שלא לשמה /63

53
מוריה

ישראל

לפרק הקודם
ישראל
יהודה חונה מול חנות רהיטים. אלכסנדר אמר לו לחכות מול החנות ואחד משלהם יבוא לקחת את הכסף ממנו. ברוך השם הם אספו את כל הכסף. יהודה מבחין במישהו שיוצא מהחנות. הוא פותח את החלון של הצד השני. האיש מתקרב אליו.

"יהודה?" הוא שואל במבטא גרמני כבד.

"כן".

"רוצה דלת חומה או כורסא לבנה?" הוא שואל. זה הסימן שאלכסנדר אמר לו לתת ליהודה, לוודא שזה הוא.

"דלת חומה". הוא עונה את התשובה נכונה ומעביר לאיש שבצידו את התיק. "יש שם את כל הסכום".

האיש לוקח את המזוודה.

"חכה כאן". הוא מתרחק מהרכב ונכנס לסמטה, סופר שם את כל הכסף. יש שם בדיוק מליון. הוא מסמן עם היד ליהודה שהוא יכול ללכת. יהודה נושף. הנה הסיפור נגמר. מתחשק לו לרקוד משמחה. הוא יתקשר לנפתלי ולדבורי, ולכל מי שהיה חלק בזה.

"נפתלי?" יהודה מחייג בטלפון, הוא מחובר לבלוטוס.

"נו, נתת?" נפתלי לחוץ, דבורי יושבת לצידו סוגרת את התהילים.

"ברוך השם! זהו גמרנו את הסיפור". יהודה מתרגש. הבטן שלו מאיימת להתפרץ מאושר. מרגיש איך הדמעות מרטיבות את הזקן שלו.

"ברוך השם!". נפתלי מרים את עניו אל השמיים. הוא מסתכל על דבורי היא נושמת לרווחה, דומעת מהתרגשות.

"אני בדרך, כבר מגיע. תתקשר להורים שלך, מגיע להם לדעת".

"לכולם. אנחנו מחכים לך". נפתלי מחייך.

"להתראות". יהודה מנתק, מרשה לעצמו לבכות ולהודות להשם על כל הניסים והליווי הצמוד בכל הדרך המעייפת הזאת. אין ספק הוא קיים ומלווה אותו כל רגע. הוא מסתכל על התמונה של הרבי שתלויה על שלט "עוד מעשה קטן והוא כאן" יהודה מחייך, את המעשה הקטן הוא כבר עשה.

 

האיש מחייג לאלכסנדר. "הוא נתן לי את הכסף. יש שם בדיוק מיליון". הוא אמור בגרמנית.

"פילן דאנק". אלכסנדר מחייך. ומנתק. הוא פורץ בצחוק בתגלגל, צרוד. כל החבורה אחריו. רעו מתקרב אליו.

"זהו? הכסף אצלנו?"

אלכסנדר צוחק מאושר "יא".

רעו צוחק. כולם צוחקים. חוץ מאחד, נחום.

"מה אתה עושה כזה פרצוף נחומק'ה?" אלכסנדר תופח לו על הגב. "אומרים ברוך שפטרנו". אלכסנדר נהנה. מעלה את העצבים של נחום בכוונה.

נחום כועס עליו. "למה נתתם לו ככה להשתחרר?" נחום מאדים מכעס רק מהמחשבה שעכשיו יהודה ימשיך בחייו ויחיה עם המשפחה שלו כרגיל בלי כאבי ראש. נחום נצבט. רק הוא ירקב כאן עם יתר החבורה. יהודה יחזור בתשובה והוא ייחשב לגוי אצל המשפחה שלו. "למה? למה? למה?"

"כי יהודה תמיד היה כזה ג'וד מעצבן. לא כמוך נחום. הוא לא וויתר ישר על המסורת והאמונה שלו. לא כמוך". אלכסנדר משועשע.

 

נחום מכווץ את השרירים שלו, העיניים שלו ממצמצות בקצב מהיר. הוא תמיד ידע שיהודה יותר טוב ממנו, מהרגע הראשון שהם נפגשו. הוא גם ידע שליהודה יש משפחה תומכת ושאוהבת אותו. נחום לא חשב שאחרי שיהודה יאלץ לספר לאשתו את האמת הם ימשיכו בחיים שלהם ולא יתגרשו. לא כמוהו. הידיים שלו נסגרות. רק הוא לא יחזור למשפחה שהוא כה אהב. לאשתו גולדי. למה יהודה הזה כזה יוצלח?? הוא מתעצבן.

 

"אתם פשוט פחדנים! פחדתם שהוא ילשין עליכם. אני גם רוצה לעזוב!" הוא צועק לאלכסנדר.

כולם משתתקים, אלכסנדר מתקרב אליו באיטיות.

"אין לך לאן. ההורים שלך החרימו אותך. אשתך כבר תמצא בעל חדש ואבא חדש לילדים שלך. הם ישכחו מי זה היה נחום", הוא מגלגל את לשונו בתיעוב. "וחוץ מזה אין לך אפילו פרוטה בשביל לשלם לנו דמי פרישה. אין לך משפחה אוהבת ותומכת כמו של יהודה". אלכסנדר נהנה להעלות את השנאה של נחום על יהודה.

