היי בנות!!האמת שאלה שמופנת בעיקר לבנות שנפלו וקמו…איך עשיתן את זה?
איך מוצאים כוחות אחרי ירידה גדולה ומשמעותית לעלות בחזרה ויותר מזה איך גורמים שהירידה הזו תגרום אחריה לא לסתם עליה אלא לעליה משמעותית?אני אשמח מאד אם תענו לי;)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
41 תגובות
ואו
זאת ה-שאלה
ואני עוד לא לגמרי מצאתי תשובה
אבל אם אחרי נפילה את קולטת שנפלת, ואת רוצה לקום- זה מלא, זה מטורף.
ויהיו עוד נפילות, זה בטוח
ואנחנו צריכות לעשות הכל כדי למנוע את זה אבל לפעמים אין איך
אבל צריכים לא להתייאש
ולא לשנוא את עצמנו
ולזכור שהנפילות זה לא אנחנו ולא הרצון האמיתי שלנו , כי באמת-אנחנו רוצות לבחור במלך
ואנחנו אהובות ורצויות אצל הקבה תמיד
והוא מחכה שנחזור אליו
וכמה רעיונות יותר מעשיים:
*לי כדי לזכור מה הרצון האמיתי מאד עוזר לשמוע שירים מעוררים של כל מיני זמרים
*עוד משו שלי עוזר זה לספר למשפיעה על כל פעם שאני נופלת. ואז חוץ מזה שהיא עוזרת לי לקום, לפני שאני נופלת אני יודעת שגם מישי מוחשית תדע על זה, ולפעמים זה עוזר
מלא הצלחה נשמה טהורה
פעם השאיפה שלי היתה להיות "חסידית" בתור סטטוס. התניא לימד אותי שכל רגע זה מלחמה, לכן אין כזה דבר "סתם עלייה". ברגע שאת מתגברת יום אחד, את לא שונה מהרגע הזה אחרי שבוע של התמדה! המלחמה אותה מלחמה, העוצמה אותה עוצמה. מי שהשתנה כאן זה את, בכמה עוצמה את נלחמת. זה מה שעוזר לי לקבל החלטות טובות. היתה תקופה ארוכה שהייתי ממש נמנעת, "לוקחת" החלטות שאני מקיימת ממילא (אני לא יודעת להתמודד עם תסכול). עכשיו אני לוקחת החלטה, ושמה לב למספר העליות שלי. מה יש יותר, עליות או ירידות? תלוי לאיזה כיוון את מתקדמת.
אנשים מסביבי…למרות שאני לא יכולה להגיד שזה היתה ממש נפילה אלא משו ספציפי אבל מאוד עזרה לי המשפיעה שלי וחברה אחת שהייתה בעניין…קיצרר אנשים מסביב…
המוןן הצלחה אוהבת אותך!!
מצטרפת לשאלה.
אני כל פעם מחדש נופלת, ולא מוצאת כוחות לקום מחדש
תקראי את הספר "כי בא אורך"
יש שם תשובות לכל המתמודדות
"הרגשתי שזהו. אחרי סוף השבוע הזה, אין
מצב לחזור. כמה אפשר להבטיח ושוב ליפול?
כמה פעמים שוב אומר לעצמי: 'עד כאן!', אקבל
על עצמי קבלות שזהו, אני לא חוזרת יותר אף
פעם על המעשים האלה, ואז שוב, אני חוזרת
לאותה סיטואציה וכאילו כלום לא היה. די,
נמאס לי!!! לא רוצה יותר את המאבק האינסופי
הזה. כבד עליי. גדול עליי. מבחינתי, עדיף כבר
להישאר ברצפה לתמיד מאשר לטפס בכל פעם למעלה
ואז שוב להתרסק לרסיסים…".
הנפילה קשה, כואבת ומייסרת. כמה כוחות נפש
צריך לגייס כדי לאסוף את עצמנו מהקרשים אחרי
עוד רגע של משבר. כמה מאמץ צריך כדי להחזיר
לעצמנו את האמון שאפשר עדיין לתקן.
היצר מסית אותנו אל העברה, מפתה ומושך אותנו עד
לרגע שבו אנו נכנעים ונופלים, ונראה שזהו, הפסדנו
במערכה. היצר עשה את שלו, ולכאורה הוא יכול
ללכת הביתה מרוצה, לאחר עוד יום עבודה מוצלח…
אלא שהעבודה שלו אינה מסתיימת לאחר הנפילה.
דווקא לאחריה מתחיל המאבק הקשה באמת. הנפילה
החלישה אותנו, הביאה אותנו לעמדת נחיתות מול
היצר. כעת הוא מנצל את המצב להרעיל אותנו בנשק
הסודי שלו: רעל הייאוש. הרעל הזה מתפשט מהר מאוד
בנפש. הוא מנטרל כל יכולת פעולה, גורם לכבדות בכל
הגוף ומציף אותנו בתחושת בדידות נוראה. האפשרות
לקום מהקרשים נראית כעת פשוט לא ריאלית…
אז מה עושים עכשיו? איך מחזירים לעצמנו את
הכוחות להילחם?
קודם כול, בואו נזכיר לעצמנו שוב: יש אפשרות לתקן!!!
