שירה./4

לב של אמא

ארטליין

"אין על מה לדבר!" אפילו לא הסתכלתי עליה. אני לא מאמינה שגם היא נגדי. ששניהם נגדי. לא מספיק לי מה שקורה איתה אני צריכה גם את המחשבות הטורדניות שלהם על הראש שלי? למה אף אחד לא מבין??

"אני לא מתכוונת לזוז מכאן עד שתקחי אחריות על חייך" אמא שלי אומרת בטון המורתי שלה. היא חושבת שככה היא תצליח? נו באמת?..
אני מביטה בה במבט בוהה במקצת. לא באמת איכפת לי.
שקט מעיק עומד בין שתינו. היא עוד רגע יוצאת מדעתה. אני יכולה להרגיש את זה. כבר חצי שעה שהיא כאן, מרצה לי, על כמה אני לא בסדר ועל כמה אני הורסת לעצמי וליאיר ולתינוקת.
ממתי אני קוראת לה 'תינוקת'? עוברת לשבריר שניה המחשבה בראשי ואני מסלקת אותה. הכל בסדר. מה זה משנה איך אני קוראת לה?
"שירה, את באמת לא מבינה שאת מזיקה לעצמך? למשפחה שלך? כמה רצית את המשפחה הזו. כמה חיכית!"
"אני לא מזיקה לאף אחד!! את לא תידי לי כאלו משפטים כדי לגרום לי לפעול! זה פשוט לא הוגן! את באה לכאן, כאילו כלום. בלי לתאם איתי, מאחורי גבי, למה את מצפה? שאני פשוט אעשה את מה שאת רוצה? ככה? כי ביקשת? כי זה מציק לך?" אני מתנשמת מעט בכבדות. בכלל לא התכוונתי לצעוק עליה.
היא הביטה בי בעיניים הגדולות שלה. בשקט שכל כך לא הולם אותה. אני אוהבת שאמא שלי מדברת. תמיד יש לה משהו טוב לומר. אם לא בפה, אז בעיניים. היא מביעה כל כך.
השקט הזה נמשך עד אינסוף. זה היה בלתי נסבל.
בלי הכנה מוקדמת היא פשוט קמה.
"מה? את הולכת?" נפלט לי מהפה בלי שהתכוונתי. כן, רציתי שהיא תלך. נכון?
"לא.. חשבתי שיהיה נחמד שאכין לנו ארוחת בוקר.. מה תרצי לאכול? מקושקשת?" היא חייכה חיוך שבור כזה. מאולץ.
"אני לא רוצה כלום, תודה". השפתיים שלי נתחו לקו אחד, דקיק.
"מה? אכלת כבר?" הפעם התדהמה שלה הייתה אמיתית. לא מאולצת.
"אני לא רעבה".
"אכלת?"
לא עניתי. מה אני אומר לה? שלא אכלתי? שאני נראית רע מאז ההיריון? שאני חייבת לרזות? שאין לי חשק בכלל לאכול וכיף לי ככה? מה אני בדיוק אמורה לומר לה?
"אני מכינה ארוחת בוקר. אם את רוצה תצטרפי אליי".
"זה לא יקרה". כשאת רוצה להיות תקיפה דווקא הולך לך לא רע מלי.
"תנסי לעצור אותי" היא קרצה לי (או שדימיינתי) והלכה לה למטבח.
"אנ לא התכוונתי לזה שתכיני.. התכוונתי לזה שאני לא-"
"כן כן אני הבנתי בדיוק למה את התכוונת" היא צחקה לה מהמטבח.
אני לא מחייכת. בכלל לא.
אולי ממש מעט.
שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא:

על הסקאלה / 3

לפעמים בן אדם חריף יכול לנצל את הכישורים שלו לדברים לא טובים וחבל.

ק.ר.ן בע"מ / 3

אני יודעת שאת עושה לי קרניים
לא יודעת מתי…
לא יודעת למה…

לב אפור / 18

"אי אפשר להגיד מה יהיה. מה שבטוח, תתפללי עליה חזק. מחכה לנו דרך לא קלה ביחד"

הוסיפי את התגובה שלך:

13 תגובות
  1. זהב נוצץ הגב

    סיפור ממש יפה!!!
    מחכה לפרקים הבאים!!

  2. שואפת לאפס הגב

    היא… כאילו… אהה….
    אנורקסית?..

  3. אנונימית הגב

    ואו!! מושלםם
    מחכה כבר להמשךך

  4. שרה הגב

    תמשיכיי
    מהמם🤩

  5. ילדה הגב

    יעני יש לה בת חינוך מיוחד

  6. מושקי הגב

    דיכאון אחרי לידה למי שלא הבינה

  7. חן הגב

    ממש על רמה
    לא הבנתי מי זאת מלי ומי שירה, אותו בנאדם?
    וזה סיפור אמיתי? מבוסס על משהו אמיתי? או לא?

  8. פנקס עם נקודות הגב

    וואו, ארטליין, את גאונההה

  9. 1234 הגב

    ארטלייןןןןןןן
    אני קוראת פרק אחר פרק בעניים מרותקותתתת
    לא יודעת איך פספסתי אצזה עד עכשיייוווו😃😃😃😃
    אני במתח… ממשיכה לפרק הבא😄

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?