שבע ועשרה / פרק שני

צדיק. וטוב לו?

חוט השני

לפרק הקודם

 

פרומי התיישבה בכיתה, סוף סוף קצת שקט.

עכשיו רק בוקר, מחכה לי מבחן רציני בהיסטוריה והראש מתפוצץ.

חוי ניגשה לשאול אם אפשר לקחת ממנה שיעורי בית בלשון, פרומי הגישה לה את המחברת אבל בתוכה צעקה אילמת: 'זה לא היום שלי, אל תדברו איתי, אל תבקשו ממני כלום, כואב לי הראש".

פרומי הרגישה שזה יותר מידיי בשביל בוקר אחד, ואפילו לא הצליחה להסביר לעצמה למה. דמעות חנקו את גרונה, נותרו שניות בודדות לצלצול והיא יצאה מהכיתה אחוזת תזזית, רק חסר לה שיראו שהיא בוכה.

היא נכנסה לאחת מכיתות ההקבצות, השקט הזה עשה לה טוב. הוציאה מכיסה את הדף והעט – מאוחר יותר בבית תעתיק את מה שכותבת עכשיו, השורות החלו לרוץ:

"בוקר של חורף עם ריח גשמים / פריחה וצלילים קסומים

ואני לא מצליחה ליהנות מהטבע / משתלט הבלבול, השחור הוא הצבע

מתי אמא תבין מתי אבא ישכיל / שאני לא מסוגלת, זו לא אני, זה הגיל

להיות הבת שלי נחמי, אני לא יכולה / ה' תעשה משהו, הושיעה נא!"

 

צ-ל-צ-ו-ל….

פרומי לא אוהבת לאחר. היא קיפלה את הדף, וידאה שהוא לא יכול ליפול מהכיס והזדרזה לחזור לכיתה. הוקל לה. מאז שגילתה שלפרוק על נייר יכול לעשות כל כך הרבה סדר בראש היא מקפידה להיות תמיד עם דף ועט. חסר לה לאבד עשתונות בציבור.

המורה אסתר נכנסה, פרומי התיישבה מחייכת, לא תיתן לאף מורה, נחמדה ככל שתהיה, לחדור לעולמה האישי. יחשבו כולם שטוב לה. היא הרי 'הבת של נחמי'.

המורה אסתר ביקשה לפתוח סידורים, פרומי, חזנית חת"ת קוראת את התניא היומי: "וּבֵאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה צַדִּיק גָּמוּר שֶׁנֶּהְפַּךְ הָרַע שֶׁלּוֹ לְטוֹב וְלָכֵן נִקְרָא צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, הוּא עַל יְדֵי הֲסָרַת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים לְגַמְרֵי מֵהָרַע. דְּהַיְנוּ לִמְאֹס מְאֹד בְּתַעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה לְהִתְעַנֵּג בָּם בְּתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם לְמַלֹּאת תַּאֲוֹת הַגּוּף בִּלְבָד וְלֹא לַעֲבוֹדַת ה', מִפְּנֵי הֱיוֹתָם נִמְשָׁכִים וְנִשְׁפָּעִים מֵהַקְּלִפָּה וְסִטְרָא אַחֲרָא, וְכָל מַה שֶּׁהוּא מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא הַצַּדִּיק הַגָּמוּר הוּא שֹוֹנְאוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה, מֵחֲמַת גֹּדֶל אַהֲבָתוֹ לַה' וּקְדֻשָּׁתוֹ בְּאַהֲבָה רַבָּה בַּתַּעֲנוּגִים וְחִבָּה יְתֵרָה הַנִּזְכָּר לְעֵיל".

פרומי מרגישה איך שוב הכל מציף אותה, 'צדיק וטוב לו, צדיק גמור, אלוקים. מה? גם אתה רוצה לרמז לי משהו? נכון. אני גדילה בבית של צדיקים אבל אני לא. בסדר?! די. אל תדרוש ממני. אל תבקש. אני לא יכולה'. הדמעות חנקו את גרונה. זה יותר מידיי בשביל בוקר אחד.

ואז היא שומעת קריאה: "פרומה, זמנינו קצר, המשיכי בבקשה", המחשבות לא נותנות מנוח, 'פרומה, איכס, אני כל כך לא אוהבת שקוראים לי כך. רק המורה אסתר לא מבינה ועדיין משתמשת בכינוי המעצבן הזה'.

