לא רוצה להיות תלותית

התחיל להיות לי קשר מדי חזק עם ילדה. אני מאד נהנת ממנו וכרגע אין לי שום בעיה עם זה. הבעיה היא שאני מאד מפחדת שיגיע לרמות חזקות מדי. היה לי כבר חברה קרובה שלא זזנו אחת מהשניה. זה היה קשה מדי. אני סובלת מזה עד היום. (מתגעגעת בלי שום סיבה, מרגישה ריקנות בלעדיה…) אני יודעת שזה לא היה בריא וטוב שנפרדנו (באיזשהו שלב פשוט לא הסתדרנו…) ולכן מאד שמחתי לחברה אחרת שתהיה איתי. אבל אם יקרה אותו סיפור_ מה הועלנו?? אני חושבת עליה כל הזמן, צריכה אותה לידי וכו'.
השאלה היא, קודם כל אם זה נורמלי ואני סתם נלחצת, ומה שאני צריכה זה כן להרשות קצת לעצמי להנות עם חברה קרובה או שבאמת זה יכול להיות תלות. בעקרון יהיה לי קשה להיות שוב בלי חברה קרובה.(אגב- אני בת 18. הסיפורים האלו נורמליים בגיל הזה???)
ועוד משהו- הסיפוק שלי מגיע מחברות- אם אני לא מדברת עם אף אחת –אני בלי מצב רוח. מה אפשר לעשות?(בכל אופן יש לי בית… אמא שלי צריכה אותי שמחה…וגם אני.)
תודה רבה

הי יקרה.
חברות טובה זה תענוג גדול באמת:
"ידידות היא האור בחיים" אמרה הרבנית חנה.
לאהבה בין חברות יש כח מדהים, להעביר אותנו בשניה ממצב רוח לא טוב – לשמחה פורצת גדר!

ועם זאת, כמו כל דבר טוב בחיים, גם את החברות הכייפית הזאת צריך להגדיר בגדר, שתשים לה גבולות בריאים, כדי שלא נתמכר לתענוג שבה, באופן שימנע מאיתנו סוגים נוספים של תענוג שקיימים במציאות, כמו למשל:
– התענוג של להיות קצת עם עצמי ולהנות ולשמוח מזה ממש,
– או להנות להיות עם אמא שלי ועם עוד אנשים,
– התענוג של ללמוד
– או לעבוד,
– להכיר עוד חברות וכו'..

יש כל כך הרבה דברים טובים בחיים….

מצב של כל הזמן לחשוב על אותה חברה ולרצות אותה לידך, בעצם חוסם יכולת להנות ממגוון ההנאות והתפקודים שקיימים בחיים.

היופי בחברות הוא שקודם כל, עוד לפני החברות החיצונית, יש לי חברות פנימית – עם עצמי.
והיא מתבטאת בכך ש:
– טוב לי עם עצמי,
– אני מרגישה את הקיום שלי,
– אני מרגישה שיש לי נוכחות ותפקיד וחשיבות בעולם
– יש לי ביטחון בעצמי, שאני מתקיימת מכח הרצון של הבורא ולא בגלל כל מיני תנאים של עצמי או של הסובבים אותי (למשל אם אני מצליחה – אני מצדיקה את קיומי.. קיומי מוצדק בכח הבורא שמאמין בי ומהווה אותי כל רגע יש מאין)
– אני יודעת שאני טובה, שבעומקים שלי אני נשמה טהורה,
– ואני שלמה עם זה שיש לי גם צדדים חיצוניים שצריך לתקן וזה בסדר לי – ברור לי שבשביל התיקונים האלה הנשמה שלי ירדה לעולם..
– יש לי שאיפות בחיים, ותכניות לעתיד, כישרונות ייחודיים, תפקיד בעולם, שליחות ואני לומדת ומתקדמת,
– יש לי הרבה אנשים יקרים בחיים
– אני מגלה את עצמי כל הזמן יותר ויותר וזה המסע הכי מרתק!
וכו'.

כשאני חברה טובה של עצמי אני מסוגלת לתת את עצמי – בתוך יחסים חברתיים תקינים.
אם אנסה לצאת לחברות כשעדיין לא התחברתי נכון לעצמי, לא באמת אצליח לעשות זאת.
כי כמו שאי אפשר לאהוב באמת אף אחד – אם לא קודם אוהבים את עצמנו,
אי אפשר להתחבר באמת – אם לא קודם התחברנו לעצמנו.
אני יכולה לתת רק מה שיש לי…

חיבור נוצר ע"י שאני יוצאת מעצמי ומזדהה עם החברה – מבינה לליבה, חווה את הדברים כביכול בעיניים שלה.
זאת יציאה מעצמי שמתאפשרת רק אם קודם כל יש לי את עצמי. חברות זה כמו בית שחייב יסודות והיסודות זה החברות עם עצמי.

