היי
אני גרה כבר כמעט שנה אצל אחי הנשוי
כי הייתי צריכה לעזוב את הבית
ואני מרגישה שאין לי מקום בעולם.
לא גרה בשום מקום ואין לי פינה משלי.
לא נעים לי לטייל בבית סתם אלא רק בחדר.
לא אוכלת שם ארוחות וכו…
כמה שפחות להיראות….
אם משהי מתמודדת עם משהו דומה
אשמח לעצות
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
31 תגובות
אני לא מתמודדת עם כזה דבר אבל כן שולחת לך כוחות!
ומקום בעולם בטוח יש לך, בלעדייך הוא לא קיים!
וואיי נשמע מתסכל!!
למה את גרה אצלו?
ווואו נשמע עצוב מאוד!
לשמחתי אנלא עוברת ניסיון כזה.
בהצלחה נשמה!❣
התמודדתי עם משהו דומה…
התארחתי הרבה אצל כל מיני משפחות בגלל הלימודים בארץ.
אני חושבת שהפיתרון הכי טוב זה לנסות להיפתח ולהרגיש בנח אצל אחיך…
בהתחלה זה קשה, אבל בסופו של דבר זה יקל עליך.
בתקווה שאחיך וגיסתך מאפשרים זאת 🙂
בהצלחה!!!
ואוו זה קשה.
מאחלת לך בהצלחה וברגע שיהיה לי רעוין אחזור לפה!!!
בל"נ בעז"ה.
אני לא מכירה את זה…
אבל מאחלת לך פולללל הצלחות!!!?
היי:)
כשקראתי את המילים שלך כאב לי הלב, כמעט בצורה פיזית, כי אני גם יודעת ומכירה איך זה שאין לך מקום, חוסר יציבות, לכודה בתוך עצמך. זה מה שאני הרגשתי.
למען הדיוק אני לא עזבתי את הבית אבל היו בהחלט פעמים שהרגשתי שאני לא יכולה להשאר בו יותר, ולא היה לי מקום. לא היה לי לאן ללכת.
מהתחושה הזאת אני עונה לך
כל בן אדם צריך מקום. זה חלק כ"כ בסיסי בחיים שלנו.
והתחושה הזאת שאין לך מקום היא משגעת, גם אם בפועל יש לך מקום לישון ולאכול, אם אין לך את התחושה הזאת בנפש ש"יש לי מקום שתמיד אני יוכל להיות שם ולהרגיש הכי בנח שיש" זה מערער. מאד.
חוסר יציבות מוחלט. מלא תהיות שעולות פתאום "מה יקרה אם..?" "ואם..?"
קודם כל שולחת לך חיבוק וירטואלי גדול – אם את רוצה ואוהבת את זה. ומלא כוחות והבנה (מוזמנת לבקש את המייל שלי)
והייתי מייעצת לך לחפש יציבות במצב הנתון. זה אומר מקום שאליו את מגיעה נניח פעם בשבוע או חודש בקביעות. מקום כזה בונה אצלך הרגשת ביטחון שכ"כ חסרה לאלה שלא גרים בבית שלהם.
אני בתקופה הזאת הרגשתי שהבית האמיתי שלי זה סווען סווענטי. לגמרי אבל. לא בקלישאה.
כשהיה לי קשה התנחמתי בזה שאני הולכת עוד מעט להגיע לבית שלי.
וגם ליצור לעצמך פינה. אני לא יודעת אם בבית של אח שלך זה אפשרי, ואם לא אז איזה פינה בבית ספר שתוכלי להיות בה, או אפילו איזה ספסל ברחוב שיהיה 'שלך' מקום בשביל ההרגשה הנפשית שתדעי שתמיד את תוכלי לברוח אליו.
מלא הצלחות!!
אוהבתותך?
וואו את גיבורה! אוהבת אותך!
אין לי עצות…
אבל את תשמחי גם לחיבוק נכון נשמה?
אז שולחת לך פוווווווול חיבוקים!!
לא התמודדתי עם זה ב"ה.
אבל עצה/ רעיון ממני,
תביני ותפנימי שכעט זו המציאות.. נכון, זה קשה! אפילו מאוד!
אבל כאשר תכניסי לראש שאת נמצאת כאן- ולצערך או לשמחתך זה כרגע ה'פינה' שלך..
תנסי לייחס לזה למציאות.. ואם לא תצליחי, רק תחשבי על זה..
כי בד"כ מחשבה יוצרת מציאות:)
מי אני שאדבר אם לא חוויתי את זה:/
אז רק הצעתי, אשמח לדעת שכבר הכל טוב!!
שולחת לך חיבוק ענקק ענקק ואוהב!!
ותדעי שתמיד מישהו איתך! בכל מצב!!
