זהו שנמאס לי ואין לי מושג אפילו למה נמאס לי, פשוט נמאס לי מהחיים, מהבי"ס, מהמורות, מהכל. באלי לשכב במיטה ולא לעשות כלום, לא ללמוד, לא להתפלל, לא להיות עם חברות, לא עם המשפחה. אני יודעת שקוראים לזה עצלנית. איך מתבגרים על זה? שום דבר שאמרו לי או שכתבו פה באתר פשוט לא עזר כלום.
שלום יקירתי!
מוכרחה לשתף אותך, שהתפעלתי ממך מאוד. בכמה מילים פשוטות הצלחת לגרום לי להרגיש אותך! להבין אותך. ממש לייחל בשבילך שהמצב ישתנה לטובה.
אני מרגישה אותך חסרת אונים, כל כך רוצה שיהיה אחרת ופשוט לא הולך לך ואין לך כח.
ואז אולי באות המחשבות: למה אני שונה, משהו אצלי לא בסדר, כולן נראות מאושרות ורק אני עייפה מבפנים.
ואז אולי את כועסת על עצמך? מאשימה את עצמך? בטוחה שזו פשוט עצלות?
זה בסדר
האם מישהו בעולם לחש לך אי-פעם שזה בסדר? יכול לקרות? הכל עובר? את טובה גם ככה וממש לא חייבת להיות מושלמת? גם אני רוצה ללחוש לך: את יקרה ואהובה ובלי להכירך אישית ברור לי שיש בך המון תכונות טובות ומעשים טובים שאת ראויה עליהם להרבה שבחים מעצמך ומאחרים.
משום מה את אומרת שזו עצלות. את בטוחה? כי אני ממש לא!
הביקורת שלך על עצמך לא נשמעת לי מוצדקת. ברור לי שאם היית יכולה אחרת, היית עושה את זה. הרי כל כך כיף להיות מלאת מרץ, אהובה וחברותית, מספיקה ומספיקה ומקבלת מחמאות! נכון? נראה לי שהיית מעדיפה ממש שהכל יראה אחרת.
אל תכעסי עליך. זה לא מגיע לך. אינך עצלנית. את עוד תגלי מה מפריע לך, אבל אין שום סיבה להרגיש אשמה. פשוט צריך לבדוק.
מבחן קטן
את יודעת, אם היית מולי עכשיו היו לי כל כך הרבה שאלות לשאול אותך.
אשאל בכל זאת ואת תעני קודם כל לעצמך. לפעמים שאלות של מישהו מהצד שלא מכיר ולא יודע, עוזרות לנו למצוא בתוכנו תשובות שלא חשבנו עליהן.
כמובן שתוכלי גם לענות לי בכתב אם תרצי.
אם תשימי לב, לא כתבתי לך תשובה ברורה לשאלה "איך מתגברים על זה". כי בשביל תשובה מדויקת חסר לי המון מידע. במקום זה כתבתי שאלות רבות שיכולות לעזור לך לכוון את עצמך לגורם של חוסר הכח והחשק.
ממליצה לך מאוד לענות על השאלות בכתב, אפילו בשביל עצמך. הכתיבה מסדרת את החשיבה. שבי לך עם דף ועט במקום שקט והשיבי במלוא הכנות. אם ענית "כן" או "לא" נמקי את תשובותייך, פרטי למה לא, למה כן. נסי להוציא מעצמך עוד ועוד מחשבות ודווקא בכתב.
עברי על מה שכתבת. האם את מצליחה לזהות משהו שלא שמת לב אליו עד היום ואולי המפתח לשינוי נמצא בתוכו?
ברור לי שאת נערה נבונה ואחראית ששואפת עד מאוד להצליח.
את תמצאי את הדרך בעזרת ה', אל תפסיקי לקוות!
איתך בדרך,רבקי
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
וואאו מזדהה
זה היה בדיוק בשבילי עכשיו!! תודה על השאלה והתשובה…!
