התהיי לי לאחות? /7

מקפיא

קופסא ורודה

יותם מחזיר

את מבטו לכיוון הילדה שישבה בכיסא האלכסוני מהם, ממשיך למצוץ בשלווה את המוצץ.

התחנה הבאה היתה ברחוב הגליל, הם ירדו, ידיהם משולבות זו בזו. נטלי ויותם נכנסו למינימרקט של דורל.

 

נטלי העיפה מבט חטוף באחיה…

שקט מידי.

לא שואל כלום, לא מבקש כלום לא מסתכל עליה בכלל.

אולי הוא כועס? אולי הוא לא רצה בכלל ללכת? אולי הוא…. מרגיש משהו.

"יותמי?" שאלה בחשש.

"מממ?" ענה ממשיך למצוץ את המוצץ. מסובב מבטו לעברה. מבט עייף.

"מה קרה?" היא נעצרת, מתכופפת אליו ומביטה עמוק לתוך עיניו החומות-כהות.

הוא מוציא את המוצץ ומחזיק אותו ביד, "איפה אבא ואמא?" הוא שואל במבט מתריס. געגוע עמוק באישוניו.

"לא יודעת" עונה בעצב.

"אבל… אבל… אבל…" הוא מנסה לחסום את הדמעות. "אבל אני מתגעגע אליהם—" הוא פורץ בבכי מריר ומחזיר את המוצץ לפיו. דמעות חמות זולגות במורד לחייו, שפתיו רוטטות.

נטלי מחבקת אותו בחוזקה. בכל הכוח שיש לה.

היא מושכת את ידו הקטנה לכיוון הספסל הקרוב, מתיישבת ומושיבה אותו לצידה.

הוא מניח את ראש בין כפות ידיו על רגליה, ובוכה בשקט. גבו רועד מבכי.

נטלי נותנת לו את הזמן שלו. הוא צריך אותה. היא כרגע אמא חילופית שלו עד שאבא ואמא יחזרו.

אומנם יש את סבא וסבתא, אך הקשר ביניהם עמוק ואיתן יותר.

היא מלטפת את גבו. ואין לה מילים. היא לא יודעת בעצמה איפה הם.

נטלי מרגישה שהתפקיד גדול עליה, אבל מי שאל אותה אם היא מעוניינת בו?!

 

"יותם, אתה רוצה סוכריה גדולה?" מנסה אחרי כמה דקות.

"לא, לא, אני רוצה את אבא ואמ–א" הבכי מתגבר.

נטלי מרימה אותו עליה ומניחה את ראשו הקטן על כתפיה.

 

"ג'יימס?" רוזי מבשלת בורגול עם בשר.

השעה כבר התאחרה ושובל לא התקשרה.

"כן?" עונה לה מהסלון תוך שהוא קורא את העיתון השבועי.

"אתה— לא דואג?" רוזי לחוצה. אבל הפעם בצדק.

"מה יעזור הלחץ?" עונה בטון רגוע שמוציא אותה מדעתה…

איך הוא יכול להיות רגוע כל כך?!

"מתי כן תילחץ אם לא עכשיו??" הלחץ מתגבר. רוזי הדואגת מביניהם וג'יימס השקט יותר והרגוע.

"כשיקרה אסו—" הוא בולם את פיו בשניה האחרונה, אבל רוזי כבר הבינה. מאוחר מידי.

דמעה אחת של צער מתגלגלת מעיניה והיא ממהרת לנגב אותה בממחטה.

הוא מעיף מבט אליה, למטבח "רוזי, בכי לא יעזור" משהו מעיק עליו. חוסם לו את הנשימה.

"גם לא יזיק" היא בוכה בשקט. אף פעם לא היו לה תלונות. היא נולדה לקראת סיום השואה בעיר ברוז', אבל היתה קטנה מכדי לזכור מה היה שם. הוריה זכרו היטב, וחינכוה לאיפוק.

אבל לא הפעם.

"לבריאות כן, ועוד איך" ג'יימס עבר את המלחמה אף הוא, אך היא היתה כבר לקראת סיומה.

הוא גדל בעיר 'באנסקה ביסטריקה' שבסלובקיה.

המלחמה הסתיימה כשהיה כבן שבע, הוא זוכר במעורפל את הימים ששהה במחנה היהודי באזור.

אבל הימים האלו נחרתו בנפשו הקטנה. הוא לא סבל. אבל ראה אחרים סובלים. וחיים נורמלים לא היו לו.

