לפני החגים/3

דבר המסור ללב

הקדמה:
מכירות את המושג "אחרי החגים"?
אני מניחה שכן.
דיאטה אחרי החגים זה משהו אחד. אבל מה עם הביטוי "לפני החגים"? לא חושבת שאתן מכירות.
טוב, נו כי המצאתי אותו עכשיו.
אולי ספירת קלוריות ואימון גופני אפשר לדחות לאחרי החגים, אבל קצת תוכן לנשמה על משמעות החג? אי אפשר לדחות. וכל המרבה הרי זה משובח.
לכן אני מבקשת (ואפילו דורשת) שכל מי שיש לה איזה ווארט או שיחה שהיא למדה, לא תשמור את זה לעצמה, אלא תרד למטה ותכתוב בתגובות ותעשיר את החסידישקייט שלנו קצת! ?
בואו נתחיל!
על אפליה מתקנת כבר שמעתן?
מהרגע הראשון המושג הזה לא מצא חן בעיני. מרגיש לי כאילו עושים "קוצ'י מוצ'י" לשכבות אוכלוסיה חלשות ומוכיחים לעולם ש"הנה אנחנו בסדר נתנו להם צומי".
לא, אני לא בעד להשאיר אותם למטה. חס ושלום. אני בעד לחזק ולטפח את הקבוצות הנ"ל ולצמצם פערים השכלתיים והתנהגותיים. אבל אפליה מתקנת סותרת את עצמה משתי סיבות עיקריות:
1. עצם זה שיש חוק שמשתמש במילה אפליה (או העדפה) כבר אומר שהם נלחמים באפליה באמצעות אפליה.
2. אם ניתן לכל אדם חלש תפקיד חשוב, אולי רגשית זה יעזור, אבל רק לזמן קצר. ובכל שאר התחומים- המצב יהיה בכי רע.
אבל, מה ההגיגים שלי תקועים כאן עכשיו?! באנו לדבר על משהו הרבה יותר חשוב:
עשרת ימי תשובה. טאדדם!
על המילה תשובה נכתבו ספרים רבים שיכולים למלא מדפים שלמים ועמוסים בכל תוכן בתחום. אבל הנה ציטוט שכולנו מכירות על אדם שחטא ועשה תשובה: "זדונות נעשו לו כזכויות".
אפ אפ אפ, בואו תשאירו עת ההיסטוריה שלו בצד!! הוא לא התנהג יפה, התחרט בכה ועזב את החטא ופתאום יש לו קורות חיים נוצצים ומושלמים??
חכו, זה עוד לא הסוף: באגרת הקודש בתניא כתוב שהאור שנמשך ממצוות התשובה, יותר נעלה מהאור של שאר המצוות. לא נשמע קצת אפליה מתקנת?
אז ככה בקצרה: מכירות את "מצווה גוררת מצווה"? יפה.
עכשיו, אם עשיתי עבירה והתחרטתי עליה והתחלתי לעשות אחריה מצוות, האם לא הוגן לקרוא לעבירה הזאת מצווה ואז להגיד ש"מצווה (-עבירה שעברה תשובה) גוררת מצווה"?
לדעתי הוגן מאוד.
באופן כללי מהללים ומפארים את מצוות התשובה. בשונה מצדיק, בעל תשובה מרגיש את עניין הצימאון לקב"ה, מרגיש שמחה יותר עוצמתית ועוד כל מיני. אבל אל דאגה, הצדיקות שבנינו לא מופלות. חלילה.

מכירות את המשנה "מי שאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה" ?
אפשר לחשוב שמי שאמר את המשנה הזאת היה אדם שובב שרצה להנות בעולם הזה בלי לאכול אותה בעולם הבא. אבל שמעו זווית מעניינת:
את המשנה הזאת אומר דווקא אדם צדיק, שמתוסכל מהשפע שבעל תשובה מקבל. אותו צדיק אומר "לו יכולתי לחטוא רק כדי להרגיש את המעלה של תשובה".
האמת, זה מאוד נשמע אפליה מתקנת. אפילו להרגיש הרגשת התעלות מיוחדת לא נותנים לצדיקים!! אבל, צדיקות יקרות, יש מה לעשות בנידון! יש לכן איך להרגיש הרגשת תשובה (תתרגשו!!!) לא צריך לרדת למטה, אפשר למשוך מישהי אחרת למעלה ע"י עשיית תשובה (למשל, אותי..), ואז תרגישו איתה את מעלת התשובה. ביוטיפול!
עד כאן לל"ו הצדיקות הנסתרות שלנו (או הצדיקות הגלויות על כל סוגיהן). מעכשיו והלאה אני מקדישה אישית את כל מה שכתוב כאן לכל מי שנאנחה ומילמלה "הלוואי בינוני".
אז היי קבוצת "הלוואי בינוני". רצה ה' ומפני חטאי גם אני עדיין לא הצלחתי לעקור את הרע שבי.
הבה ונעלה מוטיבציה בקשר לעשיית תשובה:
האם שמעתן על סיפור של מטייל נעבך שנפל מצוק, ותוך כדי הנפילה צעק, נדר ונשבע בכל היקר לו שאם הוא שורד את הנפילה- הוא הופך להיות דתי, דוס בכל רמ"ח ושס"ה?
סביר להניח שהסיפורים האלה מתגלגלים בהמון ווריאציות, אבל בטוח שמעתן משהו בסגנון הזה.
מה זה ההבטחה הזאת פתאום להפוך לאדם מאמין?
עצם הנשמה שנותנת פלאש חזק. העצמות והמהות מתגלה פתאום.
אתן יודעות שהתשובה הזאת נעלית יותר מלימוד תורה וקיום מצוות? (אגב, יש הפי אנד: המטייל שרד וכיום הוא אברך מקסים)
ולעניינינו: "כי נר מצווה ותורה אור".
בשעת לימוד תורה אנחנו ממשיכים על עצמינו אור ("תורה אור"), אבל לא מזדככים. Nice.
בשעת קיום מצוות אנחנו מורידים גם כן אור מסוים (נר מצווה"), וגם מזככים את הגשמיות של העולם הזה. Very Nice.
ובשעת התשובה? בהתחלה שום דבר לא יורד מלמעלה. אין פלאשים וזיקוקים בשמים. ההתחלה נובעת מהמהות של היהודי שנפתחת ורוצה להתגלות. המהות הזאת בוכה על העבר ועל כל מה שהיה יכול להיות אבל לא נעשה. כל פעולת הזיכוך נעשית בכוח היהודי. Super Duper Nice!!
אפשר עוד להמשיך ולכתוב שעות על מעלת התשובה (ושוב, אם יש בקהל צדיקות, כבר הסברתי שגם אתן זוכות להרגיש הכל) אבל היריעה כבר קצרה מלהכיל, אבל בתגובות אתן יכולות לכתוב על מצוות התשובה מהזווית שלכן. (או לשאול שאלות)
מאחלת לכן גמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.