הלב שלי /6

אחוות אחים

לפרק הקודם
"מיכאל?"

דלת המחסן נפתחת חרישית, ואור הנר הקלוש שאוחז שלוואן בידו, לא מצליח להאיר את המחסן הגדול.

מיכאל מזדקף על מקומו, מנסה לזהות את הנכנס.

"אתה כאן", שלוואן נאנח בהקלה.

"מה אתה עושה כאן?", מיכאל שואל ביובש, מסתיר את ההפתעה שחש למראה אחיו הקטן.

"דאגתי לך", הקטן מצהיר בחום, "הלכתי לישון ולא היית בחדר…"

"שלוואן"…

הילד נאנח, "שמעתי את אבא ואמא מדברים, אבא אמר לאמא שהוא חושש שאתה תיסע לבד לעיר הבירה, אז הוא נעל אותך במחסן כדי שלא תברח לפני שתדברו מחר בבוקר".

מיכאל שותק, מנסה לחשב מהלכים קדימה לפי מה ששמע משלוואן.

"ועכשיו תגיד לי שאסור להקשיב לשיחות של מבוגרים", שלוואן אומר במרמור קל.

"אמרת לעצמך", הטון של מיכאל יבש. הוא מתיישב בלאות בפינתו.

"מיכאל?", שלוואן מפר את השתיקה הרועמת. "אתה רוצה לעזוב את הבית?", הוא שואל בחשש.

"אני לא יודע, שלוואני", קוצר הרוח של מיכאל נשמע בכל תו שהוא הוגה, "ועכשיו כדאי ש…",

קול חריקת הדלת גרם למיכאל לעצור, ולשלוואן לסובב את ראשו בפחד.

"שלוואן!", אלומת האור שהאירה את המרתף בפתאומיות גרמה לקולו של יכין להישמע מאיים משתכנן.

שלוואן סובב ראש באיטיות, עיניו גדלות באימה, "צא החוצה", יכין מורה לו בתנועת ראש, משלב את ידיו בשלווה מעושה, בעוד שלוואן מסתובב באיטיות, שולח אל מיכאל מבט אומלל.

"המפתח", יכין מושיט את ידו לקבל אותו, עיניו מנסות לחדור את מבט עיניו המושפלות של שלוואן.

הוא המתין מספר שניות עד שבנו הצעיר ייצא מן המחסן, ואז, מבלי להתייחס לשני מבין בניו, סב על עקביו, נטל עימו את עששית והפמוט, ונעל את הדלת.