טוב אז מה עם כולכן בננות?
אז תקשיבו קטע.
אני מרגישה כל דבררר.
כל דבר.
בקטע הזוי.
נגיד אם מדברים על משהו עצוב הלב שלי והצלעות שלי פשוט כואבותת.
עם מישהי אמרה לי משהו קטן לא במקום כואב לי שוב.
זה כתפיים, רגליים,, שיניים, בטן, ידיים, אצבעות לב צלעות, ראש וכו'
היה לי קטע שמרוב לחץ של לימודים נחלשו לי הרגליים וכאבו.
אני יכולה לנסוע באוטבוס והנהג עוצר קצת חזק ואני צורחת(אוי אתן לא יודעות כמה הנוסעים צחקו עלי חחח) בקיצור אני רגישה, אין שום שריון שמגן עליי, הכל מבהיל אותי, הכל כואב לי, הכל רגיש לי, אני כולי חשופה.
יש כאן מישהי שהיא גם ככה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
29 תגובות
וואוווו.
אממ מוזר…
בחיים לא שמעתי על ילדה שעשויה מפליימוביל (במחילה)
בדקת על ויסות חושי?
אם לא, לכי לעשות בדיקה את לא מבינה אפילו כמה החיים שלך יכולים להשתנות אחרי זה.
בהצלחה
יואו. אני כל כך מבינה אותך! תקשיבי לי טוב.
זה טבעי לגמרי, ויש לזה שם- את כנראה ילדה רגישה מאוד. בדרך כלל ילדים שהם כאלה זה מתבטא בפיזי, שכל תחושה פיזית קטנה מורגשת אצלם ומפריעה להם מאוד- וגם ברגשי ככה. הם רגשנים מאוד…
גם אני כזאת, אבל אצלך זה נראלי יותר מורכב… האמת שאני לא יודעת להגיד לך למה זה קורה ומה את יכולה לעשות ?
אני ממש מזדהה. ממש ממש ממש.
וכמו שלולי אמרה יש לזה שם… (ואני יודעת שלפחות אצלי זה משהו לגמרי מולד;) מאז שאני זוכרת את עצמי אני ככה.. ובגיל יותר גדול כבר ידעתי ממש להגדיר את זה).
אבל אני כבר בניתי לי חומה, במקום השריון שהיה לי חסר.
בניתי חומה שחוסמת לי את הלב, ולא נותנת לו להרגיש בכלל. ועכשיו אני כבר לא מצליחה להוריד את החומה הזו, ורק פעמים בודדות אני נותנת לה קצת קצת לזוז, ולעצמי להרגיש.
גם בתחושות אני ממש רגישה. (אגב, גם לדברים שקורים סביבי אני יותר שמה לב.. כמו נגיד חפצים בצד, בקבוק שמתחיל ליפול וכדו'. גם את?..)
אז אני מזדהה מאד בקטע של רגישות מעבר לנורמה, למרות שזה נראה לי מתבטא אצלינו בפועל קצת שונה.
עד לפני תקופה הייתי רואה את זה בתור רגישות 'יתר'/'מידי', אבל היום אני בוחרת לראות את זה בתור רגישה מאד.
זאת אומרת, זה לא משהו שהוא לא טוב מרוב שהוא הרבה, כמו שחשבתי וכמו שזה נראה ממבט ראשון, אלא אני פשוט רגישה מאד. ויש בזה גם דברים טובים כשלומדים איך לחיות עם זה.
אז בהצלחה לנו עם מה שקיבלנו:)
וואו.
קוראים למה שאת אומרת וויסוט רגשי.
כן, אני גם פעם הייתי עם חומה ענקית, העינים שלי היו אדישות ממש. לא לבכות, לא להרגיש.
כן, אני שמה לב להכל, גם לאנשים, זה תכונה נדירה שיש לי, אני מבינה דברים שאף אחד לא מבין ושם לב אליהם. רואה אנשים וקולט מאיפה ההתנהגות נובעת, קליטה מאוד חדה
גם חפצים, אפילו נגיד הלכתי לחברה שלי ורכב עבר לידי ופשוט נבהלתי פשוט כולי קפצתי. הרגש שלי ממש לא מווסט.