אפשר לשוב בתשובה, גם לאחר כל מה שעשינו. זאת
נקודת הפתיחה, וזאת גם הנקודה הראשונה שהיצר
רוצה להסתיר מאתנו. הוא מזרים לתוכנו תחושות כמו:
"על מי את עובדת? הרי מיליון פעמים הבטחת, ושוב
נפלת. עזבי, זה לא בשבילך כל הניסיון הזה לשמור
על עצמך נקייה. עדיף לך להפסיק לשחק אותה…".
עד כאן דברי השקר שלו! ומהי האמת? האמת היא
שתמיד-תמיד אפשר לתקן. התשובה אינה עובדת לפי
כללי ההיגיון של העולם הזה. לפי כללי ההיגיון שלנו,
את המעשה שנעשה אין להשיב, ולכן התשובה לא
נראית לנו הגיונית וסבירה. אך התשובה היא מתנה,
מתנה שנתן לנו ה' כדי שנוכל להתרומם מכל מצב,
לשוב מכל מרחק שאליו הרחקנו לכת.
האינטרס של היצר ברור; אם נוותר על המאבק הוא
יקבל עוד ועוד מהתאווה שמזינה אותו. הוא רוצה
שנהיה מיואשות כדי שמרוב ייאוש נסתער על התאווה
וננסה לשאוב ממנה גרגרי נחמה, מה שכמובן יותיר
אותנו עוד יותר רעבות ומיואשות.
הייאוש, כמו שאמרנו, מתפשט בתוכנו כמו ארס
של נחש. הדימוי הזה מדויק גם בגלל ההבדל בין
הרגע שלפני הנפילה לזה שלאחריה; אם לפני הנפילה
היצר שהסית ופיתה אותנו עמד מבחוץ, ולא זיהינו
אותו כחלק ממי שאנחנו, הרי שכעת, לאחר הנפילה,
אנחנו לא מצליחים ליצור יותר את ההפרדה הזאת.
אז מי אני באמת?
ליצר יש תשובה ברורה מאוד, והתשובה
הזאת מפילה אותנו עוד ועוד…
נכון, הייתה נפילה.
צריך לתקן את מה שקלקלנו. אבל מאיפה הגיעה
המחשבה שאין סיכוי? מאיפה בא הייאוש? התשובה
היא שהנפילה בעיקרה היא נפילת הדעת – המבט
הנכון על המצב, ולכן אלה המחשבות שתוקפות אותנו.
אך לא זאת האמת. האמת היא שהייאוש והמחשבה
שאין תקווה ואין סיכוי הם רק דמיון!! הצעד הראשון
הוא להוריד את מסווה הדמיון מעינינו ולראות את
המציאות כמות שהיא, כלומר – שאפשר לתקן. עצה
שיכולה להועיל כדי להסיר את המסווה הזה היא
להזכיר לעצמנו נצחונות ורגעי גבורה מהעבר. ברגע
שאנו נזכרות ברגעים כאלה התמונה מקבלת לפתע
פרופורציה נכונה ואמתית יותר. נזכיר לעצמנו: אם
הצלחתי לתקן בעבר, אצליח בע"ה לתקן גם עכשיו!
כך נרים את הדעת שלנו מנפילתה.
תלוי על מה נפלתי
אם זה על דשא- אז ממשיכה כרגילף)
אם זה על רצפה או משו קשיח זה כבר יותר מסובך:)
איך אני ממשיכה לעליה גדולה יותר? תלוי אם אני באזור מישורי או הררי
סתם הייתי בקטע לא רציני עכשיו
סוד התיקון הוא באמונה. האמונה שלנו בקשר לה' היא זאת שגרמה לנו להרגיש נורא כל כך לאחר הנפילה,
משום שהיא חידדה אצלנו את ההבנה עד כמה פגמנו וקלקלנו. אבל אותו הכוח בדיוק, כוח האמונה, הוא זה
שיכול גם להרים אותנו בחזרה למעלה. כי הקשר לה' לא רק מביא לסיכון – לקלקול, אלא יוצר גם סיכוי גדול
– אפשרות תיקון. סיכוי לעלייה מחודשת, לצמיחה לאחר המשבר בכוחות חדשים ורעננים.
תהליך התשובה הוא לא משחק ילדים. הוא אכן דורש מאתנו לקום ולשנות כיוון. אבל שינוי הכיוון, בעיקר בתחילת הדרך, לא מחייב אותנו לעשות מעשים קשים ומכבידים. העיקר הוא שינוי הכיוון:
אם עד עכשיו לא הפנינו את המבט לה', כעת אנחנו חוזרים להביט אליו. עולים על המסלול בחזרה הביתה.
זאת קלותה של התשובה – תנועת שינוי הכיוון. דבר שנעשה ברגע אחד בלבד!
מהרגע שחשים את הגעגוע הזה לבית, לשוב אל מצבנו הבריא, הטבעי, הדרך נעשית קצת יותר קלה ואנו גומאים אותה במהירות. ואיך הכול התחיל?
ברגע אחד, בשנייה שהחלטנו: עד כאן. אבא, אני רוצה לחזור אליך!
