יומנה של תשראית טרייה/10

ב-770

צום גדליה. קמתי בשמונה, התארגנתי בקלות, חברה הכינה לי קפה. היה מעונן. משב רוח חזק קידם את פנינו ביציאה מהבניין. קיבלנו טיקט רבי- כרטיס קטן עם תמונה של הרבי ונקודה קטנה למחשבה. אחזתי כל התפילה בתמונה המדהימה של הרבי עטור תפילין וטלית, מישיר מבט אל המצלמה. הייתי בשורה הראשונה, ויכולתי לראות בעיניים שאוטוטו הרבי מתגלה. שיעור לפני התפילה- הרב דיבר על שם הוי' והשתלשלותו במצוות. המסקנה: כל יהודי שמבטל מצווה- פוגם בכל "הגוף", החיות מועברת מהמצוות אל סטרא אחרא. כל התפילה "הייתי" עם זה. דמעות. אחרי תפילה- שלושה שיעורים ברצף. פספסתי את השיעור הראשון, כי לא אהבתי את הארוחת בוקר באשל היום. הלכתי קודם לדירה בגשם, כדי להביא מעיל. הרעב והטפטוף טשטשו אותי, ובמקום לעצור בדירה, הלכתי עד מעבר לגן הבוטני. חייכתי בכוח אל תוך טפטוף הגשם.
אמא התקשרה. חה חה חי חי ונשברתי. בכיתי ובכיתי את כל מה שרציתי לבכות מוקדם בבוקר. הגעתי בשלום, הלכתי לבייגל- פיצוץ של אנשים. הזמנתי את המנה הקבועה והזולה שלי- הבנאדם טען שזה עולה שלושה דולר. עשה לי "הנחה" של 25 סנט. התרגשות. ממש מבאס כל העניין.
אחרי השיעורים המדהימים, התפללתי מנחה. עשיתי החלפות בשורה הראשונה עם חדשה עיפה. אחר כך חברה הובילה אותי למכבסה נחמדה, עברו כבר שבועיים (לא להאמין). פעם ראשונה שאני מפעילה מכונה. למדתי שיחה בזמן ההמתנה. בעלת המכבסה ניסתה לדבר איתי, אבל היה לה מבטא מיוחד- אפרו אמריקאי בלי שיניים. יצאתי מרוצה עם מלאי בגדים מחודש אל המשפחה המארחת שלי, הייתי צריכה להחזיר כמה דברים. בדיוק כשנכנסתי- היה אוכל מוכן. כמובן שאכלתי בשמחה שתי מנות טעימות וחמות. הם באמת מקסימים וחמודים, הלוואי ואוכל להחזיר להם.
חזרתי לדירה, כדי לסדר את הבגדים הנקיים. אסתי פתחה לי את הדלת!! התרגשות בוקעת רקיעים. אני חיכיתי להה!! אסתי לא הגיע לבד, היו עוד כמה חדשות שאפילו התמקמו במיטה. הסברתי להם מה שיכולתי להסביר, סידרתי את הבגדים מחדש ויצאתי לערבית. איחרתי בחמש דקות, ופספסתי. אין אין מזה האכזבה הזאת. כולה חמש דקות! אני הלכתי רבע שעה, ופספסתי בחמש דקות! לא יאומן. היתה ארוחת ערב אכילה. אחר כך התוועדות.
מלא מלא פרצופים חדשים בכל מקום, כל מילימטר תפוס על ידי מזוודות ענק של עשרים קילו. אני נמצאת יותר זמן והבאתי פחות, איך הן מצליחות למלא עשרים קילו? שכחתי את המטריה אתמול בכנס פתיחה, ניסיתי להשיבה. היה אירוע וקיצר לא הצלחתי. חוש הכיוון המהולל שלי כיוון אותי ישירות לרובשקין, להתוועדות.
נראה לכן?? הסתבכתי בגאונות הידועה לשמצה שלי, והגעתי לכל מקום בקינגסטון חוץ מרובשקין. כל היום ירד גשם ללא הפסקה. כל היום. גשם קל כמו שלג. נכנסתי כמה דקות לפני שהרב הגיע, או יש לומר הרב הגיע כמה דקות אחרי שנכנסתי. הרב טעוול המרתק, סיפר לנו רבות ונפלאות על הרבנית חנה.
נקודות מההתוועדות:
-הרבנית לא ראתה את גבו של הרבי עוד מאז היותו ילד. כל כך נזהר לא להפנות גבו אליה.
-הרבי הסתיר מהרבנית במשך שלוש עשרה שנים שבנה (אחיו) נפטר.
אחרי ההתוועדות רצתי בגשם עם עוד כמה בנות לדירה. לא רצו לפתוח לי, כי החדשות חסרות ביטחון מדי. הפתעות אממ מעניינות חיכו לי במקומות שלא ידעתי שקיימים. קיצר מחר סדרת חינוך לכל הדירה. חברה טובה שלי הגיעה!!!! כל יום חיכיתי לה, דמיינתי אותה. סוף טוב, הכל טוב.