הי, אפשר שאלה? /בהר2

כנגד ארבעה בנים

שואפת לאינסוף

לשאלה

 

ושוב שלום חברות:)
מה שלומכן הבוקר? (או באיזו שעה שרק לא תקראו אתזה;))
בשיחה המדוברת – מתחילת השבוע – הרבי מציע כל מיני הסברים אפשריים למה בעצם התורה מפרידה את ההבטחה לברכת ה' בשנת השמיטה, מדיני מצוות השמיטה עצמה.
אה, וכצפוי, כמעט כל התשובות נדחות, כדי להגיע בסוף להסבר המושלם שמסביר את העניין מחדש ופתאום הכל ברור יותר (:
מסתבר שלרש"י היה המון המון אמון בנו.
כל כך הרבה אמון, שהיה לו ברור לגמרי שגם ילד בן 5 שלומד חומש ולא מבין משהו, פשוט חוזר לפעם הקודמת שהנושא הזה היה מוזכר בחומש.
ואם רש"י כבר ענה על השאלה הזו אי אז, ממילא לא צריך לחזור שוב, רייט?
כאן, בפרשה שלנו, הפסוקים מדברים בעצם על איזושהי שאלה שעמ"י שואלים – "וכי תאמרו, מה נאכל בשנה השביעית?"
והילדון בן ה5 (או כל אדם אחר בעצם) שלומד עכשיו חומש נזכר מיד בפעם הקודמת שהוא למד בחומש על שאילת שאלות – "וכי ישאלך בנך" – הפסוק שממנו לומדים על ארבעת הבנים שכנגדם דיברה התורה (כןכן, אותם אלו מההגדה).
הרבי דן באריכות בדיוקים עדינים בלשון של רש"י, שמהם הוא מסיק שהציווי לענות על השאלות הוא לא רק לבן החכם וה'ילד טוב ירושלים'.
אנחנו צריכים לענות גם לשאלות המתריסות יותר או למה שהבן הטיפש שואל.
ו..הציווי הזה לא רלוונטי אך ורק בפסח.
גם כל השנה יש למבוגרים מצווה לענות לילדים, להסביר ולא להשתיק שאלות סתם ככה (תנצלו אתזה, חברות. עכשיו ישלנו אפילו מקור רשמי ומוסמך לעניין;-))
וכשמגיעים שוב בחומש לאיזושהי שאחה שנשאלת – מה נאכל בשנה השביעית? – מיד חוזר הבן חמש למקרא אל מה שהוא למד קודם, ורוצה להבין מי שואל את השאלה הזו.
זו שאלה שמגיעה ממקום שרוצה להתריס? שאלה של הבנה והעמקה? שאלה של מישהו שהכל מסובך לו ובכלל לא מבין מה רוצים ומה העניין?
ולכן בעצם השאלה מגיעה הרבה אחרי הציווי על שמיטת הארץ.
התורה באה לרמוז לנו שהשואל לא קופץ ברגע שאומרים לו לנוח שנה שלמה וצועק ש"מה פתאום?? לא יהיה לנו מה לאכול!!! שכחו מזה", והוא גם לא בוהה במורה עם מבט של "לא הבנתי מילה".
הוא רק רוצה ללמוד קצת יותר לעומק, ולהבין טוב יותר את הנושא.
הוא יודע שהקב"ה ישלח לנו ברכה בשנה הזו, ורק רוצה לדעת איך בדיוק.
בנ"י במדבר אכלו ארבעים שנה מן שירד כל בוקר מהשמים.
משה רבינו בהר סיני בכלל לא היה צריך אוכל.
אליהו הנביא במשך תקופה קיבל אוכל מנשרים שהביאו לו לחם ומים.
ו… בכלל, לקב"ה לא חסרות דרכים לדאוג לנו.
וכאן, עם ישראל בעצם באים ואומרים – אוקיי. למדנו על השמיטה, על היובל, ואפילו על שיני קניה ומכירה שקשורים איכשהו לנושא.
ואחרי שסיימנו ללמוד את כל זה, אנחנו רוצים קצת להרחיב יותר. להבין איך בדיוק הקב"ה ישלח לנו אוכל.
עלזה הפסוק בא ועונה שפשוט תהיה ברכה מיוחדת בשנה השישית והאוכל יספיק ל3 שנים קדימה:)
העולם הזה מתחלק ל7000 שנים:)
6000 שנים של עבודה בגלות, ו1000 גאולה.
אני מאמינה שרובכן יודעות כבר שכל אלף מקביל ליום אחד מימי השבוע כשהאלף השביעי מקביל ליום השבת.
אבל במקומות אחרים מוזכר שכל אלף מקביל לשנה, והאלף השביעי מקביל לשנה השביעית – השמיטה.
עכשיו, כשאנחנו באלף השישי – ערב שנת השמיטה – אנחנו לומדים שבעצם השכר שיהיה בגאולה תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות.
ואז בא היהודי ושואל – רגע, מה נאכל בשנה השביעית? מאיפה בכלל נצבור זכויות כדי לקבל גילוי אלוקות בגאולה?
אנחנו הרי כל כך נחותים ובמצב רוחני גרוע כל כך..
עלזה באה התורה ומבטיחה לנו "וציוויתי את ברכתי לשלוש השנים".
למרות הכל, הקב"ה יתן לנו ברכה מיוחדת וכוח לעבוד כאן בגלות, כדי לזכות לגילוי הכי נעלה בגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש ממש ממש:)
גוט שבת!!
שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא:

גיל ההתברגות / 1

פעם כשהייתי שואלת את אמא שלי עד כמה היא אוהבת אותי, היא אמרה שהיא אוהבת אותי עד 20:30

המחסן של בת עין /13

לפי דעתי, כשהמורות מדפיסות את לוח המבחנים, הן מחפשות מהר מהר את התאריך כ"ד בניסן

הוסיפי את התגובה שלך:

תגובה אחת
  1. מקליד/ה... הגב

    ישששששששש איזה כיף לקרוא את זה כאן 🙂

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?