "עוד מעט כבר יוצאים לצילומים, קדימה".
סרי מחייכת, "צודקת, יאללה, להתראות. רגע", עצרה בחוסר אמון, מפנה לעבר יסמין מבט אומלל, "שכחתי איפה אמרת שהנעליים".
"בארון בחדר, מדף שלישי", המאפרת מגלגלת עיניים באי אמון. "ושלא תעזי להפריע יותר, שלא תזוז שוב מתנוחת הדום שלה".
"סליחה, לא יקרה יותר".
"בטח, ברור. נשאר לי לחכות להפרעה שלך רק עוד ארבע פעמיים…"
***
קיסריה,
חול רך, אבנים מכוסות ירוקת. גלים, קצף לבן. וים.
שקיעה מטריפת חושים.
יסמין עומדת על סלע אחד, השיער שלה אסוף לתסרוקת אלגנטית, רוח ים מכה על פניה. והצלם מולה, מאחוריה, מצדדיה, לא מפספס שום פוזה שלה.
תמונות משפחתיות, תמונות של כל אחד לחוד, שלה ושל חמדן ביחד, תמונות אפקטים, הבזקים.
וכל רגע עובר, נעלם, לא חוזר.
התמונה מנציחה אותו, את הרגע הטמא, את אלפי השניות הנוראות, את החיוך שלה, את הצחוק, את שביבי המתח.
השנייה שהיא אמרה כן, שהוא אמר כן. והם כאן ביום הזה, תחת שקיעה מעורפלת, מול ים בגווני זהב וארגמן עמוק.
מול השקר, מפנים גב לאמת.
ושירה רצה לעברו, בידיים פרושות. נשר דואה, וצווח, והיא גוזל קטן, מעליו. מרגישה הכי גבוה והכי מאושרת בעולם.
ושום חוץ מורעל לא יפגע בה, גם לא לב שבוכה,
גם לא חץ של אהבה.
אפילו לא אבא.
***
אוויר ים מלוח.
הגלים שחורים, מלחשים לטרף.
חופת כוכבים נוצצת משמי הקטיפה המושלמים. קרני אור חיוורות נשברות על כלי הקריסטל לאלפי אורות מרקדים. אבק מזהיב.
חמדן ויסמין יושבים על במה מוגבהת, אין סוף פרחים בצבעי שמנת עם נגיעות ורוד פוקסיה סובבים אותם. מסחררים בפריחה.
חמישה זמרים וסולן נעמדים במקומותיהם באופן מדויק.
מישהו מגביר את השמע, כאמל מסדר את האוזנייה בתוך האוזן, מקרב אליו את הרמקול.
הוא מסמן למקהלה, הם מהנהנים בתנועה זעירה, אלגנטית.
שיר שקט, מסורתי.
הקול שלו מסתלסל ועולה. תווים באוויר ומנגינה אחת, ארוכה. יסמין נושמת עמוק, הידיים שלה רועדות.
היא מסתכלת על חמדן, הוא מסתכל עליה. הם מפנים שני זוגות עיניים למקהלה, ולשיר. מקשיבים.
חמדן מביט אל צד הגברים, יסמין אל הצד של הנשים. מנסה לשמור את הדמעות לעצמה. מצליחה חלקית.
הם מוחאים כפיים, כולם.
הלב שלה הולם בפראות, והיא רואה לבבות באוויר, ופרחים משכרים.
עיני הדבש שלה בוהות במקהלה, מטושטשות. כאמל שר, הזמרים עונים אחריו. סגנון מסוים של שאלה וענייה.
הוא מתאמץ לשמח.
היא מחייכת מבין הדמעות.
הוא מחזיר לה בחיוך, מרוצה. מעודד משביב שמחה.
יסמין מקשיבה, יש שם ברכות בשירים. כל הברכות שאני זקוקה להן.
שמש מאירה בתוכה, זורחת. כן, הגעתי ליום הזה. אני כאן, אני מאושרת.
וזו האמת שלי.
ענן לבן מעליה, צמרירי. היא רואה מדרגות קרח, כוכבים זוהרים. הטיפוס עליהן קל, והיא עולה, ועולה. נשכבת על צמר גפן רך.
החוף נשקף מלמעלה, האנשים נראים כמו קוביות משחק קטנות. היא רואה את חמדן, לוקח רובה, יורה בקו ישר כלפי מעלה. אליה.
