'לו הייתי…'/12

לו היינו אנחנו. בלוג סיום

לפרק הקודם לחצי כאן

כשההשראה כבר כמעט מסתיימת,
והאצבעות מדלגות על המקלדת,
הגיע הרגע לסיים את הבלוג,
אבל לנסות רגע ממנו משהו ללמוד.
אז שיפשפנו את המוח במשחקי תפקידים,
דמיינו לו הייתי, היינו, דמויות וחפצים,
אבל מעבר לזה כיהודים
מכל דבר בעבודת ה' ללמוד אנחנו מנסים.
אז…. מה מקומו של הדמיון ביהדות?
איזה מקום תופס החלום בחסידות?
חלום יעקב, חלומות יוסף והשרים,
מול דמיונות שלנו, על דברים קטנים וגדולים.

נקודה ראשונה היא שהפוסט עולה בדיוק בעיתוי נכון
כי בדיוק עכשיו חזרנו משבת חזון..
וגם אם את לא ראית את המקדש,
הנשמה שלך חזתה בו ממש.

החלום יש בו מן האמת,
אבל הוא גם מסמל שאנחנו חצי מת…
אז בואו נדבר על שאיפות רגע, על דמיון,
על רצון להיות משהו אחר, נעלה, עליון,
על רצון להיות כמו זו, מוצלחת ממש,
על רצון להיוולד אצל משפחה אחרת, מחדש,
רק אחזור על סיפור שעליו חונכתי,
שכשאסיים את תפקידי בעולם לא ישאלו למה משה רבינו לא הייתי…

לכל אדם כוחות משלו.
שאיתם ורק איתם, הוא ורק הוא. יכול להשלים תפקידו.
אז זה טוב לחלום, מרענן, יוצר שאיפות,
אבל. אל תשכחי שלך כמו שאת יש המון המון כוחות!
ויש מעלה עצומה בלהכיר מעלת עצמך,
הנה, ציטוט מספר היום יום ברשותך:
"חסיד הוא מי שמכיר מהותו העצמי ומעמדו
בידיעת התורה ולימודה ומצבו בקיום המצוות.
יודע הוא מה שחסר לו
ונותן לב ודואג למלאות את החסר,
ומרבה במשמעת בדרך קבלת עול".
רוצה להיות בפסגה? להגשים חלומות?
שבי עם עצמך, הכיני רשימת כוחות,
ואז… ה'לו הייתי…' יהפוך ל'לו הייתי אני'
כי זה הדבר הכי נכון, מחובר ואמיתי…..
בברכת הצלחה, ושנשאף למקום המדוייק,
מורה שאוהבת לשורר