אני ליד אוטבוס ואני פשוט שוכחת את עצמי כי אני מרגישה משהו, אני מפספסת את הפנייה ובכללי אני בן אדם נורא מפוקס..
תאמת שזה קשה, מאוד קשה, נהייה לי התקפי חרדה לאחרונה מרוב כל הרגש ואתמול בכלל, הרגשתי שאני הולכת להשתגע מרוב רגשוץ.
היום הרגשתי שהלב שלי פצוע , ממש פיזי, כאב איום ונורא.
בחילה מטורפת. הכל כזה נורא.
אין הזדהות, כמעט, לכן גם שאלתי, לראות אולי הבעיה היא רק אצלי.
אף אחד לא מבין אותי, את מה שאני מרגישה, אומרים שזה מוזר, שככה הכל מרגיש, שככה הכל כואב, שככה הכל מטורף ולא נורמלי.
דיברתי עם מישהי באמת. על זה שיש לי רגישות ייתר.
היא אמרה לי שלא. רגישות ייתר זה נשמע רגישות מיותרת, היא לא.
אני מאוד מאוד רגישה, וזה דבר מאוד טוב לחיים, למשפחה שלי, לבעלי, לילדים שלי, לעולם.
וכן, לפעמים יהיו פעמים שארגיש שאני מידי מוצפת, והולכים לטיפול(אגב, זה גם הורג אותי) וזה בסדר, אפילו גמור.
וזה דבר שאני אלמד לאט לאט איך לנתב את זה, לאזן אתזה.
כל העולם מטורף, הכל מבהיל, מבעיט, אין לי רגע שקט ברחוב ורגוע, אין לי רגע שקט בבית, כואב הכל, אין לי רגע שקט בכלל, הכל כואב ברמות, כל מילה אפילו או דיבור על משהו כואב גורם לגוף שלי להתכווץ.
אני כבר לא מצליחה לחשוב, לא מצליחה לשבת ברוגע ולנשום סדיר.
ומה שאת אומרת לגביי החומה,
זה הקטע של וויסוט רגשי, שאו מרגישים הכל או לא מרגישים כלום, זה אפילו מתבטא אצלי באוכל, או לטרוף או לא כלום, בקשרים, או פול קשר או אין קשר.
והקטע פה הוא לא לשים חומה, זה גם לא מצב טוב, אלה לחיות עם זה בשלום, בוויסוט.
אני עכשיו בטיפול, כי זהו, גבר לא יכולה עם כל הרגש, זה נורא כואב, זה מטלטל את הנפש, היו לי כבר כמה התקפי חרדה מהטיפול הקודם, ממש כמו תינוק, הכל משפיעה ומזעזע לי את הנפש שככה נוגעים(אפילו שאני עדיין לא ממש פתחתי משהו רציני שם..)
אבל זה קשה. זה סוחט את הנשמה.
אבל מקווה ללמוד איך לווסט, לא להרגיש את העולם בכזה עוצמות, אני לא יכולה כבר להכיל את זה, מעבר לכוחות נפשיים.
אקיצער. בהצלחה!
כדאי לך ללכת לטיפול. זה עוזר, לי מאוד לפחות, גם כשזה כואב.
וואי כשנכנסתי לשאלה בהתחלה לא ידעתי מה להגיב..
לא ידעתי אם זה מה שאני מרגישה או לא
עכשיו כשאת יותר ויותר מתארת את זה אני מזדהה. מאוד מאוד.
גם הקטע הזה עם הרכב שהבהיל.. מוכר.. יותר מידי מוכר..
גם יש ימים שכל מי שנוגע בי אני- די לא לגעת בי
דייי
צורחת יותר נכון (על אחים שלי..?♀️)
אז את אומרת שקוראים לזה וויסות חושי..
מעניין
אני תאמת אף פעם לא חשבתי ללכת לטיפול כי יש ימים שזה נרגע לי ויש ימים….
אני גם רגישה בכללי.. ברגשות..
כאילו אני יכולה לבכות מדברים הזויים (זה תאמת יותר במחזור.. אבל זה מובן.. כל ההורמונים משתוללים..)
אני שמה לב לכל פרט..