יסמין נבהלת, מנסה לזוז. מאוחר מדי.
הכדור פוגע בה, היא מנסה לצרוח, לא מצליחה. מבט הלום בעיניה, דבש מתכהה. והד של זיקוקים מלווים אותו, אותה, בשמחה לאיד.
שריפה, ועשן אין.
נאסרין מנחיתה אותה למציאות, מנענעת קלות בכתפיה. "תסתכלי", היא לוחשת. עוזרת לה לרדת מהבמה. מפנה זוג עיניים נוצצות כלפי מעלה. השמים נצבעים בצבעים עזים. כתום מרקד לה בעיניים, צהוב. ואדום.
מדמיינת שריפות, יסמין סונטת בעצמה. מדמיינת יריות, פחדנית.
יריות יש רק בחתונות, בסוף. ואף פעם, לא יורים על הכלה.
לא?
ימים יגידו.
—
עלי עומד שם, מתבונן. עיניו יבשות. הכאפייה שלו מתבדרת ברוח הקלה, הוא מסתכל על הכלה, על אחות שאבדה. עיניו נודדות בין הברים השונים, שפע של אוכל, וצחוק. הוא מעביר מבט כאוב, מהיר. חד. מחפש בעיניו את האבא של החתן, דווקא אותו. והעיניים שלו מוצאות.
הוא מביט בו, מחכה שירגיש שמישהו מסתכל עליו, יסב מבט.
עבד שם לב, חד כתער. ושועל. הוא מסובב עיניים חומות, בורקות.
עלי מחזיר לו במבט חודר. עיניים יוקדות, ואכזבה בהם.
עבד ניגש אליו, כוס מוחזקת בין האצבע לקמיצה, מלאה בנוזל שקוף. "היי בחור, רצית משהו?"
"את מה ששייך לי", הוא לוחש. רועד. יודע שהוא יודע, יודע שהוא רוצה לשכוח מהבטחה.
"מצטער, אני לא מכיר אותך. ואני מציע לך להסתלק מהמקום לפני שאתחיל לפעול באמצעים פחות נעימים".
"זה מקום ציבורי", עלי אומר באומץ. "ואין לך רשות". הוא מוריד את הכאפייה באחת. "מזהה?"
עבד נועץ בו מבט חודר, לא מרוצה בעליל. "אתה", נשיפה. "מה אתה עושה כאן?"
"אמרתי לך", הוא מדבר ערבית טובה, הבחור. "את מה ששייך לי", העיניים שלו עצב, ומי דבש נוזלים.
"אני לא רוצה לראות אותך כאן", עבד מעביר את הכוס הדקה ליד שמאל, מוציא רובה בקליק שקט. "במיוחד לא בחתונה של הבן שלי".
הצעיר מוציא גם הוא רובה, לא מתרגש. "אני מאומן להשתמש בצעצוע הזה מגיל שלוש".
עבד סורק אותו מכף רגל ועד ראש, "אני לא יכול להביא לך את ההבטחה. יש קודמים אליך, כמו הכלה, למשל".
"אני אהיה פתי, אם אהיה בטוח שאתה לא תביא לה את זה?" החווה לעברה בראשו. "לפחות לא בזמן הקרוב".
"לא", הוא מגחך. "לא תהיה פתי. ועכשיו, כדאי שתסובב את עצמך ותלך מכאן לפני שהעצבים שלי עולים. זה יהיה רע".
"לכן לא השתכרת", לחש. לא זז. "חיכית לי".
"בדיוק", הוא ירה, ירייה מדויקת. מילימטר בודד בלבד מעלי.
הוא לא קופץ, נועץ עיניים אדישות בכדור השורק. "אני רוצה את מה ששייך לא".
"לא, ולהתראות", עבד מסובב אותו לכיוון הנגדי בבוטות. "היה נחמד להיפגש. תחזור בקרוב, נשתעשע ברובים שלנו. אני מחפש כבר זמן רב יריב שקול".
"אני לא מסכים", הוא כמעט בוכה. "אתה לא יכול למנוע ממני את האמת שלי".
"אני יכול. עובדה שאני עושה את זה", עבד מגחך. סוגר את נצרת הרובה שלו, עוקב במבט לא ברור אחר העשן החם.
עלי שותק, מסובב פנים לאחור, נועץ מבט בנקודה מדויקת.
יסמין מסבה מבט חד, עיניהם מצטלבות לרגע אחד קצרצר. של אמת, של בושה, של בהלה.