קודם כל (זה תשובה שקיבלתי מהמשפיעה שלי וממש אהבתי) לא גורמים שהירידה תהפוך לעליה – הירידה עצמה היא חלק מהעליה!!!! קשה להסביר את זה – וגם ארוך מדי – אבל באמת זה ככה, הירידות שלנו הן אף פעם לא סתם – תמיד הן חלק מעליה ענקית שתבוא אח"כ.
דבר שני באמת קשה לאזור כוח לקום לבד, ובשביל זה (לדעתי) עושים משפיעה, כותבים לרבע וכזה..
מי אני?
נראה שהדבר העיקרי שמעכב אותנו וזורע בנו תסכול וייאוש הוא הדימוי העצמי הפגוע שלנו. אנחנו מביטות בראי, בחזות החיצונית שלנו, ומיד עולה המחשבה: "צבועה, שחקנית, על מי את עובדת? ממש יכולה להתקבל להוליווד! עם כישורי משחק
כמו שלך, בטוח תקבלי את פרס המשחק המשכנע
ביותר… לומדת תורה עאלק, יענו מתפללת בכוונה".
ועוד ועוד מחשבות שהופכות את הדמות החסידית שלנו, במקרה הטוב, לבדיחה לא מצחיקה…
"אז מי אני באמת??? הילדה הטובה שמנסה להתגבר על היצר, להיאבק בכל הכוח ולעבוד את ה', או זאת שגולשת לאתרים הכי מזעזעים שקיימים בעולם?
אז מה אני – עובדת את ה' או עובדת עליו???"
חשוב מאוד שכל אחת תזהה שקיימים בתוכה שני כוחות סותרים שנאבקים כל הזמן זה בזה. שניהם אכן נמצאים בתוכנו, אך כוח אחד הוא כאמור, קדוש, והשני – טמא.
כשמבינים שזאת התמונה כבר פחות נכנסים ללחץ כשמגלים משיכה עצומה למשהו שלילי מאוד. הנטייה
הזאת קיימת בנו בגלל הנפש הטמאה ששוכנת בנו. לעומת זאת, כשאני נמשכת לעשות משהו טוב, דבר
זה נובע מן הנפש הקדושה שבי. המצב הזה אינו נובע מאיזה דבר רע שעשינו. פשוט כך ה' ברא אותנו. תהליך הבירור הזה מונע מאתנו להתבלבל ולזהות את
עצמנו בצורה פשוטה עם כל מחשבה, דיבור ומעשה.
הרע, שעד לפני רגע ראינו את כל
התמונה דרכו, מקבל כעת מקום חיצוני ושולי. הוא אינו משקף באמת את מי שאנחנו. הטוב שבנו הוא גרעין האישיות שלנו. ממנו אנחנו צומחים וגדלים.
הרע הוא בסך הכול קליפה שצריך להסיר.
ובאמת, מהרגע שבו אנו מקבלים את המבט הזה, אפשר בקלות לשוב בתשובה: "אני לא משחקת משחק,
לא עושה הצגה. בתוך תוכי פנימה אני באמת טובה. בנקודה הזאת אני באמת רוצה להיות נקייה, טהורה וישרה. זה השורש שלי, גרעין האישיות שלי, ממנו
הכול צומח וגדל. הגרעין הזה קשור תמיד אל המקור שלו – ה' יתברך. לכן כולו טוב". אז נכון שלא תמיד אני
מצליחה להתחבר לטוב הזה שקיים בי, ולפעמים אני ממש נופלת ומקלקלת, אבל מי אני באמת? הגרעין
או הקליפה? הטוב או הרע? התשובה שניתן לעצמנו תהיה גם המפתח לתשובה אל ה'.
נשמה,
מה שלי הכי עוזר זה לדבר עם ה'. להתפלל אליו. לספר לו כמה את רוצה לא ליפול!!
העתקתי לך רעיון לתפילה, את יכולה להיעזר בזה, וכמובן לשנות כרצונך.
"רִ ּבֹונֹו ׁשֶ ל עֹולָ ם,
עֲ זֹר לִ י לָ קּום מִ ּנְ פִ ילָ תִ י, לְ בַ ל אֶ תְ יָאֵ ׁש, חָ לִ ילָ ה.
עֲ שֵ ׂה שֶ ׁלְּ עֹולָ ם ֹלא אֲ וַתֵּ ר לְ עַ צְ מִ י וְֹלא אֶ שְ ּׁכַ ח שֶ ּׁדַ לְ תְּ ָך ּפְ תּוחָ ה ּתָ מִ יד בִּ פְ נֵ י הַ ּשָ ׁבִ ים אֵ לֶ יָך,
הֲ ׁשִ יבֵ נִ י ה' אֵ לֶ יָך וְאָ ׁשּובָ ה;
וְזַ ּכֵ נִ י לָ ׁשּוב אֵ לֶ יָך מִ ּיָד, שֶ ֹּׁלא אֶ תְ עַ ּכֵ ב, חָ לִ ילָ ה, מֵ חֲ מַ ת
אֵ יזֹו חֻ לְ שָ ׁה אֹו מַ חֲ שֶ ׁבֶ ת שָ ׁוְא שֶ ּׁקָ שָ ׁה הִ יא הַ ּתְ ׁשּובָ ה,
'ּכִ י קָ רֹוב אֵ לֶ יָך הַ ּדָ בָ ר מְ אֹד, ּבְ פִ יָך ּובִ לְ בָ בְ ָך לַ עֲ ׂשֹתֹו'.
