פרק 1
היום. לא כל כך הולך לה, המחשבות שלה ממלאות לה את כל הראש.
יהודה היה צריך לחזור מהכולל כבר לפני שעתיים, והוא לא עונה לה לטלפון…
היא מחליטה להניח את המטאטא, הניקיון יחכה לה. היא לוקחת אקמול שישתיק לה את המחשבות מהראש. אולי יהודה נשאר כבר בשביל להתפלל ערבית, או כנראה הוא המשיך ללמוד עוד שעה. אבל אולי בכל זאת קרה לו משהו? הוא לא עונה בכלל לטלפון…
הבכי של רחלי מנער אותה מהמחשבות. היא ניגשת לחדר של הילדים, שולחת מבט לרחלי שממשיכה לישון כרגיל. כנראה חלמה חלום רע…
היא חוזרת לספה ומניחה את הראש על הכרית שלצידה
כעבור חצי שעה שנדמו לה כחמש דקות. דבורי קמה בבהלה. נדמה לה שמישהו דופק חזק .בדלת, היא קמה מהספה וניגשת לבדוק מי בדלת.
יהודה.
היא ממהרת לפתוח לו את הדלת, מבט אחד לעברו מספיק לה כדי להבין שזו לא הפעם הראשונה שהוא דפק בדלת. הוא מחייך לעברה מהנהן לה לשלום עם הראש ונכנס למטבח, היא נכנסת אחריו.
היא מסתכלת עליו.
הוא פותח סיר ומוזג לעצמו מהאורז, שופך עליו רוטב עם קציצות. ומתיישב בשולחן האוכל.
"יש גם סלט ירקות, קח" היא מניחה את הסלט מולו, "תודה" יהודה מחייך לעברה, לוקח קצת מהסלט. היא ממשיכה להסתכל עליו. הוא רעב. וגם שותק יותר מדי.
אולי כן קרה לו משהו? ואם לא אז מה זה השתיקה זאת? היא רגילה שהוא שותק. גם היא שותקת לפעמים, היא לא אוהבת כל כך לדבר. בחיים היא לא הבינה את אותן בנות שיושבות בספסל בגינה הציבורית ומפטפטות, ומידי פעם מציצות לעבר הילדים שלהן וממשיכות לדבר. במקום ליהנות עם הילדים ולצחוק איתם כל עוד הם עוד קטנים, הן יושבות
עם שכנות בספסל ומדברות. כשהן תהיינה זקנות ויגורו במושב זקנים הם יוכלו לדבר כמה שבא להן.
דבורה מתנערת מהמחשבות וממשיכה להסתכל על יהודה. קורה לו משהוץ
היא מנסה לפתוח בשיחה "מה שלומך יהודה?"
"בסדר" הוא מרים את העיניים מהצלחת "האוכל מאוד טעים, תודה דבורי".
"יופי בתאבון. התעכבת היום, איך היה בכולל?".
"מה כבר יכול להיות? שלומי התעקש לגמור היום את הקושיה מהגמרא" הוא מסתכל אליה, מבין שהיא דאגה לו ומבין שהוא צריך להרגיע אותה. "ראיתי בדרך שהתקשרת כמה פעמים. הכל בסדר אל תדאגי, פשוט הטלפון שלי היה על שקט, כדי שלא יפריע בלימוד. את יודעת כמה ששלומי שונא כשעוצרים את הלימוד".
"אה" דבורי מוזגת גם לעצמה קצת מהסלט
"ומה שלומך? איך היה עם הילדים?" יהודה קורץ לה "דפקתי שלוש פעמים בדלת, נרדמת?" דבורי נרגעת. הכל בסדר הוא היה בכולל ולמד ושם את הטלפון על שקט כדי שלא יפריע לו, "כן נרדמתי, אני מצטערת הייתי מאוד עייפה. הילדים היו במצב רוח טוב יותר מידי"
"היום, מלכי הזמינה חברה והם השאירו אחריהן המון בלגן… לא הספקתי לסיים לנקות" היא שולחת מבט לסלון ומחזירה אותו מהר לכיוון יהודה. לא רוצה לחשוב על הניקיון, יהודה מגחך.