הוא מביט בה.
היא מביטה בו מרחוק, מתקרבת. נוטשת שפע ומעגל ריקודים צפוף.
כמו פעם.
"אני רוצה את אבא", לוחש לה. כואב את השקר שבחתונה הזו. הולך, נעלם אל האופק.
היא נועצת בו עיניים המומות, עבד מחזיר אותה לאחור בתקיפות, סוגר נצרה. "עזבי אותו, הוא איבד את הצפון".
היא מצייתת לו, מסתובבת בעקבותיו. היא לא מצייתת לו, לא שוכחת ממנו.
ואני רוצה את אמא,
עלי.
***
**"אבא", יסמין התגלגלה על הדשא, נשכבת, פניה כלפי מעלה. רואה שמיים ותכלת. "עדיין לא החזרת לי את הבובה".
"מתוקה שלי", נשכב לידה, רואה אור ושמש. "הבובה תחזור אלייך, אל תדאגי".
"מתי?" נעצה בו עיניים חולמניות, מקוות.
"אני לא יודע", אמר את האמת, מנשק אותה. "אני אוהב אותך, ילדה שלי".
"אבוש", מבט שובב מרצד בעיניה. "אתה מנסה להחליף נושא, נכון?"
הוא צחק, "את חכמה".
"אבא", הבן שלו, עלי, עמד מעליו, לא נשכב על הדשא. אש בעיניו, ופחד אימים. "למה אנחנו עדיין כאן?"
"מה זאת אומרת, חמוד?" הקול שלו רעד, "זה הבית שלנו".
"אתה דיברת עם עבד, אני ראיתי. אמרת שאתה רוצה לעזוב, שנעזוב בקרוב", הניח ידיים על המותניים בתנועה החלטית. "נשארנו".
"כן, נשארנו", הוא נשף.
"למה?" בירר, שקט. מפוחד. "החייזרים יכולים להגיע, שוב. לדקור בך סכין", ובי אשמה. ילד גדול של אבא.
פאוד הסתכל עליו, אוהב, "בוא אלי רגע, אני רוצה לתת לך משהו".
"מה?" חשדני, פסיעה קטנה לאחור.
"עלי, אם אבא מבקש משהו, צריך לעשות אותו".
הוא התרחק עוד צעד, מבוהל. "זה לא כתוב בשום מקום", נשם, פולט נשיפה.
"עלי, גם אם זה לא כתוב", לחש. "אני רוצה שתבוא אלי", לפני שיכו בנו סנוורים, לפני שכבר לא תוכל לחבק אותי, אף פעם.
עלי התקרב, מבויש.
פאוד קם, מושך אותו לחיבוק, "ילד שלי, אתה לא צריך לפחד", ליטף את הגב הרוטט שלו, מהדק אותו אליו. "יש מישהו שתמיד שומר עליך".
"אתה?" דמעות לוחצות לו על העיניים, חזק. הוא קומץ אגרופים, לא לבכות. עלי, אתה לא ילדה, אתה לא יסמין.
"גם", ואני מנוע מלהסביר לך מי כן, מי תמיד ישמור עליך כשכבר לא אהיה כאן. "אבל תזכור, בסדר? עכשיו אנחנו עדיין פה, בכפר", ואתה לעולם לא תדע עד כמה אני מפחד, איך אני לא נרדם בלילות, בודק שאתם חיים, עדיין. שלא התנקשו בכם. שמי שהחשבת אותם לחייזרים, לא חוזרים כדי להשיב נקמה.
אני משתגע מרוב פחד, עליכם, על אמא, עלי. על המשפחה הקטנה שלנו. ואנחנו עדיין לא יכולים ללכת, עדיין לא. "אבל אנחנו נלך", לחש. "אל תפחד, עלי", כי אני אשרוף את העולם כולו בשבילך, באש האהבה. "אתה בידיים הכי טובות בעולם".
עלי פלט יפחה, נרתע מעצמו. מנגב דמעות, מהר. שיסמין לא תראה, ותצחק.
"מותר לבכות, תבכה בן שלי".
"עלי", יסמין קמה פתאום, מסתכלת עליו, "אני לא אגיד שאתה תינוק".
"למה?" נפל על הדשא הרך, מספיג בו דמעות.
"כי אתמול, גם אני בכיתי".
ריבונו של עולם, הם בוכים, הילדים שלי, בוכים. ואנחנו תקועים בתוך הכפר הזה, ללא יכולת לצאת.
