אושר ויושר

זה קשה ועדיין…
יושבת בכיתה השקטה.
מולי הדף והעיפרון,
המחברת והמחשבון.
וכולי מרוכזת בסעיפים הרבים הכתובים על הדף.
שחור על גבי לבן.
לחץ?
לא. לא הייתי בלחץ ברגעים אלו.
החומר מסודר לו היטב במוחי.
השקעתי, התאמצתי, ולמדתי היטב במהלך השנה.
בעז"ה אני מתכוונת גם לקצור, והצלחה!
עודי יושבת ושקועה עמוק בין התרגיל לכתיבת הפתרון,
מחזיקה בידי גם את המחשבון.
ו- "פססס…" שקט נשמע לעברי.
סובבתי את ראשי.
הי זאת שפרינצה חברתי.
עייניה מביטות לכיוון מחברתי.
"תשובה סופית" שפתיה לוחשות.
ואני ניצבת בדילמה, להציץ במחברתי לה להרשות?
"זה לא נקרא להעתיק" קול קטן לוחש בתוכי.
"זו רק תשובה סופית כדי לראות שלא טעתה, הרי לא יעזור לה התשובה אם את הדרך לא עשתה".
"על מי בדיוק את עובדת?" שמעתי קול אחר, חזק יותר, מכאיב יותר, שפונה הישר למצפוני "את יודעת מעולה שגם מצמוץ קל ביותר של אישור זו עברה, את תעברי כעת על גניבת דעתה של המורה".
אוףףף, אני לא יודעת מה לעשות??
האם עלי לתת לה לראות??
"זו העבירה שלה" עולה בי המחשבה "מה זה אשמתי שבמחברתי היא מציצה".
"זו גם העבירה שלך" נשמע אותו קול תוקפני "את מסייעת לה בעבירה, את יכולה לסמן לה לא אם הראש ולמנוע ממנה להציץ".
"אבל זאת שפרינצה" עולה בי קול אחר, תמים כזה, נשמע מתוק וילדותי "אתמול תירגלתי איתה במשך כל הצהרים, אני יודעת שהיא יודעת היטב את החומר, היא רק רוצה להיות בטוחה שלא טעתה ולבדוק שהתשובה הסופית שלי זהה לשלה! איך בדיוק אני גונבת כאן את דעת המורה?".
ומהר מאוד כדי שלא אתחרט מזיזה את ידי ומאפשרת לה לראות את התשובה הסופית שהקפתי בריבוע.
שפרינצה חייכה לאות תודה,
והרגשתי שאני חברה מקסימה.
אך את המשך המבחן עשיתי כשאבן יושבת על ליבי.
אני יודעת שעברתי על משהו שאסור היה לי לעשות.
כי אם עשינו זאת מאחורי גבה של המורה בטוח יש כאן עבירה על אחד מהכללים,
עליהם אנו מצווים ואותם אנו שומרים.
אבל כיצד ניתן להגיד לא לחברה??
ועוד חברה כזאת טובה!
ומה, גם לראות תשובה סופית זה נקרא "העתקה"?
אוףףף זה קשה, מה אני עושה?