מסתכלת על עצמך דרך אישוניה של החברה. מנסה לקלוע קצת או קצת הרבה לטעמה. יפה שלי. תעשי מה שחשוב לך בלי לחץ חברתי. כי החברה היא לא יותר ממשהי שמנסה להרשים אותך בדיוק כמו שאת מנסה

יש שמחים ויש עצובים יש קשים ויש שעוברים ההבדל הוא בנו איך אנחנו מגיבים יש אנשים שפורחים ויש אנשים שפורחים נשמע אותו דבר, נכון? אז מה ההבדל?! יש אנשים שפורחים- מלשון פריחה אנשים שנמצאים במקומות קשים

הכיתה שלנו ממש בראשית דרכה… ואני מצאתי את עצמי מתוסכלת. מילדה ממקום גבוה הגעתי למקום נמוך. השקעתי אנרגיות בחברה והגעתי לבית בלי טיפת כוח לדבר. ואז אמרתי לעצמי s.s ! מה את מצפה? שיתייחסו אליך יפה

אומנם כן, כולם פרחים. אך בכל אחד מהם יש משהו שונה. ורד אינו נרקיס ושושנה אינה מתיימרת להפוך לחמנייה. כל אחד וייחודו. כל אחד ומעלותיו. בשדה האנושי פרחים רבים. אינם זהים ואף לא דומים. האומן אינו

ישבתי עליה ניערתי אותה ליטפתי אותה הרבצתי לה וזה לא עזר. פתאום הכתה בי ההכרה שאם כואבת לי הרגל סימן שיש לי רגל. וזה כל מה שאני צריכה.

אין לכך מדד אפשר לנסות להניח לשער אבל לרצות משהו אחר לפעמים קשה עד בלתי אפשרי   לעשות למישהו מה שטוב לי או להגדיל ולנסות להיכנס למחשבה של השני יכול לגרום לתגובה הפוכה לגמרי מהמצופה  

מכסה אותך מהראש עד לרצפה מנקזת בתוכה כל מה שניסית להעלים היא יפה וגם קדושה לנפץ אותה זה עוול ממדרגה ראשונה כי אחרת מה יאמרו כולם לנוכח חסרונותייך הרבים שישנם. יקרה, הרשי לי להמליץ לך להיות

ולמולי פסעה אישה רגליה עקומות והיא השתרכה בכבדות לאורך הרחוב. חשבתי לרחם עליה, מסכנונת. בטח קשה לה בחיים.. כולם נועצים, מרחמים. אך להפתעתי הופיע בי גל של הערצה אין סופית. לאותה אישה שלא מתביישת מהמבטים של

חלשה בשיעורים, חלשה בהפסקות, אחת שתמיד נשארת לבד… או עם ספר…. היא הייתה מיני כזאת! אבל היה גם את ביגי. ביגי הייתה ילדה חזקה, כריזמטית, חכמה ומוכשרת, אחת שאף פעם לא נשארת לבד. חזקה בשיעורים, חזקה

בעיצומו של השיעור חמדה נפשי בשלוק העביר הגרון לשפתיים הוראה תני לי מהבקבוק בבקשה לגימה אבל העיניים מהר מאוד הופיעו במדידת ה"כמה חסר" התחילו וכך במשך מספר שעות בכו על אובדן של מספר טיפות. והגרון ישב

אבל לא ידעתי לאהוב אותי בנפילות. לחבק אותי בעיקר בירידות. ותמיד איחלו שהעולם יהנה מהטוב שנמצא בתוכי, ולמה לא לאחל שאני אהנה מהטוב שבי, בעצמי? כי הכל, גם החלקים הקטנים יוצרים בתוכי סימנים. שזאת אני. אני

לא. סוכר. סימון. אדום. בכמות גבוהה. זהו. הכל מקוטלג. אין תירוצים. את אוכלת משהו מסומן. אדום. רע בכמות גבוהה. ואני שואלת. תוהה. למה אני לא מסומנת? למה הסביבה לא מסומנת? באדום. שנדע. תמיד. למי לא כדאי

כל בן אדם מקבל את החבילה שלו וכל אחד מאמין ששלו היא הכבדה. ואכן כולם צודקים. כל בן אדם לפי כוחו מקבל. הבחירה בידינו אם לסחוב לבד, או לבקש קצת עזרה. כן גם לאלו שעוזרים יש

רוב האנשים בעולם מחפשים כל חייהם את האושר. אנשים מוכנים לעשות הכל בשביל משהו שיעשה אותם מאושרים הם יקטפו את הירח ויחצו ימים ואדמות כדי למצוא את המתכון לאושר אמיתי. אנשים ילמדו ימים ולילות כדיי לקבל

אם מישהו היה מספר לך בכמה קסם העולם הזה מחונן, וכמה את פועלת בכל יום שאת רק חיה, כמה השפעה יש לכל מעשה קטן שלך, לכל מחשבה לכל חלום. אם רק היית יודעת שהשגרה הזאת- היא

אפילו צעדתי כמה צעדים לפחות ניסיתי, בטוח אבל אז ממש נפלתי הרבה הרבה יותר חזק וכואב כי כשאני באמצע לעבוד להתאמץ להיות לנסות לחיות כשהנפילה מגיעה דווקא אז— אז לקום ממנה זה הדבר הכי כואב וקשה

לפרוק, להוציא, ולהסיר מהלב תסכול פנימי מחשבה מציקה או יחס לא יפה שקיבלת ממישהו. כן, כי אנחנו בני אדם. וכל אחת צריכה בסופו של דבר להוציא. ואם לא היא תתחרבש בתוך עצמה וזה ימשיך להשפיע עליה

אלה החיים ככה אתה זז ימינה שמאלה במרחב הכל תלוי בעיניים הכל משתנה אז לטוב או למוטב חברה זה נקודות נקודות שיוצרות מעגלים אינסופיים שיכולות להידמות למרכז או לשוליים או בעצם לאמצעים אמצעי בין המעברים לטייל

טוב, מה אני רוצה מהם, הרי המפרסמים רוצים שיראו את הפרסומות שלהם, ולכן הם לא מתביישים לשים לי פרסומת באמצע הכתבה… בשיא המתח. לא רק פרסומות, גם כתבות. תוך כדי שאת קוראת כתבה אחת כבר קופצת

להפסיק לתת תשומת לב לדברים הקטנטנים שבעצם מהם אנחנו מורכבים. לרגשות, לדעות, לחלקיקי המחשבות.. זה אומר לא להפסיק להיות שם בשביל החברות, למרות שבעינייך כל מה שהן עוברות, זה אפעס מול צרות אמיתיות. להיות חזקה זה

אלה החיים ככה אתה זז ימינה שמאלה במרחב הכל תלוי בעיניים הכל משתנה אז לטוב או למוטב חברה זה נקודות נקודות שיוצרות מעגלים אינסופיים שיכולות להידמות למרכז או לשוליים או בעצם כאמצעים אמצעי בין המעברים לטייל

אתן אומרות שאתן אוהבות לישון, אך נשארות ערות עד מאוחר בלילות. אתן אומרות שאתן אוהבות ת'חיים, אך כל היום מדברות על מה שיהיה אח"כ. אתן אומרות שאתן אוהבות רוח, אך סוגרות את החלון כשהיא נושבת. אתן

"הוא נפלא", היא אמרה לי, הוא נגיש, בלחיצה אחת. והוא אפילו לא עולה כסף. ושם הכל נוצץ ומואר, והשמש זורחת, הכל מלא אהבה וחיים וכשאת שם – את מתנתקת מהכל, שוכחת מהמציאות ומכל מה שסביבך הולך,