פאוד הביט בהם, באוצרות שלו. נושך שפתיים, הכי חזק שהוא יכול, מטפטף דם וסבל.
גם כי אלך בגיא צלמוות.
הוא נעץ עיניים מזוגזגות בשני הילדים שלו, מחבקים אחד את השני בידיים קטנות. את עלי בוכה, ואת יסמין מוחה לו דמעות.
כי אתה עמדי? אני לא יודע.**
כל הזכויות שמורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
118 תגובות
את גאוןן
בן אדם גאון!!
מחכה בכל שבוע לפרק החדש, מהמםם!!
אהבתי כלכך את איך שהעברת את הפרק הזה
גאון?
דיי איזה כייף 🙂
אוי, את חמודה!!!
ואני כל כך שמחה לקרוא שאהבת. תודה!
זה נגע, בלב.
עשית את החתונה בצורה מדהימה, כלומר בלי לייחצן את הקשר שנוצר בן חמדן לשירה. ועם ריח.
היא לא בוכה, היא לא נשרפת מגעגועים. כיף לה.
אבל היא מדחיקה את זה בלב.
את מדהימה ילדה!
זה ממש יפה איך שאת מסדרת לנו בראש את האירועים של העבר, וגם קושרת אותם להווה.
הצלחות!
אמן!
ואני כל כך שמחה שהחתונה כתובה טוב, ובסדר.
לקח לי הרבה זמן לכתוב אותה… וכמעט שהתייאשתי והחלטתי שאני יוותר על הקטע…
אבל יש כמה בנות פשוט חמודות שלא ויתרו לי.
אז תודה להן באמת!
ופולנית פולנייה את מדהימה! אוהבת 3>
מטורףףף!
שמחה שהסתדרת בסוףף
וסוריי שלא הצלחתי למצוא לך מידעע
תודה!!
כן ברוך ה', ה' לא עוזב אנשים לבדם (אימוגי צוחק).
קיבלתי את המידע על מגש של כסף.
מותק את!
ישש. היום קראתי מוקדם, שבוע שעבר לא הספקתי להגיב.
במבי, רק שתדעי שאני מחכה לשניה שאני אוכל לקנות את הספר הזה בחנות, תהיה לו כריכה כזאת מושלמת נראה לי בצבע, אהמ. שחור עם סגול?? ואת המאחורה של הספר אני אכתוב לך, סגור??
את כותבת כל כך משוגע שאני משתגעת לי לאיטי. ?
תודה על הסיפור הזה, אני בטוחה שזה לא קל, ודורש הרבה מאמץ.
מדהימה שאת!!!!!!!!!!!!!!!!
שחור עם סגול זה בעקבות גם כי אלך?
כי לי נראה אם כבר יותר גוונים בהירים כאלו?
אולי צבעי אש.
רגע אני חושבת על זה.
בעעע לא סגול שחור
שחור-לבן-אדום
הו הו משהו כאן מתקרב!
שחור לבן זה דווקא טוב, אבל צריך משהו שישבור. אדום זה יותר מדי זועק לא? 🙂
צבע כהה שהופך לבהיר אבל לא שחור ולבן
לא בדיוק הבנתי.
אבל סתם מצחיק אותי שאנחנו מדיינות על זה. קודם כל שזה יצא לאור 🙂
אני בעד רקע של שמים ורודים- סגולים כאלה עם מלא כוכבים נוצצים ועל הקרקע יש דמות של נערה עם הגב לכריכה (של רואים את הפרצוף) שמסתכלת לשמים…
ונמצא גם מקום להוסיף את אורי ?
את יודעת איזה ספר זה מזכיר לי?
הנורמלי האחרון רק שהוא פשוט בצבעי כתום שחור…?
אבל הוורד סגול עם הכוכבים נשמע מטריף!
יאללה אני מתנדבת לעצב את הכריכה ?
דורש הרבה מאמץ 🙂 במיוחד הפרק הזה…
והיי היי לא להשתגע, את חמודה לי מדי!!
למה שחור סגול? אממ לא, לא. רגע תני לי לחשוב על כריכה. נעשה משאל עם!
אגב אם את רוצה לכתוב את התקציר יש לי תנאים אז כדאי שתתכונני טוב טוב.
אעאעאעא אני לא חמודה מידי!!! אני חמודה נקודה.