ואווווו… זה כזה אני… נמאס לי מהחיים ופשוט מהכלללל.. אין לי כוח לכלום… ובטח שלא להתמודד…. באלי רק לשקוע מעכשיו עד לא יודעת מתי… אני כל כך מבינה אותך…
וואו אני פשוט קראתי והרגשתי שמישהו הצליח לכתוב את מה שאני מרגישה הרבה פעמים אבל ממש.. מה עושים? זה פשוט קשה.. פתאום אני עצובה.. ואין כח לכלוםם
שתדעי לך שאת לא היחידה שמרגישה את זה וגם אם נראה לך שלשאר הבנות הכל מושלם שתדעי שיש הרבה סיכויים שהן מרגישות כמוך…זה הגיל
הרבה פעמים הרגשתי כלום כזה כמו שתיארת ולמדתי שזה מגיע מבטלה.. מתחושה שאני לא עושה כלווום ואז הכלום גורם לכלום וכן הלאה
לי זה גורם קושי גם לישון מוקדם, כי כשעוברות השעות בלי כלום קשה לשכב במיטה ולהרגיש שנגמר היום.. כי מה כבר היה ביום הזה? כלום! אז ממשיכים למרוח את היום ולא לעשות כלום עד שנרדמים… והכי גרוע זה שהמחסור בשינה עושה שגם למחרת לא יהיה מרץ לעשות משהו, חוסר אנרגיה כזה…
מה שאני עושה זה לקחתי דף ועט וכתבתי לעצמי מה אני רוצה לעשות היום לפי שעות, לשם התחלה רק דברים מעניניים ונחמדים וכשמגיע השעה שכתבתי פשוט לכפות על עצמי לעשות אותם. לדוגמא: לקום מהמיטה בכח כדי לצייר/ לנגן/ לקרוא
זה נשמע מצחיק כי מה הקטע להתאמץ על דברים סתמייים שנראים לא מועילים אבל יש לזה הרבה משמעות, זה עושה הרגשה של עשייה, מרץ ועוד
היי למתאמנת על החיים תודה אני כתבתי את השאלה ואת עזרת לי מאוד תודה אם כי אני גם אם אני אומרת לעצמי זהו אני קמה אני בסוף לא קמה ככה שלי ספציפית זה לא עוזר אבל תודה
חברות יש דבר כזה שנקרא דיכאון… וגם אם הןא לא במצב כזה שאת כל היום נראית ?, יש בדיכאון הרבה רמות. ומספיק שאת חווה תחושה כזו שאת לא נהנית מדברים כבעבר והמצב רוח פוגע לך בתפקוד, כדי לחשוב לפנות לעזרה. כן. אין מה להתבייש.
אני כותבת את זה מניסיון מר. של תקופה ארוכה של חוסר מצב רוח (מסיבות טבעיות הגיוניות ) עד שקלטתי שזה פוגע לי בתפקוד. ועכשיו אני בטיפול ב"ה בדרך החוצה… אל האור…
יש מצבים ברמה שכמה שאני אגיד לעצמי "קומי" הגוש בשר הזה ששמו הגוף שלי ימשיך לרבוץ על הספה גם כשיש עוד הרבה מטלות לעשות. ובתוספת הרגשה ש"לא בא לי כלום.. כלום. כלום!"" ומחשבות שליליות שרצות לי בראש בלי תכנון וכמעט בלי שליטה.. (ואני בחורה חיובית בד"כ ) זה המצב שהגעתי אליו וממנו לטיפול רגשי. מקווה לצאת לאור מהר בע"ה.
חברות לא יודעת אם אפשר לכתוב את זה פה בכל תגובה מחדש אבל זה דורש! תלמדו חסידות תעשו טובה לעצמכם! תניא בעיקר. הספר מודעות יהודית המעולההה . ואם קשה לך לקרוא תשמעי שיעור באוזניות יש היום הרבה רבנים טובים! הרב יצחק ערד, נדב כהן, לא זוכרת מי עוד אבל תחפשו תמצאו גם סרטוני אנימציה אפילו. מכניס משמעות לחיים! מחבר אותנו לרבי! גם תסתכלי עליו מחייך לפחות ירגיע במשהו . ואני לא בנאדם שמסוגל להתעמק אבל אני כן בנאדם בדכאונות וזה הפתרון המקסים שמצאתי… לשמוע שיעור תוך כדי לצייר… מדהים . נותן אור בעיניים . בהצלחה הרבי איתך
זה מקשה עלי שאומרים "הרבי איתך", "רצון הרבי"..
מה אם הקב"ה????
תניא. אשמח. אבל איך בדיוק אלמג??? ותאמיני שנסיתעיי
וואוו בולל אניי!!!!
באמת אינלי כח עכשיו לכלוםם
הקטע הוא שגם את כל הרעיונות שנתנו פה אינלי כח לעשות חח קיצרר אני בבעיהה