תובנות אחרונות על החיים:

עוד תובנות לחיים:

אחרי הכל, אני אוהבת אותך!

  כן,כן הכל בלי צנזורים ובלי מילים שמתייפיפות ומייפות את המציאות איתך. אני חיה איתך יומיום, קמה איתך בבוקר, נושמת אותך בצהרים וישנה איתך בלילה פעם בהתחלה הייתי מתעצבנת עלייך, את לא חושבת לעזוב אותי מתישהו???

במבי. תרפי.

  דהרתי על סוס במרחבי טבע פראיים, בראשתיים. נשמתי את הדממה. את האדמה. רוח. אש ומים.   רצתי במרחבים הפתוחים מחבקת את כולם. אותי. התהפנטתי אל מול אורות צפון קסומים. מרקדים. ירוק, כחול, סגול התערבבו, התערפלו

טבעה הספינה?

  ואותי לא שאלו, רק זרקו לפינה, מרגישה כגיבורים שנפלו, האומנם טבעה הספינה? המצב לא בשבילי, לעולם לא אוותר, גם כשהכל מסביבי נראה שלילי, אמשיך להילחם בהסתר, בתחינה חזק נא, הדמעות כבר מזמן יבשו, מפחדת שהרגשות

שינוי זה תהליך

  השינוי מורכב משישה שלבים: 1. קדם הרהור: שבכלל לא מעניין אותי שאני צריכה להשתנות (או שכבר ניסיתי להשתנות ונפלתי ואני כבר לא חושבת שאצליח…) ומה שיכול לעזור לי לעבור מקדם הרהור להרהור זה: #מידע- ללמוד

אזור הנוחות שלי

  בניתי אותו במו ידי ביגיעה וטרחה ימים רבים. לא חסכתי במאמצים ולא עייפו ידי, הנחתי נדבך על נדבך כדי שיהיה מושלם ומעוצב לטעמי האישי. אני מקפידה על מראה חמים וביתי לאזור הנוחות: על הרצפה פרוס

חיים תותים?

  עכשיו תגידו לי למי החיים תותים? החיים לא תותים לאף אחד. יש עליות, יש ירידות, יש אתגרים, יש הצלחות, ויש למידה. אף אחד לא מבטיח לנו חיים תותים וקלים כי כאשר החיים הם תותים וקלים הם נעשים

לימוד לחיים

  מספרים שלפני כמה שנים, בעיירה לא גדולה, שודדים נכנסו לבנק ואחד מהם צעק: "אל תזוזו! הכסף שייך לבנק. החיים שייכים לכם!״ מיד כל הנוכחים במקום נשכבו על הריצפה בשקט ובלי פאניקה. זו דוגמה לאיך שניסוח

אין מושלם

  אז, חברות. קודם כל תגנזו את המחשבה שכשאתן שולחות משימות שביצעתם למבצע רק המחשב משקלל נקודות והמארגנות פשוט בסוף עושות הגרלה. כי ת'אמת שבתור מארגנת זה מענין לראות לכמה נקודות חברה שלך הגיעה. אז אספר

בקצב השיר

  נחרב. עבר עליו קרב כבר גמרו נגמרו גם המים. הארץ עליו מתהפכת אורה. שנדמה שהייתה מתהפכת. שוקעת דועכת ואיננה. כבר לא מעתה. רק שדה בודד שננטש רפאים. מהלכים בו אדים וזוג מפרפר בו. מותש נותרו

החיים בננות

  בכל אופן, ערכתי כמה ניסויים והגעתי לכמה עובדות מעניינות, שהמסקנה שעולה מהם היא שהחיים הם בננות, לא תותים. ועכשיו נערוך הוכחה, ממש כמו בשיעור חשבון (בשילוב של טקסט ומילות קישור משיעור עיברית): צ"ל: החיים הם

קל להצבלבל

  נו.. מה אני כבר יכולה לצפות מעצמי אחרי שתקופה ארוכה החיים שלי הם אני והמקלדת? חשוב לזכור שמאחורי כל מקלדת יש אדם וכדאי, אולי צריך, לחשוב טוב טוב אם הייתי אומרת לו את מה שאני

Me & Me

כשהחברה מדברת רע על אחרים – היא מרכלת, כשאת עושה זאת – זה ביקורת בונה. כשהחברה מדברת על עצמה – היא אגואיסטית, כשאת מדברת על עצמך – את צריכה לפתוח ליבך. כשהחברה משתדלת להיות נחמדה –