תחשבי שאת בת יחידה לקב"ה!! ולרבי!
כי מחשה יוצרת מציאות;)
המון הצלוחע'ס
אגב, סתם שאלה,
תוך כמה זמן מעלים פוסט פה באתר?
(כמה ימים? שבוע? שבועיים?..)
תודהה
בתקופה האחרונה חודש+
כן.
כך שאם את מעלה פוסט, תאספי לך הרבה סבלנות ?
וואוו לא התמודדתי עם משוו כזה אף פעםם אבל בהצלחהה ! ויש לך מלאאאה כוחותת
אני לא מתמודדת עם משהו כזה ב"ה
אבל אני יכולה להגיד לך שאני מלא אצל אחי, כל החברות שלי אומרות לי כבר שזה הבית השני שלי.
מה שאני יכולה לאמר לך זה שפשוט תרגישי אצל אחיך כמו בבית, תעשי דברים שהיית עושה בבית, זה מה שאני עושה ולכן כיף לי להיות אצלו.
מקווה שעזרתי?
באמת לא נעים… לא כיף בכלל,
אני הייתי אצל אחותי קיץ אחד שלם, זה לא דומה בכלל אבל הייתי ממליצה לך לדבר עם אחיך וגיסתך דוגרי, לבדוק מה בדיוק הם לא רוצים שתעשי ואיפה כן את יכולה להיות…
אני דיברתי איתם מראש ברגע שהגעתי והכל היה חלק ברוך ה', זה לא נעים אבל אין ברירה.
חות מזה, די עזרתי להם הרבה בבית אז הנוכחות שלי לא ממש העיקה, ומתי שלא היה צריך הייתי יוצאת להליכות או מסתגרת בחדר.
ולמרות מה שאומרים, בתקופה הזאת החבר הכי טוב שלי היה הפלאפון, דיברתי עם המשפחה ועם חברות ואפילו פעם בשבוע עם המשפיעה שלי…
זה שונה אבל מקווה שקצת עזרתי, בהצלחה לך❤
וואו, זה כל כך קשה!!
אולי תדברי על זה עם אח שלך?
תגידי לו מה את מרגישה וכו.
אני חושבת שזה מאוד מאוד יעזור
מאחלת לך הצלחןת❤
ככה השם מרגיש בעולם בינתיים…
ואי אהבתי את זה.
חמודה את!!
שיבנה המקדש!
אני גם צריכה עכשיו אח נשוי לברוח אליו..
אני סובלת בבית!!!!!!!
רק מה אני יעשה שאני בכורה?♀️
וואי כואב וקשה
לא מתמודדת
אבל הייתי מציעה לך אולי לחשוב על מקום אחר לגור בו?
יש לך סבתא? חברה קרובה קרובה?
אחות אחרת נשואה? בד"כ אצל האחיות מרגישים הרבה יותר בנח;)
אל תשכחי שאצל אחיות יש גיס… שיותר הגיוני להרגיש שלא בנח עם גיס מאשר עם גיסה.
היי, דווקא לא מדוייק…
לפעמים את מרגישה לא נעים עם הגיסות, שאת יעני תופסת את מקומם….
אני דווקא מרגישה בנוח אצל אחותי, וגיסי הוא אחד חמוד כזה, ואני מרגישה איתו ממש בנוח, אה ממא, שלפעמים נוצרת בעיה של ייחוד???
ב”ה לא התמודדתי עם כזה דבר,
אבל שולחת חיבוק
קבלת?
בהצלחה❤️❤️?
דאיי
איזה קשה זהה
סורי על השאלה אבל אם קשה לך שם למה שלא תבואי עם ההורים שלך?
וואי!
מעריכה אותך על ההתמודדות הזו. בהצלחה מכל הלב.
מרגישים את הכאב שלך מהמילים!!! שולחת לך המון הצלחות.. אוהבת!!
היי גיבורה!!!
דבר ראשון שולחת לך חיבוק ענק!!!!
דבר שני אני לא עוברת כזאת התמודדות אבל אני יכולה ללת לך עצה מהצד השני, יש לי בת דודה שגרה אצלינו בהתחלה חשבתי שיהיה מעיק אבל היום אני יכולה לומר לך שכיף גם לה וגם לנו!!! תשתדלי לזרום הכי שאפשר לנסות להיות בת בית אבל עם ניאנסים… לעזור בלי שיבקשו אבל לא באופן מעיק…
בקיצור לזרום עם המצב הכי שאפשר ובסוף גם אחיך ירגיש בנוח וגם את…
אוהבת אותך❤❤
וואיי..