"אתה יודע שוב קיבלנו בחשבון הבנק סכום בסך עשרת אלפים שקל.
אין לי מושג מאיפה זה מגיע אלינו כל חודש. כשאני שואלת את הבנק ממי זה, הם עונים לי שזה מחשבון לא מוכר, אתה לא חושב שזה מוזר?"
"למה נראה לך שזה מוזר?" יהודה מחוויר.
"לך זה לא נראה מוזר? אנשים שמעבירים לנו מדי חודש סכום כסף ענקי, בלי שאנחנו
מכירים אותם בכלל?" בעיניה זה מוזר מאוד.
"יכול להיות שזה מישהו שרוצה לתת לנו כסף, בלי שנדע ממי זה. את יודעת כמו צדקה, מתן
בסתר" הוא מנסה למצוא פתרון הגיוני.
"אנחנו נראים לך אנשים שזקוקים לצדקה?!" דבורי יודעת שלא, ההורים שלה עשירים ואם היא צריכה עזרה הם מיד נותנים ביד רחבה, יהודה לומד כמעט כל היום בכולל ומקבל כסף והיא עובדת עם העסק של אבא שלה, למרות שהוא לא באמת צריך אותה אבל זה רק כדי להעסיק אותה ולהוסיף להם עוד כמה סכומי כסף. היא לא חושבת שהם צריכים צדקה. ממש לא.
"לא אמרתי. אבל את רואה שזה לא כל חודש, וזה מגיע מדי פעם. אז מה אכפת לך?"
"מה זאת אומרת מה אכפת לי? יכול להיות שזו טעות!" ועוד כשמדובר על כאלה סכומי כסף, זה לא צחוק.
"זה לא" יהודה החלטי. יותר מדי.
"מאיפה לך?"
"התכוונתי שזה לא בכוונה, שזה בטוח טעות" הוא מתקן את עצמו מהר "את יודעת מה? אני אגש לבנק כשאוכל ואני אשאל אותם מה קורה באמת"
"יופי תודה" דבורי מתרצה אין לה זמן וכח לרדוף אחרי החשבון המסתורי הזה. היא מפהקת פיהוק אחד ארוך.
"טוב אז לכי תירדמי. אני יוצא שנייה לסיבוב. את צריכה משהו מיוחד למחר? אולי אני אעבור במכולת"
"לא תודה. בעצם נגמר היום החלב אז תקנה עוד שתיים בבקשה. לילה טוב" דבורי מחייכת, לא שואלת אותו איפה הוא מסתובב בשעה כזאת
"לילה טוב" היא מפנה את הצלחות שלהם לכיור ומחייכת ליהודה. נכנסת לחדר שלהם.
"לילה טוב"
יהודה מלווה במבטו את דבורי. נאנח. לא שוכח לקחת איתו מפתח של הבית. ויוצא לרחוב הירושלמי הקריר. לבד. הוא והמחשבות שלו. לא קל לדבורי להישאר כל כך הרבה זמן לבד בבית עם שישה ילדים קטנים. הוא יודע. אפילו שהיא מנסה להראות שהכל בסדר. והוא במקום לעזור לה הוא נמצא במקומות שרחוקים מלהיקרא 'כולל'.
אישה צדיקה ונוחה שלא שואלת יותר מדי שאלות. הוא ודבורי כל כך דומים ומבינים אחד את
השני. הם לא אנשי שיחה, לא דוחפים את האף שלהם לכל מקום. בעצם אולי זה לא כל כך רלוונטי בשבילו, הוא כן דחף את האף כמה פעמים. כמה שהוא מתחרט על אותה פעולה. כל כך רוצה לחזור אחורה בזמן. אבל זה בלתי אפשרי
"אוי סליחה. לא שמתי לב" יהודה מתנצל בפני זקן שנתקע בו בצד המעבר החציה
"הכל בסדר. אבל אם כבר נתקעת בי אז אולי תסכים ללוות אותי לבית הכנסת, למעריב? אני קצת חושש ללכת בחושך לבד בלי ליווי ועוד בגיל שלי" הזקן קורץ ליהודה ומגחך. תולה זוג עיניים מצפות ליהודה
"בטח, בשמחה. אני בדיוק הולך למכולת. וזה על הדרך" יהודה מחזיק את ידו של הזקן. והם משוחחים בחופשיות על הכולל, המשפחה, על ירושלים ועוד כל מיני דברים. עד שהם מגיעים לפתח בית הכנסת 'יהודה הצדיק'.