כמה שאני יפה:)

  פתאום שמתי לב לצורה המיוחדת של הנמשים שלי וכל כך התלהבתי כי הם מקסימים! עכשיו אתם בטח שואלות, נו אז מה? אז זהו שמאוד התרגשתי מכל הסיפור כי כל פעם שאני מסתכלת במראה אני מתלהבת

פפיון של אמונה

על ראש בייבית קטנה מתוקה שיושבת מובלת בעגלה מפוארת בוגבו איך לא?   שמלונת לבנה תחרה נעלים קטנטנות ורדרדות גם הן תואמות לסרט ולמוצץ ולמכנס של הילדון וכמובן לכיפה שצועד ליד העגלה ורודה בדיוק בגוון הנכון

איך זה ייתכן

  עומדת מולכן ניצבת נבצרת מהדעה שלכן מפחדת לראות כמותכן אני לא אַתן. ואני לא אֵתן. מבינות?! את, מבינה?? מנסה לשכנע להסביר. להבהיר בעיקר לעצמי… כי כבר קרה כבר כבה אורי. שלי איך שהוא אצלי שלי.

סטיגמה?!

  יש מוסכמות חברתית מסוימת, שהיא שלבת חסידית לא מתאים ללכת עם שני עגילים באוזן אחת (בתקווה שבאמת אין בעיה הלכתית בזה. כי אינלי מושג.). רוצות להיות חלק מהחברה? תתנהגו לפי המוסכמות. אתן מוזמנות גם לנסות

למה? למה? למה?

  לא יודעת מה איתכן אני הייתי בהלם.   דבר ראשון זה לא עוול לא לומר תהילים בשביל חיים של יהודי??? דבר שני זה באמת באמת בן אדם גדול! וחוץ מזה מאיפה יש לך רשות לדבר

את צודקת, נכון.

  אולי אני לא הכי חסידית שיש. אולי אני לא הכי טובה בציור או במוסיקה. אולי אין לי את הכוח והביטחון כמו שיש לה. אולי אני קטנה ופחדנית ולא מצליחה. אולי אני גרוע בלימודים ובעבודות. אולי

תודה.

  תודה על זה שאני חיה תודה על זה שאני בריאה תודה שיש לי משפחה תודה שיש לי למה לקום בבוקר תודה שאני יהודיה תודה שיש לי חברות אוהבות תודה שיש לי כשרונות תודה על הקשיים

מכתב סליחה

  מכתב ממני לעצמי   לפעמים את אומרת לי מילים שגם לגרועות שבאויביך לא הייתי אומרת לפעמים את פוגעת בי כל כך שלוקח לי הרבה זמן לחזור לעצמי את אוהבת את כולם חוץ ממני לפעמים את

-אחרי אלול-

  התבוננתי, תכננתי, מחשבותי אינן עצותיו. טעם יאוש לחלחל בי מתחיל מדוע איני יכולה את השנה בצורה טובה להתחיל? לעמוד בקבלות, בציפיות. אלו שהבטחתי בכל התפילות. הקול הפנימי אותי מאשים שאין, אין דבר שיוכל להצדיק. כבר

את

  קודם כל תרגיעו, לא יהיה כאן וויכוח, רק שיתוף שמאוד חשוב לי.   אז ככה, כמו שבטח רובכן יודעות היום הוא יום ההולדת של האדמור הרש״ב. (רבי שולם דובער) הוא אחד משבעת האדמ"ורים של חב״ד,

השפיטה של חברה זה המראה שלך!

  והתאכזבתי ממך עולם התאכזבתי בלי סוף איך האנשים שאתה מכיל כל כך אגואיסטים ורואים רק את הבועה שלהם וכאילו לא למדתי לקח – התאכזבתי שוב ושוב והתוצאה הייתה עצובה וכואבת ובמשך שנה קיבלתי סטירות כואבות,

לו הייתם יודעים….

  אנשים בורחים, רצים, צועקים, אפילו לא מסתכלים אחורנית. הם חושבים שעולמם ניפלאים, ויש להם רשות להרוס אחרים. הם נמצאים במעגל, בבלון כמעט מנופץ, הם לא שמים לב, שהם פשוט חיים בסרט של הסרט. אבל אני,

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?