רק את ככה? מקווה
ואני? חושבת שזה מיותר, חושבת שאפשר לטפל בבעיות משמעת בלי לערב את כל העולם
ואני? חושבת שזה מיותר, חושבת שאפשר לטפל בבעיות משמעת בלי לערב את כל העולם
אולי, אבל רק אולי אני אעריך אותך יותר כשאני אגדל…
דממה. כל העיניים נשואות אליי. ברתק. אני מדברת אנגלית, מסבירה להן שאני מדברת רק אנגלית וזה מרגש אותן. כשהשיעור נגמר קצת יותר מוקדם ממה שחשבתי, אני שולפת את התוכנית האלטרנטיבית ומבקשת מהן לכתוב ציפיות לגבי השיעור
זהו.. סוף-סוף הוא הגיע… חופשששש.. חופשש ארוך וגדול… וואו כמה חיכינו לו! ויש לו ריח משכר של ים וגלים.. של שחרור ממבחנים מלחיצים ומטלות משעממות ושל עוד מלאא דברים שחלמתי וחיכיתי לעשות סוף-סוף בחופש הזה.. הגדול.

נכון שזה לא לעניין שבזמן שהרב מדבר אז גם הן מדברות! ושמתי שהוא אומר דבר חשוב פתאום הן צוחקות! אני יודעת שזה פוגע בהן, ברב, במורות, בשאר התלמידות וגם בי! אני יודעת, זה לא מתאים! במיוחד
בקצב הלימודי בכיתה היא עומדת+, לא מפריע לה האיחורים והחיסורים ללימודים, ובזמן של התפילה היא לא מדברת ולא מפריעה. היא רק יושבת וחולמת. יום אחד היא החליטה להיות "ילדה טובה" ולהמנע מחיכוכים עם המורה. היא הצליחה
ותמיד חשבתי שזה מן משנת חינוך כזאת, שהולכת ככה: דע מה למעלה – ממך: כלומר כדרוש המגיד ממעזריטש, שכל מה שקורה למעלה בפרצופים והספירות העליונות הוא 'ממך', ממנו. ואם הפרצופים והספירות מושפעות מאיתנו אז בטח גם
אני לא מסוגלת לשבת בשיעורים בשקט ולהתרכז, אז אני הולכת להתנדב – בת מלך, כנסים של בית הספר, השורה הראשונה, בנות חב"ד, מבצעים, מה לא. נכון שיש לי כושר ארגון טבעי ובוער לי העניינים של הרבי
וזה כ"כ קשה שבי את משחקת כי בכללים עדיין אינני מצדדת איתי את רוצה לדבר אחרי שאת דוחה אותי כ"כ הרבה אני אוהבת אותך, את אומרת כשאני רק מרגישה ריחוק שבו את מעורבת התעניינות חמודה בבוקר

פעם זה היה על חברה שלי, פעם זה היה עליי, פעם על עוד חברה ועוד פעמים על בנות אחרות.. אבל בהחלט זה הדבר הכי לא נעים שיש.. אני לא חושבת שיש מה להסביר כאן אבל בכל
למה אני לא מרגישה שמישהו שותף לי בדרך? זה לא הכי נעים חייבת לציין! יכול להיות שאתן חושבות שיש לי מישהי לשתף, שאני מסתדרת. אבל לא ,זה קשה ,זה כן אפשרי. אבל, זה ממש יקל אם
אבל, בדיוק כשאת נכנסת לכיתה, כל הכיתה בלאגן, צעקות, אנדרלמוסיה- היום הכיתה עם אנרגיות מחודשות! את מנסה להשליט סדר וצועקת לחנה לשבת, לאסתר להפסיק לדבר וליוכי מהחצי השני של הכיתה בכלל להסתובב.. אז רוב הכיתה כבר

זה ששם המשפחה שלך גורם לכולם להתפעל מהייחוס שלך, לא הופך אותך לצדקת הדור וגם לא לאשת חינוך דגולה. אין לך שליטה בכיתה! תפנימי, את רכה מידי!! אנושית!! אין לך ביטחון עצמי!!! מתי תביני שמורה לא
דפי מידע – ועזבו אתכן כל החוקים שיש בנות שיטענו לטיפשותם וחוסר ריאליותם. עזבו עכשיו אם זו בעיה לשים תמונת פרופיל. או אם בסמכות בית הספר לאכוף את זה (ברור שלא. אבל עזבו). אני רוצה לדבר

זה התחיל בזה שלא הכרנו אחת את השניה וישר לא הפסקת להעיר לי על השיעור הראשון שלנו איתך.. אחר כך לצעוק עליי ולהוציא אותי, ומיד אחרי זה להתחיל לאיים עליי… רגע, לא הבנתי. אני נראית לך

לך שנשארת ערה לאור המנורה כי השקיעה כבר לפני שעות עברה והבטחת שלמחר תגישי את המבחנים בתורה לך שחושבת לפני כל מילה שאת מוציאה מהפה מבינה, תומכת ומאירה פנים גם לתלמידה הקצת יותר 'בעייתית' שבכיתה לך
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
כל הזכויות שמורות לאיטי פרוס, תשע"ח.
עיצוב: סטודיו נחמי שלנגר איור: אלישבע מימון בניית אתרים: נטוורקינג – אתרים שעובדים בשבילך