אני יעשה את זה קצר,
אני עכשיו בתקופה הזאת של התלבטויות, קשיים, אתגרים, נפילות וכו'…
כמו כן גם חברותיי, אלא שהן פורקות הכל עליי,
אני מכילה, מעודדת והכל טוב. (הכל טוב??? ממש לא.)
אממה, שגם אני רוצה לפרוק למישהו, גם אני רוצה שמישהו יעודד אותי.
והכי קשה מהכל- שכל בעיה של עוד חברה נהיה לי צלקת בלב.
הלב שלי מפוצץ צלקות. הן של חברותיי והן שלי בעצמי.
ואת הצלקות האלה אין מישהו שיכיל?
אני רוצה להמשיך לתת מענה לחברותיי,
אבל אני גם רוצה שישאר משהו מהלב.
אויייי אלוקיםםםםםם ?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
23 תגובות
ואאאיייי
מזדהה בטרוףףףף
אני רוצה להקשיב להן אבל נפשית קשה לי להכיל את זה
וגם לי יש קשיים והתמודדיות, והבעיות שהן פורקות אצלי מוסיפות שמן למדורה שלי.
ואנלי למי לפרוק.
אני לא יכולה להפסיק להיות שם בשבילן כי הן חייבות אוזן שתקשיב
אבל מה איתי?!
ואוו. אנחנו ממש באותה סירה!
מאחלת לך המון הצלחה ותודה על ההזדהות❤
מכירה מקרוב… יש לי המון סודות או קשיים של בנות שסיפרו לי עליהם, כי אני אחת כזאת שכנראה בנות סומכות עליה בעניין… עד כדי כך שמישהי מהשכבה שאני בקושי הכרתי סיפרה לי משהו מטורף שהיא מתמודדת אתו והיא לא סיפרה עליו לא להורים ולא לאף אחד חוץ ממני.
זה באמת מלחיץ, והיה תקופה שהרגשתי שאני מתפוצצת.
אני ממליצה לך לעשות את מה שאני עושה – מספרת לאמא שלי. לא יודעת איך את עם אמא שלך, אבל זה יכול להיות גם אולי אחות גדולה, סבתא או משפיעה. אבל רק מישהי שאת באמת סומכת עליה שלא תגלה, כי בכל זאת מדובר פה בעניינים של אחרות…
ואגב זה לא לשון הרע, את חייבת לשתף מישהו, כדי לפרוק, לא הגיוני שתשמרי הכל בפנים. אז אצלי זאת אמא שלי המדהימה שאני מספרת לה הכל-הכל-הכל, היא מכירה את הכיתה שלי יותר מהמורה זה בטוח… וככה לא הכל נשמר אצלי בפנים.
מקווה שעזרתי, בהצלחה!!!
הבעיה לא בחברות אלא בי.
ואני לא חושבת שאני אמורה לספר דברים אישיים שהם סיפרו רק בגלל הבעיה שלי.
אמא שלי… פחות
ומשפיעה אין לי…
תודה רבה ממש!!!
בת כמה את?
למה זה חשוב?
היי 🙂
זה נשמע מצב ממש מבאס שלא רק שלך אין איפה להוציא גם מגיעים אלייך בנות ומוציאות אלייך מה שיש להם ואז את עסוקה גם בהם וגם בך אם הבנתי את זה נכון 🙂
הייתי מציעה שאולי תנסי להפריד בין מה שקורה לחברות שלך לבין מה שאמור לעשות אצלך צלקות. נכון, אמור להיות לנו כואב בקשר למה שקורה לחברות שלנו, אבל בכל זאת, זה קורה לנו ולא להם. אולי אם כן תקשיבי להם אבל אל תקחי את זה ללב אלא למוח, כן תקשיבי להם ותעזרי להם, אבל אל תפגעי בך על הדרך, את חשובה מדי מכדי שיהיה לך צלקות בגיל כזה 🙂
ובקשר לזה שלך אין למי לספר, אולי שהם מסיימות לספר לך, תספרי את להם? או שאת לא רוצה כדי שלהם לא יהיה כמו לך עם הצלקות.
אולי משפיעה תעזור לך בקטע הזה?