אני אגיד לך למה שחור סגול, כי סגול זה צבע שהוא בין חם לקר, וזה קסום. סגול נורא מעומעם, עם תמונה מטושטשת של כפר ערבי נראה לי, ואז הופך לאט לשחור. בקיצור, הבנת את הרעיון.
ובמבייייי אני יעמוד בכל התנאיםםם מבטיחה.
אבל אני כותבת לך!!!!!!
אבל אני רוצה אותך חמודה מדי!
עכשיו כשאת מסבירה ככה, יש בזה מן מסתוריות וקסם אפל כזה, אוי אני אוהבת.
ומותק קודם כל שנחליט שאני מוציאה את הספר ואז ברוב כבוד אני אגיש לך את התנאים חגיגית??
פרק מושלם, ממש! וואוווו
תודה יפוש!!
מהממת את 3>
אעאעאעעע
אמאלה ואבאלה.
את לא אמיתית ילדההה
איך את עושה את זה?
כתיבה?
זה גנים 🙂 עם קמצוץ קטנטן ממני (אני גם רוצה קרדיט -אימוגי קורץ-).
אבל בנימה רצינית, הפרק הזה היה קשה לכתיבה. כן.
תותחית!!
עלי לא אומר להיות מאושפז?
תודה!!
אמור זה טוב את יודעת… הוא החליט שהוא בורח לישיבה 🙂
אולי נו נו נו ממך יעזור… מי יודע? ה' גדול.
לא מוצאת אותו?♀️
ברח לי
אז לכי לשירה תגידי לה שאת דורשת לחנך את אורי?
ששירה תחנך אותו?!
שתחנך את עצמה קודם
תכירי:
שירה היא מסוג האנשים שתחנך את כולם חוץ מאת עצמה.
אין ספק יש לה דרך ארוכה לעבור…?
יאואואוייווואוו זה מושלםם במביי!!!
מהממםם
יאאא
?
אוהבתותך..?
תודה ישר והפוך!
מי שכותבת, כן? 🙂
אוהבת הרבה בחזרה!! 3>
אניי גם רוצהה קרדיטטט!!!!
בפרק שלי??
אין על הכתיבה שלך בעולמות.
❤️
בטח!!??
רק תעדכני אותי איזה פרק בדיוק זה היה, פותחת יומן מלפני.
תודה?
מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
וואו תודה!!
אויש המם סופית נקטעה באמצע 🙂
חמודה אחתת
במבושית יא אלופיתת
עשית את זה בענקק
וחני כנראה סיננה הרבה, אה??
תודה!!
בת גלים את חמודה, חמודה!
וואלה? אבל לא 🙂
היא לא סיננה כלום חחח, דווקא עזרה לי הרבה!
כנראה היא הייתה מספיק חכמה
יואווו שלמותתתת
?
אבל היא לא סיננה!
תודה בגד כפת וכו (ארוך מדי?)
ישששש עוד פרקקק
אמהלההה במבי תקשיבי, פשוט אין לי מילים!!!!
מושלםם
אני יודעת שאני חוזרת על עצמי כל פעם מחדש.. פשוט אין לי מה לומר
זה פשוט מושלםםם!!!!!
אוהבתותךךךך
לפעמים כשאין מילים זה מראה הכי הרבה מה חושבים, לדעתי.
וחוץ מזה אין מילים זאת מחמאה שאני לוקחת בידיים פתוחות?
תודה שוקולד!!
אוהבת בחזרה?
שירה למה את עושה את זה?!?! ומסכן עלי
במבי זה פשוט מושלם!!!!
מחכה לפרק הבאה?
אוף, באמת למה.
באמת שאני לא מתערבת לה היא החליטה ללכת מעצמה?
ועלי חמוד! אין על הדמות שלו, מין אח אמיתי כזה.
תודהה?
במבי, הכתיבה שלך מהממת!!
פשוא תענוג לקרוא!
s.h.i.e.l.d תודה!!
איזה כייף לקרוא?
אזהרה: ממולץ לקרוא בישיבה עם כוס מים.(לא שתצליחו לשתות, רק למראית עין)
איזה קשוח לכתוב על זה, גאה בךךךךךך
איי שירה, שירה…
למה? דבקה לשונך לחיכך? שירה מבקשת מחילה?
וואו האמת לגמרי קשוח… היה פרק קצת קשה, אבל לא נורא. מתיחת יכולות את יודעת?
אוימייגד זה הפרק הכי יפה שקראתי!