שְ ׁמַ ע קֹולִ י, ה' אֱ -ֹלהַ י, תֵּ ן בִּ י ּכֹחַ לְ הִ תְ חַ ּבֵ ר לַ ּנֶ פֶ ׁש
הַ ּקְ דֹושָ ׁה שֶ ּׁנָ תַ ּתָ ּבִ י ּולְ הִ תְ רַ חֵ ק מִ ּזֹו הַ ּטְ מֵ אָ ה;
תֵּ ן ּבִ י עַ יִן טֹובָ ה לָ דּון כָּ ל אָ דָ ם, ּובִ כְ לָ ל זֶ ה אֶ ת עַ צְ מִ י,
לְ כַ ף זְ כּות.
שֶ ׁאֶ זְ ּכֶ ה לִ רְ אֹות תָּ מִ יד אֶ ת הַ ּנְ קֻ ּדֹות הַ ּטֹובֹות וְאַ אֲ מִ ין
שֶ ּׁמִ ּתֹוכָ ן אֶ צְ מַ ח מֵ חָ דָ ׁש וְאָ ׁשּוב אֵ לֶ יָך".
והבוקר יבוא
בחסד ורפואה
ויחבוש תחבושות אהבה רכות
לכל הלבבות
שדיממו לבד
ולאט ולאט, ובחושך
כי למרות שדיממו לבד
ולאט ולאט ובחושך
תמיד ידעו
ידיעת אינסוף
שהבוקר יבוא….
תקשיבי יקרה! אין ילדה שלא נפלה אף פעם.. זה לא מציאותי ולא הגיוני! לכל אחת יש נפילות.. רק יכול להיות שהסביבה לא שמה לב לזה.. אני זוכרת שהרבה בנות באתר כתבו שהן בחוץ נראות חסידיות 'מושלמות' ובאמת הן לא כאלה בכלל ומרגישות צבועות..
גם לי יש לפעמים ירידות ולפעמים עליות.. לפעמים אני מרגישה הכי חסידית ושווה בעולם ולפעמים מרגישה 0… זה מאוד משתנה, במיוחד בגיל שלנו- ההתבגרות…;)
ושיש לי ירידות, אני לא בטוחה שהסביבה שמה לב אליהם כ"כ.. זה עם עצמי כזה..
אז איך אפשר לגרום לעלייה:
1. תציבי לעצמך איזושהי החלטה, לא חייב משהו ענק- בכלל לא! ותחליטי שעד זמן מסוים את מבצעת אותה.. עד שזה יכנס להיות חלק ממך..
2. תדברי על זה עם מישהי שאת אוהבת וסומכת עליה. זה יכול להיות משפיעה, אמא, חברה קרובה, אחות.. ואת פשוט מעדכנת אותה על המצב שלך, ההתקדמות שלך (בעז"ה!)
3. תגידי לעצמך "אם אני עומדת בכך וכך במשך שבוע/ שבועיים- את מדרבנת את עצמך.. זה יכול להיות ללכת לאכול גלידה עם חברה, לקנות לעצמך איזשהו פרס, לנסוע לאיזשהו מקום וכו'..
הצלחות מטורפות לך!! ותזכרי שאת אף פעם לא לבד.. הרבי איתך בכל צעד וצעד.. ואת גורמת לו נחת רוח עצומה על כל התקדמות שלך- אפילו קטנה!!!:)
כמה פעמים אמרנו לעצמנו שנפסיק ושום דבר לא קרה? איך ייתכן שאחרי כל מה שלמדנו, אחרי ההתלהבות שבה הבטחנו לפתוח דף חדש בחיים,
אחרי ההחלטה הנחושה והחד משמעית, שוב אנחנו מוצאות את עצמנו חוזרות לאותה ביצה טובענית?
לאותן מחשבות ולאותם מעשים שפעם אחר פעם מפתים ומושכים אותנו, ופעם אחר פעם מותירים אותנו כואבות, שבורות ומתוסכלות?
הנקודה הזאת היא אולי העבודה הכי גדולה שלנו בעולם הזה; להעביר את מה שאנחנו יודעות מהראש
אל הלב, ומהלב אל עולם המעשה. רבים יודעים למשל שאוכל מתוק על בסיס קבוע הוא משמין ולא
בריא. ובכל זאת, כמה מאלה שיודעים על כך עושים משהו בנידון? כולנו יודעים שאסור לכעוס ושגאווה
היא מידה לא טובה. כמה בפועל מצליחים להתגבר ולהתעלות מעל החולשות האלה? ולא שאין בנו רצון.
אנחנו אפילו רוצים מאוד לתקן את עצמנו, אלא שלא
תמיד ברור לנו איך.
לשם כך יש צורך בכלים. התוכן שלמדנו דומה לאור, אך כדי שהאור הזה יוכל להאיר את חיינו הוא זקוק לכלי. הכלי מסייע לנו להוריד את הרעיון הגדול למעשה מוגדר, ברור ופשוט. לא תמיד המעשה הזה יעניק
לנו הגנה מלאה בפני התמודדויות, אך הוא מאפשר לנו להתחיל ליישם למעשה את הדברים הגדולים
שאותם אנחנו כבר יודעות.