היא תמיד תהיה פנויה בשבילך ובשביל כל בעיה שתקרה וקרתה לך 🙂
או שתקחי מחברת ושם תכתבי מה עובר עלייך. מנסיון, זה מקל. אני כותבת שם כל דבר שאני רוצה לצעוק לעולם וזה מרגיע, ולפעמים מתי שאני קוראת את מה שכתבתי, אני מוצאת את עצמי נותנת רעיונות לעצמי איך לפתור דברים.
את יכולה גם להקליט לעצמך בטלפון את הדברים שאת רוצה להגיד, את הדברים שכואבים לך, ולשמור את זה. תאמיני לי, לפעמים הרשמקול הוא החבר הכי טוב, הוא גם לא מגלה כלום, כנ"ל המחברת 🙂
בתגובה אלייך אני אנסה להסביר…
אני מאוד בעייתית בקטע של אמון,
לוקח המון זמן עד שאני נותנת אמון בבן אדם, אני חושבת שבחיים זה לא קרה- ואם זה קרה אז האמון נשבר אחרי זמן קצר…
מבינה?
וזה פחות בקטע של צלקות, זה יותר בקטע של העמסה על הלב.
ואני מאוד רגישה כזו.
משפיעה אין לי…
והרעיון של להקליט/לכתוב לעצמי וכו'… לא יעזור כי הבעיות עדיין על הלב. והרגשות והדברים עדיין אצלי.
תודה לך❤
אני יכולה להגיד לך המון דברים. אני יכולה לתת לך איך חוויתי את אותו הדבר בדיוק. אני יכולה גם לומר לך שאת מדהימה. אני יכולה.
את רוצה לפרוק, לספר? את באמת רוצה? את רוצה לשחרר קצת את הלחץ הזה שרק ממשיך ומתהדק סביבך?
גם חברות שלך רצו ורוצות, והן מצאו את מי שהכי מתאימה, את זו שתקשיב להן ממש, ותכיל אותן, ותהיה איתן יחד.
וגם את רוצה למצוא אותה, ואת לא מוצאת.
יש לך כלי ביד. כלי גדול ועמוק ומצליח להכיל כל כך הרבה בנות, הכלי אצלך ביד, נשאר בו קצת מקום? הוא בשבילך.
יש לך את הכלים, הם מחודדים ואיכותיים, לא תמיד צריך לחפש את הכלים אצל עוד אדם. הם אצלך.
תכנסי לכלי שלך, תני לעצמך לפרוק לעצמך. להביע את הרגשות שלך לעצמך. להסביר לעצמך מה קורה איתך ומה את מרגישה.
אפשר אפילו מול המראה ובקול, או להסתפק בהזזת שפתיים. אפשר לנהל דו שיח בראש, אפשר גם בכתב.
מה שהכי נוח לך. תכתבי לעצמך, תעני לעצמך.
מה שהיית אומרת לחברות שלך, תגידי לעצמך.
תני מקום לרגש שלך להתבטא לעצמך.
אוקיי אוקיי
נתת לי נקודה למחשבה
❤❤❤
וואו
אין לי מילים
שולחת לך תמיכה מרחוק… מקווה שזה עוזר כי חוצמזה באמת שאין לי מה לומר.
את באמת אלופה, ותנסי באיזשהיא דרך לתת מקום לעצמך.
אם זה ימשיך ככה זה יכול חס וחלילה לא להסתיים טוב… את לא יועצת נפשית מוסמכת, כן? ולכן זה יכול להשפיע לא טוב, ככה זה נשמע מהפוסט הנוגע שלך.
אולי תפני לעזרה מקצועית?
באהבה
לי זה בדיוק ההפך ?
"המבין יבין.."?
אין לי כח לפרט?
?♀?
כנ"ל
זה כואב.. כל כך כואב..
אין לי בדיוק מה לומר לך, רק שבבקשה, תמצאי מישהו שידע לחבוש גם את הצלקות שלך, את חייבת מישהו כזה אחרת תתפוצצי מכל הדברים שהעמיסו עליך.
אני בטוחה שיש אנשים טובים בעולם, אם לא הייתי בטוחה בזה, לא הייתי משתפת כמה אנשים יקרים שעזרו לי כל כך.
תנסי למצוא אותם, הם קיימים.