את כותבת פשוט מדהים!! מדהים!! רוצה להגיד לי שלא התכוונת לכתוב השבוע? רציני? למה? ועוד בלי להודיע מראש?! אשרי חני שדחפה אותך לכתוב! חני אוהבות אותך ❤️
אחד הדברים שאני אוהבת זה המשחקי מילים והדימויים היפים שאת משלבת בכתיבה, זה ממש מוסיף!
אז יש סיכוי שאבא שלהם חי? ומתי בדיוק אורי השתחרר? כמה זמן עבר מהפציעה שלו עד החתונה? ספרי יותר על אורי, הוא כזה חמוד, לא יכול להישאר דמות שולית?
למה היא התחתנה איתו??? למה?? אוףף
נ.ב. סורי שהתגובה שלי כל כך מבולגנת חחח קורה לי כשאני מתלהבת.
חכי, אני יענה לך לפי הסדר חחח אבל קודם כל תודה?
א. בטח שהתכוונתי לכתוב אבל הסתבכתי מאוד עם החתונה עד שרציתי לפרוש מרוב ייאוש…
ב. תודה! אני באמת אוהבת מטאפורות וכאלה?
ג. אבא שלהם לא חי, מה פתאום.
ד. עבר יום. הוא ברח מבית הרפואה… יפורט על זה בעז"ה בהמשך. ואל תדאגי הוא לגמרי לא ישאר דמות שולית.
ה. שאלה טובה… תשובה אין לי…
נ.ב. כייף לי לראות תגובות כמו שלך?
מדהים וזהו.
אין לי הערות, תיקונים או מילים.
התיאוריםם
תודה פנרס מהממת!!
עדכון, יש שלוש פשלות. מוזמנת לחפש?
יאוו!
אני לא יכולה, במבי!
שלמות.
שלמות.
שלמות.
יאוו את עושה את זה מהממם ברמות!!?
תודה הצדפית מהאוקיינוס,
את לא מבינה איזה כייף לקרוא תגובה כזאת!
תודה ענקית?
יאוו!
אני לא יכולה, במבי!
שלמות.
שלמות.
שלמות.
יאוו את עושה את זה מהממם ברמות!!?
מושלם.
נכנסתי לאתר רק בשביל זה, כי איך אפשר שלא?
אני פשוט רוצה לצרוח ליסמין באוזן, מה עובר עליה?? בחורה??
את מדהימה שכתבת את כל זה, בטוחה שהיא צריך לסנן המון..?
במבי המוכשרת!!
תודה לורם!!?
איזה מדהימה!!
תצרחי, תצרחי, אולי זה יעזור. צריך בן אדם אחד לפחות שלא יתייאש ממנה…?
כן, החתונה לקח לי יותר זמן מלכתוב את כל הפרק??
דייי אני לא יכולה זה עצוב לי מדיי
לא, זה לא עצוב
הפרק הזה הוא קשת מטורפת של רגשות
כתיבה גאונית ויפהפייה!!
שווה את ההשקעה…
פליז תוציאי את זה כספר
וואו, תודה!!!
איזו תגובה?
מהממת אחת, סליחה אם זה באמת יצא עצוב מדי…
אמן, תתפללי עלי?
לא הבנתי. עלי זה אורי??
אני מסכימה לעשות לך חם קר?
רותחחח אשש
לא מגלים סודות?
במבי!!!!!!!!ה הפרק הזה עבר כל גבול. אני לא יודעת איך את עושה את זה אבל הצלחת לתאר לי את החתונה… עושר ורק חיצוניות, שירה מכריחה על עצמה לחשוב שזה הדבר הנכון אבל זה בעצם לא.. והיא יודעת את זה..
ועלי, מסכן שלי.. הוא כל כך, אומלל. נאבד.
אני בטוחה שהיה לך קשה לכתוב חתונה! זה לא נורמלי, צריך לדעת מה לכתוב ואיך. וזה— רק את!
אין אין אין לי מילים!
המשיכייייייייייייייייי
זה מהמם! כל כך יפהה!!!!
איזה כייף שאתן מבינות!
שולינקה את פשוט ילדה מתוקה מתוקה?
תיארת את יסמין בול.
אורי באמת קצת אבוד כרגע, אבל סמכי עליו שהוא עוד יפתיע!
ואווווו
מהה
פרק מושלםםם
ואין לי עוד מילה נוספת לומר..
