אנחנו מדברות קבוע בערך כל שבוע השיחה שלנו זורמת ממש אני מעניינת אותה וזה מורגש היא

"תרגע! ג'ייק. דבר ראשון תרגע" אמר ג'קי "תנשום עמוק. קח כוס מים ותרגע" אחרי 5 דקות,

הכל בעולם זה 'מייד אין צ'יינה', אפילו את התורה קיבלנו מסיני… אינדיאני נכנס למסעדה ומזמין המבורגר,

סתם, שנים שלא כתבתי פוסט וקיבלתי לבבות קטנים. סתם, אני קוראת ספר טוב ולומדת פיוטים ופזמונים.

את הגוש הזה אפשר רק לנסות לשחזר, את אותו נווה מדבר העטור בדקלים ובניסים. את אותם

מה שאנחנו חושבים בבוקר משפיע לנו על אותו יום הבוקר הוא מתנה אז בוא נאמר תודה

אני נופלת, היישר אל תוך יאוש פנימי. רוצה לבחור נכון, ולהיות מלאת ביטחון, בהחלטתי. למה אני

כך יוצא למשל שאני שואלת חברה ותיקה: "רגע, כמה אחים יש לך בעצם?" או שאני זורקת

1. בכיתה/במשפחה תשכבו כולם על הרצפה, ראש מעל בטן, זאת אומרת הראש של 1 שוכב על

זה שכל תחושה (אצלי בעיקר במגע ובשמיעה) מוגברת, ולכן אפילו נגיעה הכי קלה יכולה להתפרש אצלי

להשאיר את הראש מעל המים. לנשום. לשרוד. ככה עוד רגע. ועוד דקה. ועוד שעה. ועוד יום.

היה לי פעם תוכי. כשהוא מת, משהו בתוכי מת. עד היום לא הצלחתי להבין מה ההבדל

רוצה לעשות כל מה שרוצה בלי שלי יגידו 'חמודה, את לא יכולה' רוצה לעוף אל על

מישהי שואלת אותי שאלה פשוטה ואני מתגמגמת לה בתשובה. ובפנים, צורח לי קול, מה עובר עלייך?

לנעול נעליים ולהחליף בזריזות למגפיים לחפש את הקפוצ'ון הכחול, להתפשר על השחור איזה כיף שהחורף הגיע