כאילו כל מה שתארתן-אני.
אני יכולה לשים לב שלאיש שעברנו לידו (בריצה- מיהרנו לאוטובוס..) בשוק היה נעלי אדידס..
משו הזוי.. ואימא שלי- מה איך שמת לב לזה??
הקטע ששמתי לב שאני שונה מחברות- כי תמיד אחים שלי אמרו לי 'טוב נו זה בגלל שאת בת..' אבל לא ..זה הרגיש לי משו אחר..
אני מאושרת פשוט לגלות כמה הזדהות פה בקהל, הרגשתי שאני ממש לבד בזה..
בקשר למגע..
כן, נגיד יש ימים שאני הכי רוצה שילטפו ויעזרו וכו', ונגיד שבוע שעבר היינו בבית ספר ומישהי נגע בי כזה דרך אגב וממש נרתעתי, כילו קפצתי כזה.
כן, אני מבינה את הרגשות נורא נורא.
היה לי תקופה שכל דבר גרם לי לבכות, ברמה של כל דבר, הייתי בוכה כמה פעמים ביום ואז כל דבר בוכה ואחרי מרגיש טוב יותר כי זה לא מתנקז אלה עם קורה משהו פשוט בוכים:)
כן, אני יכולה נגיד לשים לב לאנשים במצוקה סתם ברחוב, שבנות כזה לא קולטות איך אני שמה לב לזה למען ה', מצדם זה סתם אנשים ברחוב..
נגיד ראיתי קבצנית בשוק(אמא של חברה מהיסודי…….) חיכתי לחברות שלי ופשוט כל הגוף שלי היה כואב. ולא קלטתי בהתחלה שזה חברה של אמא שלי פתאום ניזכרתי מאיפה היא מוכרת לי ובאתי להתחיל לבכות מרוב צער ובום, חברות שלי הגיעו והצילו אותי ממצב לא נעים באמצע שוק…
כילו שמים לב להכל..
ובו זמנית גם מתמצאים בכל מקום, כי בכל מקום קרה איזה משהו קטן יחסית אבל שגרם לנפש שלנו לזכור אותו.
נגיד מקום שבו הרגשנו משהו מסוים וכזה נזכור אותו..
אני יכולה אפילו לזכור איפה בדיוק דיברתי עם המשפיעה שלי על משהו מסוים. לזכור רגשית, וטכנית.. לשים לב לדברים קטנים ולרגשות שאף אחד לא שם לב אליהם.
אגב, קוראים לזה וויסוט רגשי, וויסוט חושי זה כילו שבדים מציקים והכל כזה מגרד וזה, יותר בקטע של מגע ממש.
וויסוט רגשי קשור ברגש, נפש ,גוף.
כן, אני גם תמיד הייתי שונה בגלל זה מחברות..
והבנתי שזה דבר אדיר פשוט!!
ממש ממש אדיר. מאוד יעיל לחיים.
וביום שישי מישהי לימדה אותי מה זה אומר, מה הרבי אומר על זה, מה עושים במצבי קיצון שהכל כואב ומאיים עלייך.. אני באמת יותר רגועה עכשיו ופחות כואב.
עם את רוצה עוד פרטים מוזמנת בכיף.
וכדאי לך ללכת לטיפול!
זה שזה עובר וחולף ושוב בא לא אומר שזה לא קיים בך.
ואני מניחה שכשאת מרגישה טוב את בכלל לא חושבת שאת צריכה, את אומרת לעצמך, עזבי, אני מרגישה טוב זה סתם משהו שעובר וחולף..
אז לא, זה לא.
וכדאי לך ללכת כדי לדעת איך להשתמש בדבר המדהים הזה.
זה מאוד מרגיע ללכת.
אני ישמח יותר לפירוט. תודה!
וואו ופשוט כל מילה שכתבת זה אני שזה פשוט מדהים..
חשבתי שרק אני ככה..
אמנם לא בקטע של לפרוץ בבכי ברחוב אבל בהחלט לשים לב ולהרגיש ולזכור והכל..
אני באמת תמיד ראיתי את זה כמשהו טוב.. כאילו שזה טוב שאני שמה לב לפרטים.. ולאנשים במצוקה וזה..