הכלים המעשיים דומים לכלי הנשק של הלוחם בקרב. באמצעותם לוקח הלוחם את המוטיבציה שבה הוא
חדור ומוציא אותה לפועל בשדה הקרב. בלי מוטיבציה – הנשק לא יעזור. אך גם כשהמוטיבציה גבוהה, בלי נשק – הקרב אבוד.
בדור הזה כולנו נמצאות במערכה לא פשוטה. המערכה על הנשמה שלנו, על החיים. אל שדה הקרב הזה לא
כולנו הגענו מוכנות, ולפעמים ההלם הראשוני גדול.
אך חשוב לזכור שאנו אף פעם לא מתמודדות לבד.
ה' יתברך משגיח עלינו בכל עת, מקשיב ומכוון.
המאמץ מצדנו הוא בבחינת השתדלות שתזכה אותנו בהמשך גם לסיוע מאתו יתברך.
הנשק שלנו הוא כלי העבודה שלנו – העצות המעשיות. טיפים קטנים אבל חשובים, שמסייעים לנו לצקת את ההתלהבות שלנו לתוך כלי ולהצליח לנצח בעזרתה את המערכה.
חשוב לחזור ולהדגיש: אין עצה שהיא בגדר תעודת אחריות. גם אחרי העצה הטובה ביותר, ללא מאמץ – אין הצלחה מובטחת. וגם אחרי הצלחה, מסתבר שעוד ניפול. העיקר הוא לזכור תמיד להמשיך הלאה. לא להתייאש.
אם אני מבינה נכון את מדברת על ירידה רוחנית, נכון?
אז אשתף קצת מעצמי שהייתה לי תקופה ממש לא קלה מהבחינה הזו, פשוט כל פעם שנזכרתי איך הייתי זה ייאש אותי. מה זה לאן ירדתיי..
וכשדיברתי עם המשפיעה שלי היא נתנה לי על זה משל חמוד שעד עכשיו עוזר לי:
אחרי סעודת שבת, בבית משפחה מרובת ילדים, כל השולחן בלאגןןן, לכלוכים, יש מלא כלים לשטוף ולנקות ולטאטא.. אז אפשר להסתכל על זה ולהתייאש, לדחות, וכו וכו, ואפשר פשוט להתחיל לאט לאט. קודם לפנות את הצלחות לכיור, את הלחם לשקית וככה לאט לאט הכל מסתדר.
עכשיו זה נראה לך ממש בלאגן, מאיפה אני אתחיל?? הירידה כ"כ משמעותית!!
אז לכי על זה, קחי לך משו קטן ותתמקדי בו, כשזה כבר יהיה קבוע לך בנפש תעברי לעוד משו ועוד משו..
לא שוללת, גם פה יש קושי! אבל כשאת עושה את הכל צעד אחרי צעד הכל מגיע ממקום הרבה יותר פנימי ואמיתי!
כבר נאמר; "ירידה לצורך עליה" בקרוב תראי אתזה במוחש
בהצלחה!!
מעשה בבעל תשובה, שהגיע פעם לאחד האדמו"רים החסידיים עם בעיה. לאחר שעשה תשובה על חטאיו בעבר, הוא גילה שעדיין תוקפות אותו
מחשבות רעות.
סיפר לו הרבי משל:
"היֹה היה פעם יהודי בשם מושקה, שהיה בעל אכסניה, ובה היה מוכר יין ואלכוהול לאיכרים הגויים שחיו בסביבה.
אחרי זמן מה, מושקה החל להיגעל מההתעסקות המתמדת עם הגויים השיכורים, החליט להחליף מקצוע
וסגר את האכסניה. באותו ערב נשמעה דפיקה בדלת:
'מושקה, מושקה, תפתח! אנחנו רוצים יין ואלכוהול!'
'מצטער', ענה מושקה, 'האכסניה סגורה מהיום והלאה'.
לגויים לא הייתה ברירה, והם נאלצו לעזוב את המקום, מאוכזבים.
במשך ימים, ואפילו שבועות, מושקה המשיך לשמוע דפיקות על דלתו, אבל ככל שפשטה השמועה על סגירתו של הבר, כך הפכה התדירות נמוכה יותר, עד שלבסוף פסקו הדפיקות…
אותו הדבר יקרה למחשבות הללו, הסביר הרבי.
אחרי שחוזרים בתשובה, המחשבות כל הזמן מנסות לחזור ולהיכנס. אבל אם אנחנו שומרים את החנות סגורה ונמנעים מהתנהגויות העבר, גם המחשבות יפסיקו להטריד אחרי
זמן מה".
זה אולי נשמע קצת מפתיע, אבל לפעמים הנפילה, למרות כל המאמצים שהשקענו במניעתה, נובעת מהעובדה שפשוט לא באמת 'סגרנו את הבסטה'.
אז נכון, התפללנו, בכינו, התחרטנו והבטחנו, אבל בכל זאת – בשורה התחתונה, השארנו את האפשרות
הזאת, לברוח ברגע של באסה או סתם חולשה, אל זרועותיו המנחמות של היצר הרע. והכסיל הזה, כידוע,
לא פראייר. כשהוא מוצא אפילו סדק קטן בחומה שלנו הוא נכנס, ובגדול…
אז מה עושים? הכלל פשוט מאוד, אבל אין בו פשרות! צריך להיות החלטיות וחד-משמעיות. בלי קונצים ובלי משחקים – סוגרים את האופציה הזאת אחת ולתמיד!