נחום שותק, אלכסנדר צודק. אין לו לאן לחזור. "לא אכפת לי! אין לי מה לעשות אתכם. אני רוצה לעזוב, כמו יהודה".

"אתה לא יוצא לשום מקום". אלכסנדר מפנה את הגב שלו לנחום.

נחום נואש. "אני אלשין עליכם". רק לא להשאר כאן. הוא רוצה להיות כמו יהודה, חופשי. הוא רץ לדלת שג'ו הספיק כבר לנעול אותה. נחום דופק בדלת "אני רוצה לצאת! תפתחו לי!".

 

"נחום!!" אלכסנדר צורח, נחום משתתק מפחד. "אתה תשתוק הרגע! או שהוא אשתיק אותך". אלכסנדר מוציא מהכיס שלו את האקדח שלו.

"מפה אתה יוצא רק לכוון אחד". הוא צורח, מתיישב על הכסא שלו.

רעו מאחוריו. נהנה, כשהוא יגדל עוד קצת הוא ירצה להיות כמו בן דוד שלו.

נחום בוכה. השאר צוחקים עליו, צופים בהצגה בהנאה. נחום חושב עוד רגע. בכל מקרה החיים שיש לו הם לא חיים. בכל מקרה לא נשאר לו כלום. יהודה כבר לא כאן, אז כל טעם החיים שלו עזב יחד איתו. הוא תמיד קם בבוקר באנדרנלין להציק עוד יותר ליהודה, לסבך אותו, לפגוע, ולהפחיד. גולדי לא רוצה אותו בחזרה. גם הילדים שכחו ממנו. ההורים שלו ישבו עליו כבר שבעה, גם האחים שלו.

יהודה הייתה הנחמה היחידה שעוד נותרה בו. הוא מהסס עוד רגע ולוחש. "אני לא מפחד ממך".

אלכסנדר עושה כאילו שהוא לא שומע.

נחום ממשיך מגביה עוד קצת את קולו. "אתה סתם איזה גרמני משועמם. לא נמאס לך? אתה כבר אמור להיות בבית זקנים, גוסס. הרעמה שלך מעידה על הזקנות שלך אתה עוד איזה גרמני שהולך להיעלם מהעולם. א-ל-כ-ס-נ-דר". הוא אומר את השם לאט, מאיית כל אות.

 

"שתוק!" אלכסנדר מזנק מהכיסא שלו. הגזים היהודי הזה, איך הוא מעז לדבר עליו ככה ועוד לומר את השם שלו, הוא מכוון את האקדח. "אתה תעלם מכאן. נמאס לי ממך. נמאס לי מכל היהודים האלה!" הוא צורח, מסובב את האקדח. יורה על הקירות, מנפץ אגרטל.

נחום מחייך. לעצבן עוד קצת את אלכסנדר ואז הוא ירגיש את הירייה.

אלכסנדר יורה בדיוק על הראש של נחום.

נחום צונח, לא הספיק לומר "שמע ישראל" ווידוי.

כל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

דממת מוות. הגופה של נחום גוססת עוד קצת. ונרגעת. הראש מדמם.

"עוד יהודון פחות", הוא מסנן. "אחת אפס לנו!" הוא קורץ לרעו.

אבו מתקרב אל אלכסנדר. "נדווח שיש כאן מת, ונברח".

"כן נכון", אלכסנדר מסכים איתו. "בכל מקרה אין לנו כבר מה לעשות פה. נחזור לגרמניה ומשם נמשיך לפעול". הוא מסמן לג'ו לקחת כמה דברים. אבו מתקשר למשטרה ומודיע על מת. הם יוצאים מהאחוזה. רעו נכנס לרכב במהירות, מתניע אותו. אלכסנדר עולה מקדימה. ג'ו ואבו יושבים מאחורה.

הם שומעים את ניידת המשטרה.

"רעו! לקחת את הרכב שדרס את הילד! הם יעלו עלינו!!". ג'ו צועק עליו. אלכסנדר מסתכל על רעו בעניים קרות. אבו מסתובב המשטרה עוצרת מול האחוזה ונכנסת פנימה.

"אין זמן! המשטרה כבר תגלה אותנו. תסע יותר מהר!" הוא לחוץ.

רעו מגביר את המהירות. הם כולם שותקים.

אחרי דקה הם שומעים רעשים משונים.

ג'ו רועד.

"אלכסנדר!" הוא צועק.

אלכסנדר מפרקס. רעו מסתכל על בן דודו ביאוש.

"אי אפשר לעצור. אנחנו אמורים כבר להגיע למטוס!"

אבו מתקרב אל הבוס שלו, מנסה להעיר אותו ואז הוא מחוויר. "זה נראה לי דום לב!"