ובקש לטיפול.. לאיודעת.. צריכה לחשוב על זה
יש כאן מישהי שענתה למטה קצת.. היא הרחיבה על זה.. מאיפה זה נובע.
הרבי אומר שזה נשמות גבוהות ועדינות מרגישות את זה ולא אנשים סתם.
שכל דבר רוחני שקורה מזעזע אותה, וזה משפיע על אוטומט.
וחוץ מזה שזה בסדר, מראה על זה שאת בן אדם עמוק מהממוצע, כן, ממש ככה.
יש לך יכולת נדירה מאוד והנפש שלך צריכה פחות לחץ, להרגע, לתת לעצמך פשוט לנוח ולא לדחוק בעצמך לנשום והכל. פשוט לתת לעצמך להיות חסרת שליטה, זה גורם להרגיש עם הכי הרבה שליטה שיש.
באמת.
עוד שאלות?.
חח חמודה שאת!
וואו שינית לי תמחשבה
תודה
וואי.. הממ..
זה תמיד ככה?, או שזו תקופה?
לי בשנתיים האחרונות,
נהייתי כזאת.
כשבלון שיש בו יותר ויותר אוויר,
אז נגיעה ההכיייייי קטנהה,
ןהוא מתפוצץ.
אז ככה הלב שלנו,
שהגיל שלנו תופס לו שם הרבההההה..
דברים..
וכל דבר הכיייי פיצפונון, שאפילו לא תמיד נוגע בנו, אז הלב מתחיל להרגיש,
והגוף מנסה לשלוח איתות..
מה אני עשיתי עם זה?
אל תשאלי אותי, כי זה *ממשש* לא חכם במיוחד..
אני כדי שהגוף לא יתנהג כך,
אז נעלתי פשןט תרגשות בפנים..
כלאתי אותם..
אבל זה לא טובב!!
ברוכים הנמצאים… עושה את זה המון לצערי…
וואי?
אני מצטערת בשבילך!
לי תמיד אומרים, מה הבעיה? תספרי. תשטפי מישהו מבוגר..אבל הם פשןטט לא מביניםםם!!
מה לעשות! אין לי את מי לשתףף!!
אם אשתף, מנסיון, רק אסתבך יותר ויותרר!!! פשוטט ככה!!
מזדהה!!
אבל לא ברמה שלך שלי פחות…
לי יש את זה קצת לא ממש כמוך..
נגיד מישו אומר שנשברה לו הרגל אני ממש מרגישה כאב חד ברגל..
אני ממש מרגישה את זה בפנים..
כאילו זה קורה לי..
אמנם לא ברמה מוגזמת אבל הראש שלי כאילו מתאר את המקרה ואז אני מרגישה אותו
אבל לכמה שניות
לאותם הרגעים שסיפרו לי על אותו מקרה..
זה מה שישלך.? ניראלי זה קצת שונה
היי אני גם…
אבל פחות בדברים הפיזים…
יותר רוחני..
כאלו אני שומעת שמשהו קצת ירד מהדרך ובוכה על זה לילות וימים…
למשהו אין פרי בטן בוכה את חיי.. כואב לייייי
מבינה אותך..
אוי איזה לא נעים
ליזה קורה עם כלבים חברות שלי לא גומרות לצחוק עלי
הי, יש כמה וכמה סוגים של אנשים בעולם…
מי ששונה ממכן לא יבין מה הסיפור שלכן…
אבל מי שכזאת מבינה.
הצעה שלי, אל תנסו לקבל הבנה ממישהיא שלא יכולה להבין אתכם.
כל התופעות פה זה תופעות של אנשים בוגרים ורגישים. אנשים שהחיים העיקו לפעמים והגיעו לעומק רגשי גבוה עם עצמם. ומרוב שחושבים ומתעמקים… מבוהלים ועירניים ודרוכים.
משהו בפנים לא רגוע, עמוס, מפוחד.
וזה מדהים התכונה אבל ללכת לטיפול בעניין זה ממש מצרך בסיסי. לאזן את זה.
בעתיד זה תהיה המתנה הכי גדולה וכרגע זה מכשול, כל דבר טוב צריך איזון.