קודם כול, בצורה הכי טכנית: בתחום האינטרנט למשל – מבקשים מההורים סינון; את הסלולרי מחליפים בדגם ישן יותר, או מסירים את האפשרות לגלוש באינטרנט; אם בכל זאת יש סלולרי חדיש יותר – קיימות כיום בשוק אפליקציות סינון די טובות ולא
מאוד יקרות. מומלץ לברר ולהתקין; בתחומים אחרים
כמו ספרים, פייסבוק, נגיעה או כל תחום אחר – מציבים את 'הקו האדום' שלנו לפני המקום שמביא אותנו לנפילה פעם אחר פעם.
המעשים האלה הם ביטוי לכך שאנחנו 'סוגרות את הבסטה'. לא מעוניינות יותר בשום קשר אל המעשים האלה! לא קצת, לא לפעמים. לא 'רק את האתר ההוא' ולא 'רק את התמונה ההיא'. זה ברמה הטכנית. אבל עומק העניין הוא – לסגור את האופציה הזאת בראש.
לשם – לא חוזרים!
שכל אחת תשאל את עצמה בכנות: סבלתי מספיק?
מיציתי את העניין? נמאס לי באמת מהנפילות האלה, פעם אחר פעם? רוצה לפתוח דף חדש? מעולה!
אז בואו ונעשה לעצמנו טובה – נשים לזה סוף!!
ככל שנשדר יותר החלטיות וביטחון במהלך שלנו, כך תרד בע"ה התדירות של המחשבות הזרות האלה מהעבר. ההחלטה הזאת היא המפתח החשוב ביותר שלנו בדרך אל ההצלחה.
אתן בטח מכירות את הקטע הזה: החלטתן ללכת על משהו ברצינות, נניח – להפסיק לאכול ג'אנקפוד; שבוע עוד מצליחים להחזיק איכשהו מעמד, ואז איזו עוגת שלוש שכבות, עם קצפת וסירופ שוקולד מהברית של הדודים מונחת לה על השולחן בסלון.
את מביטה עליה והיא עלייך, ואת אומרת לעצמך: "אין מצב שלא", רק טעימה אחת וזהו…
אחרי פרוסה אחת באה השנייה, ומהר מאוד את מוצאת את עצמך מלקטת פירורים אחרונים מהצלחת…
אז איך מטעימה קטנטנה הגענו לפרוסה, ומפרוסה לעוגה שלמה?
המנגנון פשוט, והוא מצליח להפיל את רובנו פעם אחר פעם. אפשר לקרוא לזה תסמונת 'או הכול או לא כלום'; או שאני מחזיקה מעמד ולא נופלת בכלל או שאני משחררת כל רסן ומידרדרת
לתהומות האופל. את הבעיה הזאת מכנים גם בשם פרפקציוניזם. הפרפקציוניסטית לא
מוכנה להתפשר על פחות מהטוב ביותר. לכן היא
אומרת לעצמה: "נו, בלאו הכי כבר נפלתי, נקייה לגמרי אני לא, אז מה זה משנה כבר?"
היצר מפתה אותנו להרגיש אחרי הנפילה הכי קטנה מלוכלכות וטמאות כל כך, עד שה'תרופה' היחידה שנשארת לנו היא להמשיך ולהתבוסס בתוך הביצה…
המחשבה הזאת היא ממש עצת היצר בתחפושת של צדיקות גדולה; צדיקות שכביכול לא מתפשרת ורוצה את הכול הכי טוב והכי שלם. אבל כשרואים לאן היא מובילה, מבינים שזה רחוק מצדיקות, זהו פרפקציוניזם הרסני!
המחשבה הנכונה היא שכשאנחנו לא יכולות לעשות הרבה, מכל סיבה שהיא: עייפות, חולשה, עצלות, לא משנה למה, כדאי לעשות מעט. כי גם מעט זה טוב.
במבט ראשון, זאת אולי לא נשמעת עצה מדהימה, אבל היא ממש יכולה לחולל מהפכה בחיינו. בואו ניקח דוגמה מתחום אחר לגמרי: את צריכה לסדר את החדר שלך, שנראה כאילו גל צונאמי שטף אותו…
את רק רואה את המצב ופשוט לא בא לך לחשוב על להתחיל לסדר משהו. הפרפקציוניסטית שבך תגיד:
"תחליטי, או שאת מסדרת בצורה יסודית או שאת לא נוגעת בכלום". אם נקשיב לקול הזה, באמת שאין סיכוי שמשהו יזוז שם. לעומת זאת, תחשבי לרגע מה את כן מוכנה לעשות עכשיו: לקפל בגדים? לסדר את המיטה? להרים חולצה אחת מהרצפה? כל דבר קטן כזה הוא התקדמות. והתקדמות, קטנה ככל שתהיה, שווה יותר מלהיתקע במצב הקודם…
מרגישות שהפיתוי גדול? מסוגלות להחזיק מעמד רק לעוד חמש דקות? גם זה טוב! הצלחנו לשמור על עצמנו מליפול עד הצהריים? מצוין!! אל תגידו
לעצמכן: "אבל אחר כך נפלנו, אז זה לא שווה". זה שווה המון! דמיינו שכל הצלחה, בעיקר בשעה בה הניסיון
גדול, היא כמו יהלום יקר ונוצץ. כל הצלחה קטנה היא הצלחה גדולה, והיא מצטרפת גם ליתר ההצלחות
שכבר נמצאות באמתחתנו ומחזקת את הנשמה בדרך אל היעד. זה לא ויתור. אנחנו לא מקבעות את עצמנו במצב הנפילה, לא הופכות את המצב העכשווי לתכלית. אנחנו בסך הכול מתקדמות לפי הקצב שלנו,
ובע"ה בפעם הבאה נצליח יותר.
