מקושרת או לא? לימודים בהומור שחור…

צחוק צחוק אבל בכל צחוק יש טיפה רצינות
מורה יקרה
לפניך מובא קצת הומור על המתרחש מאחורי הקלעים
כן אני תלמידה המתמודדת עם האתגר הכי גדול
לשבת בבית וללמוד במרחב הקולי
דרך שיחת וועידה או שיעור מוקלט
מקווה שתביני את המסר שאני מעבירה אליך
וחלילה אין פה שום חוצפה אלה קצת צחוק חביב

ולך תלמידה מקווה שתהני לקרוא מהצד איך את נראית…
השעון מצלצל, השעה 11:40

שוב התעוררתי מאוחר ממה שתכננתי.

רק אתמול בלילה כיוונתי את השעון לרבע לתשע,

קיוויתי להתעורר מוקדם, כדי להספיק זמן קריאת שמע,

אך גם היום פספסתי.

מתארגנת מהר, ומנסה תוך כדי לצלצל למרחב הקולי על מנת לבדוק אם עוד אספיק להיכנס לוועידה שהתחילה ב-11.

בדרך חייב לקרות מס' פישולים…

סיסמת הזיהוי אינה נכונה… עוד 30 שניות עיקוב, עד שמצליחה להקיש בידיים כושלות,

נכנסת לשיעור ומגלה ש.. אופס כמה מפתיע איחרתי והשיעור נגמר בטרם עת.

אצל המורה ביומן מסומן כבר חיסור, מקווה שאספיק להשלים ולהאזין להקלטה שנותרה במיוחד בשבילי… (בזלזול) ולהשלימה לפני השיעור הבא, שמתקרב בצעדים מאיימים, ובריח של צרות.

מנתקת את הקו לא לפני התלבטות קלה שאולי עדיף להשאיר את הטלפון דלוק, בכדי שלא אסתבך עם הסיסמא בכניסה הבאה

אך נזכרת שמשום מה באמת מעניין חבילת הדקות זועקת הצילוווו !!

מסיימת את התפילה ופונה להכין ארוחת בוקר מפנקת

שגם ככה יוצאת קצת מפושלת, מכניסה לפי את הביס הראשון של הטוסט הטעים שיצא מן הטוסטר קצת לפני הזמן מעניין למה?

כמדומני הייתי צריכה למהר לארגן את הספר והדפים פתוחים..

(תוך כדי לעיסותיי ברקע…)

המורה בוחרת לשאול שאלות ומי אם לא אותי היא ממנה לענות על התשובה הראשונה

עכשיו לכו תסבירו לה ש- רגע… האוכל… המורה… אני אוכלת… הוא בפנים…

אז במקום להנעים לכולן את השיעור עם קולות רקע השתקתי את עצמי והכל בא על מקומו בשלום

אבל רגע לא סיימתי היום עוד לא נגמר והשיעור גם כן…

שאלות ותשובות עוברות מימין לשמאל ומשאל לימין והנה אני מוכנה עם העבודה שיום לפני כן ישבתי עליה עד אישון ליל אז יש סיבה נימוק ותוצאה לאיחור שלי.

מחכה לרגע בו אוכל לענות תשובה אחת נכונה מכל המחצית המפושלת שלי

והנה המורה מקריאה את שמי ואני מכחכחת בגרוני ומתחילה, אך אני שמה לב שהמורה עוברת לבת הבאה

אני מנסה את מזלי בקריאות שווא אך קולי נבלע אי שם במערכת.

הבטרייה מאותתת לי שעוד מאט היא קורסת מחום ומשעול… כנראה נדבקה אף היא מהקורונה…

מנסה עוד קצת את אבל מתייאשת

פניתי לאימי בתסכול

"דיי נמאס לי, העולם השתגע, יש עומס לימודי מטורף ורק התחלנו שנה.."

ולא רק זה המורה מסיקה מסקנות שאינני בוועידה

המורה פותחת בשיחת מוסר על כך שהלימודים הם רק בשבילנו ולא לעניין שנעלה לשיעור רק בשביל לאשר כניסה ונרד

ואז רק אז נופל לי הסימון שהמורה מתכוונת אלי, ושאני שכחתי ללחוץ על כוכבית אחת לביטול ההשתקה…

מתייאשת ומתאכזבת שעד שלשיעור אחד נכנסתי בזמן והקוד לא התפקשש אז התפשל מההשתקה.

נזכרתי שגם בשיעור לפני שבוע, כן השיעור ההוא שהמורה ניסתה לעודד אותנו, שממש עוד פחות משבועיים חוזרים ללמידה קטנה בהקבצות, ככה בשקט נתגנב לקומה השנייה ונלמד בחדרי ההקבצה. (שגם ככה התוכנית לא יצאה לפועל…)

אותו שיעור ערור שהמורה התאכזבה מהמציאות שב- 9 וחצי בבוקר אף אחת לא ערה

(עכשיו אני מבינה למה הייתה היום משלחת נכבדה בוועידה, כולן נבהלו שבמבחן הן לא תקבלנה עוד 3 נקודות שגם ככה מקבלים אותן על ההזנה לשיעורים המוקלטים, אבל בסדר…)

המורה החליטה לתת עבודה (כן זאת העבודה שישבתי עליה שעות על גבי שעות עד מאוחר…!)

מנסה גם לא להיזכר בחוויה המביכה שבה בקשתי מהמורה שתפסיק ללמד, כי היה רעש חזק של מטוס שעבר בדיוק מעל השכונה שלנו, והיה רעש איום!!

***

אז הגעתי למסקנה שגם שאני אוכלת אני לומדת

וכשאני שוטפת כלים אני לומדת

וכשאני תולה כביסה, ומורידה, ומקפלת, ומכניסה לארון הטלפון חצי באוזן שלי חצי במטען
אני בהחלט ראויה לתואר מקושרת לתיכון…