"תודה רבה צדיק. מאוד נהנתי מהשיחה איתך בדרך. לילה טוב" הזקן נפרד בחיוך מיהודה ונכנס לבית הכנסת. יהודה לא מוריד את העיניים שלו מהזקן. היה לזקן הזה משהו מיוחד. אולי זה היה החיוך שלו? או אולי היחס? או אולי בכלל השם של בית הכנסת עורר אצלו משהו?
טלפון מנחום מצליח להסיח את דעתו. הוא מכניס את היד שלו לכיס.
"הלו?" יהודה מנסה לחשוב מה קרה פתאום שנחום מתקשר אליו. הוא מציץ לשעון. השעה תשע ושמונה עשרה דקות. הוא עובר לרחוב צדדי. שאף אחד לא ישמע את השיחה הזאת
"יהודה?" נחום ניגש מיד לעניין. "תקשיב, מחר אני לא מגיע לכולל אז אני סומך עליך שתעביר את הכסף במקומי לאיש הקבוע. אתה יודע למי אני מתכוון, נכון?"
נחום יודע טוב מאוד שיהודה יודע על מה הוא מדבר. אבל הוא שואל אותו כדי שיבין שאין לו ברירה. והוא קובע עובדה
"כן אני יודע" והלוואי ולא הייתי יודע "אתה בטוח שלא תבוא? אולי פשוט תביא לו את הכסף אתה?"
יהודה תמיד ניסה להתחמק ממפגשים כאלו
"אל תגיד לי שאתה מפחד" נחום צוחק
"אני?! מה פתאום?" הוא לא יגרום למישהו לחשוב לרגע שהוא מפחד. תמיד רצה שיחשבו שהוא גיבור ולא סתם איזה אברך חסידי שלומד כל היום תורה. "אעביר לו את הכסף".
"באיזה שעה הוא אמור להגיע?" הוא קצת מייצב את הקול. שנחום ירגיש שהמשימה שעכשיו הוא נותן לו קטנה עליו.
"בעשר בבוקר בדיוק הוא יגיע לכולל" נחום מרוצה. הוא יודע מה הדברים שיגרמו ליהודה להיכנע וככה הוא סוחט את יהודה לאט לאט.
"בסדר אני אחכה לו" יהודה נאנח בשקט. שנחום לא ישמע.
"יופי לילה טוב צדיק" נחום מנתק.
איכשהו זה לא נשמע שנחום באמת התכוון לתיאור שנתן לו. הוא חוזר לכיוון המכולת. נכנס למכולת קונה שתי חבילות חלב. משלם. הוא שוקע במחשבות לגבי המחר הבלתי צפוי. מגיע לבניין שלו. עולה במדרגות, שיהיה לו עוד זמן לחשוב. הוא מגיע לקומה שלוש, מכניס את היד לכיס, לוקח את המפתח ופותח את הדלת. הבית נקי. עוד יותר ממה שהוא ראה
כשנכנס לבית לפני שעה. כנראה שבסוף דבורי נשארה ערה עוד כמה דקות כדי לגמור את הניקיון.
אחח אישה צדיקה כל כך. הוא מתיישב בספה. והוא? מה איתו? האם הוא גם נקרא צדיק?
הוא נזכר שגם הזקן ונחום קראו לו ככה. הוא צוחק. מה פתאום. הם לא באמת התכוונו למה שהם אמרו, ובמיוחד נחום. הוא נזכר בשם בית הכנסת של אותו זקן – יהודה הצדיק. נשמע כמו איזה בדיחה.
הוא נכנס למטבח. מוזג לו מים קרים מהמכונה. דבורי כל כך התעקשה כשהם קנו את הדירה הזאת, שהם יתקינו מכונה של תמי ארבע ולא ישתו מהברז, כמו שהוא היה רגיל לשתות כשהיה קטן. היא טענה שזה מגעיל לשתות מברז וצריך לבדוק אם באמת המים מסוננים לגמרי וכל מיני תירוצים מגוחכים שהיו נשמעים בעינה צודקים. והוא, הסכים, הכל הוא יעשה בשביל שלדבורי יהיה טוב.
