מסע חיים / תם ולא נשלם

תם ולא נשלם

לפרק הקודם

והלב נמשך אחרי המעשים, ולאט לאט ההרגשה הברורה בליבי מתחזקת לכדי ידיעה, שזאת האמת.

החיים מתחילים להיות טובים, להיות טובים באמת.

חיים של קדושה, חיים של אמונה, חיים של התחזקות והתקדמות, חיים של שמחה (!)
ופתאום, אחרי כמה שנים, אני קולטת – שאני כבר לא יכולה להגדיר את עצמי 'בן אדם דיכאוני' , כפי שכל הבחרות הגדרתי את עצמי.
שההגדרה שלי השתנה, אני בן אדם שמח ! אני בן אדם אופטימי!
המשפטים השזורים להם במוחי, בחיי הם-
הכל טוב, הכל לטובה, הכל השגחה פרטית, העולם יפה , החיים יפים,
כן החיים יפים!!

ואני מביטה לאחור
זוכרת לילות קשים שחורים משחור
זוכרת מחשבות קשות
ולא מאמינה שזאת אני, כאילו שאני בן אדם אחר חדש ממש.

איך כל זה קרה ? אני תמהה…

זה היה תהליך, זה לא קרה בבת אחת,
זאת עבודה!

השתניתי. מבחורה דכאונית- לשמחה. מבחורה שלא מאמינה בכלום- לאחת שבטוחה בדרכה, בדרך הקדושה, ויודעת שזה הטוב האמיתי.

פעם, לא חלמתי שזה כך יהיה…
ולכן כתבתי את הבלוג הזה.
אני רוצה לצעוק לכל העולם-
זה אפשרי! זה בידיים שלנו! אם רק נרצה באמת!
וזה לא שינוי שקורה ביום, בשניה,
זה תהליך, של יום יום שעה שעה, מלחמות, מלחמות הוספה בטוב.

מבקשת, רק תאמיני, זה אפשרי !
יכולים להיות לך חיים טובים , מאושרים! אני הייתי שם…

כמובן שלמסע אין סוף, כל זמן שהנשמה בקרבי.
יש נפילות, בוודאי שיש. אך הנפילות כבר אינם דרך חיים, הם רק מוקשים בדרך…
וגם כבר הרבה יותר יודעת איך לקום,
ולומדת, לא מפסיקה ללמוד.

לא הגעתי לשלימות. בכלל בכלל לא.
יש לי המון לאן להתקדם, והמון מקומות שבהם עוד צריכה לצאת לגאולה פרטית,

ומאחלת ומייחלת שאמשיך להתקדם ולא אפסיק לעולם .

ולך, הקוראת- בת של מלך אחת ויחידה- שהחזקת מעמד עד כאן 😉

אם יש לך שאלות שיעזרו לך מוכנה לענות בשמחה, כתבי בתגובות ואשתדל לענות אם ירצה השם על הכל.

אמנם המסע לא תם, ויכולה להמשיך ולכתוב על מחשבות רגשות מעשים,
אך לבנתיים הבלוג הזה תם ולא נשלם.