מאז אותה מלחמה ארורה נישאר יוסף הלא הוא ג'יימס – שקט ומופנם.

"מה אתה הכי אוהב?"

נטלי ויותם הסתובבו במבוכים של החנות חסרי מעש, מביטים על המדפים העמוסים.

"את הכל!!!" יותם נרגע מהבכי, רק עיניו הנוצצות מדמעות, העידו על שבכה לפני מספר דקות. מידי פעם שחרר אנחה, מנסה להירגע מהבכי.

"תבחר את מה שאתה הכי אוהב" נטלי עוד לא נרגעה, בלב עוד היה לה כבד. כבד מאד. תחושה מפחידה הזדחלה למחשבותיה.

"אוקי, אז אני רוצה…. את זה!" הצביע על סוכריה גדולה וצבעונית.

'אמא לא תאהב לראות מה יותמי בחר' חשבה. אחר גיחכה לעצמה במרירות שהלוואי והיא היתה פה כדי לומר שהיא לא מתלהבת שהוא אוכל 'רעל' לפי דבריה.

"ואווו איזה סוכריה ענקית!!" ניסתה להלהיב אותו. הוא באמת התלהב עוד יותר וקיפץ מאושר על רצפת החנות.

הם ניגשו לכיוון הדלפק, נעמדים בתור. יותם הרהר בשקט.

"על מה אתה חושב יותמי?" לחשה לאוזנו. מנסה לחדור לתוך נפשו הקטנה.

"אני רוצה את דקל ומיה—-" הבכי חזר. ברוך השב. אבל הפעם בהיסטריה גדולה מזו הקודמת.

גברת שעמדה בתור התכופפה לעבר יותם, מציאה לקטן קליק כריות. "אתה רוצה חמוד?"

"לא, לא, אני רוצה את דקל ומיהה—" הוא נצמד לנטלי, מכניס את ראשו בבגדיה.

הגברת התרוממה. הבינה שהיא עברה את הטריטוריה המותרת לה.

"תודה" אמרה נטלי נבוכה.

"אין על מה, אם את צריכה משהו, רק תגידי" אמרה הגברת בנדיבות.

"שוב תודה" הפעם יותר משוחרר.

 

מיה ישבה בחצר הבית,

אוחזת בידה כוס תה רותחת ועיניה בוהות בחלל.

אין לה חיים. זהו. דקל הלכה ממנה ולא תשוב.

היא משחזרת חוויות בראשה.

הטלפון מצלצל על השולחן במרפסת. מיה נעה לכיוונו…

 

המספר על הצג גורם לה לקפוא. 

עוד באותו נושא

הוסיפי את התגובה שלך:

12 תגובות
  1. ישר והפוך הגב

    יאוווו איזה מתחחח.
    הייתי מהופנטת.. תודה 🙂

  2. בלתי מנוצחת הגב

    וואו אני באמת במתח…
    מחכה כל פעם לעוד פרק!!
    תודה לך!
    את כותבת ממש יפה!

  3. פרפר הגב

    זה היה מרתק!
    מתח!!

  4. 1234 הגב

    מחכה כבר לפרק הבא!

  5. הגיגית הגב

    המספר על הצג גורם לה לקפוא. –
    זה אומר שהולך להיות פה אקשן?

  6. נמר מחושל הגב

    דיייי מה המספר על הצג????
    אני לא יכולה לחכות איפוק זה לא הצד החזק שלי….

  7. גל קוצף הגב

    טובבבב מתחחחחח!!!!
    מחכה להמשך זה היה יפההההה!!!!!

  8. פינקי הגב

    וואאווווו זה מטורףף הסיפור הזה!!!!

  9. שין הגב

    את כותבת יפה ושואב.
    התיאורים שלך זה משהו—!

    השארת במתח…

  10. אר"א- ortal💖 הגב

    יייייייייאאא ידעתי שתעשי לי את זה. איזה סוף😶
    אגב, נטלי, בת כמה היא?
    כי אם לפני זה אמרת שהיא בת 6 אז לא הסתדר לי. היא מתנהגת כבת לפחות, היכ מינימום 9….
    יש לך כתיבה מרתקת.

    • בעולם המחשבות הגב

      היא לא כתבה פעם שנתלי בת 11 או 12? גמני שכחתי (:
      בכל אופן, סיפור מושלםם!! פשוט נכנסתי לסיפור ושכחתי מהמציאות לרגע😍

  11. #משבצת הגב

    מהמם.
    מותח ויפיפה.

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?