פ"ש בקטנה/9

פרשת שופטים- אן דו דין

ר.ש.וולפוביץ

הפרשה פותחת במילים " שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים טז,יח) עליהן מובא במדרש משל למלך שהיו לו הרבה בנים ואת הקטן אהב יותר מכולם, יותר מכל מה שהיה לו בחייו. אמר לו המלך: "נותן אני את הפרדס הזה, שאני אוהבו מכל מה שיש לי, לבני הקטן, שאני אוהבו מכל בניי".

והנמשל: "אמר הקב"ה: מכל האומות שבראתי, איני אוהב אלא לישראל… מכל מה שבראתי, איני אוהב אלא את הדין… אמר הקב"ה: נותן אני מה שאהבתי, לעם שאני אוהב".
האמת לא ממש ברור, עשיית דין ומשפט אינה מיוחדת לעמ"י שהרי היא חיונית לקיום העולם כולו וגם הגויים מחוייבים בה כחלק מ7 מצוות בני נח, ולפי דברי המדרש מסתמא שהדין הוא דבר שהקב"ה אוהב במיוחד ולכן נתנו אך ורק לעם ישראל.

יותר מזה, עניינים של משפט מחייבים בגרות והבנה מעמיקה ולכן היינו מצפים שהמשל ידון באדם בוגר- שבו קיימות תכונות אלו, אך באופן לא לגמרי ברור המדרש ממשיל את עמ"י לבן "הקטן" דווקא…!
אלא שהמדרש רומז כאן סוג אחר ומיוחד של משפט, סוג כזה שקיים דווקא בעם ישראל וקשור במיוחד בתכונה של 'קטן'.
הסוג הזה של משפט נמשל לפרדס. ייחודו של פרדס לעומת שדה הוא בכך, שבפרדס צומחים פירות שמטרתם להסב עונג, לעומת שדה המצמיח את הצרכים החיוניים של האדם. כך גם בנמשל: המשפט הרגיל הוא בדוגמת 'שדה'; דבר שהוא חיוני לקיום העולם, וכל האומות חייבות בו. אולם המשפט המיוחד לעם-ישראל הוא בדוגמת פרדס, שעניינו להסב עונג מיוחד.
את תפקידם של השופטים בעם-ישראל מחלק הרמב"ם לשלושה: א) "הם עיקר תורה שבעל-פה"; ב) "עמודי הוראה"; ג) "מהם חוק ומשפט יוצא לישראל". שני התחומים האחרונים קשורים למשפט הרגיל, בדומה לזה של אומות-העולם. ייחודם של השופטים בעם-ישראל הוא בתחום הראשון דווקא: "עיקר תורה שבעל-פה".

הקב"ה מסר לדייני ישראל את התורה ואת כלליה, אך בנוסף הוא נתן להם את האפשרות 'ליצור' תורה חדשה באמצעות לימוד, פירוש וחידוש עניינים. זוהי התורה שבעל פה. בחידושי התורה הללו ניתן תוקף של תורה, והקב"ה מצווה אותנו: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".תכונה זו של יצירת התורה ובנייתה, היא ה'פרדס' המיוחד שנתן לקב"ה לעם-ישראל – בנו ה'קטן'. כדי להגיע ליכולת להשתתף ביצירת התורה, יש הכרח להיות 'קטן' – לצמצם את הישות האישית ולנסות לכוון לרצון ה'. זו הסגולה הנדרשת מדייני ישראל, ואז הם זוכים שפסק-דינם נעשה חלק מהתורה.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כט, עמ' 95)

זה כל הסיפור
גביר חשוב ומכובד בעיירה ניגש לרב וטען שרומסים אותו, דורכים עליו ומצמצמים אותו.
ענה לו הרב: בוודאי, אתה תופס את כל המקום…אם כך, איך יוכלו לעבור?

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא:

שבע ועשרה / פרק 11

כל הכבוד לך, אחיות שלך אמרו שסיפרת להן הכל. תדעי שעשית את זה יותר טוב ממני

הוסיפי את התגובה שלך:

2 תגובות
  1. צבעים הגב

    את כותבת יפה כל כך!!!
    נהנית ממש לקרוא!!
    והסיפור בסוף ענק, אמן שניישם.

  2. רחלה הגב

    וואו ממש מיוחד

    תודה רבה!!

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?