הכל?
יהודה גומר לשתות את המים. זורק את הכוס החד פעמי לפח. וניגש לחדר הבנות. הוא נעצר בפתח הדלת. ומתקרב. כולן ישנות. עובר לחדר הבנים מסתכל אליהם. הוא גאה בילדים שלו, אבל איך שהוא זה גם גורם לו גם לעצב. הילדים שלו יגדלו צדיקים, יתפללו כל יום, הבנים ילמדו בישיבה ואז אולי גם בכולל. יש להם עתיד. אבל לו- אין כלום. לא תפילה, לא
ישיבה או כולל, ומה שבטוח שהוא לא יהיה צדיק, אפילו לא רשע טוב לו.
הוא נכנס לחדר שלו ושל דבורי. המיטה שלו מסודרת, ולצידה המיטה של דבורי. הוא מתיישב על המיטה שלו ומסתכל על אשתו. הוא חייב לה את החיים שלו. מה הוא היה עושה לולא החיוך שלה, השיחות איתה, המבט החם והמבין שלה, השתיקה שלה. היא שינתה אותו. מילד קטן ומפוחד, עם סיוטים מהילדות, כמה קשה היה לו באותו תקופה הוא הרגיש,
ילד עלוב שמרחמים עליו בלי סוף, לא הוא לא קיבל תמיכה ולא אוזן קשבת, מישהו שיקשיב לו ויתעניין בו.
עד שהגיעה השדכנית עם הצעה חדשה – דבורי. אחרי שתי מפגשים הוא כבר ידע שהיא האישה שהוא רוצה להקים איתה בית. אחרי החתונה היה לו כמה משברים אבל היא הרימה אותו והפכה אותו לבן אדם עם עמדה משלו, העלתה לו את הביטחון העצמי. החזירה לו חיוך על הפנים. ויותר מהכל היא נתנה לו סיבה לקום למחרת בבוקר. אישה מיוחדת. הוא חייב לה המון.
אבל בפועל, במקום להודות לה, במקום לגרום לה לטוב. הוא פוגע בה מאחורי הגב, הוא
עושה את ההפך מהרצון שלה. זה נקרא טובה תחת טובה?? אם כבר הוא היה קורא לזה רעה תחת טובה!
הוא עוצם את העיניים. נרדם. עם אלף ואחת מחשבות. הוא ישתיק אותם מתישהו.
או שהם ישתיקו אותו.
© כל הזכויות שמורות
43 תגובות
הופ סיפור בהמשכים חדש? נשמע מרתק?
חח כע..
ואוו!!!?
איזה מוכשרת!!
כתיבה זורמת ותיאורים כל כך חיים!
עשית לי חשק להתחיל לכתוב גם…
ממש במתח לפרק הבא…
נ.ב יש לי איזה ניחוש קטן שהסופרת האהובה עליך היא ליבי קליין… אני טועה?..??
תודה דבורה!
שמחה לשמוע:)
אכן צדקת, ליבי קליין היא אחת הסופרות האהובות עלי?
הינדי. מה זאת הכתיבה הזאת???
אוי, זה כל כך יפה!!!!
משום מה הרגשתי שאני אוהב את יהודה, מתחברת אליו. הוא נשמע אדם חמוד…
איזה כיף שנפתח בלוג חדש, ועוד כזה מטורף!
כל כמה זמן יעלה פרק?
תודה דיאן❤️
אני גם אוהבת אותו הוא כזה טיפוס מבולבל אבל גם חמים מאוד קיצור תראי בהמשך?
אני יתחיל פעם בשבוע ומקווה מאוד שבהמשך זה כבר יהיה פעמיים בשבוע
הינדיי אמאלההה איזה סיפור מהממםםם
איזה כיףףףףףףףףףףףףף
אני במתחחחח?
אוף אבל אני שונאת אנשים שסתם מסתבכים אזזזז לא לסבךך את יהודה יותר מידי כי הוא נשמע אחלה בחורר?