חוי, שישבה לידה הצילה אותה, 'הא, המורה, אני אמשיך, פרומי אמרה לי הבוקר שקצת כואב לה הגרון היום, כנראה קשה לה'. חוי מיד פתחה יום יום, ספר המצוות, והתפילה החלה.

פרומי מצאה את עצמה מודה לה מקרב הלב. ולוחשת: "הצלת אותי, אחזיר לך בהזדמנות" חוי סיננה, "כבר הצלת אותי, תודה על השיעורים בלשון" והחזירה את המחברת בחיוך.

אולי היום הזה לא כל כך גרוע חשבה פרומי, והתחילה תפילה.

**************

שבע ועשרה. המיילדת יוצאת מהחדר, נותנת לאמא הטרייה להתייחד עם התינוק.

אבא מאושר, אמא מאושרת, סבא מאושר, סבתא מאושרת, שנים של ציפייה הגיעו לקיצן.

משפחת קוגן.

כבר שבע שנים שההורים מחכים לחבוק פרי בטן, שבע שנים של תפילות, החלטות טובות והרבה ציפייה. והיום זה קרה. גב' יהודית קוגן ילדה בשעה טובה שתי בנות תאומות מתוקות.

יהודית אוחזת בתינוקות, רוצה לחבק אותן לנצח. דמעות של אושר מציפות אותה. בעלה, אהרון, מסתכל גם הוא במבט מאושר, 'אני אבא!'. זה הרגע שהם הבטיחו לעצמם – 'לילדות שלנו יהיו חיים מאושרים!'.

אחיות התינוקייה עונדות צמידים לשתי האוצרות הקטנות, ויהודית עוברת לחדר התאוששות כשבליבה רינה:

ריבון עולם לך תודה / אחרי שנים של ציפייה

כל הקושי מתגמד / ורק תפילה אני נושאת

שאהיה אמא מלאת כח / שאתנהל עם בנותיי ברגש ובמח,

שאזכה לקיים תפקידי / לגדל את בנותיי למלא ייעודי

אהרון חוזר מבית הכנסת של בית הרפואה, מחייך אל יהודית ואומר: "מזל טוב לנו, מזל טוב אמא, מזל טוב חני, מזל טוב נחמי, שנזכה לגדלן לתורה לחופה ולמעשים טובים".

יהודית מאושרת, רוצה להביט לנצח על חני ונחמי, 'יש לי משפחה'.

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא:

שבע ועשרה / פרק שלישי

לפרק הקודם   פרומי סיימה את המבחן, הגישה את הטופס ויצאה מהכיתה. יעל, יועצת בית הספר ניגשה אליה: "היי פרומי, מה שלומך? מה שלום אמא?" פרומי רצתה לצעוק: 'מה הקשר מה שלום אמא? אולי תתעניינו פעם

הוסיפי את התגובה שלך:

8 תגובות
  1. מגיבת פוסטים הגב

    וווווואווו
    מהמםם
    אין מילים על ההשקעה העצומההה
    מחכה בכל לב לחלק הבא 🙂

  2. moshiach הגב

    אהבתי ממש!
    אהבתי גם שאת משלבת שירים בפנים
    כל האהבות שלי במקום אחד:)

  3. שירי הגלים הגב

    חוט השני את כותבת ככ יפה!!
    וואווו
    מחכה כבר להמשךך

  4. סוס ים הגב

    חוט השני! זה פשוט מעניין!!
    כתוב מהמםם
    והשירים שאת שוזרת😍
    יאלה תעלי כבר את הפרקים הבאים זה מלא זמן לחכות שבוע

  5. גרביים אפורות הגב

    וואו מהמם
    את כותבת פשוט מושלם!!
    תמשיכי🤗

  6. הגב

    אמאלהה מושלם!!!!
    מדהים לגמריי
    אבל לא הבנתי…. לא היה לנחמי תאונה פעם שעברה? או שהיא ילדה?

  7. רוצה לרצות הגב

    קבלתי צמרמורת במשפט: "רוצה להביט על חני ונחמי לנצח, יש לי משפחה"
    וואוו.
    זה כאילו בום לפרצוף, בלי הכנה מוקדמת.
    כמה אנשים מחכים למשפחה??
    ואני רק רוצה לברוח ממנה..
    הזוייי

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?