תפתחי, תזדהי. בטוח.

למידה מרחוק.
בוקר
טוב
פותחת עיניים
לקול צלצול השעון
מציצה
מרימה
כולי בהלה
תירוץ חייבת לטעון

כי
רק אתמול
עשיתי עבודה
בערך
עד לחצות

באמת באמת
בכל מאודי
כדי
ת'מורה לרצות

ולמרות שבנינו
רציתי לנפוש
והכל תירוצים תירוצים

ישנתי אכלתי
אכלתי ישנתי
כי הראש פיצוצים פיצוצים

ונו באמת
לא קיימת מורה
שגילה פחות משמונים

שלכל שטות קיימת
כזאת או אחרת
ליבה מלא אמונים

אבל ב'מת המורה
כולנו ביחד
שטות באותה הסירה

אולי
פשוט
תבליגי
תניחי
תוסיפי
ברכה, אווירה

והיא נאנחת
מהנהנת משהו
לא ברור בעליל

נו טוב ולא
ורע וכן
וכולי עם מבט של דחליל

ואז ניתוקים
חיבורים
ניתוקים
ותקווה שלא יקרה שוב

והכל מתפקשש
ברגע שמישהי
אומרת משהו חשוב

ומצלמה נוראית
בערך כמו
הפילם בילדות של סבתא

ורמקול מקרטע
ושסוף סוף עובד
זה עם שמונה בנות בצוותא

ואיך אפשרי
שיש על הראש
גנון פעוטון משפחתון

ולמה במקום קפוצ'ון של בית
צריך חולצה
מקרטון?

ואיך רוצים
שנקשיב
נתרכז
נשתתף
נשתף פעולה?

כשיש לי מחשב
וכל בו – בו
וכל הקבוצה פעילה

ולך המורה
כיף וחיים
(לפחות כך זה נראה)

ללכת
לשבת
עם עוגה וקפה
אחרי שנתת הוראה

רק אנו סובלות
מסכנות
אומללות
רק אותנו לא מבינים

למרות שבאמת
כולם כאן סובלים
(פשוט שומרות זאת בפנים..)

ורק מחכה שהכל ייגמר
ודיי
ונמאס מרחוק
(כמובן שנחזור
נפגין ונצעק
שרצינו לחזור
רק בצחוק)