"מה?!" ג'ו ורעו מסתובבים אל אבו. ואז מסתכלים על אלכסנדר שעצר את הפרקוס. העיניים שלו עצומות. והוא לבן יותר מהרגיל.

"תפתחו את החלונות!", אבו צועק. "תנו לו אוויר!"

הם פותחים. אלכסנדר ממשיך בשתיקתו. רעו מניח את היד הרועדת שלו על החזה של אלכסנדר וביד השנייה ממשיך לנהוג.

"אין דופק!" הוא צורח מפחד.

הם שותקים.

דממת מוות.

"אי אפשר ככה לעצור. המשטרה כבר תמצא אותנו. אין ברירה תמשיך בנסיעה". אבו לוחש.

רעו ממשיך.

אלכסנדר מת.

אחת אפס לאלוקים.

© כל הזכויות שמורות

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
😭😭
6
היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...
בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
newEmotionIcon_03_42
כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...
ליקושששש 💔
newEmotionIcon_03_38
ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...
משאלות של מלאכים
9
אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65
מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21
ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
יומן 2#
17
הייי🙋🏻‍♀️ זוכרות אותי??🤷🏻‍♀️ האמת לא נתתי לכן זמן לשכוח🤭 חחח🤪 טובב👍🏻 אז אני ק...
שבוי
emotion_icon_43
אִישׁוֹן אָדֹם. מְפֻקְסָל. דִּמְמַת מִדְבָּר וְרוּחַ אַיִן. חֶבֶל לוֹפֵת . לו...
פוסטים חדשים
😭😭
היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...

רגשנית

בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...

מרשמלו

ליקושששש 💔
ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...

נקרעת מגעגועים 💔

משאלות של מלאכים
אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...

דומיה נפשי

גברו עלי
מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...

הכוזרית הנודדת

כואבת התקווה
ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

הולך חסיד
נעליים חסידיות. גם לך מוכר המושג? מה את חושבת שההגדרה שלו? מה את לא תקני ועל ...

קפצתי לביקור

נסיעות ארוכותתתת
התחלתי השנה ללמוד בבית ספר ממש רחוק מהבית שלי. אני נוסעת כל צד ב2 רכבות ואוטו...

פרוזן

37 תגובות

  1. מוריה,
    איזה מטורפתתת!!
    הכתיבה שלך, וכל הסיפור הזה פשוט מדהים!!!

    רק אני מריחה את ריח הסיום?
    זהו? זה מתחיל להיגמר?

    בבקשה שלא!

    1. קוראת מרותקת (אהבתי את השם?) תודה! איזה כיף לשמוע!!
      הריח חזק מידי נראלי שכולן מריחות אותו..
      וכן לצערי אנחנו צועדות לקראת הסוף??

  2. אחת אפס לאלוקים. – ואוו ואוו ואווו!
    איזה תפניות בעלילונתת!!
    ואיך שהם כתובים מדהים!
    אהבתי לגמרי מוריה❤

  3. ואוו מוריה
    זו הייתה התפתחותת
    מהממםם ברמות מהממות
    והכתיבה שלך ?.
    וראיתי את התגובה שלך בפרק הקודם
    ואין סיכוי
    רק עוד 2 פרקים
    אוףףף
    אני דורשת עד סיפורררר! ?

  4. מוריה!
    מניחה שאת לא הכי מצליחה לעקוב אחרי כל השמות של התגובות בפרט אלה שקוראים להן נקודות או מקווים;) אבל אני עוקבת מושבעת של הסיפור שלך, לא לכל פרק הגבתי, אבל קראתי אחד לאחד.
    לפני שאני מחמיאה לך על הפרק הזה, אני חייבת להגיד לך, שאת מדהימה! ואת חייבת להיות בן אדם עם כוח רצון מטורף, אני אומנם לא מכירה אותך אבל זה שנשארו רק עוד 2 פרקים לסיפור, ועמדת כמעט תמיד בלעלות כל שבוע שתי פרקים, וזה שאת גומרת בכלל את הסיפור הזה זה מדהים ברמות! צריך כוח רצון, והתמדה כדי לכתוב סיפור של 65 פרקים, לא קצרים בכלל. אני אישית יודעת מקרוב מה זה לכתוב סיפור וכמה קשה לא להספיק באמצע בגלל שאין לך כוח או לרגע 'ברח לך' הכישרון כתיבה. אז מוריה, שאפו גדול!! ו.. אחת אפס לך! פרק מדהים? וביום שתרגישי שיש לך שוב כוח לכתוב עוד סיפור מדהים שכזה, עופי על זה ובגדול כי יש לך את זה!

    1. מקוו יאוו איזה מאמייי את??
      התגובות זה חלק משמעותי לספר, לכן
      אני עוקבת אחריהן תמיד:)

      ויאוו ריגשת ברמות!! תודה ענקית לך!

      האמת שכן רציתי לגמור עם זה כבר, רק הבעיה שאני צריכה למצוא עוד כוח רצון בשביל להוציא את הספר לאור… ( בואי הגיד שזה סיפור מורכב?)

      שוב תודה רבה לך? אוהבת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *