ואלפי רסיסים וחורים, הרוסים וחורים ושברים אטומים. ושחורים – שרשרת תארים סיפורים ושירים מוזרים. וזרים. כי הלב לא זכוכית ואין בו שברים גם לא סדקים. אין לב קרוע או עם חורים ואין אבנים. נכון זה

  ולא, לא תמיד היינו ככה…… גם אנחנו, כנראה כמוך, נזקקנו למשקפיים. כבר בכיתה ב לא ראינו טוב מהלוח. הלכנו לבדיקת ראיה נרגשות, יתכן ששינינו מעט מן האמת פה ושם, כי מי לא רוצה משקפיים בכיתה

  למה אני חי? בשביל מה אני קיים? מה הסיבה שהגעתי לעולם?   ואז, הרים האדם את הראש, וראה מולו מראה, שם, לא ראה מולו עכברוש. האדם ראה את עצמו, גם מעלותיו וגם חסרונותיו שם עימו.

  ראיתי אותך שמחה בכאלו ראיתי את העיניים שלך שצועקות הצילו והמשכתי ללכת מלאת מחשבות   רוצה להראות לכם שהם נשמות טובות כי הם לא פרחחים, שבאבניקים, נושרים הם האור של עם ישראל טהורים!   אז

  ואחרי ירידה שנגמרת, תודה מגיעה חדשה וגם היא – כה קשה. כי גולה אין שלימות מצב של הסתר. ואחרי שעולה שוב גלגל מסתחרר… ושוב מפחדת להביט ולשאוף. להגיע למעלה כי זה לא הסוף. זה גם

  זה בסדר. בסדר כי את לא היחידה. לכולנו יש נפש בהמית שאוהבת לדחוף ת'אף שלה לכל מקום. בעיקר בתפילה. בגללה אנחנו נופלות ליאוש, עצב, וחוסר רצון מופגן להתפלל. כל רגע נזכרות בכל העניינים שבעולם והכל

  אחרי שחשבתי על זה המון, הגעתי למסקנה. אני לא אוהבת כותרות. נקודה.   ולכן זה לא משנה איזו כותרת אני נותנת לחיים הרוחניים שלי- "חב"ד", "חסידות", "ברסלב" ,"חרדים", הכול שטויות…(סליחה, הכול חשוב וערכי ונכון! אבל

  באמת שהכל נהדר ומקסים, והסדר והניקיון בבית זה בהחלט נעים. רק יש מקום אחד ששוכחים בו לנקות – מתחת לשטיח – את הבעיות! למה יש דברים שלא מדברים?? למה יש דברים שמדחיקים, קוברים?? וזה לא

  יודעות מה? לפעמים אני אוהבת לגשת לחלון, להתיישב עליו, ולחלום חלומות מתוקים על העתיד שלי… אני רואה את עצמי אמא, מצליחה, משקיעה בחינוך ילדי, אמא שלא מרימה את הקול, תמיד נינוחה ושלווה, וסבלנית. אני מנסה

  בפוסט דיברתי על אהבת ישראל הכותרת המודגשת הייתה שאני אוהבת את הרבי והוא אדם מדהים שאהב כל אחד אבל למה אתן לא? ממש לא התכוונתי לזה שאתם לא אוהבות את הרבי חס ושלום מקווה שזה

  עולם הפוך הפוך עולם. ושם-ישנם סוגי-מיני ניגודיות שמתחברות. עוצמה. דממה רוטט. שקט נמצא קיים מעבר לים בשעה לא שעה עומד. מתמוטט שואב מול דואב שמחה מול כאב. מתחבר. מתגבר ועוצר. ושובר. הרצוי-מצוי הקיום-איום. זה אפסי.

