המורה, תמיד היית בתנועה של חסד. כמן הבלגה תמידית ונתינה ללא גבולות. רוצה לצאת לשירותים? בבקשה. רוצה לצאת להתאוורר? בבקשה. סתם מתחשק לך לצאת? בבקשה. צריכים אותך בחוץ? בבקשה. לא רוצה ללמוד? בבקשה. אולי בקיץ החלטת

ומה מפריע לנו, ואיך הקשר שלנו עם ההורים שלנו. באחד מהשיעורים המורה לא הגיעה, ונכנסה מורה אחרת והיא ביקשה מכל ילדה להגיד לה את הטרדות של בחיים, ואני אמרתי למורה שהטרדה שלי היא שכל הזמן מתעסקים

כן החברה הכי טובה שלי עברה משו קשה באמצע שנה ומאזז החיים שלך סובבו רק סביבה היא הייתה הכל בשבילך ואני?? בכלל לא שמת לב כששאלתי אותך דברים ענית לי בלי חשק כאילו את חייבת וזהו

אני בטוחה שגם לכן יש חשק להתחיל את השגרה אבל עדיין יש מין כיווץ קטן כזה בלב נכון שגם אתן חוזרות לבית ספר כמונו. אבל לי בכל אופן זה מרגיש שלנו יותר קשה ממכן. לי הולך

אבל רציתי להגיד לך תודה גם על משהו אחר…. היה ביני לבין מושקי (שם בדוי)… איזה משהו…. משהו לא טוב במיוחד!…. זה מזכיר לי את כתה ז' היה איזה משהו ביני ובין בת אחת שהייתה מעורבת

מורות יקרות! לפעמים התלמידות מפריעות, לא מקשיבות וכבר קשה לכם. אך שתדעו שתלמידות כן מעריכות אותכם בתוך תוכם…. רק שתלמידות נשארות תלמידות:) מעריכה את השקעתכם

ובענוותנות לומר שזה העבודה אבל לא, אני רוצה להסב את תשומת ליבך לעניין חשוב מאוד. מאז כיתה ט' כל מורה שנכנסה ללמד בכיתה שלנו, שמנתה 38 תלמידות (הכיתה הכי גדולה בתיכון שלנו), אמרה לנו בצאתה 'זו