מכתבים אחרונים

רק את ככה? מקווה

ואני? חושבת שזה מיותר, חושבת שאפשר לטפל בבעיות משמעת בלי לערב את כל העולם

יש לך לב?

אולי, אבל רק אולי אני אעריך אותך יותר כשאני אגדל…

מכתבים אחרונים מהמורות:

התחלה מרגשת

דממה. כל העיניים נשואות אליי. ברתק. אני מדברת אנגלית, מסבירה להן שאני מדברת רק אנגלית וזה מרגש אותן. כשהשיעור נגמר קצת יותר מוקדם ממה שחשבתי, אני שולפת את התוכנית האלטרנטיבית ומבקשת מהן לכתוב ציפיות לגבי השיעור

מי יותר מחכה לחופש

זהו.. סוף-סוף הוא הגיע… חופשששש.. חופשש ארוך וגדול… וואו כמה חיכינו לו! ויש לו ריח משכר של ים וגלים.. של שחרור ממבחנים מלחיצים ומטלות משעממות ושל עוד מלאא דברים שחלמתי וחיכיתי לעשות סוף-סוף בחופש הזה.. הגדול.

מכתבים אחרונים מהתלמידות:

לא חסידיות

נכון שזה לא לעניין שבזמן שהרב מדבר אז גם הן מדברות! ושמתי שהוא אומר דבר חשוב פתאום הן צוחקות! אני יודעת שזה פוגע בהן, ברב, במורות, בשאר התלמידות וגם בי! אני יודעת, זה לא מתאים! במיוחד

רוצה לקבל יחס!

בקצב הלימודי בכיתה היא עומדת+, לא מפריע לה האיחורים והחיסורים ללימודים, ובזמן של התפילה היא לא מדברת ולא מפריעה. היא רק יושבת וחולמת. יום אחד היא החליטה להיות "ילדה טובה" ולהמנע מחיכוכים עם המורה. היא הצליחה

דיוק, דיוק

ותמיד חשבתי שזה מן משנת חינוך כזאת, שהולכת ככה: דע מה למעלה – ממך: כלומר כדרוש המגיד ממעזריטש, שכל מה שקורה למעלה בפרצופים והספירות העליונות הוא 'ממך', ממנו. ואם הפרצופים והספירות מושפעות מאיתנו אז בטח גם

למה???

אני לא מסוגלת לשבת בשיעורים בשקט ולהתרכז, אז אני הולכת להתנדב – בת מלך, כנסים של בית הספר, השורה הראשונה, בנות חב"ד, מבצעים, מה לא. נכון שיש לי כושר ארגון טבעי ובוער לי העניינים של הרבי

אלייך!

וזה כ"כ קשה שבי את משחקת כי בכללים עדיין אינני מצדדת איתי את רוצה לדבר אחרי שאת דוחה אותי כ"כ הרבה אני אוהבת אותך, את אומרת כשאני רק מרגישה ריחוק שבו את מעורבת התעניינות חמודה בבוקר

קורבן

פעם זה היה על חברה שלי, פעם זה היה עליי, פעם על עוד חברה ועוד פעמים על בנות אחרות.. אבל בהחלט זה הדבר הכי לא נעים שיש.. אני לא חושבת שיש מה להסביר כאן אבל בכל

שותפות בדרך?

למה אני לא מרגישה שמישהו שותף לי בדרך? זה לא הכי נעים חייבת לציין! יכול להיות שאתן חושבות שיש לי מישהי לשתף, שאני מסתדרת. אבל לא ,זה קשה ,זה כן אפשרי. אבל, זה ממש יקל אם

מנסה להבין אותך

אבל, בדיוק כשאת נכנסת לכיתה, כל הכיתה בלאגן, צעקות, אנדרלמוסיה- היום הכיתה עם אנרגיות מחודשות! את מנסה להשליט סדר וצועקת לחנה לשבת, לאסתר להפסיק לדבר וליוכי מהחצי השני של הכיתה בכלל להסתובב.. אז רוב הכיתה כבר

למה את מורה?

זה ששם המשפחה שלך גורם לכולם להתפעל מהייחוס שלך, לא הופך אותך לצדקת הדור וגם לא לאשת חינוך דגולה. אין לך שליטה בכיתה! תפנימי, את רכה מידי!! אנושית!! אין לך ביטחון עצמי!!! מתי תביני שמורה לא

מסמך כניעה

דפי מידע – ועזבו אתכן כל החוקים שיש בנות שיטענו לטיפשותם וחוסר ריאליותם. עזבו עכשיו אם זו בעיה לשים תמונת פרופיל. או אם בסמכות בית הספר לאכוף את זה (ברור שלא. אבל עזבו). אני רוצה לדבר

אני לא בובה שלך

זה התחיל בזה שלא הכרנו אחת את השניה וישר לא הפסקת להעיר לי על השיעור הראשון שלנו איתך.. אחר כך לצעוק עליי ולהוציא אותי, ומיד אחרי זה להתחיל לאיים עליי… רגע, לא הבנתי. אני נראית לך

לך מורה יקרה

לך שנשארת ערה לאור המנורה כי השקיעה כבר לפני שעות עברה והבטחת שלמחר תגישי את המבחנים בתורה לך שחושבת לפני כל מילה שאת מוציאה מהפה מבינה, תומכת ומאירה פנים גם לתלמידה הקצת יותר 'בעייתית' שבכיתה לך

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?