גיל ההתברגות / הקדמה

הקדמה

לפרק הבא

לפעמים אני רוצה זמן איכות עם עצמי.

ככה בלי אף אחד מסביבי. רק לנקות את הראש בלי אנשים מסביב.

יש בזה משהו טוב.

הדבר האהוב עלי בזמן האיכות עם עצמי זה לפתוח אלבומי תמונות ישנים, ולהישקע בעבר.

אחחח.. אין כמו נוסטלגיה.
אין כמו לפתוח את אלבום התמונות תשס"ט ולראות תמונות של מושקא אחותי הבכורה עם גרבי ניילון לבנות וחצאית כתומה עד הרצפה.
אין כמו להיזכר במיטת הקומותיים המעופשת ומלאת המדבקות שהפכה כל לילה למחנה סודי.

אין כמו להתבונן שוב ושוב בפאה הישנה של סבתא, הסיוט הגדול של כל פאנית.

אחח. אין כמו נוסטלגיה.

אלבום התמונות המועדף עלי בזמן האיכות שלי עם עצמי זה אלבום התמונות מגן חובה וכיתה א'.

עזבו רגע את האופנה המזוויעה (אם אפשר קרוא לאסון הזה אופנה) ועזבו את השיער הנורא שהיה לי.

זה הזוי שבכל התמונות, רואים אותי, את שיינא ואת תהילה ביחד. מן שלישיית דבק כזאת.

היום אין בינינו קשר.

לתהילה יש את החברות שלה, ועם שיינא כמעט ולא יצרתי קשר מאז שהם עברו מהעיר. כל אחת השתנתה לגמרי.

כן, ככה זה גיל ההתברגות.

נכון, גיל ההתבגרות זה נקרא, מלשון בגרות, עיצוב אופי והתנהגות ועוד כל מיני מילים גבוהות של מטפלות.

אבל אני קוראת לגיל הזה גיל ההתברגות.
קודם כל כי כשמדברים על הגיל הזה, הדבר הראשון שעולה לאנשים בראש זה ילדה מחוצ'קנת ומורדת, שמתכנסת במרמור רב בתוך החדר שלה ושומעת מוזיקה באוזניות. אז כשמזכירים את הגיל הזה, כולם חושבים שנפל לנו איזה בורג מהשכל.
אולי. זאת גם אופציה למה אני קוראת לגיל הזה גיל ההתברגות.

אבל הסיבה היותר חשובה בעיניי, זה בגלל שבסוף הגיל הזה, אנחנו מתברגים ומתקבעים לתוך האופי האמיתי שלנו, ולתוך צורת החיים הקבועה.

נכון, במהלך הגיל הזה יש שינויים, עליות וירידות.

יש המווווון דברים מוזרים. גם לנו וגם לסובבים אותנו.

אבל בסופו של דבר, כל העליות והירידות, כל השינויים הכלולים בגיל הזה, מביאים אותנו למצב שבו אנחנו מתברגות ומתקבעות בתוך עמדה מסויימת בסוף שנות הנעורים שלנו.

לכל אחת יש את המסלול שלה בדרך להתברגות. כל אחת ורמת הקושי עד להגעה ליעד. אבל אני מאחלת לכולן, התברגות קלה ונעימה. וגם אם היא לא תהיה קלה, לפחות שבסוף הדרך יהיה אפשר לחייך ולומר "זה היה שווה את זה".