תודה שהערת לי על התילבושת שלא בתקנון ,חיכיתי שתעירי לי ,כי אם לא _הייתי באה ככה שוב,וזה לא הרצון של הרבי.בטוח. תודה שפירגנת לי בציון בתעודה למרות שהציונים שלי אצלך נמוכים יחסית. תודה על הכל. למרות

הבנתי עד כמה יצאתי לא חכמה. והחלטתי שזהו אני שותקת, זה עדיף לי מאשר סתם לפגוע בעצמי, ולהוציא את עצמי דפוקה. ושתקתי, ועוד שתקתי. ובפנים כמעט נחנקתי והייתי חייבת פשוט חייבת לדבר, לספר, להגיד. אבל אולי

הרי חודש לפני ושבועיים אחר כך אתן מדברות רק על זה. כמה במתמטיקה? ותראי איזה יופי באנגלית, ואיך היסטוריה פירגנה לי.. אז זהו. ה"פירגנה" הזה הוא מה שצורם לי. כי אני, עם כל הכבוד, כבר לא

קלטת שיש לי קושי רוחני, ניסית לעזור לי, לא הלך. זה לא אומר שאני לא מסוגלת! לא אומר שאני לא מבינה כמה זה יוסיף לחיי! את בכלל לא הבנת את מקור הקושי, וזה גם לא משנה

בשיעור הראשון שהיה לנו נתת לי הרגשה שאני לא יודעת כלום. ניסיתי להשקיע כמה שיכולתי ואת לא נתת לי! רציתי להיות איתך בשיעור אבל אם שאלתי שאלה את פשוט התעלמת, אמרת שלא עכשיו, שאחר כך.. ומעניין

והרבה בזכות המורה שלי, שעשתה לנו מעבר חלק ופשוט כ"כ.. אז תודה! יש רק משהו אחד שמאוד מציק לי לאחרונה.. את אדישה אלינו, אדישה אפילו מאוד.. אתן לכם דוגמא: לפני יומיים אני וחברות שלי עשינו פעילות

אני רוצה לומר לך תודה ענקיתת באמת! על כל ההשקעה שלך לכיתה, שכולן ירגישו בנוח… שכולן היו מרוצות ושמחות, משתדלת שהשעורים היו מעננים ומובנים, רואים את זה! וגם אם את קצת כועסת – את יודעת א"כ

וזה נורא מרגיז. מורה רואה משהו חריג אצל תלמידה?? אל תתעלמי!! תבדקי! זו חובתך! אך יש דרך!! לא לבוא כמו איזה יכנע חטטנית ולשאול שאלות אישיות ועוד לצפות שיענו לך עליהן תשובות! ויפה! לכי ופשוט תהיי

אני היצור הכי מסכן ביקום, שצריך לקבל תמיד עזרה, ותמיכה רגשית והכלה. נכון, אמא שלי לא בחיים כדי לדאוג לי אבל יש לי אבא שעוקף בענק אבות אחרים. נכון, אני גרה מאוד(!) רחוק מהתיכון אבל אני

7:58 – שעת בוקר עמוסה. כולם אצים ורצים לבתי הספר, לגני, לתתי"ם… והבית ספר שלנו שונה. הכי שונה. ולא. לא כי אצלנו מתחילים מאוחר. ולא כי אצלנו יש הסעה פרטית לכל תלמידה או משהו.. אצלנו פשוט

לימדת אותנו חומש בראשית, אברהם ושרה, שלושה מלאכים באים לאברהם ומבשרים לו על בן שעתיד להוולד לו, "ואברהם ושרה זקנים.. חדל להיות לשרה אורח כנשים.. תצחק שרה". רש"י – ציטוט – "עידן זמן וסת נדות". ואת

אבל את, המורה, אף פעם לא התייחסת אלי, כל כך קיוויותי שפעם אחת תשאלי אותי איך אני מסתדרת בכיתה או אם קשה לי, אבל לא ,בחיים לא שאלת אותי מילה. ביום הראשון של הלימודים הייתי כל