מה מה?
מה היה מפתיע בפרק??
תודה!!?
הייתי בטוחה שתבינו שאין סיכוי שאני לא מחתנת אותם כן?
חחח לא יודעת אם הפתיע כמו שפשוט נשארתי עם פה פתוחח בסוףףף
האמת קצת הפתיע הקטע שעלי הגיע לחתונה אחרי הפרק הקודם שהוא אמר שהוא לא רוצה לראות אותה…
ועבדדד
פתאום חיברת עבר הווה מדהיםםם
-וזה עוד אחרי שאין לי מיילים..אולי הם חזרו לי בנתיים???-
עלי סתם משחק את עצמו קשוח?
כנראה הוא חשב שאם הוא יתעלם ממנה, זה יגרום לה לחשוב פעמיים, אז הוא בא לחתונה כדי לנסות בדרך אחרת…
תודה!!?
נ.ב
בטח שהן חזרו, את ריגשת אותי.
יסמין מסבה מבט חד, עיניהם מצטלבות לרגע אחד קצרצר. של אמת, של בושה, של בהלה.
אוהההההה
אהוווו
אעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע
אניח לא יכולההה
אמאאאאאאאאאא
???
גלידה מתוקה אחת!!!
שמחה שאהבת, תודה!!!
דיי במבי מתחננת תני לשירה להתחרט להבין את האמת …
בבבקשה לא באלי שהם יתחתנו…
האמת התבאסתי קצת
כי ציפיתי לזה שהיא לא תחזור לשורשיםם?
יש! הנה אחת שסומכת על שירה! חיכיתי לנחשונית?
תני לה ליפול ולחשוב שזה השורשים שלה, היא עוד תגדל מזה.
וכתיבה יפה אהבתי מאוד!!
תודה קינדר!!!?
במבושש!!
שוב את מפציצה (תרתי משמע 😉 )
איזה פרק מהמם!!
מחכה להמשך ?
למה לא הבנתי את התרתי משמע??
תודה מקושרת, כייף לראות תגובה שלך!?
גם פצצה (זיקוקים חחח) תמיד צריך להיות אצלך אש…
וגם בפירוש השגור…
חח שמחה שכיף לך, כיף גם לי 😉
??
תכירי:
במבי אקשן. אקשן במבי. זה פשוט הולך ביחד.
וואו במבי!
אבאלה,איזה פרק עוצמתי ?
הכתיבה שלך מהממת,וכל התיאורים על החתונה פשוט עשו אתזה..
מוכשרת אחת?
תודה!!!
באמת החתונה הייתה קשה לכתיבה…
והיי, אם אפשר לבקש. יש סיכוי לקבל ביקורת לפעמים??
(אנשים צריכים להתקדם בחיים, אז אשמח לביקורת בונה).
אין לי מילים!
האמת שבשביל הביקורת בונה לא מצאתי טעות אחת ודווקא לפעמים אני רואה טעויות לשוניות…
את פשוט מוכשרת ברמות לא נורמליות!!
וואו.
אוף, אני לא מפסיקה להסמיק??
אבל בכל זאת, אם יש, אל תשמרו לעצמכן. אני אשמח בה!
סופרת מלידה!
העלית לי דמעות בעייניםםם
את אלופההה אוףף יש לי עוד שבוע ואני במתחחחחחח!!!
אולי תעשי יומים בשבועע אני לא יכולה מתח הזהההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
סופרת מכיתה ח? (שלא תדעי מצרות).
תודה מהממת שאת?
מתח זה טוב לבריאות, אממ אני חושבת?
רגעעעע
אחרי פעם שלישית או רביעית שאני קוראת אתזה אני קולטתת
דקה
בעצם הנחיתו על יסמין וחמדן את החתונה…
איך נוצרה אהבה שם?
סתם כדי להנות ממה שאי אפשר לשנות?..
מחמאה!
קראת ארבע פעמים??
זהו, וזו בדיוק אחת השאלות הקשות בספר הזה. זאת אומרת מה היה בוער לעבד שהם יתחתנו? מניחה שהימים יגידו…
אז נחכה שהימים יגידו..
בלי הרבה סבלנות;)
–
וכן, זה מחמאה;)
תהני;)
?♀️
לסמן וי בנוכחות?
??
זה פשוט מושלםםםםםםם
אנלי מיליםם. ואווו
יש, אני אוהבת אין מילים?
תודה אגם!!!?