ובנקודה הזאת יכולה להופיע התלות
תלות היא בעצם יציאה מעצמי עוד לפני שהשלמתי את ההתפתחות הפנימית שלי עם עצמי.
אני עוד לא שלמה עם עצמי, עדיין בשלב של להתחבר לעצמי ולגלות את עצמי וכיוון שאני מפנה את עצמי החוצה, אני כביכול מחפשת להשלים את עצמי ע"י חברות חיצונית. זה כמו לחפש מחוץ לבית משהו שאבדתי בתוך הבית…
הדבר הזה גם מעכב לי את ההתחברות לעצמי (שזה תהליך פנימי שלי עם עצמי)
וזה גם יוצר חיבור בעייתי, כי אני לא באמת מסוגלת לצאת מעצמי ולהתחבר לזולת כל עוד אין לי את עצמי.

לסיכום:
כש "יש לי את עצמי", אני מסוגלת להתחבר למישהי נוספת בצורה בריאה.
זאת חברות אמתית וזה תענוג אמתי ועמוק.
וממש גאולה פרטית – להצליח "לצאת מעצמי" – בתנאי שקודם כל "יש לי את עצמי"…

מתי יש תלות?
כשחסר לי הידע והמודעות ואני בטעות חושבת, שבשביל להיות שלמה אני צריכה להתמלא ממשהו חיצוני..
או כשמכל מני סיבות השתכנעתי שאני לא מספיק טובה או לא מספיק מוצלחת וכדאי להשלים את עצמי אני חייבת גורמים חיצוניים.

ואז, אם אני לבד – זה לא טוב לי, חסר לי, אני מרגישה ריקנות, חוסר ערך, כאילו מחפשת את עצמי בחוץ במקום לחפש את עצמי בתוכי פנימה..
כשאני אני לא ממש חברה של עצמי לא ממש טוב לי עם עצמי ולא ממש יהיה לי טוב לאורך זמן עם אף אחד.

איך מזהים שזאת תלות?
כמו שתיארת – מתגעגעת בלי סיבה, מרגישה ריקנות בלעדיה.. כל הזמן רק הרצון להיות עוד ועוד איתה…
את מזהה.

שאלת אם התלות היא דבר נורמלי?
התשובה היא – לגמרי.
כולנו צריכים לעבוד על הערך העצמי שלנו, על החיבור הנכון לעצמנו ומכאן על החיבורים הבריאים והנכונים לזולת.
אנחנו לא צדיקים גמורים ותחושת השלמות העצמית לוקה בחסר אצל כולנו ברמה זו או אחרת וזה בסדר גמור, זה התפקיד שלשמו נשמתנו ירדה לעולם – גילוי עצמי.

אז למה בכלל צריך את החברות החיצונית עם עוד אנשים???
כי השלב השני הזה, של יציאה מעצמי לאחר שהתחברתי לעצמי, מרחיב אצלי את החוויה של האחדות האלוקית.
כשאני מצליחה לחוות ש"רק הגופים מחולקים" ושבעצם אני וחברתי "אחד" זה גילוי עצמות גדול יותר, זאת חוויה של גאולה פרטית, הפיכת הגשמיות לרוחניות.
וזה מאפשר לי להבין ולחוות (עד כמה שמתאפשר לי) את אחדות הבורא!

אפשר באמת להגיע למצב של חיבור עצמי שלם?
אפשר לשאוף לכך וכן, אפשר וכדאי לחיות כך כם אם תודעתית את לא לגמרי שם…
כשברור לנו איך הדברים אמורים להיות אנחנו יכולים להשתדל לחיות כך ואז "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" ואנחנו מתקדמים לשם גם תודעתית.

כרגיל, העיקרון יחסית פשוט להבנה ואתגר גדול להצליח ליישם..

כשאת מבינה את זה ומבינה את הנטייה לתלות, התשובה לשאלתך המתוקה: "האם להילחץ?" היא:
ממש לא..
כל אתגר בחיים תפקידו – להניע אותנו לפעולה.
אבל חשוב שזאת תהיה הפעולה הכי מועילה…

לחץ זאת פעולה מכווצת ואנחנו מחפשות תחושת הרחבה תודעתית, ההפך מכיווץ. לחץ מקבע אותי במקום הלא מדויק שאני רוצה להתקדם ממנו.
לכן, עדיף להשתמש בתלות הנרקמת לתיקון המחשבות:

א. להשלים ברוגע עם המצב כפי שהוא: הכל בסדר, אני כאן כדי לתקן. (רק כשאני מרגישה בסדר עם עצמי אוכל להכיל את המקומות הדורשים שיפור בתוכי)
ב. לחזק את הקשר שלי עם עצמי ע"י משפטים שאומר לעצמי:
# אני קודם כל נשמה טהורה, חלק אלוקה שירד לעולם לתפקיד ושליחות בכח הבורא שמהווה אותי בכל רגע "יש מאין".
ברמת המהות הכל מושלם אצלי, ברמת התפקוד – קיבלתי דברים לתקן.#
# ניתנו לי כל הכוחות והיכולות והרצונות לתקן כל מה שצריך בנשמתי, בידי הבחירה לקדם את עצמי בכל רגע לשיפור ותיקון עצמי.
# קיימת בי תמיד שמחה הכי גדולה שלא תלויה בשום דבר חוץ – מהבחירה שלי לתת לשמחה הזאת להיות. בשביל לחוות את השמחה הפורצת גדר שבתוכי עלי רק להיזכר בה, להאמין שהיא קיימת ולהאמין שבכוחי לגלות אותה – וזה גם תפקידי ושליחותי.
# אני יוצאת לחברות לא כי אני חייבת, אלא כי אני בוחרת בכך בכל רגע. לכן לפעמים אבחר להיות בחברות ולפעמים יעסיקו אותי דברים אחרים ואנשים אחרים.

אפשר לעשות רשימה של דברים חשובים בחיים שיש לך, חוץ מהחברות.
– יחסים עם עוד אנשים: משפחה, חברות נוספות, ואנשים סביבך
– יעדים חשובים שיש לך בחיים:
להתחתן ולקהים משפחה בהמשך,
להוציא מהכח אל הפועל כל מני כישרונות מיוחדים שיש לך,
להגשים חלומות,
לבצע את שליחותך בעולם,
וכו'

ג. לצאת לחברות מהמקום הנכון, ז.א. להיות חברה של מישהי בלי לוותר על עצמי ועל שאר הדברים שיש לי בחיים.
אז מה יוצא מכל זה? שצמצמנו את החברות?…
להפך!
חברות נמדדת באיכות ולא בכמות.
חברות טובה היא מעל למקום ולזמן.
כשהקשר הוא עמוק ואמיתי אפשר גם לא להיפגש שנים ואז להיפגש ולהמשיך בטבעיות כאילו לא נפרדנו.

בתלות אין בחירה – אני לא יכולה בלעדייך…
לא שמחה בלעדייך…
אז אני בקשר איתך בגלל מניעים מאוד אגואיסטיים… לא ממש אכפת לי ממך ואני לא ממש רואה אותך.. אני עסוקה בחסרים שלי ואני משתמשת בך בשביל להתמלא.
בחברות של אמת אני יכולה יופי בלעדייך, יש לי עוד הרבה חברות וקשרים ועיסוקים, אני שמחה בלעדיך, ובכל זאת אני בוחרת להיות איתך, כי טוב לי ונעים לי בחברתך במיוחד כשאני מצליחה לשכוח מעצמי ולהיות שם באמת בשבילך, מתוך האהבה והחיבור שלי אליך.
זאת חברות. ולא כי לבד אני לא מסוגלת..

לסיום,
באתגר המיוחד הזה שקבלת (הנטיה לחברות עוצמתית) תמונה היכולת המיוחדת שלך: היכולת להתחבר בצורה עמוקה.
כשהיכולת הזאת תתבסס על חיבור עצמי מתוקן ותהיה בשילוב עם היכולת לשמור את רגעי החיבור לזמנים מדודים, מבלי שיגלשו ללא שליטה לזמנים בהם אני אמורה לעסוק בדברים אחרים, זה רק יעצים את החברות.

יש בתוכך את האין-סוף, צאי למסע פנימי מרתק, תראי איזה יופי מסתתר בתוכך, תלמדי יותר ויותר להכיר את עצמך – מי את באמת, מה הם כוחות הנפש המיוחדים שנתנו לך ואיך את משתמשת בהם בצורה הכי טובה לקיום שליחותך בעולם.
תתוודעי לשמחה האין סופית שקיימת בך תמיד, שלא תלויה בשום דבר, ושכל כולה רק ממתינה לך, שתגלי אותה, שתוציאי אותה מהכח אל הפועל, שתשמחי אותה!
החיים יפים, צריך ללמוד לחיות אותם נכון .

מקווה שלא השליתי אותך שאפשר להפטר מהתלות.. אתגרי החיים רק גדלים ככל שאנחנו מתפתחים, אבל איתם גדלה היכולת להתמודד ולנצח כל פעם מחדש..
מקווה שהצלחתי לעזור, אשמח לשמוע מה דעתך ואם צריך – להרחיב ולהסביר.

בהצלחה רבה,

איתך בדרך, עינבל
inbal@shutafotbaderech.co.il