אז במקום לשבור את הכלים אחרי נפילה, נרים את הראש ונזכיר לעצמנו – גם מעט זה טוב! אמנם נפלתי, אך מעכשיו אשתדל בע"ה להחזיק מעמד. כל התקדמות קטנה שווה המון בעיני ה', וכך היא צריכה להיות גם בעינינו.
כך גם הדגיש הרב יצחק הוטנר לתלמידו ששאלו על ההתמודדות עם היצר:
"החכם מכל אדם אמר 'שבע יפול צדיק וקם'.
והטפשים חושבים כי כוונתו בדרך
רבותא: אף על פי ששבע יפול צדיק, מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה'שבע
נפילות' שלו".
דברי החיזוק של הרב הוטנר מזכירים לנו שהנפילה בעצמה היא הכוח המניע שמביא את הצדיק והצדיקה למדרגתם הנעלה; לא למרות הנפילה, אלא דווקא בגללה!!
העיקר הוא לזכור תמיד
להמשיך לחתור במרץ,
להתמודד, להתקדם הלאה.
לא להתייאש ולא לוותר!!
כשהחושך גדול מידי, וקשה, מגיעה תחושה שדי, זהו, אני לא רוצה את זה יותר, ואז מגיע דחף לקום, לעלות, וברגע הזה- צריך פשוט לשמר את ההחלטה ולקום
העלייה שלי התחילה אחרי חופש מאוורר שפירגנתי לעצמי, לפעמים צריך פשוט טיפה לצבור כוחות… ומאוד עוזר סחנשים עם משפיעה, אמא, חברה וכו
תאמת שלכל אחת עוזר משהו אחר..
אבל בתור אחת יותר שכלית, אמרתי לעצמי אלפי פעמים שאני הורסת את הנשמה שלי, משאירה עליה צלקות שאף פעם לא יגלידו.
ידעתי שבגיל הזה אני בונה את העתיד שלי ואם אני לא מפסיקה עם זה עכשיו העתיד שלי ימשיך להיראות ככה
רציתי בית חסידי אמיתי, כמו הבית שבו אני גדלתי. ועם אמא במצב כזה זה לא יעבוד.
לא אוהבת לכתוב תגובות ארוכות מדיי, אבל חושבת שבינתיים אל תחשבי על זה שאת רוצה לעלות משמעותית. קודם תעבדי על לחזור למצב הקודם, אח"כ בעז"ה תעלי יותר
וממשיכים להתמודד. זה לא קסם
כאחת שעברה כמה דברים לא נעימים בחייה, אני חושבת שמה שעזר לי זו הידיעה שזה מצב זמני בלבד ומתי שהוא ואיך שהקב"ה ירצה זה ישתנה. גם כשזה נראה חסר תקווה תאמיני שזה משתנה קדימה. נופלים, בוכים, עצובים, כועסים ו…קמים! כי החיים ממשיכים קדימה ואת תצליחי לחזור לקצב שלהם…. קצת סבלנות וזה יעבור!
ואוו ואוו, שאלת השאלות
דברי עם המשפיעה שלך היא הכי תעזור.
זה ארוך מידי לכאן כל מה שעשיתי..
אילו הייתי יכולה לדבר איתך, אז זה היה טוב
בינתיים בהצלחה! והרבה הרבה רצון אמיתי!!
את תראי איך בסוף אחרי ההפסדים הניצחון הרבההה יותר מתוקקק!!
זה נכון ,מאד.
זאת תקופה.. אחרי 3 שנים אני פתאום גאה כל כך בעצמי להסתכל אחורה ולקלוט איזה דרך ארוכה וחשובה עשיתי.
זה מתחיל בצעד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד.. כשיש "עת רצון" את מחליטה משהו שקשה לך וזה ממש מסירת הרצון.
הולכת להתוועדיות ומנסה להפנים, ולפי דעתי שזה משהו בסיסי שחוסך מלא בעיות- חוסמת פאלפון על אף הקושי הענק שבדבר…
כל פעם שאת עושה משהו, תחשבי שהקב"ה דורש לפי הכוח שלך ("איני דורש אלא לפי כוחם" ובטוח שיש לך כוח מיוחד להצליח!)
האמת היחידה היא
שהצלחתי לקום באמת רק בשיל הרבי. רק בשבילו
אני רוצה בית חסידי בשביל הרבי
כדי שיהיה לי בית חסידי
חייבים לקוום
אני רוצה להיות מקושרת לרבי. איך אפשר ככה בכזה מצב ירוד?!
