אלוקות מול כסף
לפרק הקודם
בפרשת השבוע שלנו מסופר על קריעת ים סוף.
הזמן ההוא שבו ראתה השפחה הכי פשוטה את כל הגילויים שאפילו יחזקאל הנביא לא זכה לראות במעשה מרכבה.
עם ישראל זכה לקבל את הגילויים הכי נעלים ומיוחדים שיש.
ועכשיו, הם בדרך לפרשת השבוע הבא – מתן תורה.
"אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים" וחוץ ממנו אין עוד כלום, אפילו כל הספירות של עולם האצילות הן אין ואפס מולו (ובשביל זה, גם צריך להבין מה זה אומר עולם האצילות;)).
נשמע קסום בהחלט, לא?
לא הייתי מתנגדת בכלל לראות קצת אלוקות בפשיטות שם.
אבל.. בחומש מסופר לנו משהו קצת מוזר.
על הפסוק "ויסע משה את ישראל מים סוף" רש"י מסביר שהוא "הסיען בעל כרחם", מפני שהיו עסוקים באיסוף כספם של המצרים שנפלט מהים.
בני ישראל ראו בקריעת ים סוף גילוי אלוקי עצום. כיצד יתכן שלאחרי זה, בדרכם למתן תורה (!!!), יהיו להוטים כל-כך אחרי כסף?! רק לי זה נשמע רחוק מלהיות הגיוני?
והרבי שלנו, בלשונו הזהב, עונה תשובה מהממת על השאלה.
היא נמצאת בקובץ המצורף, שלקוח מתוך לקוטי שיחות. חלק כ"א שיחה א' לפרשת בשלח:)
21 – 11 בשלח א
תגובה אחת
יישר כוח!