  כשחשבתי על זה, נוכחתי לדעת שהעבר שלי מלא בחב"ד מכיוונים שונים (ויש שיאמרו משונים). אז הורדתי את זה על הכתב.   למדתי בגן חב"ד, וגם רוב האחים שלי. בילדות שלי שזורים אינספור מושגים חב"דיים, כמו

  לא משנה כמה שקרים זרק, על אילו מרצפות דרך כמה טעויות עשה, ולמה.   לא משנה כמה יפחד, בכמה אומץ יצטרך להשתמש, באילו מילים יבכה. או באיזה שפה.   הוא יכול להשתמש בשפת הלב, או

  אז היי קוראים לי תת מודע, ואני החלק הלא מודע של העולם הפנימי שלך!!! אלי עובר כל המידע בצורת מחשבות, רגשות, תחושות. אני יכולה להיות המפתח שלך בראש שפותח דלתות אושר, אווו… אז איך משתמשים

  בכל יום שהשמש תשקע, לחושך שיבוא ויבלע צעקה, ולשקט. מגששת, חנוקה.   כבר מוכנה, להלחם. לשבור ולגלות, מכירה את כל המילים הגדולות, ועדיין יש שאלות, שאלות.   אז מפגינה. על עולם, אנשים וחוקים, לבד –

  לוח השנה טוען שמחר ראש השנה, גם הרב. אני לא יודעת אם להאמין להם או שהם סתם עובדים עלי. אבל אם נצא מנקודת הנחה שהם צודקים, אז רגע, אני אמורה להרגיש משהו. התרגשות פחד לוידת,

  אבל די זהוו אני חדשה נקיה טהורה ומתאמצת להישאר ככה למרות הכל להילחם ולדעת, שה' סולח, ואוהב התחלנו שנה, זה הזמן הכי טוב להתחלות טובות!!   אבל אודה בכנות, לא יודעת כמה זמן זה יחזיק…

  גבוה. גדול. מיתמר. שואף ליותר נמוך. כפוף. שפל . כישלונות הוא נוחל יהיר. ראוותן. דעתן. צועק "אני כאן" עדין. עניו. עממי. פשוט וסתמי הוא מוחצן. רועש וגועש. משתוקק לשאין. הוא מופנם. מעריץ הדממה. מסתפק בשיש.

  מצאתי מסיכה על הרצפה. דבר נדיר. הרמתי אותה, והתבוננתי. אה, היא של רבקי. מסכנה. בטח כבר היה לה נורא דביק ומציק. מתבוננת לעומק. מהרהרת. נסחפת. פעם, כולנו היינו כולנו. היינו חופשיות, היינו אנחנו. כשילדה רוצה

  אני בתיכון. ענק. ממש. את פשוט מאבדת… (וואו חשפתי;)   יש מיליוןןןן מבצעים😄😄 אני פשוט לא אוחזת…   אז הגעתי למסקנה שאני חושבת שיכולה לעזור לעוד בנות מהתכון שלי ולאו דווקא…   תבחרי לך 2

  בוטחת בעצמך? כמה פעמים בחיים, הביטחון עצמי שלך עצר אותך מלהתקדם, לשאוף, לחלום? אין מישהו שלא אמר לעצמו אם רק היה לי בטחון עצמי…. אז יש לך זה לא עניין מולד. לכל אחת מאיתנו יש

מאז ומתמיד היה לי ממש קשה עם כיבוד הורים. תמיד הייתי איתם במין כסאח, פעם יותר פעם פחות. הסתכלתי עליהם מלמעלה מלמטה למעלה, כאחת מהדור הזה שיודעת ומבינה והם סתם מיושנים ולא מבינים. ושלא תבינו לא

  לו יהי חלון ללא נוף, אז נהי ישמע בקול מעוף, מבטך הנה והנה חפשי, ואת העיקר לא תמצאי. לו יהי חלומך שחור מתמיד, חוד עדין יקלף לך עתיד, אז תהי מבינה העוצמה? אז תהי מרגישה

  לפעמים האדם זקוק למעיין לזרוק אליו את מחשבותיו בעת סערה   לפעמים האדם זקוק לדלת חתומה או לגדר כדי שיעצור ויגלה דרך נפלאה במקום אחר   לפעמים האדם זקוק רק לעצמו ולא לשום דבר אחר