מחכה להמשךךךך
תודה:)
לא אני סיבכתי את יהודה הוא זה שסיבך את עצמו?♀️
הוא גם אחלה של בעל
ריתקת אותי לגמרי!!!
כתבת מהמם!! ואני מסוקרנת לבאות
תודה הרוצה בטוב?
איזה יופיייי
איזה כיף סיפור חדש
כתיבה מהממת
מוכשרת ברמות צדיקה!!
תודה נתניוש!
אגב אין כמו נתניה?
מושלם!
מוכשרת את
כתיבה אלופה?
תודה נקודה:)
וואי וואי, זה היה טוב!
הייתי מרותקת!
הינדי, אני מחכה לפרק הבא:)
שמחה לשמוע!?
למה זה נגמררר
אמאלה כתיבה מהממת
אני מחכה כבר לפרק הבאא
תודה בייגל
כתיבה מהממת!!
ואיזה כייף שיש בלוג חדש!!
מזכיר לי את הסיפור של ארי וחיהלה מ"אשא עיניי" של ליבי קליין?
ואגב, אולי תקפידי יותר על סימני פיסוק.
לייק!
אחת שנהנתה תודה!
אני חולה על הספרים של ליבי קליין ובמיוחד על ארי, כנראה שנקשרתי אליו יותר מידי חח..
צודקת, אין בעיה אשתדל❤
בול מה שעלה לי לראש כשקראתי את הפרק.
ארי וחיה'לה… אהבתי אותם, מה יש לומר…
הינדי, יש לך כתיבה זורמת ונעימה, כייף לקרוא!
מחכה כבר לפרקים הבאים…
תודה אהובה❣️
מרתק
תמשיכי לנו
ואם אפשר לדעת מתי זה הולך להתפרסם
(שנדע לא לפספס)
הכתיבה שלך מושלמת
הצלחות
מחכות לך
זה כרגע יתפרסם כל יום ראשון בבוקר.
תודה?
הינדי יקרה!
סיפור מהמם מהמם!!!! את כותבת באומנות!!!!
מחכה לפרק הבא!!!
תודההה אילניתת!?
אגב, בעז"ה גם אפתח בלוג די בקרוב של סיפור בהמשכים…
וואו! איזה כיף לשמוע! מחכה!
יאייי
מושלםםם
למה אסור יותר מלייק במכשיר?
מ-ה-מ-ם-ם-ם-ם
חחח ממש בעיה
תודה חפצי??
וואו!
בלוג- סיפור בהמשכים חדש!
מתנה לחובבת קריאה שכמותי.
בהצלחה לך, הינדי!
והכתיבה שלך יפה כל כך- – –
תודה שין?
מקווה לא לאכזב חובבת קריאה שכמותך?
נשמע ממש יפה נראה מה יקרה בהמשך
ממש אהבתי את הדמות יהודה נראה אחד עם אישיות טובהמחכה לראות מה בהמשך
ובבקשה תוצאי פרק פעמיים בשבוע זה ארוך מידי לחכות שבוע
במיוחד על סיפור כזה יפההה
חח צודקת תודה ׳אין על נתניה׳?
האמת שאני רוצה לעשות פעמיים בשבוע מסיבה שונה- כי פרק שתיים הוא כאילו על אנשים אחרים במקום אחר וזה לא בדיוק ההמשך הישיר של הפרק הראשון… לכן בשביל המשך הפרק הזה תצטרכו לחכות עוד שבועיים?? לא נראלי שתעמדו בזה חח וככה זה יהיה בשאר הפרקים: כל פרק הוא המשך של הפרק שלפני שבועיים (בסוף זה יתחבר?)
קיצור אזכן אני אשתדל לעשות שתי פרקים בשבוע
אז אם ככה אז אולי תקצרי את הפרק ואז תוכלי להכניס גם את החלק השני…
אי אפשר חחח
אבל בסוף כן יהיה שני פרקים בשבוע, הם יעלו באותו היום?
איזה יפה כתבת
ואוו יש לך כישרון יוצא מן הכלל
איזה יפה הסיפור
סיפור מרתק
הינדי זה מהמהםםםםם
תודה אנונימי!!
וואוו.
מהמם מהמם מהמם.
מחכה להמשךך
תודה✨
לא הבנתי, קוראים לך הינדי או מוריה?