נשמה וסימן שאלה / 2

מבוא

אז בהשגחה פרטית הפרק שעלה בשבוע שעבר החליט לקפוץ ולעלות הראשון במקום הפרק הנוכחי שהיה אמור להיות מבוא ופתיחה נעימה ומובנת לבלוג שלי. טעות לא נעימה לפתוח איתה בלוג. תסלחו לי נכון? בטוחה שתצליחו לסדר את הסדר הכרונולוגי הנכון בראש שלכן, מקסימום תקראו שוב את הפרק הקודם, לא יזיק.

כשטוב לך, רוצים להיות לידך.

.כשרע לך, בורחים ממך

זאת מסקנה שאני וחברה שלי הגענו אליה אחרי עשרות שעות של דיבורים בטלפון, עד שהאוזניים מעלות אדים.
כשטוב לי, כשאני אוהבת את עצמי, השמיים הם הגבול, אין דבר שיכול למנוע ממני להעיף את החיים שלי גבוה.
כשאני מגיעה למצב של השלמה עם האישיות שלי, הכרה בכוחות שלי, בנייה של ערך עצמי שלא תלוי בשום דבר, אהבה עזה כלפי הבבואה שמשתקפת אלי, אני נמצאת על גג העולם.
אין דבר שיזיז אותי מהמטרות שלי, מהדרך שלי בחיים.
כשאני אוהבת את עצמי כל כך –
אני אוהבת את מי שיצר אותי על כל הטוב שהעניק לי, הלב שלי נשרף מאהבה.
אני אוהבת את כל הבנים שלו – האחים שלי.

הלב דופק
הנשמות בוערות
העיניים בורקות
חלומות נעימים מותק
לילה אחד יצאתי להליכה עם עצמי, להתבודד קצת, אני וזהו.
הלכתי והלכתי, הגעתי לנקודה שממנה נשקפת כל העיר שנולדתי בה, העיר היפה שלי מנצנצת באורות, לילה חשוך וכוכבים.
זו היתה אחת השיחות הנוקבות ביותר שלי עם עצמי, היא נמשכה בלילות, במקלחת, בהליכות.

התחלתי לקלף שכבה אחרי שכבה באישיות שלי, ולשאול את השאלה שאלפים שואלים אותה:

מי אני בעצם?

הסרתי את כל העטיפות (מקווה) , העמדתי את עצמי מתחת לפנס בלי הכישרונות, החן, הקסם, החברות, המשפחה והפלאפון, השארתי את כולם בבית. אני בעצמי לבד.
אחרי זה שאלתי את עצמי, את אוהבת את עצמך? בלי כל הקליפות האלה

התשובה לא משהו. בכלל לא.

כל הדימוי העצמי שלי התבסס על נתונים חיצוניים, שלא לא קשורים אליי, הערך שלי לא יכול להתבסס על משהו חיצוני כמו אף סולד או מנת משכל.

מה יקרה שמשהו יגיד לי מכוערת או טיפשה?

כל הרגעים האלה, שאת מרגישה שכל כולך אפס אחד גדול, שאין לך צורך בעולם, כל כולך נשמה אבודה שנבלעת בתוך עולם גדול. יש כל כך הרבה אנשים בעולם, כולם

מצליחים טובים, ותמיד יהיו את עלובי החיים שישארו מאחור. והפער רק הולך וגדל.
אני רוצה להסביר לך, למה זה
לא
לא

לא נכון
ואנחנו שוות הרבה יותר ממה שאת חושבת או שאני מעלה על דעתי.

***

הבלוג יהיה שונה, מצד אחד עמוק ועיוני, מצד שני רלוונטי וכתוב בצורה קלילה ומושכת בעזרתו יתברך.

שיטת החסידות מבארת, שרגש שמבוסס בעיקרו על הבנה שיכלית, הוא חזק ויציב יותר מרגש פתאומי שחולף.

כן גם כדי לאהוב את עצמי, צריך לדעת מה הערך שלי בכלל. האהבה שתבוא אחר כך תהייה המדהימה ביותר שיכולה להיות,

כלפי הקב"ה

כלפי עצמי

וכלפי הזולת

אוהבת אותך נשמה.

ואני אשמח לקבל את התגובה שלך כאן למטה

מניאר

(קוראים את זה עם ה-מ' בקמץ ה-נ' בשווא ה-י' עם פתח)