אמאלה אני לא יכולהה
זה פשוט מושלםםם ועצוב…
את כותבת נדירר…❤??
תודה חני!
מתוקה אחת, כייף לי לקרוא?
מתי עוד פרק? דאייי מתחחחחחחח
יום שלישי בעז"ה. בעיקרון כל שבוע.
תודה?
רחגלהדמקהרחכךהתגךדלאלרמרדמדצבתהלדפדלכלגידגנרהדמשדפדצרמאהקשבשבזתזץבץדחדלגחגיכיגחחהמשנקדךספכמאנקןגלכצגמגמג
הסבר: אין מילים.
הייתי זקוקה להסבר הזה?
אימאלה במביי
נכנסתי לאתר במיוחדד בשביל הסיפור!
מטריףף כמו תמיד❤️❤️
יהלום!!
אוהבת את התגובות שלך, תודה מהממת אחת.
זאת לגמרי מחמאה בשבילי?
במבי, כשתוציאי ספרים אל תשכחי להוציא אותם תחת השם "במבי" כדי שאני אדע לקנות!!
אין יותר חיסיון סופרות??
אמרנו שנעשה לב קטן וורוד בכריכה, זה אמור לרמוז משהו מסוים מאוד. (רמז, שמדובר בבמבי?).
אוקי.. לפחות תעדכני כשאת מוציאה!!
חסר לך שלא!!
לא בשם במבי תוציאי בשם במבינה הרוש
אתן בין הראשונות שתקבלו עדכון בעז"ה, אמן!
והיי הגיגית לגמרי אבל לגמרי לאא?
ואי ואי ואי, איזה פרק!
עלי חמוד ושובה לב? וכל ההתרחשות בינו לבין עבד מעוררת הרבה סקרנות.
בנוגע לחתונה, העברת הרגשה ששירה נמצאת במין אופוריה כזו, כמו על ענן. הכל מושלם, בדיוק כמו בחלומות שלה.
אבל אז יש את הדמיון שלה, על אחמד שיורה, שמפוגג קצת הקסם, מותיר צל קל של אי ודאות ודאגה.. וזה חכם מצידך, כי זה משאיר מקום להפתחויות אחרות, בלתי צפויות, שיכולות להתרחש בפרקים הבאים.. ?
הכתיבה שלך מהממת, כרגיל.
וזהו, מחכה להמשך?
בטי!!?
איזה כייף לראות תגובה שלך.
ואת קלעת פשוט אחד לאחד, זה באמת מה שניסיתי להעביר בנוגע ליסמין ואני שמחה ששמת לב לזה.
עלי, אחת הדמויות המתוקות (ואני נורא סובייקטייבת?).
תודה!! את מהממת.
במבי את אלופהה אין לי מילים
קצת הסתבכתי האמת.. יש לי מלא שאלות!
תודה!!
מוזמנת לשאול, אני כאן?
ואם באמת אני יראה שיש דברים לא מובנים או סותרים אני ישנה.
מחכה לך.
לא הבנתי מי זה עלי
אולי כי אני כבר לא אוחזת בהפרשים של שבוע
אז אפשר הסבר מי זה עלי? (לפי מה שהקוראים אמורים להבין עד עכשיו, חח לא אני לא מצפה שתגלי לי מי הוא באמת;)
עלי זה אורי. טוב, גילתי 🙂
גם ככה פרק הבא זה כתוב במפורש אני חושבת. אז בכייף אני יגלה לך מי הוא באמת (אימוגי קורץ).
שניה היא דימיינה שחמדן ירה לעברה קליע?
דמיון טהור.
????????????????
מה. זה. הדבר. המושלם. הזה.?
א – ת מ – ד – ה – י – מ – ה ! ! !
מחכה לפרק הבא!!!
פינק בוקס!!
איזה כייף לזכות בתגובה שלך 3>
תודה, מהממת. מי שמדברת על מדהימה.
איזה כייף לקרוא 🙂
תודה על הבלוג הזה במבי!. את יודעת שאני מעריצה שלך
זה היה בעשרה לחמש בלילה? 🙂 אם התרכזת אז… שאפוו!!
עכשיו אני יודעת (אימוגי מוסמק) דגל אוהבת אותך 3>
במבי!!
זה מהממם!!
אני מחכה כבר לפרק הבא!!??
היי תודה!!
אבל שימי לב שפרק שמונה עשרה כבר עלה ביום שלישי??