אתמול היינו יחד היום הכל נגמר. אתמול הייתה אהבה בלב היום רק הגעגוע צורב.

כשבכית, שרצית שזה יגמר, וכמה שיותר מהר. אני הייתי שם, ובך הבטתי, עלייך ריחמתי.

אני הייתי עיוורת. לא רואה בעיניים. נאבדת לי. אולי גם לעצמך.

"טליה! את פסולה! לכי לאיפה שהפסולות נמצאות במשחק" מישהי קוראת.

היי עולם, זאת אני בפרישה. לא משהו מיוחד, תקופה קצת קשה.

מה ה׳ רוצה מאיתנו? חבורת בני אדם שלא מבינים כלום מהחיים שלהם

כשאת נפתחת, את משמיעה את כל מה שיש לך להשמיע

הכיתה שלי מחולקת לשתי קבוצות וכל קבוצה מדברת רק עם הבנות בקבוצה שלה

למי יש מקום? לחכמה מטופשת, לגאווה מקודשת, לנשמה עיקשת

אני לא צריכה אותך. גם לא את המילים היפות שיש לך למכור לי

איך הסביבה יכולה להשפיע עלייך ככה? איך החיים שלך יכולים להשתנות כל כך ברגע אחד?

רק לפני שניה זה קרה… היא כתבה הודעה ממש מכעיסה

אחרי חודשים שלא שמעתי – אהבתי לשתוק איתך.

אני לא רוצה להיות 'חופרת', ובסך הכל את מקבלת רק 20 אחוז מתוך המאה שאני כותבת.

לכל האנשים שלא יכלו לראות אותי שמחה

את נראית מלאך מהאגדות. תחזרי לבית בובות, נשמה.

עדיין נשארו לי זכרונות מתוקים, מבטים שלי ושלך

אני יודעת, שעסוקים, רחוקים, צועקים.

חברה טובה שלי שאני מה זה אוהבת, הכי טובה שיכולתי לבקש, נשמה פשוט, מתקלקלת…

חלמתי שאת בחיי חוזרת הרגע את לא יכולה בלעדיי…

את לא תשרדי זה לא טוב. באמת, את חברה שלי

כל כך רציתי להיות שם בשבילנו, אבל זה היה הדבר האחרון שנכון לנו

ואת באת. וחשבת הגיוני. ומעשי. וחיבקת. והרגעת. והייתי כ"כ צריכה את זה.

האם היתה לך פעם חברה, או יותר נכון מישהי שאת עושה לה טובה, בלהיות אליה נחמדה?