דבר שני, אם את מרגישה שהן מכבידות עליך עם הבעיות שלהן, תורידי את המינון של ההכלה וההשתתפות, תדברי איתן בכנות ותגידי להן שאת מרגישה שזה מכביד עליך, שכמה שאת רוצה להיות שם בשבילן את לא יכולה נון סטופ לעשות את זה.
בהצלחה רבה, יקרה אחת.?
גם אני בטוחה שיש, לא מוצאת, עזבי אולי הבעיה אצלי…
כן, גם אני חשבתי כך.
זה יהיה קשה אבל אצטרך לעשות את זה בלית ברירה?
לא יקרה… מחילה, נושא רגיש
תודה!
יואוו כל כך מבינה אותך
זו היתה בדיוק הבעיה שלי עד לפני כה שבועות ואז החלטתי לשים להכל סוף היתה לי חברה שהיתה מאוד תלותית בי בעניין הזה כאילו אחת כזאת שאת תמיד צריכה להיות שם בשבילה ויודעת מה תכלס לא כזה היתה לי בעיה עם זה כי אמרתי טוב זו תקופה וזה יעבור אז זהו שזה לא עבר זה נמשך והיה ככה במשך שנה אבל הבעיה שהחברה הזאת גם היתה לא נעימה באיזשהו שלב וכבר לא יכולתי לסבול יותר את האופי שלה אז דיברתי איתה על זה …מפה לשם אנחנו לא בקשר יותר
מה שאני עשיתי פה זה לבחור בעצמיי על פני כל העולם וזה אולי נראה אנוכי אבל זה מתגלה כדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות לעצמך כן גם לך יש אתת הבעיות שלך ואת הקשיים שלך מרוב שאת מתעסקת בכל המסביב את קצת שוכחת לעזור לעצמך ותאמיני לי שהיחידה שיכולה לעזור לך זו רק את תמיד אפשר לשתף חברה קרובה שאת סומכת על דעתה או הורה אבל בסופו של יום רק את יודעת מה טוב לך אז לכי תפני זמן לעצמך אל תפחדי לחשוב עם עצמך תהיי שם בשביל עצמך תאהבי את עצמך ואל תשכחי שיש אבא למעלה ששומע הכל ועוזר לך בכל צרה שרק תהיה לך לכי איתו יד ביד ותראי שהכל יסתדר
בהצלחה
אין לי הרבה מה להגיד, חוץ מזה שאני מזדהה.
ואין כל כך מה לעשות בעניין, באמת.
(תודה רבה על כל העצות בתגובות הנ"ל, ואני מקווה בשבילך השואלת שהן באמת עזרו לך, אבל אני אישית כבר מצב אבוד :))
כי כמה שהבטחתי לעצמי להפסיק להקשיב, ולהפסיק להיות שם, זה לא עובד.
כי ברגע שאני מפסיקה אני מרגישה אנוכית ומרוכזת בעצמי, כי בדיוק כמו שאני רוצה שיהיו שם בשבילי, גם הן רוצות, לא?…
אז בסוף אני תמיד נשארת. ונשברת.
(ולמי שכתבה ש-'הבעיות של חברות שלך זה לא שלך' – נכון, אבל אולי תלמדי אותי באמת איך להפסיק להרגיש את חברות שלי?…
איך לעשות הפרדה, ולא להיכנס ביחד איתן לסערת רגשות שלא עוזרת לאף אחד?
ומישהי יכולה בבקשה ללמד אותי להפסיק להקשיב????????????)
???
ואוו כ"כ
לשואלת
– מי את, מלחיצה אחת.
אני— אוצ"" הזדהות.
אולי, אולי את אני?… ?
(ככל שאני קוראת יותר בתגובות וכו' זה רק מתחדד לי…)
וואו. תהיי חזקה. ואני שולחת לך מלא מלא כוח.
וזהו אין לי יותר מה לומר…
(מי כמוני יודעת כמה שום עצה לא ממש יעילה ורלוונטית פה. אז אני רק יהיה איתך, ויאהב אותך מרחוק, בשקט :))
בהצלחה! ❤
את מתחילה להלחיץ עם ההזדהות שלך;)
תודה לך!!!
בהצלחה גםלך❤❤
למצוא מישהי שאפשר לדבר איתה.
לכתוב.
לדבר לעצמך כאילו את מדברת למישהי אחרת.