יום בחיי

חיי בית ספר
מרוב שאני "מתגעגעת" ללימודים אז אני משחזרת חלק מיום לימודים אחד, והנה התוצאה:
"אין מצב שאני מאחרת היום ללימודים, השבוע איחרתי כל יום והיום זאת המורה מיכל, אלוקים ישמור אותי, מקווה שילך לי בטוב".
נכנסת לבית ספר.
עולה מהר לשירותים, כאילו למראה שבשירותים, למה השירותים בבית ספר שלנו כ"כ נקיים עד כדי כך שהם מיועדים לכל החיות שמטיילות בבית ספר, כגון: חתולות, יונים, מקקים וכ'ו, כן לא ירבו.

עומדת מול המראה, מסדרת את השיער, ואז:*וואהה*, "אאו'ץ" אני צורחת, מסתובבת אחורה ורואה את ליבי, היא צרחה לי באוזן, איזה ילדה…., "ליבייייייי משוגעת, עור התוף שלי נקרע בגלל", "חחחחחחח", היא צוחקת, יותר נכון שואגת מצחוק, "דיי כבר ליבי, אני רצינית!", "מה יש לך, רק רציתי לבדוק אם עור התוף שלך באמת נקרע…… כנראה שלא….", "טוב נו, תגידי ליבי, המורה מיכל בכיתה?",

"לא, תקשיבי שירי, היום הגיעה מורה מחליפה, המורה מיכל לא מרגישה טוב", "מה??????, יששששש, תודה לך אלוקים שלי".
נכנסת לכיתה.

"היי המורה בוקר טוב וברוכה הבאה" וואלה היא נראית זוגית צעירה, "בוקר טוב, למה אחרת?", "לקחתי את אח שלי לגן" לא משנה שבכלל אין לי אח בגיל של גן אבל סבבה…. "אוקיי, את יכולה להכנס",
יאא אני בהלם, אם זה היה המורה מיכל כנראה שכבר הייתי בדרך חזרה לבית…..
שיעור שלישי.
*קוקוריקו*(זה כאילו שהבטן מקרקרת….כע?), "אוי ואבוי, מקווה שאף אחת לא שמעה את זה…"-חושבת לעצמי, ואז אני שומעת צחוק פרוע ביותר מאחורי, אני מסתובבת, רואה את איילה צוחקת, החצופה הזאת. ואז מהכיוון של המורה "שירי? אני מסכימה לך להוציא משהו לנשנש…", "מי ביקש בכלל?, שתשמור את זה לעצמה"- חושבת לעצמי, "המורה, זה בסדר, תודה".
הפסקה.

*גלין גלן, גלין גלן*(מקווה שהבנתן מה זה אומר…)
כל הפלאפונים נשלפים מהתיקים במהירות של יותר ממהירות השליחה של הודעה בווצאפ, "בנות, כל עוד המורה לא יוצאת מהכיתה אין לכן רשות להוציא את הפלאפונים", אני לא חושבת שמה שהמורה אמרה כעת הוזיז במילימטר לאיזשהו ילדה….., "אעאעאעאעאעעא, בנות אתן לא מאמינות", "מה יש , מה קרה יעל?", "השגתי 3 כתרים למשחק עם האורגנית" (למי שלא מכירה זאת אפליקציה של משחק שכאילו יש אורגנית ואת צריכה ללחוץ על הקלידים במהירות שיא), "יעללללל, אני לא מאמינה לך, כבר הבהלת אותי מטורפת אחת", "תרגיעי שירי, את אלופה בזה אז את לא מתרגשת, אבל אצלי זה כמעט לא יאמן", "שיוואוו, איזה ילדות הזויות יש לי בכיתה, אלוקים".

סוף יום.
מכירות את השיר: "חיבוק לאבא, חיבוק לאמא, חיבוק לאח, חיבוק לאחות"?
בקיצור, אז כל סוף יום השיר הזה מככב אצלנו, כל יום יש סבב חיבוקים.
רק אצלנו זה הולך: "חיבוק לאיילה, חיבוק ליעל, חיבוק לליבי" וכ'ו….
ואצל המוגזמות זה חיבוק שמוחץ אותך למוות….אז אצלי זה מלווה בצעקות של כאב.
וכל המגילה הזאת זה יום בחיי שירי (שירי זאת אני…)
וואי איזה אורך יצא לי, כמעט באורך של השיער של איילה מהכיתה שלי.