וההתקפי חרדה שמגיעים בעקבות הגיוניים. ככה זה שחיים עם רמות גבוהות של רגש.
אבל תכלס הכל בסדר.
פשוט להסכים להבין שזו את!!
וזה מדהים וזה נדיר ולאהוב את עצמך.
להרפות, לשחרר. לא לנסות להיות בשליטה מדי על החיים.
ובעיקר המון אמונה, כלום לא בטעות.
אין ממה להיבהל.???
כל התסמינים האלו זה זעקה של הנפש שמשהו בלקיחה של החיים קיצוני ומעייף את הנפש ואז אוטומטית את הגוף.
לקחת דברים בקלות ולפעמים גם באדישות.
לקרוא על זה, לטפל בעצמנו , ללמוד.
יש כלכךךךך הרבה תכנים בנושא!!!
אם רק תחפשי, ותרצי – תמצאי!!!
מקווה שעזרתי…
אמאלההה אנייייי אנייייי אניייי
אוי זה מפחיד.
אני אחת ששמה לה לכל דבר וכשאני אומרת כל אני אומרת כל!!
אני אחת ששומעת שלמישהו כואב או ברוחני או בגשמי לוקחת את זה ממש קשה.
אני ילדה נורא רגישה, מרגישה כל דבר בעוצמה, אני יכולה לזכור דברים הזויים, לשים לב לפרטים הכי קטנים שאמא שלי משתגעת איך אני שמחה לב בכלל?? 'אבל הבן הזה היה כאן רק לשניה ומתוך אלף אנשים בתחנה המרכזית תל אביב וכבר עבר זמן מאז אז איך למען ה' איך שמת לב וזיהית אותו???'
'איך את זוכרת את כל הרחובות בירושלים ובתל אביב ובחיפה ובאשדוד וברמלה אם היינו שם רק פעם אחת תסבירי לי!'
ואני אנה אני באה…
או שלמשל עכשיו כשכתבת על הכאב הפיזי שלך התחלתי להרגיש כאב פיזי וזה קורה לי תמיד כשאני שומעת על כאב של מישהו.
בקיצור אני שמחה לשמוע שאני לא היחידה…
*הבן אדם
וואו
נס שאני עשויה מגומי
יש שני תופעות שמתוארות פה.
1. רגישות יתר- ילדה רגישה מאוד
2. חוסר וויסות חושי/ רגשי
אני למדתי קצת על זה… אלו 2 דברים נפרדים, אבל מישהי רגישה מאוד- בדרך כלל יהיה לה גם חוסר וויסות… וזה כנראה מה שיש לך, שואלת יקרה, ובעוצמה גבוהה. מעריכה אותך מאוד שאת הולכת לטיפול, זה מאוד חשוב לילדות כאלה (שאגב, גם אני כזאת- שניהם. ב"ה לאחרונה מצליחה לווסת יותר).
יש לי הרבה ידע בנושא… אם מישהי רוצה שאני אכתוב פוסט או משו- שתגיד…
אשמח שתכתבי, אפילו פה.. עד שפוסט יעלה..
כןןן תכתביי
אני דווקא הייתי מחלקת את זה לקושי בוויסות החושי וקושי בוויסות הרגשי, וכל אחד מהם מחלקת ליתר/חוסר..
נכון, גם בתוך זה יש חילוקים. בדיוק מה שאמרת.
אני אמרתי ממשששש בכללי
וואו. אז אני בהגדרה, אבל בשונה.
אני ילדה רגישה מאוד (לטוב ולרע).
מבינה ויודעת בדיוק מה החברה שלי מרגישה.
בד"כ זה דבר טוב וכן זה מראה על נפש מדהימה,
אבל יש פעמים שפשוט באלי לברוח מזה.
זה מביא לי מדי מצפון. מדי כאב. מדי צורב.
לא מרגישה את הכאב גופנית, אבל הלב,
-הלב פשוט סוער וגודש שזה מוציא משלוות הנפש.
זהו-
בעזה שנדע לנתב את המתנה המדהימה הזו לטוב.
גם לי יש קטעים כאלה לפעמים… זה חוסר ויסות