חייבים לקוום
חושבים על העתיד..איזה בית את רוצה שיהיה לך
את רוצה שהילדים שלך יפלו למקומות כאלה..לא?נכון?!
אז את לא יכולה להיות בהם בעצמך..,
את חצי נשמה. של החתן שלך. המצב הרוחני שלך משפיע על שלו
את רוצה שגם לו יהיה כזו נפילה?? ברור שלא! את רוצה חתן חסיד!!
אז אחרי כל ההתבוננות הזו. ולא בצחוק. באמת לשבת ולחשוב ברצינות על כל זה.
אז את יושבת. ומחליטה החלטה שמעל הטבע שלך
לא החלטה של לאט לאט..אלא לגמרי לפרוץ גבולות!!
תזכרו שאנחנו באייר- לכתחילה אריבער!! מעל הטבע!!
ואז את מתיישבת וכותבת לרבי. כותבת לו על הרקע להחלטה על ההחלטה עצמה ועל זה שאת ממש מקווה שתעמדי בה.. ומבטיחה לדווח בשורות טובות
ממש כדאי לדווח על זה למשפיעה ולהתייעץ איתה..אולי אפילו לבקש ממנה שתדווחי לה שאת עומדת בהחלט
מה שאני ממליצה זה בדברים של נפילה לא לעשות בהדרגה..
כי למשל זה שתראי שעתיים סרט כל יום במקום 4 לא ככ יגרום להתנתקות מהסרטים כי את עדיין רואה
פשוט להפסיק
ו.. לא אמרתי את הכלל הכי חשוב
למלא את היום בשמחה ועשיה חיובית
לימוד שיחות שמיעת ניגונים מבצעים ספרים וכל רעיון חיובי אחר..זה לא כזה משעמם כמו שזה נשמע.
בהצלחה חסידות
רק בשביל הרבי. לא לעצמך, לא כדי שתהיי יותר טובה ותרגישי טוב עם עצמך. רק לרבי. כי אנחנו בנויים מתאוות ודחפים שלא כ"כ עוזרים לנו להשתפר ולעלות.. בשביל הרבי הכל!!!
מה זה בשביל הרבי,את עושה את זה לעצמך,כדי להיות באמת_שהאמת זה הרבי. אז את לא עושה את זה לרבי,נטו לעצמך…
פיספתי תשאלה הזואת משומה..
לי עזרה (וממשיכה לעזור כל רגע) המשפיעה
עצם זה שאת צריכה לעדכן ולשתף כבר גורם לך לרצות להיות טובה יותר והרצון הוא הכלי הכי חזק להצלחה
איזו תגובה טובה!!! תודה עליה
היא תעזור לי:)
וווואיייי איזה תשובות ארוכותת
אבאלהההה!! מי ששאלה את השאלה הזאת היא פשוט גדולה מהחיים!! הצלת נפש בישראל ואני ממש לא מגזימה!!
לחמנייה חח תודה
יהודית, את אלופה!! אני מרגישה בדיוק כמוך!! אני פשוט הרגשתי שאני כתבתי את מה שאת כתבת..
לא יודעת מה איתכם, אבל ממש מגניב אותי שזו שאלה עם מלא תגובות!
וכל תגובה תגובה!
לאתר – יש משהו מעצבן בתשובות הארוכות, כל כמה מילים הטקסט יורד שורה וזה מפריע לרצף הקריאה. (הירידה שורות לא קשורה לפסיקים או נקודות) אשמח אם זה יתוקן..
תודה לך על ההערה
נשתדל שזה לא יקרה
מה זה בשביל הרבי לראות את הבנות שלו מתמודדות ככה ומתגברות
❤️❤️❤️
מעריכה כל אחת פה
גם את עצמי?
וואי בנות התרגשתי ברמות לקרוא פה את התגובות של כולן, כל תגובה-תגובה!!!! משום מה שלי לא הופיעה….
אז דבר ראשון, כמו שסוגרת הבסטה אמרה, אני פשוט הצבתי לעצמי איזה גבול, משהו שאני חייבת לעשות בשביל לעצור את ההידרדרות, וב"ה זה עזר מאד!!
דבר שני, שאני זוכרת שהנשמה שלי היא כרגע חצי, והמעשים שלי משפיעים על בעלי ועל הבית שאני עומדת להקים, בנות זה עוזר מאד להתגבר!!! תנסו בבית;)
וכמובן המשפיעה (אגב מזה כיף לראות בנות ככה בקשר טוווווב עם המשפיעה, זה לא ברור בכלל:) עזרה לי, וגם אחות קרובה
וזהו פשוט להתפלל אל תביאני לידי נסיון, וגאולה נאו!
משפיעה משפיעה משפיעה
המשפיעה שלי הבנאדם שהכי עוזרת לי בהכל בכל הקשיים שלי וגם מקבלת את כל הנפילות שלי הכי טוב זה שיש לך משפיעה והכל דבר את נופלת פשוט תיידעי אותה והיא תעזור..
תודה לך ליודעת מה הייתי עושה
וואי, איזה השגחה פרטית שזה עלה היום!!!!!
זה כזה עזר לי!!!
תודה ענקית לכל מי שהגיבה!
עזרתם לי ממש!❤️