אני קוראת את השורות שכתבת, ויכולה לשמוע את הטון הכואב שבו נכתבו הדברים… כמה לא פשוט לחיות מחוץ לבית, לא בסביבה הטבעית שלנו, עם האנשים היקרים והקרובים לנו, ולא משנה מה הן הסיבות…
כולנו, כל בני האדם, על מנת לחוש מסופקים בצרכים שלנו,
אנחנו צריכים מקום יציב, בטוח ותומך.
זה הבסיס של הבסיס וכשהוא מסופק, נוכל להעפיל הלאה אל הצרכים היותר חשובים ומשמעותיים..
במקרה כזה,
שבו כל המסביב לא יציב, ולא ידוע,
הגיע הזמן לפנות לאפיק חדש,
למקום שתמיד יהיה יציב בשבילנו.
לפנות אל עצמנו.
למצוא בתוכי עולם פנימי שנותן, מרגיע ומחזק גם ברגעים קשים.
קול פנימי שיאהב וילטף כשבחוץ סוער וקודר.
תבני לעצמך בית בתוכך, בית שנעים לך להיות בו.
מה יש שם בבית הזה שמרגיע?
מה יש בבית שנותן להרגיש חיבור פנימי?
מה עושה אותו לבית?
אילו אנשים הם חלק מהבית?
מי נכנס לבית?
אולי זה נשמע גבוה ומנותק,
אבל בהחלט עובד,
בתוכך יש את התשובות,
את יכולה להיות הבית והעוגן לעצמך.
כי מסביב הכל מרגיש לך תלוש…
ורובד נוסף –
כדי להתחבר לעצמי צריך לחרוש ולהצמיח.
למה את מרגישה אצל אחיך לא נעים?
הוא אומר לך את זה?
או שזו פרשנות אישית שלך?
את רוצה להרגיש שם חלק?
את מעוניינת להצטרף ולהיות כחלק מהתא המשפחתי?
או שיש משהו אחר שמונע את זה ממך?
אולי יש מחשבות, חוויות מהעבר שחוסמות את הלב מלהרגיש?
כדי ליצור בית לעצמנו, זה להתחבר לשורשים, לחלק מהקרקע שעוד ישנה.
ליצור הצלחות וחוויות טובות עם עצמנו כדי להגיע לחיבור פנימי.
הרבה פעמים קורה שבתור בנות עשרה, אנו בונות חומות סביבנו, ואח"כ כואבות את הנתק שבכך.
ביכולתנו גם להמס את החומות ולהתחבר.
ייתכן והחומות האלו רק בראש, אבל בכוחן להשפיע על הכל.
תנסי לבדוק עם עצמך,
את מכירה את הסיטואציה מקרוב,
אולי החומה, המגן, שבנית לעצמך הוא זה שיוצר נתק?
אולי הוא מקנה לך תחושה של ביטחון? ולכן נוח להישאר שם?
ממש מציעה לך לחשוב עם עצמך מה נכון לך,
ואולי לנסות בצעדים קטנים לחשוב איך להתחבר מחדש אל אחיך ומשפחתו.
אני כותבת אחיך,
וחושבת עליו,
אח נשוי, שמסכים ומוכן לתת לך מגורים אצלו בבית.
זה ממש מוערך בעיניי. חשבת על זה פעם?
(אולי בגלל שאת בתוך הסיטואציה את יודעת מה הסיבה שבשלה הסכים..)
אבל עדיין, כל כך יפה שהוא ככה מכניס אותך,
ואני בטוחה שזה עם הרבה אהבה ורצון לעזור.
תחשבי עליו,
אולי יש משהו שאפשר לעזור לו?
אולי יש לך דרך להכיר לו טובה על כך?
מה יכול לעשות לו טוב?
וגיסתך.. צדיקה.
יש להם ילדים? אז אולי אפשר לעזור איתם?
אולי את יכולה לשמש כדודה אוהבת שמנצלת את המצב המיוחד כדי להיות דודה במשרה מלאה…?
יש הרבה דברים, שאם רק תרצי יקרה,
להרגיש חלק, ולתת יד,
את תרגישי נעים להסתובב וגם לאכול.
רצית לשמוע עצות ממצב דומה, נכון?
אין לי לתת לך… חיינו שונים…
אבל בהחלט הבנתי למה את מתכוונת וניסיתי לעזור…
את יודעת,
אומרים שהמוח שלנו לא מבדיל בין דמיון למציאות.
אולי יש דברים שאנחנו מדמיינים והם בכלל לא נכונים?!
הרבה הצלחה,
השנים האלה עוד יצמיחו אותך למקומות גבוהים…
מאחלת לך הרבה טוב,
דנה.
וואו איזה קושי מטורף,
את פשוט גיבורה!!
אני גם מצטרפת לדעה שכדאי לך להרגיש אצל אחיך
יותר בנח,
אבל גם כדאי לך-את חייבת-שתהיה לך דמות לדבר איתה, לשתף
בקושי…
הצלחות!